וידבר דוד· רבי דוד ועקנין
אבן העזר · סימן א
מעשה שהיה כך היה בשני בחורים שנכנסו לבית אחת והיתה שם בתולה א' עוסקת במלאכתה והיא יושבת על האצטבה והבחורים הנז' עומדים כנגדה ושני אנשים אחרים יושבים בבית ה' רחוקים מהם ואינם רואים כ"א אחורי הבחורים הנז' ובחור א' מהב' הנז' ההוא אמר שאמר לבתולה ה' בערמה הראני המלאכה שבידך וכפתחה ידה נתן בידה מטבע והיתה רוצה להשליכו והוא תפס בידה ולא הניחה להשליכו וא"ל הרי את מקודשת לי בזה כדמ"ו ואמר לעדים ראו ותכף בהסרת ידו ממנה השליכה המטבע ואמרה שאין רצונה להתקדש לו עכ"ד, והעד הבחור שהיה עומד עמו העיד בתורת ע"ג שהבתולה ה' לא רצתה לפתוח ידה ותפס המקדש ה' ידה בחזקה ופתחה בע"כ ונתן בידה מטבע וא"ל הרי אמ"ל וכו' והיה ידה תפוס בידו ולא הניחה להשליכו והיתה צועקת שאין רצונה להתקדש לו ותכף בהסרת ידו מידה השליכה המטבע צעקה ואמרה שאין רצונה להתקדש לו עכ"ד, והבתולה הנז' מכחשת לעד הנז' ואמרה שלא פתחה ידה אפי' בע"כ ומעולם לא בא המטבע לידה לא מרצונה ולא בע"כ אלא מידו נפל לארץ ע"י ההתעצמות והיא היתה צועקת מתחילה וע"ס שאין רצונה להתקדש לו בשום אופן עכ"ד, ושני עדים האחרים אומרים שלא ראו שום נתינה לידה יען שהבחורים הנז' היו עומדים בפניהם אכן שמעו קול המקדש הנז' שאמר לשון הקידושין ושמעו קול הנערה צועקת ואומרת שאין רצונה להתקדש ושמעו קול מטבע שנפל לארץ עכ"ד:
תחילת דבר עיני לשמיא נטלית ה' ינחני במעגלי צדק למען שמו שלא אטעה בדבר הלכה וכו', ואען ואומר שהקידושין הנז' אין בהם ממש כמ"ש בספרי הפוסקים רא' ואחרונים כמ"ש לקמן בס"ד מכמה טעמי א' כתב מר"ן הק' ז"ל א"ה סי' מ"ב ס"א שאין האשה מתקדשת אלא לרצונה והמקדש אשה בע"כ אינם קידושין ע"כ, וכתב מר"ן בב"י מ"ש נתקדשה שלא לרצונה אינן קידושין בפ' חזקת דמ"ח אמר אמימר תליוה וקדיש קידושיו קדושין מר בר רב אשי אמר לא הוו קדושין הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו לו חכמים שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקידושין מניה וכו' ואע"ג דאמימר פליג התם כבר פסקו גדולי הפוסקים הרי"ף והרא"ש והרמב"ם ז"ל דהלכה כמר בר רב אשי, וא"כ בנד"ד שקדשה בע"כ לא הוו קדושין, ואע"ג שכתב מר"ן בב"י ז"ל סי' ל' וז"ל כתוב בהגמ"ר דסוף גטין בשם ר"ג מה שהעד אומר שראה שלקח ידה בע"כ ונתן הטבעת בידה מאחר שלא זרקה צריכה גט ואעפ"י שיש עדים שלא דבר עמה בשעת הנתינה כיון שדבר עמה בתחלה הוו קדושין ע"כ, ופסקה מור"ם ז"ל בס' המפה סי' מ"ב ס"א, מ"מ בנד"ד שלא דבר עמה בתחלה וגם צעקה הנערה מתחילה וע"ס שאין רצונה להתקדש וכולם מודים בזה הבחור המקדש והעד שעמו והשנים האחרים וגם זרקה המטבע בפני העד והמקדש כמ"ש בהא ודאי אין כאן בית מיחוש כלל, וא"ת הרי הרב כמהרי"ט אלגזי ז"ל הובאו דבריו בס' בירך משה סי' ל"ד כתב משם הרב עצמות יוסף דאפי' בקידושין בע"כ בעל הלכות גדולות ורב אחא ז"ל לא הכריעו ההלכה כמאן אם כאמימר או כרב אשי ומסיק דיש להחמיר וכ"כ הרב שמש צדקה בח"ב א"ה דף ז' ע"ג שהביא דברי הרב עצמות יוסף הנז' וכתב עליו וז"ל ואם גברא רבה כוותיה דחיליה ותוקפיה לאורייתא סיני ועוקר הרים לא הקל בדבר המסופק מה נענה בתריה אנן יתמי דיתמי ע"כ, וכן מסיק הרב כמהריט"א ה' ז"ל דעפ"י האמור נכון להחמיר וא"כ בנד"ד נמי יש להחמיר כאמימר וכמ"ש:
מ"מ אשכחנא לה פתרי ממ"ש מר"ן ח"מ סי' ר"ה וז"ל מי שאנסוהו עד שמכר ולקח דמי המקח אפי' תליוהו עד שמכרו ממכרו ממכר ע"כ והוא ממ"ש בגמרא בב"ק דס"ב דתליוה וזבין זביניה זבינא ומוקי לה התם בגמרא באומר רוצה אני והב"י והפרישה ז"ל כתבו אפשר דלאו דוקא אמרו בפירוש רוצה אני אלא כיון שקבל המעות בשתיקה הוי כאומר רוצה אני:
ועוד כתב שם מר"ן דאם מסר מודעה המכר בטל ומעתה בנד"ד כ"ע מודו דלא הוו אפי' חשש קידושין דטעמא דמחמיר אמימר ואמר מקודשת משום דמדמי לה להא דתלוה וזבין הוא זביניה זבינא וכיון דבתליוה וזבין בעינן לפחות קבלת המעות בשתיקה וגם שלא מסר מודעא והכא בנד"ד לא קבלת המעות איכא כפי דבריה ואפי' לדברי העד לא קבלה היא מעצמה אלא בע"כ וגם קא צווחא מתחי' וע"כ אין לך מודעה גדולה מזו וכ"ש שכולם אומרים שזרקתם תכף ומיד:
ועוד דבפי' אמרינן בפ"ק דקידושין אמר רבא מנא אמינא לה דתניא אמ"ל כנסי סלע זה בפקדון וחזר ואמ"ל התקדשי לי בו בשעת מתן מקודשת לאחר מתן מעות רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת מאי רצתה ומאי לא רצתה אילימא רצתה דאמרה אין לא רצתה דאמרה לא מכלל דרישא כי אמרה לא נמי הוו קדושין אמאי הא קאמרה לא אלא לאו רצתה דאמרה אין לא רצתה דאשתיקא והוי שתיקותא דלאחר מתן מעות ולאו כלום היא ע"כ, ופסקה מר"ן אה"ע סי' כ"ח ע"ש, והשתא בנד"ד דקאמרת לא מתחילה ועד סוף הא פשיטא לתלמודא דאינה מקודשת אפילו המעות בידה ואפי' אמ"ל הרי את מקו' לי בשעת מתן מעות דהיינו קודם שנטלתם ואח"כ נטלתם כמ"ש מר"ן שם עכ"ז דוקא אם נטלתם בשתיקה אבל אמרה לא לית מאן דאמר דהוי אפי' חשש קדושין וכ"ש בנד"ד דלא נטלתם וגם דקאמרה לא וגם ממשמעות דברי העד שהאמירה של הקדושין היתה אחר מת"מ וא"כ אפי' שתקה שתיקותא דלאחר מת"מ לאו כלום היא וכ"ש אם אמרה לא וכמו"ש מר"ן שם וגם זרקה אותם הא ודאי אין שום חשש בזה:
וכ"כ הרב נדיב לב סי' ז' וז"ל ברם אם מתחי' וע"ס אנו רואים בבירור גמור שאין דעתה ורצונה להתקדש לו כגון אם הנתינה היתה בע"כ כנדון הרהגה"מ כגון שצווחא וזרקה הקידושין מידה מאין הרגלים להכנס בשום ספק קידושין ושקיל וטרי הרב התם אי בעינן צעקה בתחילה ובסוף וגם אם בעינן זרקה וצעקה ומסיק דבחדא מנייהו סגי והביא ראיות לדבריו עש"ב:
העולה מן האמור דבנד"ד אין כאן בית מיחוש כלל ועוד יש גריעותא אחרת בהני קדושין דנד"ד והוא דהשני עדים אחרים אומרים לא ראו שום נתינה לידה אלא שמעו קול המקדש וקול צעקת הנערה שאינה רוצה וכגון דא לא הוו קדושין וכמ"ש מר"ן ז"ל בב"י בשם תשובת הרשב"א ז"ל וז"ל שנים שהיו עומדים אחרי הגדר של בית אחת ושמע שאמר ראובן ללאה התקדשי לי באתרוג אבל לא ראו נתינה ממש אפי' ראו האתרוג יוצא מתחת ידה אין כאן חשש של כלום ואפילו היא מודה שלקחתו לשם קדושין דעדות ראיה ממש בעינן ע"כ, ופסקה מור"ם ז"ל סי' מ"ב סעיף ד' ופירשו המפרשים ז"ל דצריך שיראו העדים הכסף בעצמו שנותן לה ואינו די בנתינה לבד כמ"ש הרב בירך משה סי' ג"ל משם הכנה"ג ורבו מהרימ"ט ז"ל עש"ב:
איברא דהמרדכי בשם הרא"ם ז"ל בפרק האומר כתב אפילו לא ראו הנתינה ממש אין לבטל הקידושין אם ראו דבר המוכיח יכולים להעיד כאילו ראו גוף המעשה וכתב הב"ש דקדושין דמו לד"מ דדנין בעידי ידיעה אף בלא ראייה וכבר האריך בזה הרב כרם שלמה ז"ל:
האמנם כבר מור"ם ז"ל בתשובה סי' ל' כתב ותו דהרי הרשב"א ומוהר"ם חולקין עליו וראוי הוא לסמוך עליהם גם הרב דברי יוסף כתב דרוב הפוס' ז"ל חולקים ע"ז וס"ל דלא מהני אומדנא כ"א בעידי ביאה דהם הם עידי יחוד וכו' הרי נתבאר דרוב הפוסקים ס"ל דעידי ראיה בעינן בקדושי כסף, וא"כ בנד"ד דליכא עידי ראייה בכסף אין כאן קדושין לרוב הפוסקים כמ"ש:
ואפשר דבנ"ד כ"ע יודו דליכא הכא שום חשש קדושין כלל דדוקא בכגון נדון הרשב"א ז"ל שראו מתחילה האתרוג בידו ושמעו שאמר לה התקדשי לי באתרוג ולבסוף יצא האתרוג מתתת ידה והכירו שזה הוא האתרוג שהיה בידו בזה הוא דפליג הרא"ם ז"ל כנז', אבל בנ"ד דלא ראו לא נתינה ולא כסף כי אם שמעו קול המקדש כנז' ושמעו קול המטבע שנפל לארץ מאין הרגליים לומר שבא לידה דילמא האמת כדבריה שע"י התעצמותם נפלו לארץ ומעולם לא בא לידה וכן ראיתי שהביא הרב פ"ת בשם הרב חו"י ס' י"ט ובשם ס' המקנה שכתב ע"ד הב"ש ונראה דאין כאן פלוגתא דהרשב"א מיירי בענין שיש לחוש שנתן לה במתנה אף ששמעו שאמר הקידושין אולי חזר בו ונתן במתנה והמרדכי מיירי באומדנא דמוכח טפי כגון שעמדו אצל המקדש וראו הטבעת בידו ושמעו שאמר הרי את מקודשת לי אלא שהעלימו עין בשעת נתינה מידו לידה ומיד ראו אותה טבעת בידה בענין שא"א לה לומר שלא רצתה לקבל וכו' וכיוצא בזה כתב ג"כ הרב בית מאיר דטעמו של הרשב"א ז"ל בההיא דאתרוג משום דלאו ידיעה ברורה היא דומיא דנחבל אלא ידיעת אומד דומיא דגמל האוחר דלא קי"ל כרב אחא אלא כרבנן וכו' עש"ב, מכל זה מוכח דנ"ד דגרע טפי אפי' מההיא דהרשב"א ז"ל דליכא הכא שום הוכחה ולא אומדנא דמי כמו שבא לידה המטבע כל עיקר וכ"ש דהם אמרו והם אמרו הם אמרו ששמעו קול המקדש והם אמרו ששמעו קול הנערה צעקה דאין רצונה להתקדש הו"ל קול ושוברו עמו ולא נשאר כי אם עד אחד ועד אחד בהכחשה לאו כלום הוא אליבא דכ"ע כמ"ש מר"ן בתשו' ובשם הרשב"ץ ואין לומר כיון שיצא הקול שנתקדשה אעפ"י שאין ראיה ברורה הו"ל ספק מקודשת כמ"ש מר"ן הש"ע ז"ל סי' מ"ו דשאני נד"ד דלא אתחזק קלא בבי דינא ועוד שמתחילה שיצא הקול הוה קול ושוברו עמו שבע"כ נתקדשה וכיון דלית בקידושין הנז' שום מששא הא קי"ל דמבטלין ליה לקלא וכמ"ש מר"ן ז"ל בתשו' עש"ב:
זאת תורת העולה מכל האמור ומדובר שאין בקידושין הנז' שום חשש קידושין אפי' בחדא מהנך טעמי הנז"ל וכ"ש בהצטרפות כולם ביחד וצ"י י"מ וימ"ן אמן פעה"ק טבת"ו בש"א לחדש מנחם התרמ"ו ליצי' והשו"ב וקיים:
ע"ה
דוד ואעקנין סלי"ט
הסכמת הרבנים הי"ו
הן כל יקר ראתה עינינו האי פסקא דדינא ממע' מר דיינא הרב מגן דוד ני' אודות קידושי הנערה וזו הלכה העלה שהקידושין הנז' בטלים וחשיבי כחרש הנשבר ומעולם לא עלה על דעת שום פוסק להחמיר בקידושין כהאי גונא שאין עדות בדבר שקיבלה הקידושין אפי' באונס והגם שהקול נשמע שנתקדשה הנערה קול ושובר עמו שהיו הקידושין באונס גמור ונזרק לארץ וצעקה הנערה אין לי חפץ בקידושין ובודאי הגמור הלכתא כותיה ומטעמיה וזו הלכה ברורה ולית דחש להאי קידושין ויפה כיון להלכה ולמעשה והנערה הנז' רשאה ושלטאה למיסב לכל גבר די תצביין והיה זה ביום ט"ו לח' אב הנחמות ש"ש הת"ר וששה וארבעים ליצירה ושלום על דייני ישראל:
ע"ה
יוסף דוד אבואלעפיא ס"ט הצעיר שלמה רחמים אבואלעפיא ס"ט בן אדמו"ר ועט"ר רב חנ"א ז"ל