אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א שאלות ותשובות יורה דעה › סימן קט

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

שאלות ותשובות יורה דעה · סימן קט

סימן קח

טופס שטר הסכמה של קקי"ץ של מתא ארזילה יע"א וז"ן ע"ן אב"א תב"ת בלי תוספת ומגרעת:

אנן בי קהלא קדישא דח"ל הסכמנו בהסכמ' גמורה שמהיום הזה והלאה ולד"ע אין שום בחור מבחורי חמד שבמחז"ק בני התושבים לפרוע שום פש"ן לא במסים וארנוניות כי אם דוקא בהאלגיזייא שמדי שנה בשנה שחייבים לפרוע עם הקקי"ץ כפי ההערכה שיעריכום הקקי"ץ ומכל השאר הם פטורים ומותרים שכך הסכמנו בהסכמה גמורה ברצון והס"ד ופטרנו להם פיטור גמור מכל מיני מסים וארנוניו' כנז"ל ואין להם שום חיוב כי אם בהאלגזייא דוקא כנז' והסכמ' ופיטור זה הוא בעדינו ובעד כל קהל עדתינו עלינו ועל יורשינו אחרינו עסכ"ה. ולראיה ולזכות שכך הסכמנו בהסכמ' גמורה כפי הדין הגמור ח"ש פה ארזילה יע"ה והיה זה ביום ד"בש י"ב ימים לחרש שבט שנת תא"ד לפ"ק והש"וק ע"כ נמ"ך וחתומים כהה"ר יצחק הלוי ן' שיטון וכה"ר יעקב אניג'אר וכה"ר יוסף הלוי בן שיטון וכה"ר יצחק אניג'אר וכה"ר יוסף אדרעי וכה"ר שמואל אניג'אר וכה"ר מסעוד הלוי ן' שיטון וכה"ר שלמה ן' ג'ו וכה"ר מסעוד אניג'אר וכה"ר יצחק אנג'אר בר שמואל צוה לחתו' לכה"ר ראובן בנו ולראיה שהעתקנוהו אב"א וכו' כנז"ל ח"פ בד"בש ד' ימים לחדש סיון המוכתר בכת"ת שנת תבחר לפ"ק פה טאנג'אר יע"א והכל שו"ק ע"כ נמ"ך וחתומים כהה"ר ראובן ן' ג'ו וכה"ר שלמה לארידו:

פס"ד שכתב כמה"ר משה ן' ג"ו נר"ו.

קושטא קאי שההסכמה הנז' קיימת ומקויימת כראי מוצק לע"וע כיון שנעשית בהסכמ' טובי העיר וגדולי פורעי המס וגם הסכים עמהם חבר עירם ז"ל והגם שנעשית בלי קנין הנה מצינו ראינו להרא"ש ז"ל בתשובותיו כלל ו' סי"ז שנשאל על נדון כזה והשיב וז"ל ועל שהוספת לשאול אם יוכלו לחזור בהם מנהג פשוט הוא מה שטובי הקהל מסכימים לעשות שריר וקיים הוא בלא קנין ובכל תקנות הקהל שמתקני' על יחידים ועל רבים כל דבריהם ככתובים וכמסורים דמו עכ"ל ופסקו מור"ם בסי' קס"ג ס"ו:

גם נראה כיון שההסכמ' הנז' נעשית זה עשר שנים ומסתמא מאותו זמן ועד עתה לא היו פורעים הבחורים שום מס כי אם כסף גולגלתא דוקא א"כ הו"ל מנהג קבוע והולכין אחר המנהג. וכן מצינו למור"ם ז"ל בסי' הנז' ס"ג שכתב וז"ל בכל ענייני מסים הולכין אחר המנהג הקבוע בעיר שעשו כן ג"פ אע"פ שהוא מנהג גרוע אין מדקדקין בענייני המסים עכל"ה. קנצי למלין שההסכמה הנזכר בפנים חזקה כראי מוצק כיון שנעשית בהסכמת כל גדולי פורעי המס ובהסכמת חבר עירם. וגם מסתמא שאר הקהל שלא חתמו שמעו אותה ושתקו ולא ערערו. זהו מה שנלע"ד וציי"מ וימ"ן הכ"ד החו"פ טאנג'אר יע"א בע"א לסיון המוכתר בנש"ת משנת תבחר לפ"ק. ע"כ נמ"ך וחתום על וה כמהה"ר משה ן' ג'ו נר"ו:

זה מה שהשבנו על ההסכמה הנז'

נדרשנו מאת ק"ק שבעיר ארזילה יע"א לחוות דעתינו בענין ההסכמה הנזכרת שרצו הקקי"ץ לבטלה ולחייב את הבחורים מן היום הזה והלאה לפרוע חלקם העולה להם בכל מיני מסים וארנוניות כפי מה שהדין נותן ובאו בטענה שנשתנה הענין מכמות שהיה בימי עשיית ההסכמה ולא כימים הראשונים האלו שרוב הבחורים המצויים כעת בעריהם יש להם מו"מ והם מרויחים וספק בידם לישא בעול עם הצבור מה שלא היה כן בזמן ההוא עוד בה שמפני הסכמה זו מתאחרים הבחורים לישא אשה ומתבטלים מפריה ורביה בעצת היצר שלא לחסר ממונם ואלו היה אסיק אדעתייהו כזה לא היו מתקנים כמו שנודע לנו כל זה מפי המדבר בעדם:

והנה קודם כל דבר ראוי לחקור אתחלת דינא מה ראו על ככה המתקנים הנזכרים לעשות הסכמה כזו לפטור את הבחורים ולהכביד העול על שאר הקהל כי לא פורש בהסכמה הנז' שום טעם לזה ומן הראוי היה לפרש טעם נכון לפניהם על מה ועל מה עשו אלה להם ואף את"ל שהיה להם טעם כעיקר להסכמה זו צריכים אנו לדעת אם נעשתה בהסכמת כל פורעי המס שבעיר או שהגדולי' החתומים בה בלבד עשו אותה ולא הסכימו עליה כל פורעי המס שבעיר וכמובן מלשון ההסכמה שכתב וז"ל והסכמה ופטור זה הוא בעדינו ובעד כל קהל עדתינו וכו' ע"כ ומדכתבו בלשון זה ולא כתבו שהיה בהסכמת כל הקהל מוכח שהם לבדם עשאוה וכמ"ש בדבריה' והסכמנו בהסכמה גמורה דהיינו החתומים הם שהסכימו שאם הדבר כן נראה לומר דלאו כל כמנייהו דאלו הגדולים החתומים לתקן תקנה ע"כ בני העיר אף אם לא היה בהסכמה זו רווחא להאי ופסידא להאי כמ"ש מור"ם בהגה ריש סי' קס"ג וז"ל כל צרכי צבור שאינם יכולים להשוות עצמם יש להושיב על כל בעלי בתים הנותנים מס ויקבלו עליהם שכל א' יאמר דעתו לש"ש וילכו אחר הרוב ואם המעוט ימאנו הרוב יכולים לכוף אותם וכו' ע"כ:

מבואר מזה שצריך שיהיו בוועד כל פורעי המס ואזי אזלינן בתר רובא. ומ"ש מור"ם דהרוב יכולים לכוף את המעוט היינו בענין שהוא לצרכי העיר דוקא ולא הוי במלתא דאיכא ריווחא להאי ופסידא להאי וכמבואר במקור דין זה בתשו' השייכות לספר קנין סימן כ"ז וז"ל וילכו אחר הרוב הן בבירור ראשים הן בבירור חזנים הן לתקן כיס של צדקה הן למנות גבאים הן לבנות או לסתור בבית הכנסת להוסיף ולגרע' ולקנות בית חתנות וכו' ע"כ. אבל במלתא דאיכא ריווחא להאי ופסידא להאי כנד"ד אף שהיו כל הקהל בוועד ולא הסכימו כולם כי אם הרוב. אם הרוב יכולים לכוף למיעוט תליא בפלוגתא כמ"ש הכנה"ג בסי' רל"א:

גם בתשו' ח"א סי' רמ"ד כתב הרב הנז' וז"ל וכבר ידעת מחלוקת הפוס' וכו' דאיכא מרבוותא דסברי דיכולים הרוב לכוף למיעוט אפי' במלתא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי ולאו מגדר מלתא ואיכא מרבוות' דסברי דכל דבר דאיכ' פסיד' להאי ורווחא להאי ולא הוי מגדר מלתא אין הרוב יכולים לכוף את המיעוט אם לא בהסכמת כולם וכו'. מעתה ק"ק פורטוגאל יצ"ו שהם המוחזקים יכולים לומר קים לי כמאן דאמר דכל מילתא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי אין כח ביד הרוב לכוף את המיעוט וכמ"ש הראד"ב בתשו' סי' ס"ד ובעל משא מלך וכו' וכבר כתב בעל משפט צדק בח"ב סי' ד' ול"ה וס"ו דאפי' למ"ד דהרוב יכולים לכוף את המיעוט ה"ד במעמד כולם וכ"כ בס"סי ד' בשם מהרח"ש ז"ל וכו' ומזה הטעם ג"כ מ"ש מהר"מ איסרלס ז"ל בתשו' סי' ע"ג דבדבר הרשות יכול הרוב לכוף את המיעוט אינו סותר לדברינו דגם שם הרב ז"ל לא מיעט אלא דלא בעי' דעת כולם אבל בעי' רובו מתוך כולו ושיהיה בהסכמת הח' המנהיג ע"כ:

וכן מצינו להרב מהרי"א ז"ל בס' דברי ריבות סי' ס"ג בא' שנתפשרו עמו הפרנסי' ואנשי המעמד ורבים מפורעי המס לתת כו"ך בכל שנה הן יהיה המס מעט או הרבה הן יעלה בנכסיו הן ירד ופסק רב א' דכיון דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי אין כח בידי הקהל לפשר ולעשות שום דבר אם לא מדעת כולם. והרב מהרי"א ז"ל כתב דדבר זה לא הוי רווחא להאי ופסידא להאי שהרי אפשר שמהדין לא יהיה חייב לפרוע הסך שנתחייב ובשביל פשרת הקהל חייב לפורעו וא"כ הוי רווחא לקהל ורווחא ליחיד וכו' יעו"ש. וכעין זה כתב הרב משפט צדק ח"א סי' כ"ה והביא ראיה מדברי מהרי"א הנז' יעו"ש:

מוכח מזה דע"כ לא פליגי אלא כשנתפשרו הקהל ולקחו איזה ממון דמר משוי ליה רווחא להאי ופסידא להאי ומר משוי ליה רווחא להאי ולהאי אבל במחילה בכדי דמטילים חלקם על שאר הקהל דהוי רווחא להאי ופסידא להאי לכ"ע אין הרוב יכולים לכוף למיעוט. וכ"כ בס' דרכי נועם תח"מ סימן ל"ח יעו"ש:

גם בס' מטה שמעון סי' רל"א הג"הט אות י"ד הביא מס' פני משה ח"א סי' ד' דרבים הם הסוברים דבדבר דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי וליכא מגדר מלתא לאו כל כמינייהו דרובא לכוף את המיעוט יעו"ש וכ"ש וק"ו הכא בנ"ד שלא נתוועדו הקהל והגדולים בלבד עשו אותה כמובן מלשון ההסכמה דלא כל כמינייהו להקל מעל הבחורים ולהכביד העול על הצבור:

וכן בא הדבר מפורש במרדכי בפ"ק דב"ב וז"ל וששאלתם על ראשי הקהל שבאו לשנות להטיל מס על שוה ליטרא קרקע וכו' אבל לשנות שלא מדעת כולם במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי ולאו מגדר מילתא הוא אין שומעין להם לעשות תקנה לעצמם שלא כתורה וכו' ע"כ:

והרב מהרי"קו ז"ל שורש א' הביא אלה דברי המרדכי וסיים וכתב וז"ל הרי לך שאין ביד ראשי הקהל לתקן מילתא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי ואע"ג שכל ראשי הקהל היו רוצים לעשותו וכו' ע"כ. באופן דהכא בנ"ד אם הדברים ככתבם שהאנשים החותמים עשו הסכמה אף את"ל שהם גדולי פורעי המס לאו כל כמינייהו לתקן זה אם לא בהסכמת כל הקהל:

ומה שקיים ההסכמה החכם הפוסק נר"ו כיון שנעשית בהסכמת טובי העיר אחר המחי' אין זה כדאי לקיימה שאינם נקראים טובי העיר אלא דוקא כשמינו אותם בני העיר על כך וכמבו' בדברי המרדכי על ההיא ברייתא דרשאים בני העיר להסיע על קצתם שכ' וז"ל מה שטען האפוט' שראשי הקהל עשו ההסכמה שלא לקבל שבועה משום אדם במס וכו' על זאת אשיב אם הובררו טובי העיר מתחילה להנהיג קהלם בכל דבר אפי' וחיד שבררו מה שעשה עשוי כתקנת הקהל וכו' ואם רוב הקהל מסכימים אל גזרת הראשים יכולים מהדין לכפות המיעוט להיות צייתי לתקנתם וכו' עכ"ל ראבי"ה. ור"ת פליג כמש"ל בס' הישר עכ"ל המרדכי. מבואר מזה שאינם נקראים טובי העיר אלא דוקא כשמינו אותם הצבור וקבלום עליהם להנהיג קהלם. ומה שסיים המרדכי ור"ת פליג כמש"ל היינו מש"ל בשם ר"ת דאין כח ברוב בני העיר לכוף למיעוט יעו"ש בלישנא בתרא:

גם הרשב"א ז"ל בתשו' הביא דבריו הרב כנ"הג סי' רל"א ס"ק ט"ו וז"ל ז' טובי העיר הם אנשים ממונים על עניני הצבור ויש מקומות להם מוקדמים ונותנים להם כח לעשות מה שירצו ע"כ. וכן בא מבואר בתשו' אחרת להרשב"א ז"ל סי' תרי"ז וז"ל כי ז' טובי העיר המוזכרים בכל מקום אינם ז' אנשים המובחרים בחכמה או בעושר וכבוד אלא ז' אנשים שהעמידום הצבור פרנסים על ענייני העיר והם כאפוט' עליהם וכו' ע"כ:

והרב מהרא"ם בתשו' ח"א סי' ג"ן הביא דברי הרשב"א הנז' וכתב ע"ז וז"ל וכ"כ ר"ת בפ' השותפין וכו' משמע דטובי העיר אינם אלא המשתדלים בצרכי צבור וכו' ע"כ:

ומה שהביא החכם הפוס' נר"ו מדברי הרא"ש ז"ל בתשו' שכ' שמנהג פשוט מה שטובי הקהל מסכימים שריר וקיים הוא בלא קנין וכו' מוכרחים אנו לומר שטובי הקהל. שדבר הרא"ש ז"ל היינו דוקא שנתמנו מדעת הקהל וכמ"ש אח"ז בסי' כ"א וז"ל כבר השבתי לך שבכל דבר שהקהל או טובי העיר שנתמנו מדעת הקהל מסכימים אין צריך קנין ולא שטר וכו' ע"כ. ולכן כשהעתיק דבריו מור"ם בד"מ ובש"ע בהגה ס"סי קס"ג כ' וז"ל קהל שפטרו א' ממסים פטור וכל דברי הקהל א"צ קנין ע"כ ולא כתב טובי העיר כלשון הרא"ש ז"ל לומר דט"ס שכתב הרא"ש היינו שמינום הקהל עליהם דהו"ל כאלו פטרו אותו כל הקהל:

גם הרא"ש בכלל ה' סי' ד' גבי התרת חרם הקהל כתב וז"ל ובכל עת שיסכימו רוב הקהל או ט"ה שנבררו מדעת הקהל להיות כל צרכי העיר נחתכים על פיהם להתיר החרם יש להם כח להתירו וכו' ע"כ וכ"כ הרא"ש ז"ל בפסקיו על מה שאמרו בגמר' בפרק נגמר הדין אר"א בן יעקב שמעתי שב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין וכו' כתב ע"ז וז"ל ודוקא גדול הדור וכו' או טובי העיר שהמחום רבים עליהם וכו' ע"כ ופסקו מרן ז"ל בח"מ סי' ב' וע"ש בסמ"ע:

גם הר' מהריק"ש ז"ל ס"סי קס"ג כתב וז"ל וכל דבר שהקהל או טובי העיר שנתמנו מדעת הקהל מסכימים אין צריך לא קנין ולא שטר אלא דבריהם ככתובים וכמסורים דמו הרא"ש ועיין רשד"ם סי' ש"ע עכ"ל:

מבואר מדבריו שטובי העיר שכ' הרא"ש באותה תשובה שהביא החכם הפוסק נר"ו מיירי שנתמנו מדעת הקהל כמ"ש וכן מצינו להר' פרח מטה אהרן ח"א סי' קכ"ג שהביא תשובת הרא"ש הנ"ל וכתב וז"ל ונ"מ דבנ"ד אם היו שאר יחידי הקהל ולא מאותם שהמחום עליהם אינו מעלה ואינו מוריד ויכולים לחזור בהם וכו' ע"כ:

ומ"ש החכם הפוסק נר"ו שכיון שהסכים חבר עיר עם גדולי פורעי המס ההסכמה קיימת. אמת נכון הדבר דלדעת רוב הפוס' בין בהסכמת בעלי אומניות בין בהסכמת בני העיר כדי לקיים ההסכמה בעינן שיסכים החכם חבר עיר עמהם אלא דהריב"ש ז"ל בסי' שצ"ט הבין בדברי הרמב"ם ז"ל דדוקא בהסכמ' בני אומנות בעינן אדם חשוב אבל בהסכמת בני העיר לא בעינן אדם חשוב יעו"ש:

ומרן בש"ע בס"סי רל"א העתיק לשון הרמב"ם כדרכו בכל המקומות ומור"ם בהגה הוסיף וכתב או של כל בני העיר כמ"ש רבינו הטור. ועיי"ש בסמ"ע ס"ק מ"ה ובש"ך ס"ק ד' ועיין הרשב"ש ז"ל בסימן רי"א ובספר חוט המשולש סי' ט"ו שישב דברי הרמב"ם הפך דעת הריב"ש ז"ל:

גם הרב מהר"י צייאה ז"ל בתשו' הובאה בס' אבקת רוכל למרן ז"ל בסי' קפ"ו כתב דמ"ש הרמב"ם ז"ל צריכות אדם חשוב באומנים ולא בבני העיר היינו שתפס לשון הגמ' שהזכיר דין זה בטבחים וה"ה לבני העיר מדפריך מנייהו לטבחים יעו"ש:

גם הרב כנה"ג שם הגה"ט אות קכ"ח הביא חבל נביאים הפך דעת הריב"ש ז"ל:

עוד כ' משם הר' מהרלב"ח ז"ל שכל בעלי החידושין בטלו סברה זו של הריב"ש יעו"ש וכ"כ הרב מהריק"ש בהגהות שם ובס' מטה שמעון הג"הט אות קי"ד כתב משם הרב מהרח"ש ח"ג סי' ק"ז שהביא דברי הריב"ש הנז' וכתב דהרשב"א חולק בזה ואין ספק שאם הריב"ש היה רואה דברי הרשב"א לא היה אומר כן. וגם הביא מכמה פוסקי' ראשונים ואחרוני' דאין לחלק בין בני אומנות לבני העיר ובכולהו בעי הסכמת אדם חשוב יעו"ש:

אלא דהכא בנ"ד בעיר הנז' שנעשית ההסכמה היא עיר קטנה ואנשים בה מעט ואין בהם חכם ממונה לדון ולהורות ואין להם כ"א אדם כשר ונבון שהוא הש"ץ ושו"ב דוקא באופן שאינו בגדר אדם חשוב המוזכר בש"ס שצריך שיסכים עמהם והסכמתו של זה אינו מעלה ומוריד שאדם חשוב המוזכר בש"ס היינו חכם ממונה לדון ולהודות שכל ענייני העיר נחתכים על פיו כמ"ש הרמב"ם פי"ד מהל' מכירה וז"ל בד"א במדינה שאין בה ח' חשוב לתקן מעשה המדינה ולהצליח דרכי יושביה. אבל אם יש בה ח' חשוב אין התנאי שלהם מועיל וכו' ע"כ. ותה"מ שם דקדק מדבריו שכ' לתקן מעשה המדינה וכו' דהיינו שהוא ממונה על כך יעו"ש. גם הרא"ש ז"ל בפסקו כתב ואדם חשוב היינו דוקא כגון רבא. שהיה ראש ומנהיג בעיר וכו' ע"כ. גם רבינו הטור בסי' רל"א כתב א' גדול וח' בעיה לתקן עניינים וכו' והרן ז"ל כתב אדם חשוב הממונה פרנס על הצבור וכ"כ הרב מהר"י צייאח ז"ל בתשו' הובאה בס' אבקת רוכל למרן ז"ל בסימן קפ"ו שכ' וז"ל וידוע הוא שכל הסכמת הקהל בלי הסכמת דייניהם שהמחום עליהם לאו כלום היא והכי אמרי' בפ"ק דב"ב וכו'. וכתב הרא"ש ז"ל וכו' וכ"כ המרדכי וכו'. וכ"כ הרשב"א בתשו' וכו'. ומהרי"ק בשורש קפ"ה גם הרמב"ם וכו' וכתב לתקן מעשה המדינה היינו שהוא ממונה על כך וכו' ע"כ. גם מהרא"ם ז"ל בתשו' סי' נ"ז כתב חכם מנהיג בעירם. ומרן בש"ע בס"סי רל"א כ' ח' חשוב ממונה על הצבור ותפס בלשון הרמב"ם וקיצר בלשונו לומר ממונה על הצבור:

והרב כנה"ג שם הגהב"י אות ח' כתב משם הרב מהרנ"ח ז"ל שגדר חבר עיר שנאמר עליו הדין הזה אף שהוא גדול בחכמה וסומכין על הוראותיו ועל כל דבר דת ודין וכו'. עוד צריך תנאי אחר כמ"ש הר"מ משם הרא"ם אדם חשוב ממונה על הצבור וכו' יעו"ש:

גם בתשו' ח"א סי' רמ"ב כתב הרב הנז' וז"ל ועוד אני אומר דלא נחלקו החולקים בהסכמת בני העיר אלא כשאין שם חכם מרביץ תורה. ואע"פ שיש שם ח' ראוי להיות פרנס על הקהל לא קבלוהו עליהם אבל אם יש שם חכם מרביץ תורה לכ"ע אף בהסכמת בני העיר בעינן שתבוא בידיעתו וכו' ע"כ. והרב מהר"י עייאש ז"ל חח"מ סי' א' כתב הטעם דבעינן דעת חכם הממונה כי היכי דלחזי דתקנייהו הוי תקנה ולא קלקלה. שהרי אפי' הרא"ש והטור שסוברים דגם בבני העיר בעינן דעת אדם חשוב מ"מ פי' אדם חשוב פרנס הממונה על הצבור וכו' יעו"ש בדף ס"ג ע"ג:

נקטינן מהאמור דהכא בנ"ד אין זה בגדר חבר עיר והו"ל עיר שאין בה אדם חשוב.

וראינו שכתב הרשב"ש ז"ל סי' רי"א ותרי"א וז"ל הצבור רשאים להסכים ביניהם כל מה שירצו ויש רשות לרוב לכוף את המיעוט אך בתנאי שיהא בעצת אדם חשוב ואם אין להם אדם חשוב אינה כלום עד שיסכימו כולם ע"כ וכ"ש הכא בנ"ד דהוי רווחא להאי ופסידא להאי דבעינן שיסכימו כולם:

ועמ"ש החכם הפוסק נר"ו דכיון שההסכמה נעשית זה עשר שנים מסתמא מאותו זמן לא היו פורעים הבחורים וא"כ הו"ל מנהג קבוע והולכין אחריו וכו' לזה הרי מצינו להרב בעל משפט משפט צדק ח"כ סי' ע"ז דף קצ"ו שהביא משם הרב מהריב"ל ח"א סי' מ"ח שכ' וז"ל ואם לחשך אדם לומר שההסכמה תהיה קיימת מצד המנהג שנהגו בה וכו'. הא נמי ליתא שהרי כתב הרמב"ם בקונטריס של שו"ת תחילת התשובה ששאלת ע"ע אותו הח' וכו' הרי לך בהדיא שאפילו שנהגו בהסכמה הזאת בחשבם שהיו מחוייבים לקיימה אחר שנודע ונתברר ע"פ חכמים מורי הוראות שהיא בטלה פשיטא ופשי טא שקבלתם והנהגתם בהסכמה זאת היתה קבלה בטעות ומכאן והלאה אינם מחייבים לקיימה והרי היא בטלה וכו' ע"כ:

גם הרב כנ"הג בתשו' ח"א ס"סי רמ"ד כתב וז"ל אכתי פש גבן דדילמא לא אמרו האומרים דבמלתא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי אין הרוב יכול לכוף את המיעוט אלא דוקא בתחילת עשייתה יכולים לערער שלא לעשותה אבל אם בשעת העשייה לא ערערו עליה ומה גם אם פרעו קצת זמן רובע למשא שוב אינם יכולים לערער עליה וכן מצאתי למהר"ם איסרלס וכו' גם מהרשד"ם וכו' אבל מצאתי למהריב"ל ז"ל ח"א סי' מ"ה שכתב נהגו בהסכמה זמן רב בחשבם שהם מחוייבים לקיימה ואח"כ נודע להם וכו' הוי מנהג בטעות וכו' וכ"כ הראד"ב ז"ל בסי' ס"ג וכו' וכ"ש שאני אומר דלא פליגי מהר"ם איסרלאס ומהרשד"ם עם מהריב"ל והראד"ב דמהרמ"א מדבר כשעשו בני העיר הדבר בפשרה שנתפשרו לעשות כו"כ גם מהרשד"ם אפשר שמדבר כשאותו היחיד קבלה אף על פי שידע שמן הדין היה יכול שלא לקבלה ולכן קבלתו מהנייא אבל כשבתחי' עשייתה לא היה שם שום ערעור ונהגו בה זמן בחשבם שהדין נותן לקבלה כנדון מהריב"ל והראד"ב כ"ע מודו דקבלה בטעות היא ויכול לחזור בו וכו' ע"כ:

באופן דהכא בנ"ד אם הדברים ככתבן שהגדולים החתומי' בלבד עשו אותה ולא היה בהסכמ' כל פורעי המס אין בהסכמת' כלום ואף שנהגו בה זמן רב יכולים לחזור בהם כמ"ש:

ברם אשכחנא לה פתרא לקיים ההסכמה הנזכרת ממ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' ח"ג סי' תמ"ג וז"ל שבכל קהל וקהל אין נמנעים מלעשות תקנות וחרמות וקיומים אע"פ שאין שם רוב הקהל כי ענייני הקהל מסורי' הם לגדולי' ולמקצת מן הקהל שהם באפוטרופוס' לשאר אחיהם שבמקומם ופעמים קהל גדול יהיה לאלף ולא יתקבצו מהם כשלשים או ארבעים מעושי המלאכה ויסכימו ויחרימו ואין השאר נקראים ולא מוחים שאם אין אתה אומר כן לא יוכלו בשום קהל לעשות מלאכה ולהוציא שום הוצאה ולעשות שום תקנה כללית עד שיתקבצו שם כל הקהל פורעי המס ובדבר שיש בו שום הוצאת ממון עד שיסכימו בדבר כולם והנשים כאנשים כי מי יגזור על ממונם בלא רשותם אלא שגדולי המס וקצת מן הקהל קרואי העדה כאפוטרופוסים על יתר הקהל וכו' ע"כ ומרן בב"י י"ד סי' רכ"ח הביא תשובה זו בקיצור יעו"ש:

והרב מהר"ר חיד"א ז"ל בספר חיים שאל סימן ל' הביא תשו' זו והוקשה לו מתשובות אחרות של הרשב"א ז"ל שכתב שכל ענייני הצבור אין למקצת צבור לעשותו אא"כ הם אנשים הממונים על ענייני הצבור ואלו מהתשובה הנז' מוכח דלא בעינן שיהיו ממונים שגדולי הקהל הם כאפוטרופוסים וכו' ותריץ יתיב וז"ל ונראה שכוונת הרשב"א ז"ל בח"ג סי' תמ"ג הנז' הכי הוי שכן נהגו דגדולי המס הם כאפוטרופוסים לכולם וכן עושים וועד מן השלשים הכי נכבד בשגם היא העיר שמוציאה אלף ומתקנים ומחרימים וכל השאר אין נקראים ואין מוחים אבל אם מוחים מחאתם מחאה דצריך רוב הקהל או כולו כדי שתהיה הסכמתם והחרם חל על כל הקהל אבל אם עשו גדולי העיר ולא מיחו סברו וקבלו הסכמתם והחרם חל דהם כאפוטרופוסים וכו' ע"כ:

הרי מבואר דאף שהגדולים שבעיר אינם ממונים על הצבור ולא המחום עליהם כשעשו הסכמה שנראה בעיניהם שצריך לעשותה ולא מיחו בה שאר הקהל ההסכמה קיימת כיון שהם כאפוטרופוסים. והגם שכפה"ד בעינן רובו מתוך כולו מ"מ מטעם מנהג הסכמת הגדולים קיימת וכן הוא המנהג פשוט בכל ערי המערב כשרוצים לעשות איזה הסכמה שמתוועדים ראשי הקהל ואנשי המעמד עם חכמי העיר הממוני' עליהם ונושאים ונותני' בדבר ומסכימי' ומתקנים מה שנראה להם לכללות העיר. וכותבים ההסכמה ושולחי' אותה בכל בתי כנסיות שבעיר לקראת' ביום ש"ק וההכרזה היא הקבלה וכשלא מיחו בה שוב אינם יכולים לחזור בהם. וא"כ ה"נ בנ"ד שהסכמה זו מסתמא הכריזוה בביה"כ ושמעו בה הקהל ולא מיחו ההסכמה קיימת:

גם הרב דבר משה חי"ד סי' מ' כתב משם הרב מהריב"ל ז"ל דאפי' למ"ד דמילתא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי אין כח ביד טובי העיר לתקן אלא מדעת כולם מ"מ כשמכריזים ההסכמה בכל הקהלות ואין מוחה הו"ל כאלו היה מדעת כולם וכ"כ ה' מהר"ם איסרלס והרב פני משה יעו"ש:

וכ"כ הרב מהר"י עייאש ז"ל בס' בית יהודה סימן א' אחר שהביא לשון המרדכי הנז"ל ושני הלשונות של ר"ת ונשא ונתן בהם כתב דלענין דינא ל"פ כמבואר שם וכתב וז"ל ור"ת בלשון ב' מיירי בסתם עיר שאין בה אדם חשוב וגם ליכא טובי העיר המבוררים לצורכי העיר אלא בכל דבר שרוצים להסכים ולתקן שום תקנה מתקבצים בני העיר כולם או רובם או יחידים שלהם וכל מה שיסכימו יודיעו אותו וכשישתקו ולא יעכבו הו"ל כאלו הסכימו כולם בפי' וכו' ע"כ. וכ"כ הרב חוות יאיר סי' נ"א דכששתקו ולא מיחו הוייא קבלה יעו"ש:

מעתה נלכה נרדפה לדעת כשהסכימו הקהל לבטל ההסכמה הנז' אם יש יכולת בידם לבטלה ולחייב את הבחורים מכאן והלאה לפרוע חלקם העולה להם בכ"מ מסים וארנוניות כפי מה שהדי"ן:

והנה אפי' בהסכמה בחרם מצינו שכת' מרן בי"ד סי' רכ"ח סעיף כ"ז וז"ל אפי' לא בטלה הסבה שבשבילה תיקנו והחרימו אם רצו להתיר מתירים ואפי' בתוך הזמן שקבעו להמשך התקנה ואפי' לא בא זמן הנדר ולא חל הנדר יכולים להתיר עכ"ל והוא מתשו' הרשב"א שהביא שם מרן בב"י וכתב שם הטעם דהו"ל כאלו התנו מתחי' בכך יעו"ש. הן אמת דבזה כמה דיות נשתפכו אם מהדין יכולים הקהל להתירה או תלוי במנהג המקומות כמבואר בפוסק' ראשונים ואחרונים לא עת האסף מ"מ הכא בנ"ד שלא הטילו חרם בהסכמה ולא שום עונש כלל לכ"ע אם יסכימו הקהל לבטלה הרשות בידם ומה גם שיש בביטולה דבר מצוה לשלא יתבטלו מפ"ור כמש"ל דבנד"ז אפי' נדר ע"ד רבים יש לו התרה בלא דעתם כמ"ש מרן בי"ד סי' רכ"ח סעיף כ"א וכתב שם בש"ך ס"ק ס"א הטעם דמסתמא ניחא להו בהתרה כיון דהוי דבר מצוה יעו"ש וכתב הכנ"הג הגהב"י אות קי"ט וז"ל לישא אשה שלבו חפץ דבר מצוה מקרי מהר"ש הלוי חי"ד סי' א' ומהרח"ש שם סימן ב' הראד"ב סי' ע"ד וכו' ע"כ וכ"ש הכא בנ"ד שמתבטל לגמרי מלישא ואין כאן נדר ולא חרם כי אם הסכמה לחודה שכל שהסכימו הקהל לבטלה מבוטלת:

אלא שמה שיש לפקפק בזה הוא שהבחורים יבואו בטענה על הקהל שכיון שפטרום מכל מיני מסים זולת האלגיזייא ובררו בהסכמתם מהיום ההוא ולמעלה ולד"ע איך יתכן לחזור ולקבוע מהם שום מס אחר שכבר מחלו אותם כמ"ש מור"ם בהגה ס"סי קס"ג דקהל שפטרו אחד ממסים פטור ולא שייך כאן לומר מה שסיים שם בהגה שיכולים הקהל לו' שלא פטרוהו רק לשנה שהרי פירשו בהסכמה שהפטור הוא לר"ע כמש"ל מ"מ כיון שבביטול ההסכמה הנז' איכא דבר מצוה כמ"ש צריכים אנו לחפש ולפשפש איזה פתח תקוה כדי לבטלה:

ומה שנראה לומר בזה דלפי מה שטוענים הקהל שנשתנה הענין מכמות שהיה בזמן עשיית ההסכמה וגם מפני זה מתאחדים הבחורים לישא אשה כמש"ל הו"ל מחילה בטעות דאנן סהדי דאי הוה אסיק אדעתייהו זה לא היו מתקנים כך. ומחילה בטעות לאו כלום היא. וכמ"ש מרן בח"מ סי' ב' סי"ד וז"ל. הכופר בפקדון ונתפשר עמו ומחל לו ואח"כ מצא עדים יכול לחזור בו. וה"ה למי שנתפשר מפני שלא היה לו ראיה או שטר ואח"כ מצא עכ"ל:

מבואר מזה דהגם שלא גלה דעתו שמפני כן עשה המחי' או הפשרה אפי"ה המחי' או הפשרה בטלה דאומדנא דמוכח היא שאם היה מוצא עדים או ראיה לא היה מוחל. וא"כ ה"נ בנ"ד אומדנא דמוכח היא דאי הוה אסיק אדעתייהו זה לא היו מוחלים לבחורים:

והרב כנה"ג סי' ע"ט הגהב"י אות י"ב הביא משם מהרי"קו דכל שהדעת טועה בכך יכול לטעון שטעה וכ"כ שם משם כמה פוס' יעו"ש. ובסי' כ"ה הגהות הטור אות ט' כתב הרב כנ"הג משם הרב מהרשד"ם דבמחילה בטעות אפי' כתב שטר בקנין חוזר יעו"ש:

שוב מצינו להרשב"ש ז"ל בסי' תט"ו בקהל שפטרו אחד מהמסים ואח"כ נלב"ע ותבעו הקהל ליורשים שיפרעו מנכסיו כל מה שעלה עליו כל אותם השנים שפטרוהו ובאו בטענה שלא פטרוהו אלא מחשש שמא יעני ויטיל עצמו עליהם. וכתב הרב שטענת הקהל טענה וחייב ליורשים לשלם דאומדנא דמוכח הוא שלא היו הקהל מניחים מעותיהם למי שיניחנו ליורשים ויאכל הלה ויחדי יעו"ש:

ובר מן דין יש לפקפק במחילה זו יען שהמסים הנפרעים בז"הז אינם מסים קבועים מאת המלך אלא הטלות שמטילים עליהם השרים מוספין שלא כהלכתן ולא ידעי הקהל במה מחלו דבכגון זה המחילה בטלה:

וכעין זה מצינו להרב מהרח"ת בס' ת"ח סי' ס"ג באיזה יחידים שפטרום הקהל ממסים והלכו ל מדינה אחרת וכתב שאין בפטור ההוא ממש כיון שהוא ד דבר שלא בא לעולם ואינו דבר מסויים וכו'. והביא שם תשובת הרב מהרשד"ם באיזה יתו' שפטרום הקהל מהמסים וקיים הרב הפטור. וכתב ע"ז הרב מהרח"ש וז"ל בנד"ז כולם יודו לדעת הרמב"ם דלא משתעבדי לדבר כזה שהוא עול כבד וחזק בלי קצבה וכו' ובנד"ז שחייב הרב לקהל היה מעולי מלכות הקטני' וכו' כאשר כתב הוא ז"ל שהם מסים שיש להם קצבה והמסים אשר יבאו אחרי כן שפטרום ודאי שהם דומים לאלה והם קרוב לדבר קצוב ואפי"ה כתב הוא ז"ל דבשביל שלא נתחייבו ונשתעבדו לפרוע בעבורם אלא שסלקו עצמם שלא לתבוע מהם חייב את הקהל לעמוד בפיטורם לפי שי"ל קצבה ויכולים לסלק עצמם לפי שהוא דבר מועט ואם יסלקו עצמם מלתבוע אותו מן היתומים. בלא"ה יכולים לצאת מידי חובת המלך ועוד שהנדון היה בא' מעיר שמת והניח מעות והיתו' לא היו יודעים בטיב מו"מ כדי להרויח במעות ולפרוע המס. ולכן לקחו הקהל קצת מהמעות כדי שמפירות אותן המעות או מהמעות עצמן יפרעו הקהל המס וכו' ולא שייך בנ"ד טעם הסילוק שכתב הרב ז"ל וכו'. וא"כ אין בפיטור ההוא ממשות מכמה אנפי כדכתיבנא וכו'. ומה גם שלהרב ז"ל לא נחה דעתו לחייב לקהל מטעם הסילוק בלבד וחייב אותם לפי שנתחייבו בקנס חרם ובנד"ד אין כאן חרם וכו' ואם אמור יאמר החולק שבשנים קדמוניות בעיר גדולה של חכמים ושל סופרים שאלוניקי בזמן שהיו בה גאוני עולם פטרו קצת יחידי סגולה וכו' כי הימים הראשונים היו טובים מאלה. ועול המס לא היה כ"כ כבד וכו' ובזמן ההוא היה ספק ביד הנשארים בארץ לפרוע בעד הנפטרים וכיון שהנפטרים היו מתי מספר מה שנתחייבו לפרוע בעדם היה דבר שי"ל קצבה וכו'. אבל עתה בעונותינו שהעיר הגיעה לארץ וכו' בודאי הגמור כי אם היתה כזאת בימי הרבנים הקדמוני' ז"ל לא היו פוטרים אותם וכו' ע"כ:

עוד כתוב שם וז"ל זאת ועוד שטוענים אנשי העיר שאותם שפטרו הרבנים בזמן קדמון מצאו פתח לפוטרם שלקחו חלק אחד מממונם בכדי שמפי' אותו הממון יפרעו המס וא"כ הו"ל כאותם שכתב מהרשד"ם וכו' אבל להתיר הרצועה ולפטור כמה וכמה מן המשועבדים למלך במס לאו כל כמנייהו לפטור אותם אפי' באותו הזמן וכו' ובודאי שכל מה שהסכימו וכל מה שעשו בענין הפטור הם דברים בטלים וכו' עד כאן:

וכן מצינו בס' מטה שמעון סי' קס"ג הגהב"י אות ק"א וזל אפי' הכא דפטרוהו אנשי הקהל היכא דאיכא אומדנא דמוכח שלא עלה על לבם וכו'. ואלו אסיקו אדעתייהו אותם שחתמו שתבא העיר למדה זו לא היו מוותרים ואדעתא דהכי לא הסכימו. מהרח"ש ח"ג סי' ר"ב. וכן יצא לידון מהר"ח הכהן הובא בס' עדות ביעקב סי' ס"ז ועל ידו החזיק הרב המחבר סי' נ"ט. גם הרב"ג בתשו' סובא בהשמטות בני אב' החזיק באומדנא זו וכו' ע"כ. ושם באות קפ"ו וז"ל מיהו היכא שנתרבו המסים מעת וזמן שעשו ההסכמה ודאי דאדעתא דהכי לא הסכימו ויש לבטל ההסכמה ההיא מהר"ם לידידי ז"ל הובא בספר רוח יעקב סי' ד' ועשה לה סמוכות מדברי מהרח"ש ח"ג סי' ק"ב וכן הסכים הרב מהר"א אמארילייו בספרו פני אהרן סימן י"ט ומהר"י ן' שנג'י שם וכו'. ולא זכינו לספרים הנז' לראות הדברים במקודם.

ושם באות קפ"ו כתב וז"ל אם ההסכמה שעשו היא בלשון פטור ולא בלשון סלוק באנו למחלוקת אם מהני או לא והרבים מוחזקים הרב מהר"א אמאריליו וכו' ע"כ:

גם בס' בתי כהונה ח"ב סי' י"ז במנהג קבוע שנהגו בענין המסים כתב וז"ל אם במספר הדורות נתרבו המסים והוצאות העיר וכו' יש ביד בני העיר שלא לחוש למנהגם הקדום וכו' דאדעתא דהכי לא מחול ואומדנא רבא היא זו ובאלו התנו דמי וכו' ע"כ:

כלל העולה דהכא בנד"ד. אף את"ל שכל הקהל . פורעי המס הסכימו בעשיית ההסכמה הנ"ל עכשיו שהסכימו לבטלה יש יכולת בידם לבטלה. ובפרט שיש בביטולה דבר מצוה כמש"ל. ועיין שו"ת מר ואהלות ח"מ סי' ו'. זהו מה שנראה להשיב בזה ולזה עינינו יצילנו מכל שגיאה ויאיר עינינו במאור תורתו לכוין אל האמת כי"ר הכ"ד הח"פ טיטואן יע"ה בעי' א' לח' כסלו ש' שוש אשיש בה' לפ"ק בס' ושמרני בדרך הזה וכו':

זה מה שכתב כמהר"מ ן' ג'ו על הענין הנז':

ראיתי מ"ש חו"ר טיטואן יע"ה עליונים למעלה בענין ההסכמה הנז"ל. וגם ראיתי השתי טענות שטענו הקהל. והחכמים הפוסקים היו חיזקו וקיימו טענתם ועשו להם סמוכות ולע"ד אחר המחילה הראויה מכ"ת אין בשתי הטענות הנז' לא בראשונה ולא בשניה שום ממש ולא ריח ולא טעם. כי מה שטענו שנשתנה הענין מכמות שהיה וכו' שרוב הבחורים המצויים עתה יש להם מ"שו וכו'. נראה דאינה טענה דלא אמרינן דלא אסיקו אדעתייהו אלא בדבר שאינו רגיל ומצוי אבל בדבר המצוי ורגיל לא אמרי' הכי. ודבר זה מצוי ורגיל הוא וכך הוא טבע העולם ודרך גבר שאע"פי שהיום אין לו עסק משו"מ אח"ך הוא מתעסק ומרויח ולא שייך בזה לומר דלא אסיקו אדעתייהו כיון שהוא דבר ההווה תמיד. גם את השנית שטענו וז"ל עוד בה שמפני הסכמה זאת מתאחרים הבחורים לישא אשה ומתבטלים מפ"ור בעצת היצר שלא לחסר ממונם. לדעתי הקלושה אינו נראה כלל. דכמו זר נחשב שבשביל ארבעים או חמשים אוקיות שיעלה לו מדי שנה בשנה יתבטל מפ"ור ואם באנו לחוש שיפתנו היצר בשביל דבר מועט ב בזה יותר יש לחוש שיפתנו על הוצאות צרכי החופה והוצאות הפרנסה ללחמו וללחם ביתו דבר יום ביומו שהוא הוצאה מרובה שאין לה קצבה ולא ישא לעולם. ואדרבא זיל לאידך גיסא שכשיהיו מרווחים ולא יפרעו מסים וארנוניות תרב גדולתם בעסק משו"מ ויהיה להם ספק לצרכי החופה. וזכורני כי הן קדם במחנה אלהים זה לא היו פורעים הבחורים שום מס והיה מנהג קבוע בזה וכמה פעמים היו באים לדין לפני מוז"ל והיה פוטר את הבחורים מטעם המנהג והיו נותנים טעם כדי שיהיו הבחורים מרווחים וימצאו ספק בידם לישא אשה אלא שזה קרוב לשלשים שנה שפרצו גדר המנהג הנז' והתחילו להעריך הבחורים בפחות הרבה מכדי ערכם וזוהי סיבה שלא היו מקפידים הבחורים ומתחלה עשו בפה רך ואח"ך בפרך. ואפשר שגם במתא ארזילה יע"ה היו נוהגים כן ומפני איזה ערעור שהיו מערערים איזה יחידים עשו ההסכמה הנז' לחזק מנהגם הקודם באופן שהטענות הנז' איני רואה בהם שום ממש:

ומ"ש החכמים הפוסקים הי"ו כי שבעה טובי העיר אינם נקראים טובי העיר אלא כשמינו אותם וכו' מלבד שהרב המבי"ט ז"ל הביא דבריו הרב בית יהודה בחח"מ שאלה א' דפי' טובי העיר הם ראשי העיר בחכמה וביראת חטא וכו' יעו"ש. עוד בה שנלע"ד שאין צריך למנותם בפה לומר אתם ממונים אלא כל שנתמנו מאליהם וכל צרכי הצבור נעשה על ידם ובכל פעם ופעם הם משתדלים בצרכי העיר ובענייני המסים וכיוצא. נתמנו מדעת הקהל קרינן בהו. ובנד"ד כל החתומים בהסכמה הנז' הם העומדים על הפקודים בכל ענייני העיר קטן וגדול שם הוא:

והנה החכמים הפוסקים הי"ו האריכו למעניתם בביטול ההסכמה הנז'. ואח"ך קיימו אותה מדברי הרשב"א ז"ל ומדברי מור"ם סי' קס"ג יעו"ש בדבריהם. והגם שכתבו בדב"ק שדברי הרשב"א ז"ל הם מטעם מנהג וכפי הדין בעינן רובו מתוך כולו כמ"ש בדב"ק. לעד"ן שדברי הרשב"א ז"ל לפי פירוש הרב מהר"ר חיד"א ז"ל דמיירי הרשב"א ז"ל דלא מיחו שאר הצבור וכו' הם כפי הדין ולא מטעם מנהג. דאלת"ה היה לו להרב מהר"ר חיד"א ז"ל לתרץ שתי תשובות הרשב"א ז"ל בזה. דתשובת הרשב"א סי' תמ"ג היא עפ"י המנהג. והתשובה האחרת היא ע"פ הדין. ומדלא חילק כך ש"מ שהב' תשובות הנה הנם ע"פ הדין אלא דההיא דסי' תמ"ג מיירי שידעו הקהל ההסכמה ולא מיחו בה והו"ל כאלו הסכימו כולם:

וכן נראה מדברי הרב דבר משה שהביאו הח' הפו' היו דכששמעו הקהל ולא מיחו דמדינא קיימת דהו"ל כאלו נעשית מדעת כולם.

באופן שהחכמים הפוסקים הי"ו קיימו ההסכמה הנז' מתשו' הרשב"א הנז' וממה שכתב מור"ם בהגה ס"סי קס"ג יעו"ש בדב"ק אלא דשרו בה נרגא דהיא מחילה בטעות מחמת שתי טענות הקהל. ולדעתי הקלוש' כבר כתבתי שאין בדברי הקהל שום ממש ולא ריח ולא טעם. ומה שהביאו ראיה מדברי הרשב"א ז"ל נראה דאין משם ראיה דמפשט השאלה והתשובה נראה שהאיש שפיטרו אותו מהמסים היה מסתפק בהכרחי ואלו היו מטילים עליו מסים היה מטיל עצמו על הצבור ומוכחא מלתא דאדעתא דהכי פטרו אותו ועוד דהתם שאני שנלב"ע ונפל עזבונו לפני היורשים ואומדנא דמוכח הוא שלא היו הקהל מניחים מעותיהם למי שיניחנו ליורשים ויאכל הלה וחדי:

ומ"ש וז"ל ובר מן דין יש לפקפק במחילה זו יען שהמסים הנפרעים וכו' אינם אלא הטלות שמטילים עליהם השרים מוספין שלא כהלכתן וכו'. נראה שהחכמים הפוסקים הי"ו כתבו זה לפי מה שרואים במח"ק שיש להם הטלות הרבה. אבל אנן בדידן בכל ערי השר הגדול שלנו ש"ל אינו מטיל שום הטלה כ"א דוקא בכל חג וחג שלהם מגישים לו מנחה בכל עיר ועיר כפי יכולתם. וגם במתא ארזילה יע"ה כפי הנשמע והידוע לנו זה דרכם שבכל יום חגיהם מגישים לו מנחה כפי יכולתם ולפעמים כשבא איזה שליח מהשר הגדול נותנים לו דבר מועט מן המועט וראיה לזה ממה שלא טענו הקהל שמפני שנחרבו המסים רוצים לחזור מההסכמה דאפי' אם נתרבו דבר מועט אינם מקפידים ע"ז:

ומ"ש וכעין זה מצינו להרב מהרח"ש בס' ת"ח סי' ס"ג וכו'. עין רואה בדברי מהרח"ש ז"ל שאין הנדון דומה לראיה ולא קרב זה אל זה דהתם מיירי שנתרבו המסים עליהם עד אשר לא יוכלון שאת שאר הקהל וכמו שכ' בדבריו וז"ל ולבל אחשב כתלמיד חולק על רבותיו עמודי התורה אשר פטרו מקדם מאז אומר כי הימים הראשוני' היו טובים מאלה ועול המס לא היה כל כך כבד וגם אולי לא נתנו רשות להתהלך כאשר התהלך אלא א' מעיר ושנים ממשפחה ובזמן ההוא היה ספק ביד הנשארים בארץ לפרוע בעד הנפטרים כי היה רכושם רב והיו יכולים לשבת בלתי אותם הנפטרים וכיון שהנפטרים היו מתי מספר מה שנתחייבו לפרוע בעדם היה דבר שיש לו קצבה והיו יכולים לסלק עצמן מממון אותן הנפטרי' כי אז מלאכת הבגדים היתה נעשית מאליה ואם היו פוטרין קצת אנשים לא היו פוטרין אותם אלא באופן די מלכא לא להוי נזיק ומלאכתו תהא נעשית ורצויה אף מבלי הנפטרים ואז אינם באים בסכנה אבל עתה בעונותינו שהעיר הגיעה לארץ במצור ובמצוק מאת המלכות בנחיצת עשיית הבגדים ובחוסר כל מעושר ונכסים. ואנשים בה מעט העושים במלאכה כי התירו הרצועה והם ח"ו כלים מאליהם כי הבורח יברח והפטור נפטר ואין איש שם על לב כי אנשי המלאכה נאספים באין מבין כי מרה תהיה באחרונה ח"ו בודאי הגמור כי אם היתה כזאת בימי הרבנים הקדמוני' ז"ל לא היו פוטרים אדם א' ללכת לו אפי' א' מני אלף. ולכן אין להביא ראיה ממה שפטרו הראשונים ז"ל כי לא כל העתין שוין ולא כל הזמנים שוין ולא דברו חכמים בהווה כי עתה בעונותינו כל הוה נפסד לכן דעו נא וראו כי הדין כך והשעה צריכה לכך והמשכיל יבין עכל"ה:

עוד כתב שם וז"ל כלל העולה שאינו דומה נדון זה לכל הנדונים הנמצאים בספרי הפוסקים לפי שלא היתה כזאת בימיהם אבל בכלל דבריהם ז"ל דברינו עכל"ה:

מבואר יוצא מכל הני מלי מעלייתא שכתב הרב הנז' ז"ל דדוקא בנדון דידיה שנתרבו המסים יותר מדאי והבעלי בתים ירדו מנכסיהם עד אשר לא יוכלון שאת עול משא הכבד הוא דכתב הרב דההסכמ' בטלה אבל בנד"ד שלא נתרבו המסים וראיה ממה שלא טענו הקהל כך ואף את"ל שנתרבה איזה דבר מועט הרי ש"ל נתרבו הקהל במנין ובממון ולא בשביל זה תתבטל ההסכמה:

וגם מ"ש וז"ל ושם באות ק"ט כ' וז"ל אם ההסכמה שעשו היא בלשון פטור ולא בלשון סילוק באנו למחלוקת אי מהני או לא והרבים מוחזקים הרב מהר"א א אמארילייו וכו' ע"כ וכוונתם רצויה דההסכמה הנז"ל נעשית בלשון פטור ולא בלשון סילוק ושנויה במחלוקת אי מהני או לא ויכולין הקהל לטעון קי"ל כמ"ד דלא מהני כיון דהרבים מוחזקים. ואמת שכך פסק מור"ם בסי' ד' והוא מדברי המרדכי ס"פ לא יחפור אלא דנראה לומר דלא אמרינן דהרבים נקראים מוחזקים אף בפלוגתא דרבוותא אלא במס הקבוע שחייבים לפרוע למלך דשייך בהו טעמא דמוהרקייהו וכו' ודינא דמלכותא דינא אבל במסים כעין אלו שמגישים מנחה לשר בכל יום חגיהם או איזה פעם שנותנים איזה דבר לשליח השר הגדול דלא שייך טעמא דמהרקייהו דהני וכו' לא אמרינן דנקראים הרבים מוחזקים אף בפלוגת' דרבוותא:

וכן מצינו להרב מהריב"ל ז"ל שאלה ק"ז אחר שהביא דברי הרב תרומת הדשן ודברי המרדכי כתב וז"ל וכפי מה שאני מכין מזאת התשובה וכפי מה שכ' והאריך הרב בעל ת"הד באותה התשובה יראה דאיכא תרי טעמי. חדא דקדרה דבי שותפי לא קרירא ולא חמימא ועוד טעמא אחריתי דמוהרקייהו דהני והיכא דאיכא דין ליחיד עם הרבים בעינן גביית מסים לפרוע למלך משוינן לרבים מוחזקים לגמרי שיכולים לומר קי"ל כהני רבוותא מטעמא דמוהרקייהו דהני בטפסא דמלכו מנת ומשוינן ליה ליחיד המ"מ ע"ה והיכא דלא הוי מסים ופרעונות המלך דליכא טעמא דמוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מנח אלא טעמא דקדרה דבי שותפי וכו' לא משוינן להו מוחזקים אלא לענין שהקהל גובין ממנו ואח"כ ירדו עמו לדין אבל אם יהיה באותו הדין פלוגתא דרבוותא מצי היחיד למימר קי"ל כהני רבוותא כדין המוחזק. עכל"ה:

נראה מדבריו דדוקא במס שפורעין למלך הוא דאמרינן דהרבים מוחזקים גם בפלוגתא דרבוותא. ועיין להרב כנ"הג אות רכ"ד שהביא משם הרב משא מלך שפסק בדברי הרב מהריב"ל. וסיים שם וז"ל וא"כ בדברי הפוסקים נמצא שכולם סוברין כן מ"מ כבר הורה זקן משא מלך והוא עמוד חזק לישען עליו הנתבע. ושוב נדפסו תשובות הרב מהר"מ די בוטון וראיתי בסי' ל"ז שהסכים לדברי הרב משא מלף עכל"ה

ובר מן דין מצינו להרב זל"א ז"ל באות מ' וז"ל בזמנינו אין הרבים נקראים מוחזקים דבר משה ח"ב סי' מ"ז וע"ש משם והלאה דיני מסים ועי"ל אות ק' בערך קים לי מש"ש ועיין בחס"ל להרב המחבר ח"ב ח"מ סי' נ"א דף קט"ז ע"ב ע"כ. ושם בערך ק' כתב וז"ל. קים לי רבים מוחזקים לענין לענין מסים נגד יחיד זולת אם היחיד ת"ח מור"ם סי' ד' ויו"ד כנ"הג סי' קס"ג הגהב"י מאות רי"ד והלאה ועיין בתי כהונה ח"ב ב"ד סי' ל' דכתב דכן פשטה הוראה ועיין לב שמח וכו' ועיין מש"ל בערך מקיים אות יו"ד משם הרב דבר משה ובזמנינו זה לא אמרינן וכו' עיין בס' רוח יעקב שהביא דברי הרב דבר משה ותמה עליו וכו' ועיין להרב שמחת יום טוב יצ"ו בדף קכ"א ע"ד מזה. ועיין בס' אשדות הפסגה חומ"ש סי' א' דהסימו כהרב דבר משה דהיחיד הוא המוחזק ע"ש עכ"ל:

המורם מכל האמור דנראה לע"ד הקלושה אם יסכימו בעלי הוראה שההסכמה הנז"ל היא קיימת ומקויימת אף אם לא היתה נעשית במעמד כל פורעי המס כיון ששמעו ולא מיחו. ונשארו כמה שנים הבחורים פטורים ממסים וארנוניות ואין פוצה פה ומצפצף מכ"ש שטועני' הבחורים שנעשית במעמד כל פורעי המס גדולים וקטנים זולת אם יתברר שנתרבו המסים עכשיו הרבה יותר מדאי עד אשר לא יוכלון שאת להם לבדם אזי תהיה בטלה. זהו מה שנלע"ד וציי"מ וימ"ן. הכ"ד החו"פ טאנג'אר יע"א בסדר את הדרך ילכו בה משנת וזאת התורה ליצירה. וחתום ע"ז כמהר"ר משה ן' ג'ו נר"ו:

וזה מה שהשבתי לו על הענין הנז'

עמ"ש החכם הפוסק נר"ו שהרב המבי"ט הביא דבריו הרב בית יהודה סבר שפי' טובי העיר בחכמה וביראת חטא וכו' ור"ל דלא בעינן שיתמנו מדעת הקהל ותקנתם קיימת על כל הקהל אכתי לא ידענא היכן מצא זה בדבריו ואדרבא מדבריו שם מוכח שאם לא נתמנו מדעת הקהל צריך שיסכימו רוב בני העיר עמהם שהרי אחר שהביא שם דברי הריב"ש שכתב דבעינן תרתי לקיום ההסכמה דהיינו הסכמת רוב בני העיר במעמד טובי העיר לאו כל כמנייהו דטובי העיר לבדם לקיום שום הסכמה שכן מוכח דברי הרמב"ן ומתשו' הרשב"א וכו' וע"ז הביא דברי הרב המבי"ט שהקשה דמתשובה אחרת של הרשב"א משמע דז' טובי העיר אין להם רשות בכל דבר כאלו עשו כל בני העיר ותירץ דהרשב"א מיירי בשקבלום עליהם בני העיר בסתם לפקח בכל ענייני הצבור וכו' אבל אם לא קבלום עליהם אפי' בסתם אין להם רשות וכו'. וע"ז כתבו הרמב"ן והריב"ש רובם במעמד זט"ה דאפי' איכא רובא בעינן בהדייהו טובי העיר שהם ראשי העיר בחכמה וביראת חטא כו היכי דלחזו דתקנתייהו היא תקנה ולא קלקלה ואפי' הוו טובי העיר בעינן רוב כיון דלא קבלוה עליהם לפקח על כל צרכיהם. עכ"ל הרב המובא שם:

מבואר מדבריו כל היכא דלא קבלום עליהם לפקח על כל ענייניהם בעינן שיסכימו רוב בני העיר והגדולים עמהם לשישגיחו אם היא תקנה הגונה ואדרבא לדברי הרב המבי"ט במקורן באותה תשובה מבואר שאם לא קבלום עליהם אפי' בסתם אפי' שמעו בני העיר ושתקו לאו כלום הוא שהרי סיים וכתב שם וז"ל כי מה שנראה מהירושלמי דאפי' קבלום בסתם יש להם רשות לכל דבר כאלו עשו כל בני העיר היינו לתקן ולגזור מה שיראה להם ויודיעום ואם שתקו ולא יסרבו יהיה קיים ואם יסרבו אז לא יהיו חייבים לקיים מה שתיקנו אא"כ אמרו בפי' שקבלום עליהם לאותו דבר ידוע דבכה"ג אפי' חד נמי כדאי' התם ואם לא יהיו ז' טובי העיר וקבלום בסתם לא היתה הסכמתם קיימת אפי' היו שותקים שלא שתקו אלא שלא חששו לדבריהם כיון שלא קבלום עליהם אפי' בסתם עכל"ל. הרי מבואר דבשלא נתמנו מדעת הצבור לא מהנייא תקנתם אפי' שמעו בני העיר ושתקו:

גם בס' מטה שמעון הג"הט אות ל' כ' וז"ל ע"כ לא פליגי שהרוב יכול לכוף למיעוט אלא בנעשת ההסכמה כרוב מתוך כולו אבל אם לא נעשית ההסכמה אלא מן המעריכים לבד לו יהא שאח"כ יסכימו הרוב אינו כלום. עדות ביהוסף ח"ב סי' מ"א אהלי יעקב סי' ס' וכו' ע"כ. באופן דליכא מאן דסבר דטובי העיר שלא קבלום עליהם הקהל יכולים הם לבדם לתקן על כל הקהל אם לא יסכימו הרוב בפירוש זולת מצר המנהג כמ"ש בדברינו:

ומ"ש החכם הפוסק שנראה בעיני שכלו שאין צריך למנותם בפה אלא כל שנתמנו מאליהם נתמנו מדעת הקהל מיקרי והלא מדברי הפו' שהבאנו לעיל מוכח דבעינן שיתמנו מדעת הקהל אין צורך לכפול הדברים ובדברי הרב מהרי"קו שורש ק"פ מבואר הדבר להדייא שכתב וז"ל דבר פשוט הוא שאין כח ביד שום ראשי הקהל לחדש שום הסכמה חדשה מדעתם בלי רשות כולם או מבלי שיתמנו מאת כולם להנהיג הקהל ול"מ לדברי ר"ת אלא אפי' לדברי ראבי"ה החולק על דברי ר"ת מ"מ בעינן שיתבררו מתחילה מאת הקהל להנהיג הקהל ולא שיטלו שררה לעצמן להנהיג בלא הסכמת כולם כדמוכח להדייא במרדכי וכו' ע"כ עור כתב שם דבמילתא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי אפי' שנתמנו מדעת הקהל אינם יכולים לתקן:

גם הריב"ש בסי' שצ"ט כתב וז"ל אלא כל שהסכימו רוב הקהל וגדוליהם הרגילים לפקח בעיסקיהם תקנתם קיימת וכו' ע"כ מבואר יוצא שאף שכבר הם רגילים לפקח בענייניהם אפי"ה בעינן הסכמת הרוב עמהם וכ"כ בסי' רמ"ט יעו"ש:

וכ"כ הגאון מהרא"ם סי' נ"ז וז"ל כגון שהתנו רוב הצבור עם כל טובי העיר וכו' ע"כ וכן הביא שם משם הרשב"א שכתב וז"ל וכן הדין באנשי העיר שהסכימו וכו' רשאים הם בכך וכו' כיון שנעשה במעמד טובי העיר וכו' ע"כ:

גם הרב מהרשד"ם ז"ל חי"ד סי' קי"ז כתב וז"ל כלל הדברים אני אומר שבכל גזרה ותקנה שעשו הרבים לתקנת הקהל או הקהלות אין ביד המועטים להוציא עצמן מן הרוב וכו' אך בתנאי שיהיה גזרתם ותקנתם בהסכמת טובי העיר וכו' ע"כ:

ומ"ש החכם הפוסק נר"ו דמ"ש מהר"ר חיד"א ז"ל בסימן תמ"ג דינא קאמר ולא מטעם מנהג דכיון שלא מיחו הצבור תקנתם קיימת דאי לת"ה היה לו להרב לתרץ התשובה בזה ומדלא חילק כך ש"מ שהשני תשובות הם כפ"הר ובסי' תמ"ג מיירי שלא מיחו וא"כ התשובות האחרות מיירי במיחו וכו'. אחר המחי' לא דקדק כדבריו כל הצורך שהרי כ' וז"ל ונראה דכוונת הרשב"א בסי' תמ"ג הנז' הכי הוי שכן נהגו דגדולי המס הם כאפוטרופוסים וכו' וכוונתו כי כן אורחות הקהלות וכו' ע"כ. הרי שעיקר ח חילוקו הוא מטעמא שכן נהגו והוסיף עוד לומר כי כן אורחות הקהלות. ואם איתא דהדבר תלוי במיחו ולא מיחו למה לו להרב להזכיר בדבריו שכן נהגו הי"ל לומר בקיצור דההיא דסי' תמ"ג מיירי בלא מיחו. א"ל שנאמר שעיקר הדבר תלוי במנהג ואף במקום שנהגו אם מיחו שאר הקהל מחאתם מחאה. אבל מעיקר הדין אין רשות למקצת הקהל לתקן אף ששאר הקהל שמעו ושתקו יכולים לומר שלא חששו לדבריהם כמ"ש הרב המבי"ט ז"ל. וכן מתבאר מתשובות אחרות של הרשב"א ז"ל דמיירי מטעם מנהג שכ"כ בסי' ת"ל וז"ל שראשי הקהל בכל זמן הם כאבות לקהל וכו' וכן נוהגים בכל זמן וכו' ע"כ גם בסי' תכ"ח כתב וז"ל ואומר אני כי כל ענייני הצבור אין למקצת הצבור לעשותם בלתי הסכמת הצבור כולו וכו' וכל שאין נוהגים כן עושים שלא כדין אא"כ הם אנשים ממונים בכלל על ענייני הצבור וכו' אבל אנשים אחרים בלא הסכמת הצבור לא וכו' ואמרו ע"ז פ' אין מעמידין אי איכא הגוי כולו אין ואי לא לא וכו' ויש מקומות שבוררין מוקדמים ונותנים להם כח בכל מקום ומקום כפי מה שמסכימים עליהם ורוב המקומות עכשיו גדולי הקהל בעצה והסכמה עושים כל צורכי הצבור לפי שא"א לנשים ולקטנים ולחלושי הדעת להסכים בצרכיהם והיחידים בעלי עצה מן הסתם באפוטרופוסים עליהם לפקח על כל עניינים הצריכים ומ"מ אם קצת מן הקהל אפי' מאותן האחרים שאי' גדולי העצה מוחין מחאתם מחאה כל שלא קבלום עליהם בפי' וכו' ע"כ. הרי מבואר בדבריו שבתחילה כתב ע"פי הדין ואח"כ כתב עפ"י המנהג:

ומ"ש החכם הפוסק נר"ו דמדברי הרשב"ש אין ראיה לנ"ד שנראה שהאיש שפיטרו מהמסים היה מסתפק בהכרחי ואלו היו מטילין עליו מסים היה מטיל עצמו על הצבור וכו'. לפ"ז סותר מ"ש בתחילת דבריו שרגיל ומצוי שהיום אין לו משו"מ ואח"כ מתעסק ומרויח דלפ"ז היאך האמין הרב לטענת הקהל שאם היו מטילים עליו מסים היה מטיל עצמו על הצבור דכיון דמצוי שלמחר יתעסק וירויח לא יטיל עצמו עליהם וכיון שפטרוהו בסתם אמרינן דאין טענתם טענה:

ומ"ש החכם הפוסק נר"ו דלא אמרינן דהרבים מוחזקים אלא במס הקבוע שחייבים לפרוע למלך וכו' ובהא מיירי פלוגתייהו דרבנן היכא דהפטור בלשון פטור ולא בלשון סלוק וע"ז קאמר הרב דהרבים מוחזקים. אמת נכון הדבר שכדבריו כן הוא דבמסים שאינם קבועים מאת המלך לא אמרי' דהרבים מוחזקי' אלא דמ"מ על המסים שאינם קבועים מאת המלך יכולים אנו לומר דלכ"ע לא מהני לשון פטור דהוי דבר שלא בא לעולם ולא מהני ביה מחילה כמ"ש מור"ם בהגה סי' ר"ט ס"ד ועי"ש בסמ"ע ס"ק כ"א שכ' לחלק בין דין זה לההיא דס"ח דיכול לסלק עצמו מדבר שלא בא לעולם דשאני התם דקאי אאדם שי"ל שעבוד וכו' משום הכי יכול לסלק עצמו וכו' כיון דמ"מ כבר נשתעב' לו וכו' וא"כ ה"נ בנ"ד דמסים שאי' קצובים מהמלך לא שייך בהו לשון מחילה כיון שעדיין לא בא אותו המס דהגם שכולם משועבדים לאלו המסים מ"מ צריכים הקהל לסלק עצמם מאותו השעבוד של אותו פ' כדי ליפטר מלפרוע אבל בלשון מחי' לא מהני כיון שעדיין לא בא לעולם ואף למ"ש הט"ז שם שעדיין לא נתחייב לו דבר שתחול עליו לשון מחילה רלא שייך מחילה אלא אחר החיוב גם הכא בנ"ד כיון שאלו המסים עדיין לא באו לא נתחייב בהם עדיין אותו פ' ולא הקהל לשתחול עליו לשון מחילה משא"כ הסילוק שיכול לסלק עצמו מדבר שעדיין לא נתחייב כמ"ש הרב הנז':

וכן מצינו להרב מהרשד"ם ז"ל ח"מ סי' ש"ע באחד שפטרוהו הקהל מהמסים בלשון סילוק וכתב שהפיטור קיים דהגם שהמסים עדיין לא באו לא מקרי דבר שלב"ל הביא שם מתשובות הרשב"א באחד שפטרו המלך מהמסים והוציאו הקהל הוצאות וכו' שהדין עם הצבור וכתב הרב וז"ל ואי איתא דשייך כאן לומר דאין מחילה בדבר שלב"ל לימא הרשב"א האי טעמא וכו' אלא דנראה דלא שייך במסים המוטלים מהמלך האי טעמא וכו' ע"כ. מוכח מדבריו דדוקא במסי המלך לא שייך בהו דבר שלב"ל אבל במסים שאינם מאת המלך הוי דבר שלא בא לעולם ולא שייך בהו מחילה. עוד הביא שם מ"ש במשנה הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסייך וכו' ואוקמה בגמ' בנפלו לה בעודה ארוסה וכתב ע"ז וז"ל מכל זה נראה דבדבר שעדיין לא זכה בו יכול להסתלק עצמו וכו' וה"נ הוי סילוק שהקהל מסלקים עצמן מאלו שלא לתבוע מהם שום דבר וכו' ע"כ. עוד כתב שם טעם אחר שכתוב בשטר הפיטור שנתחייבו הקהל וקבלו ע"ע שלא לתבוע וכו' וכלשון חיוב מהני לדבר שלב"ל וגם קבלו עליהם קנה רח"ש וכו' יעו"ש:

ובר מן דין הכא בנ"ד לא שייך זה דאנה"נ אם היה ביד הבחורים שטר פיטור שפיטרום הקהל היינו דנים אי מהני לשון זה או לא אבל הכא שאנו דנים פיטור הבחורים מכח התקנה שעשו הרי קי"ל יד בעל התקנה על התחתונה דכיון שהם באים לפטור עצמם מכח התקנה ומצונו דנחלקו הפוסקים אי מהני בזה לשון פיטור ידם על התחתונה:

והרב מהראנ"ח ח"א סי' ס"ג אחר שהביא תשוב' הריב"ש סי' תע"ו על החזן שפיטרוהו הקהל מהמסים כתב וז"ל הנה הרב ז"ל פיטר החזן מטענת מוחל דבר שלב"ל ואע"פ שהיה הפיטור על המסים העתידים ג"כ ופשיטא ודאי שאי' חולק על הא דאין אדם מוחל דבר שלב"ל אלא נראה מזה דאין חיוב המסים חשוב דבר שלב"ל שחיוב כל המסים העתידים ם להתבקש חל מעכשיו אלא שיש זמן בתביעתם עד זמן הגבוי ומפני שלא הגיע זמנם לא חשיב לא בא לעולם כיון שהחיוב בא מעכשיו וכו'. ועוד שיש לומר בזה שגוף האדם משתעבד מעכשיו לכל חיוב מס שישתעבד והחיוב ההוא חל מעכשיו ונמחל שעבודו וכו' ע"כ:

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה