אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א שאלות ותשובות יורה דעה › סימן פו

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

שאלות ותשובות יורה דעה · סימן פו

סימן פה

שאלה מעיר טאנג'ה יע"ה. ובא האות להודיע למעכ"ת שנסתפקתי בראובן שמשכן חצרו ביד שמעון כדין ומשפט מש' דמתא סורא והעמיד לו ג"כ שוכר לפרוע כ"וך בב"ח. ואח"ך נמצאת החצר ממושכנת ביד לוי מש' דסורא והעמיד לו ג"כ שוכר. והן עתה תובע שמעון הפירות מיד השוכר והשובר משיב שכיון שהיא ממושכנת מקודם אין כאן פירות. ומצאתי בס' זכ"א שאלה נ"ג וז"ל ראובן משכן חצרו ביד שמעון ויהי היום כשבא שמעון לגבות שכי' החצר מהדרים בה השיבוהו שהיא משועבדת בידם מיד ראובן ותבע ש' לראובן שיפרע לו שכירות כל החצר יען אבדו ומשכן בידו דבר המשו' ביד הזולת:

תשובה חייב ראובן להעלות שכר לשמעון עד שיסלק שעבוד הזולת מעל החצר ולראיה ח"פ יעב"ץ. טעמו של הרב ממ"ש מור"ם בי"ד סי' קע"ב מי שהשכיר וכו'. ותמיהא מלתא דהרשב"א גופיה מספקא ליה דצריך להתיישב בדבר. גם הט"ז תמה על מור"ם וז"ל וכו' יעו"ש דראובן פטור מלהעלות שכר לשמעון אף שכתוב בשטר המש' באחריות כל נכסיו וכו' עכל"ה. ומ"ש ותמיהא מלתא אחר המחי' מכ"ת נר' דלאו תמיהא היא דמ"ש דהרשב"א גופיה מספקא ליה וכו' הרי מור"ם ספיקו של הרשב"א עושה לו ודאי ופסקו להלכה במפה. גם מ"ש דהט"ז תמה על מור"ם וכו' הרי הש"ך חלק עליו וסתר את דבריו. ועוד כבר קבלו עליהם אבותינו ורבותינו דברי מור"ם היכא שאי' חולק על מרן אפי' נגד כמה פוסקים. באופן דמדברי הרב מהר"ר יעב"ץ זלה"ה נראה שחייב ראובן להעלות שכר לשמעון וכמ"ש בדב"ק. אלא שמצאתי להרב זכ"א הנז' שאלה ס"ח וז"ל ראובן לוקח מיד אלמנת שמעון מנכסי יתומים סך מעות במשכון ושכי' ומשכן בידה חצרו והעמי' לה שוכר לפרוע השכי' ובראות לוי השוכר כי זה נהנה וכו' כי חשב לגבות הפי' ולהגיעם לאלמנה ע"כ נתחייב לפרוע השכי' ויהי כי ארכו הימים וימצא שהחצר היתה ממושכנת כולה ביד יהודה מקודם זמן מש' היתו' זמן רב ויהודה היה אוכל פי' בענין שהורע כח מש' היתו' ובכן טוען לוי וכו' והשיבו הטוענים כי מה בכך דגם שהורע כח המש' וכו' דעמ"ך נתחייב וכו'. ועוד מטעם אחר חייב לפרוע השכי' מדין ערב וכו' עכ"ל וחתום כמהר"ש הצרפתי זלה"ה. וסל"ן נוראות נפלאתי דהדבר פשוט וברור שאין כאן פי' כלל ומאחר שאין קרקע כי הוא ממושכן מקודם מה פי' יוציא וסותר הקודם וכו' ואין השוכר חייב לפרוע השכי' כלל וכו' וכו' וחתום הרב המפורסם כמוה"ר חסרא"ל זלה"ה. וסל"ן ראה ראיתי דאפי' במש' ודאית יש לפקפק וכו' וכ"ש בנד"ז דהמש' בטלה ושכר המעות הוא נוטל וכו' ה"נ כיון שהמש' בטלה וכו' וחתומים מהר"מ טולידאנו ומהר"א ן' אלבאז ומהר"י בהתית זלה"ה. וסל"ן ראה ראינו את כל הרשום וכו' ודבר פשוט שהמש' זכה בה יהודה ואין ללוי וב"ך עליו כלום וכו' והוו להו זוזי בתורת הלואה אצל ראובן ופטור מהשכי' שהוא ר"ק וחתו' חכמי סל'א מהר"ם הכהן ומהר"י צבע ומהר"י ץ ביבאס זלה"ה ע"כ:

והנה לכאורה נראה שהב' תשובות סתראי נינהו. ואם ניחא קמיה דמור נר' לחלק בין ב' התשו' הנז' דדברי הרב מהר"ר יעב"ץ מיירי שהמש' השנית היא מש' דסורא דליכא בה שום ליתא דהלואה כלל כיון שאין המלוה יכול לכופו על הפרעון הוי במכירת פירות. וה"ז דומה לגזל ומכר דקי"ל דגבי לוקח קרנא ושבחא ופירי. ומ"ש בשאלה ס"ח מיירי במש' בנכייתא דרמייא להלואה כיון שיכול המלוה לכוף ללוה לפרוע. זהו מה שנלע"ד לחלק ביניהם אי ניחא קמיה דמר. אחלי יכונו לפני מעכ"ת יודיעני נא דעתו דעת עליון בזה הענין ביפה שא"ק כי הבע"ד עומדים לפני בכל יום ויום לפסוק להם הדין ויבא שכמ"ה. ולמעכ"ת החיים והשלום מאדון השלום ומאת נא"ה דור"ש החו"פ טאנג'אר יע"א בסדר אלה פקודי משנת כי אתה תאיר נרי לפר"ק וש"ר מאת המו"ן ע"ה משה ן' ג'ו:

תשובה ידיד ה' וידידינו החכם השלם והכולל הדיין המצויין הדר הוא כמה"ר משה ן' ג'ו נר"ו יאיר וזרח כי"ר. אחד"ש מעכ"ת וכו' אות לטובה מקבלת כי"ק בענין ראובן שמשכן חצרו ביד שמעון בהעמדת שוכר וכו' כנהוג ואח"ך נתגלה שהחצר הנז' היתה ממושכנת ביד לוי וכו' אם יש לחייב לשוכר של שמעון בפי' המש' וכו'. והביא דברי הרב מהר"ר יעב"ץ ז"ל בס' ז"א סי' נ"ג ודברי הרבנים ז"ל שבסי' ס"ח דלכאו' נר' דפליגי. ומעכ"ת תריץ יתיב דדברי הרב מהר"ר יעב"ץ ז"ל מיירי במש' דסורא דדמי לגזל ומכר וכו' ודברי הרבנים ז"ל מיירי במש' בנכייתא דדמייא להלואה וכו'. אמת נכון הדבר דכיון דנדון הרבנים ז"ל מיירי במש' יתומים ודאי דהוייא מש' בנכייתא משא"ך בנדון הרב מהר"ר יעב"ץ דמיירי במש' בע"ה מוכרחים אנו לומר דהוייא משכ' דסורא דאלו בנכייתא הוי אבק רבית לדעת מרן ז"ל וכיון דהוייא מש' דסורא הו"ל כמכר וטעמו של הרב מההיא דהרשב"א ז"ל וכו'. אלא דמ"מ לא ימלט מהדוחק דחלוק כזה הי"ל להרבנים ז"ל להעלותו על ספר חקה אחר דעיקר טעם האסור הוא כיון שהיא בנכייתא. ומה גם שמדברי הרשב"א ז"ל באותה תשובה שהביא מרן בב"י ס"סי קע"ב מוכח שהיתה מש' בנכייתא כמבואר בדבריו שם כי הרב ז"ל הוא מכת הסוברים דמש' בנכייתא שרי כמבואר בב"י סי' הנז' ומה שנסתייע הרב מהר"ר יעב"ץ ז"ל מדברי הרשב"א היינו דכיון דלהרשב"א ז"ל טע' ההיתר הוא דכל שיש בה נכייתא הו"ל כמכר א"כ לדידן אף דלא קי"ל בזה כהרשב"א לגבי מש' בנכייתא מ"מ לגבי מש' דסורא דהוייא כמכר יש להתיר מההיא דהרשב"א:

ועפ"ז אין אנו יכולים לומר דכיון דמור"ם בהגה פסקיה להלכה ולההיא דהרשב"א הכי נקטינן שהרי מור"ם ז"ל הוא מן המתירים מש' בנכייתא כמבו' שם בדבריו וזאת היתה לו לפסוק במפה לההיא דהרשב"א משא"ך לדעת מרן ז"ל דאין היתר אלא בדסורא. ומ"מ מ"ש מעכ"ת שיש לנו ללכת אחר פסק מור"ם ז"ל לגבי מש' דסורא מיהא דבריו נכונים וישרים למוצאי דעת:

אלא דכ"ז אינו מעלה ארוכה לדברי הרבנים ז"ל דמשוו ליה רבית קצוצה כמבואר בדבריהם והן לו יהא דהויא משכ' בנכייתא מ"מ לא הוי אלא א"ר שמותר לגבי יתומים ואם איתא דסברי רבנן בההיא דהרשב"א במשכן קרקע שאי' שלו לגבי מש' דסורא מיהא א"כ מוכרחים אנו לומר דכוותה במש' בנכייתא דאי' כי אם אבק רבית דמותר ביתומים ומדוע כל החרדה הזאת לומר דהוי ר"ק ואף אם תפס מפקינן מניה:

ומה שנלע"ד לומר בזה אם יראה בעיני מעכ"ת דשאני נדון הרב מהר"ר יעב"ץ ז"ל מנדון הרבנים ז"ל דנדון הרב מהר"ר יעב"ץ ז"ל מלבד דודאי היתה מש' בע"ה עוד בה שלא העמיד לו שוכר אלא משכן לו חצרו שיהנה מפירותיו וכשבא שמעון לגבות שכי' החצר מהדרים השיבוהו שהוא משועבדת בידם ולזה חייב הרב לבטל הקרקע לשלם לו הפירות מכח האחריות מההיא דהרשב"א לדידן דמש' דסורא הוייא כמכר וכיון שלא העמיד לו שוכר וראי שיקבל אחריות על הקרן ועל הפירות וא"כ הו"ל כגזל ומכר דקי"ל גובה הקרן והשבח וכו' ובהכי מיירי ההיא דהרשב"א דמשכן לו הקרקע לאכילת פירותיו בלי העמדת שוכר. אבל נדון הרבנים ז"ל היתה בהעמדת שוכר וכשהיא מש' בהעמדת שוכר בע"הק מקבל אחריות הקרן. והשוכר מקבל עליו אחריות הפירות. והגם שכותבים בשטר והוע"ע הממשכן והשו' וכו' היינו כל אחד למאי דשייך ביה כמבו' בדברי הראשונים נ"ן. וכשנמצא הקרקע ממושכן פטור השוכר מהפי' כי הוא לא נתחייב כ"א ע"מ לגבות הפי' מהקרקע וליתנו לבע"ה והאחריות שקבל היינו בהיות הקרקע משוחרר אף שלא יגבה ממנו פירות אבל עכשיו שהקרקע משועבד הי"ל חיוב בטעות ופטור וכיון שהשו' פטור גם הממש' פטור כי לא קבל עליו אחריות הפירות ואף הרשב"א יודה בזה שהממושכן פטור מהפירות וכיון שהוא פטור מדין ממון הפירות שיתן הוי ר"ק אחר שהממשכן היה דר בחצר כמו שנד' מתוך השאלה. וכן הוא מדוקדק בדברי הרב חסדא"ל זלה"ה שכ' וז"ל ואין השוכר חייב לפרוע שכי' כלל וכו' ואחר דא"א למשכיר להעמיד המש' ביד השו' לפי שממושכנת אין כאן שכירות כלל וכו' והו"ל ר"ק וכו' ע"כ דר"ל דכיון דפקע שכירות השוכר הו"ל מש' בלי העמדת שוכר וכיון שלא אפסקיה אחר הו"ל ר"ק. ועפ"ז יכולים אנו לומר דאף הרשב"א ז"ל יודה בזה ואינו ענין למ"ש מור"ם ז"ל ההיא דהרשב"א. ועיין בס' התקנות סי' קנ"א בתקנה שעשו שנת בהר ציון בענין הממש' קרקע שכבר ממושכן דמוכח משם דאין לו פירות יעו"ש. ובזה מצינו טוב טעם ודעת למה שהיו דנים ב"ד שלפנינו ז"ל להפקיע פירות המש' כשנמצא הקרקע ממושכן אחר שאין זה נוגע לנדון הרשב"א ז"ל זהו מה שנלע"ד כעת בזה ואם יש מילין השיבני. הכ"ד דור"ש וטו' כל הימים הח"פ טיטואן יע"ה בס' ויקרא אל משה מש' תורה צוה לנו משה לפ"ק:

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה