אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א שאלות ותשובות יורה דעה › סימן צו

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

שאלות ותשובות יורה דעה · סימן צו

סימן צה

שאלה מעיר ג'יבאלטאר וע"ה.

ילמדנו רבינו במחז"ק ידוע. הדבר שבהאליריד הנקרא מארטילייו העשוי ע"פ השררה המנהג הוא שהאחד הוא המוכר הסחורות כרוזא קרי בחיל וכל הרוצה מהעומדים שם מעלה בדמים עד כי כלו המוסיפין אזי מכה בפטיש קטן אשר בידו שעל שם זה נקרא מארטילייו והאחרון נשכר שזכה במקחו וכן עז"הד עד גמר הסחורות ההם ואז מעלה את שמות הקונים על ספר א' קטן והסחורות וסכי המכר א' לאחת ונותנו ביד אחר לגבות מכל א' וא' מהקונים דמי הסחורות שקנה הן רב הן מועט על ידו או ע"י מי שממנה תחת ידו וקובץ על יד ופורע לתגרים בעלי הסחורות ההם אחר שנוטל א' למאה בשט"ו וכמה פעמים קודם שיגבה מהקונים פורע לתגרים מכיסו שצריכים למעות ואינם רוצים להמתין גם אם יקר מקרהו עם בני אדם שאינם מהוגנים שקנו ונאכל גדיש ואין להם ממה לשלם עליו לגדל פרע הכ"ל משלו לתגרים דאדעתא דהכי נחית ובהאי פחדא אין קול הקורא מכה בפטיש כ"א לפי ראות עיני הגבאי הנז' אם הקונה ההוא אמיד בנכסי או לא. ויהי היום הביא תגר א' שאב"ב מכלל הסחורות חביות מלאות סתם יינם ומכרן המוכר המכה בפטיש הנז' כשאר סחורות ונתן הפנקס ליד הגבאי כמנהגו. והנה הגבאי שהיה מקודם לזה לא חש במעיה אי פתיך ביה אסורא או לא ומעולם לא שאל ע"ז. והן היום שנתמנה במקומו א' מטובי העיר נתעורר בזה ונפשו לשא'ול הגיעה להגיד בית המלך פנימה מני"ר אם במקום שיוליך הנאה לים או למחול לתגר במה שמשתכר בסתם יינם דהו"ל טובת הנאה אם יכול ליתנו לקופת הצדקה בהצנע לכת באופן שלא יהיה לו שום טובת הנאה מהק"ק י"ץ יען הוא מוכרח במעשיו לשמוע אל דברי התגר ההוא או אחר שכמותו לגבות דמי סתם יינם כרמי שאר סחורות דאי לא"ה גם שאר סחורות יעבירם לאיש אחר מב"ב שאי' מדקדק בפרטי היהדות ואתי לידי פסידא שמקפח פרנסתו ב"מ על הכל יאיר עינינו במאור תורתו ע"כ. וחתום ע"ז כהה"ר שמואל לעסרי נר"ו:

תשובה הגם שאיני מופנה מצד א' להשיב על פרטי הדינים הבאים מחוץ לעיר יען כי טרדות הזמן לא נתנוני השב רוחי והלואי נעמוד בשלנו בענייני העיר לדון בין אדם לחבירו ומה גם מיעוט הבריאות וחולשת המזג ה' ברחמיו יתקננו בעצה טובה מלפניו מ"מ להיות דבר זה נוגע לאסור והאיש הממונה הנז' להיותו ירא את ה' מרבים נתעורר בזה יותר מהאנשים אשר קדמוהו במינו זה ונפשו אותה לדעת אם יש אסור בדבר יישר חייליה. לכן דחקתי עצמי להשיב מפני הכבוד בקיצור נמרין כפי מה שנלע"ד וכפי העת והזמן וה' אלהים יעזור לבל נכשל בדבר הלכה אמן:

תחילה צריכים אנו לבאר הדין של שכר סתם יינם אם שכרו אסור כיין נסך או שכרו מותר ודבר זה אבעייא להו בגמ' פ"ב דע"ז ופשיט וז"ל ת"ש דההוא גברא דאגר ארביה לסתם יינם יהבו ליה חיטי באגריה אתא לקמיה דרב חסדא אמר ליה זיל קלינהו וקברינהו ע"כ בגמ'. ומזה פסקו הפוסקים דשכר סתם יינם אסור כמו שכר יי"נ כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי"ג מה' מ"א הל' ט"ו שכתב וז"ל והחמירו חכמים בסתם יינם להיות דמיו אסורים. כדמי יין שנתנסך לע"ז לפיכך גוי ששכר את ישראל לעשות עמו ביין שכרו אסור ע"כ. וכ"פ רבי' הטור בר"סי קל"ג. גם מרן בש"ע סי' הנז' כ' וז"ל כשם שאסור למכור סתם יינם וליהנות בו כך אסור להשתכר בו. לפיכך ישראל שנשכר לגוי לעשות לו מלאכה אפי' בסתם יינם וכו' שכרו אסור בהנאה. ואם נטל ממנו מעות בשכרו שוחק וזורה לרוח או מטיל לים וכו' ע"כ:

ומעתה הבא נבא לנדון השאלה בהאיש הממונה במארטילייו למכור הסחורות של התגרים וגם הוא מטפל לגבות הדמים מהקונים על ידו או על יד שלוחו ולהגיעו ליד התגרים בעלי הסחורות ונוטל בשכר טרחו ועמלו א' למאה מהתגרים בעלי הסחורות ותגר א' מכלל הסחורות שהביא למכור במארטילייו הביא ג"כ חביות מלאות סתם יינם ומכרן המוכר הממונה הנז' ונתן הפנקס ליד שלוחו לגבות הדמים מהקונים דמי הסחורות החביות של סתם יינם כמנהגו אם יכול ליהנות מהשכר שנוטל מאת התגר בעד מכירת אלו החביות:

ומצינו שכ' מרן בב"י סי' קל"ג וז"ל כתב הרשב"א בתשובה שאסור לישראל ליטול שכר להיות תורגמן למכור סת"י ואפי' שכרו סתם להיות לו תורגמן והגוי הוא שמוכר היין אסור שהרי הוא רוצה בקיומו והרי הוא כסרסור שעל ידי שהוא תורגמן לגוי מוכר היין. ולא גרע מישראל המשמש ומזג יי"ן לגוי שאסור וכ"כ הרמב"ם עכ"ל. וכ"פ מרן כש"ע שם ס"ה וז"ל לא יהא ישראל משמש ומוזג לגוי ביי"ן וכן אסור להיות תורגמן לגוי למכור יי"נ וכו' ע"כ. והגם דמרן ז"ל נקט בלשונו יי"נ לאו דוקא. שהרי מקור דין זה נובע מדברי הרשב"א ז"ל שהביא מרן בב"י כנז'. והרשב"א ז"ל כ' להדייא שאסור לישראל ליטול שכר למכור סתם יינם. וא"כ מ"ש מרן יי"נ אחר דמרן בריש הסי' השוה דין סתם יינם ליי"נ א"כ סתם יינם נמי קרי ליה יי"נ אחר שדין א' להם. וכ"כ שם הרב כנ"הג הג"הט אות יו"ד וז"ל לא יהא הישראל משמש ומוזג לגוי ביי"נ וכו' נ"ב אפי' סתם יינם הרדב"ז במודפסות סי' כ"ב וכו' ע"כ. הן אמת דסיים וכתב וז"ל והיינו דוקא למ"ד דסתם יינם בזמן הזה כיי"נ דאסור בהנאה. דלמ"ד מותר בהנאה כ"ש זה עכ"ל. מ"מ לדעת מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו וכן גדולי הפוסקים אשר אתו לא שאני לן בין זמן זה לזמן הש"ס כמו שנבאר לקמן בע"ה וא"כ לפ"ז הכא בנ"ד שזה הממונה מוכר על ידו דחביות של סתם יינם דבר פשוט שאסור לעשות כן ושכרו אסור ואתייא במכ"ש מההיא דתורגמן דאפילו שכרו בסתם להיות לו תורגמן והגוי הוא שמוכר היין אפי"ה אסור ודמה אותו הרב לסרסור:

והרב כנה"ג שם הגהב"י אות י"ג כ' וז"ל כתבו בעלי אסופות נשאל לפני הרב אם מותר להיות סרסור בין ב' גוים למכור יי"נ זה לזה והשיב שדעתו שהוא אסור משום ב' דברים הא' דאסורי הנאה ואפי' בחנם אסור וכ"ש בשכר. ועוד שרוצים בקיומו שלטי הגבורים פ' השוכר עכ"ל. וכ"ש וק"ו הכא בנ"ד שמלבד שהממונה בעצמו מוכר על ידו החביות. עוד בה שהגוי בעל החביות אינו מכיר כי אם לאותו הממונ' ואחריות הדמים עליו דודאי שאסור לעשות כן:

ועמ"ש בשאלה שהוא מוכרח במעשיו לשמוע אל דברי התגר דהוא לגבות דמי סתם יינם בדמי שאר סחורות דאי לא"ה גם שאר סחורות יעבירם לאיש אחר וכו'. בזה אדרבא מגרעות נתן שהרי מצינו כששכר את הישראל להעביר לו מאה חביות במאה פרוטות והיתה א' מדין של יי"נ דאמרי' כל שכר אסור כתב הרשב"א בת"ה בשם הרמב"ן ב' טעמים א' דהא קבלנות הוא שיקבל עליו להעביר מאה חביות וכיון שכן כוליה אגרא אבל חדא וחדא יהיב. וכתב עוד טעם אחר שאלו הודיעו מתחלה שאין מעביר לו אותו חבית שמא לא היה שוכרו כלל. הביא דבריו מרן בב"י שם וכ"כ הר"ן. גם הרב ש"ך שם ס"ק ז' כתב דברים אלו שכן הסכימו רוב הפוסקים יעו"ש. באופן דלפי טעם זה שאלו הודיעו מתחילה שאין מעביר לו אותו חבית אפשר שלא היה שוכרו כלל נמצא ששכר כל החביות פתיך באותו חבית. אמטו להכי אמרי' דכל השכר אסור ולפ"ז גם בחלוקה האחרת כששכר להעביר מאה חביות כל א' וא' בפרוטה ונמצא בהן א' של יי"נ דאמרי' ששכר חבית אסור והשאר מותר מפני שכל חבית וחבית שכירות בפ"ע. אם היינו יודעים שאם לא היה מעביר לו החבית של יי"נ לא היה שוכרו כלל ודאי שכל השכר אסור לפי הטעם השני שכתב הרשב"א גבי מאה חביות במאה פרוטות. ה"נ גבי חבית חבית בפרוטה כיון ששכר חביות תלוי בהעברת אותו חבית דאי לא"ה לא היה שוכרו כלל. אמרי' שכל השכר אסור וא"כ ה"נ בנ"ד שאם לא היה מטפל במכירת החביות של סתם יינם ולא היה גובה את דמיהן גם שאר סחורות היה מעבירם לאיש אחר נמצא ששכר שאר הסחורות תלוי בשכר הסתם יינם ויש לנו לומר שכל השכר אסור:

ועמ"ש בשאלה אם יוליך הנאת הסתם יינם לים או ימחול לתגר במה שמשתכר בסתם יינם וכו'. הנה בחלוקת חבית חבית בפרוטה דקאמר הש"ס ששכר אותו חבית אסור והשאר מותר. פירש"י שדי פרוטה לנהרא א"נ לא שקיל מיד גוי ואינך משתרו וכו' יעו"ש. מוכח מדבריו דשדי פרוטה לנהרא או לא שקיל מידי גוי שקולים הם. גם הרב ט"ז שם סק"ז כתב וז"ל שכר חביות של יין אסור. בזה א"צ לים המלח אלא יניחנו אצל הגוי ויקבל השאר וכו' ע"כ. אלא דהכא בנ"ד לפי מ"ש בשאלה שאם לא היה מטפל בחביות של סתם יינם גם שאר הסחורות היה מעבירם לאיש אחר א"כ לא נפקא מינה מידי בזה שהרי כל השכר אסור:

ועמ"ש בשאלה אם יכול ליתנו בקופת הצדקה וכו'. מצינו למרן בב"י שם שכתב וז"ל כתוב בא"ח גוי ששכר ישראל לעשות עמו ביי"נ שכרו אסור. ביאר בגמרא דמשום קנסא הוא הלכך נראה לומר שאי' אסור אלא לדידיה אבל לאחרים שרי הילכך בדיעבד טוב שיקח השכר ויתננו לעניים משיניחנו לגוי. ולדעת הרמב"ם נראה שאסור בין לו בין לאחרים עכ"ל:

גם הר"ן ז"ל בפי' ההלכות כתב וז"ל מסתברא לי דכי מסקינן קנס הוא שקנסו בחמרין וביי"נ אטעם דתופס דמיו סמכינן דשכרן אסור לכל דלישנא הכי משמע. דאם איתא דלא סמכינן אטעמא דתפיסת דמים לא היה ראוי לקנוס ולאסור אלא לדידיה בלחוד דעבד איסורא אלא ודאי אטעמא דתפיסת דמים סמכי' ומשו"ה אסרינן ליה אכ"ע וכו' ע"כ. הביא דבריו הריב"ש ז"ל סי' קע"א דק"ב ע"ג יעו"ש. וכ"כ רבינו הטור רס"י קל"ג דאם נטל מעות בשכרן שוחק וזורה לרוח או מטיל לים וכו'. מוכח מזה דשכרו אסור לכל וכלשון הזה פסק מרן בש"ע שם. וא"כ אנו אין לנו אלא כפסק מרן שפסק כהרמב"ם ודעמיה דאסור בין לו בין לאחרים:

והגם דמור"ם בהגה שם כתב וז"ל וע"ל סי' קכ"ג דבזמן הזה מקילין בענין התר הנאה מסתם יינם ולכן אין להחמיר באלו הדינים רק ביין גמור ע"כ. מ"מ אנו קבלנו הוראות מרן שלא חלק בין הזמנים אלא כין הנוצרים לישמעאלים כמ"ש בסי' קכ"ד. וכן בא מבו' בס' התשב"ץ ח"א סי' י"ו. גם הרב. הרמ"ז ז"ל בתשו' סי' ע"ט כתב וז"ל ומכאן פסק הש"ע בסימן קל"ה דמגען במשקה טופח צריך ערוי משום דאזיל לשיטתינו דלא שאני לן זמן זה מזמן הש"ס וכו' ע"כ. ומגען ביין שלנו וסתם יינם דין א' להם דאסור בהנאה כמ"ש ר"סי קכ"ג:

ואף כששכר את הישראל להעביר כל חבית בפרוטה ונמצא ביניהם חבית של יין דאמרי' דסבר חבית של יין אסור והשאר שכרו מותר סיים שם מרן זכו' ולכתחי' אסור לעשות כן:

באופן דהכא בנד"ד לא מצינו שום צד היתר לאיש הממונה הנז' למכור על ידו החביות של סתם יינם וכיון שהוא דחיל חטאין ורוצה ללכת בדרכי ה' ומצותיו. העצה היעוצה היא שאם יבא לידו למכור איזה חביות מסתם יינם אחר שא"א לומר ונקה ימנה א' שאב"ב שיטפל במכירתם ובגביית דמיהן ואותו שאב"ב יטול שכרו מאת התגר בעל החביות ואחריות הדמים יהיה על אותו שאב"ב שהתגר בעל החביות יכיר אותו על דמיהן ואף אם יצטרך האיש הממונה הנז' לוותר משלו משכר שאר הסחורות אל התגר בעל החביות או אל השאב"ב המטפל במכירתן יבא שכמ"ה והבא ליטהר מסייעין אותו ולא יארע לו שום נזק והפסד בע"ה זהו מה שנלע"ד להשיב בזה. ועיני לשמיא נטלת יצילני מכל שגיאה כי דעת ממני פליאה. הכ"ד הח"פ טיטואן יע"ה בסדר כאשר צוה ה' אל משה שלהי חדש זיו משנת זאת חקת התורה לפ"ק:

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה