ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קעו
לאספ'י לנמה"ר אברהם ן' עזרא נר"ו:
אות לטובה מקבלת כתבו הבהיר ושם נאמר בענין ראובן שנתן מתנת בריא לאשתו כל נכסיו קו"ט וכו' ונלב"ע ראובן ואח"ך מתה אשתו וכתובתה היתה כמנהג המגורשים נ"ן ובאו יורשי הבעל לתבוע חלקם בנכסים בטענה שהיתה מתנה סתם ולא פירש בה שהיה לה לבדה ולא יהיה ליורשיו חלק בה וגם לא סלק לשום יורש והאלמנה הנז' לא נשבעה שבועת אלמנה אם המתנה הנז' קיימת ויזכו יורשיה בכל הנכסים או אם צריכה לחלוק עם היורשים:
אמת נכון הדבר כמ"ש כת"ר שכיון שהמתנה היתה מתנה סתם ולא פירש בה שאחר פטירתו תהיה המתנה לה לבדה ולא יהיה ליורשיו חלק בה המתנה בטלה וחולקים בנכסים יורשי הבעל עם אלמנתו ע"פי התקנה שתקנו המגורשים שכל הנכסים הנמצאים לוולה במצב פטירתו יחלוקו יורשי הבעל עם האלמנה. ומתנה זו היא מכלל הנכסים הנמצאים לה כמו שחולקים בנכסי מלוג שלה כמבואר בפסקי הראשונים נ"ן ככתוב בס' הישר ס' התקנות וחתומים ע"ז הרבנים מוהר"ד וידאל הצרפתי ז"ל ומוהר"ר משה ן' חמו ז"ל ומוהריב"ע ז"ל וכן הסכימו כל חכמי המערב הראשונים. ומ"ש החכם כמה"ר אלעזר חזן נר"ו משם הרב מהר"ר רפאל בירדוגו ז"ל שכתב שמתנת בריא שנתן הבעל לאשתו סתם היא קיימת ביד האשה ואין ליורשי הבעל זכות בו כלל. קרוב לודאי דטעמא הוי כמ"ש כת"ר שהרב הנז' עשה כמה תקנות בעירו בענין הנישואין וחלוקת העזבון ובודאי דלא כתב דבר זה אלא לעירו שקבלוהו עליהם לכל דבר. אבל בכל ערי המערב הנוהגים ע"פ תקנת המגורשים הדבר פשוט שחייבים אנו לילך בעקבות הראשונים שכתבו שהמתנה שנתן הבעל לאשתו בסתם ולא פירש בה שסלק ליורשיו ממנה יחלוקו בה יורשי הבעל עם יורשי האשה כמ"ש כת"ר:
ועל מה שלא נשבעה האלמנה על כתובתה הן אמת שהרב מוהר"ר יעב"ץ ז"ל כתב דבכתובה קאשטילייאנה מן הראוי היה שלא להצריכה שבועה דדוקא בכתובה כדת שהוא סך ידוע חיישינן שמא אתפסה צררי כדי שלא תלך לב"ד ולכן הצריכה שבועה אבל בכתובה קאשטילייאנה שכפי התקנה צריכה לחלוק עם היורשים אחר מותו. אינו יודע כמה יהיו הנכסים שימצאו במצב פטירתו כדי להתפיסה המחצית מהם וא"כ מן הראוי היה שלא להצריכה שבועה אלא חרם. וכנגד זה מצינו להרב מוהר"ר אד"א ז"ל בספרו באר מים חיים ס"סי ב' שכתב להיפך דבכתובה ע"פ הדין כיון שהכתו' בזמן הזה הם מסך מרובה רחוק הוא לומר שיתפיסנה שיעור כתובתה. משא"ך בכתובה שהיא ע"פ התקנה שחולקים האשה והיורשים ודאי דיש לחוש שמן המצוי אצלו מתפיסה מ"מ חצי נכסיו וכיון דבכתובה כדת מצינו שהצריכה שבועה כ"ש בכתובה קאשטילייאנה אלא שהרב מוהר"ר יעב"ץ ז"ל סיים בדבריו וכתב וז"ל אך מה אעשה שראיתי רבותי נוהגים להשביעה כדין הגמ' ואיני כדאי ח"ו לחלוק על רבותי. אמנם אם מתה ולא נשבעה דן אנכי שלא יפסידו יורשיה דבשלמא בחייה רשאים ב"ד להטיל שבועה על מי שאי' מחוייב שבועה כדי לברר האמת אך אחרי מותה לא יפסידו היורשים אלא יקבלו חרם שלא נודע להם שהתפיסה וכו' ואם יראה לב"ד לפשר לגרוע ליורשים מחלקם לית קפידא אבל להוציאם חלקים או לפשר למחצה לשליש ולרביע לא שמענו ולא שמיע לי כלומר לא סבירא לי וכו' עכ"ל. הובאו דבריו בס' זכות אבות סימן ע"ו יעו"ש. גם הרב מוהר"ר אדא ז"ל כתב בסוף תשובתו הנז"ל ואם יסכימו ב"ד לפשר ביניהם גם אני מסכים יעו"ש:
ועל פי פשרת הרב מוהר"ר יעב"ץ ז"ל פסקו ב"ד שלפנינו הלכה למעשה כשמתה האלמנה ולא נשבעה לפשר בין יורשי האשה ובין יורשי הבעל על זה הדרך שיורשי הבעל יטלו ב' שלישים מכל נכסי העזבון ויורשי האשה יטלו שליש מכל הנכסים שהיא היא הפשרה שכתב הרב הנז' כמ"ש בדבריו למחצה וכו' לא שמענו כלומר דלא שמיע ליה לומר שיטלו יורשי מחצית ממה שהיה עולה להם אם היתה נשבעת האלמנה ויגרע מחלקם המחצית דהיינו רביע מכל הנכסים. וא"כ כוונתו להוסיף ולוותר להם יותר ממחצית ממה שהיה להם אחר השבועה דהיינו ב' שלישים מהמחצית שהיה עולה להם דהיינו שליש מכל הנכסים:
אלא דהכא בנ"ד עדיין צריכין אנו למודע'י אופן מתנה זו היאך היתה שאם הייתה מהיום ולאחר מיתה אם כתובת האשה הזאת היא במציאות שהיה כתובה כדת. הדין נותן שזכתה האשה במתנה ואבדה כתו' לענין שאם יצא ב"ח מוקדם יזכה בכל הנכסים ותשאר היא בלא כלום כמ"ש מרן בא"ה סימן ק"ז ס"ג ומינה נבין ונדון לכתובה קאשטילייאנה והגם דלפי התק' אף שנתן לה הבעל המתנה צריכה לחלוק עם היורשים היינו מטעם דאף שזכתה בכל הנכסים מכח המק' מ"מ כיון דלפי התק' גם הנכסים שהם שלה יבואו לכלל חלוקה א"כ גם המתנה שנתן לה הבעל צריכה לחלוק עם היורשים. דלפ"ז היה נראה לומר דלא היתה צריכה שום שבועה שהרי מה שחולקת הנכסים עם היורשים המחצית שנוטלת היא אינו לפרעון כתובת' שתקנו לה רבנן מחצית מהנכסים תמורת סכי כתובתה אחר שכבר זכתה בכל נכסי בעלה מכח המתנה. אלא שתקנו שמנכסיה שזכתה בהם תתן המחצית ליורשים וא"כ לא שייך כאן שבועה דטעמא מאי אמור רבנן דצריכה לישבע על כתובתה שמא אתפסה צררי אבל בנדון זה שכתב לה כל נכסיו לא שייך אתפסת צררי לפרעון כתובתה שהרי כתב לה כל נכסיו וכל יש לו נתן בידה:
הן אמת שאם המתנה היתה מהיום כשאר כל מתנות בריא שכפ"הד אם היתה כתובתה כדת לא אבדה כתובתה ואף שכל הנכסים שהיו לו בשעת המתנה זכתה האשה בהם מ"מ אם אחר המתנה קנה הבעל נכסים גובה כתובתה מהם כמ"ש מרן שם דלפי זה צריכה לישבע על כתובתה שמא אתפסה צררי מהנכסים שבאו לידו אחר המתנה. והכי נמי יש לנו לומר בכתובה קאשטילייאנה שתיקנו לה מחצית מהנכסים תמורת סכי כתו' א"כ כשבאה לחלוק עם היורשים בכל הנכסים צריכה לישבע שמא אתפסה צררי מהנכסים שבאו לידו אחר שנתן לה המתנה וכשמתה ולא נשבעה באנו לפשרת הרב מוהר"ר יעב"ץ ז"ל:
ומ"מ לצד שנאמר שהמתנה הייתה מהיום ולאחר מיתה שנראה לומר שלא הייתה צריכה לישבע כמ"ש לא מלאני לבי להחליט הענין אחר שלא מצאתי דבר זה מפורש בפסקי הראשונים ז"ל:
שוב אחר החפוש מצאנו להרב כנ"הג סימן צ"ו הג"הט אות ט' וז"ל בתנאי ההשבון לא אמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו דאין ההשבון בא מכח ירושת האלמנה אלא מכח תנאי האב. הר"א די בוטון ז"ל בתשו' כ"י סי' קע"ד וכ"כ בס' מקור ברוך סימן ס' עכ"ל. א"כ לפ"ז ה"נ בנ"ד כשנתן לאשתו כל נכסיו דאמרינן דצריכה לחלוק עם יורשי הבעל. מה שחולקת עמהם היינו מכח תנאי הכתובה שכתוב בה שיתנהגו ע"פ תקנת המגורשים והם תקנו שאפי' בנכסים שלה צריכה לחלוק עם היורשים. א"כ המחצית שנוטלת היא אינו לפרעון כתובתה אלא מכח המתנה וכיון דבתנאי ההשבון אמרינן דאף שבחייה היתה צריכה שבועה מ"מ כשמתה ולא נשבעה יורשיה זוכים בהשבון ולא אמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו כיון שמה שזוכים יורשיה היינו מכח תנאי ההשבון. ה"נ כשנתן לה כל נכסיו מהיום ולאחר מיתה מה שזוכה היא במחצית הנכסים אינו מחמת כתובתה לשנאמר שצריכה לישבע אלא מכח המתנה זכתה בכל הנכסים וע"פ התקנה היא שחולקת עם היורשים:
עוד מצינו להרב כנ"הג א"ה סי' צ"ח הג"הט אות י"ב שכתב וז"ל המצוה שאשתו תשלוט בכל נכסיו וכל מה שתרצה היא לעשות תעשה ואינש לא ימחא בידה עדיף מייחד לה הר"ש חיון ז"ל בתשו' סי' נ"א עכ"ל. וכיון דבייחד לה קי"ל דגבייא בלא שבועה כמ"ש מרן בר"סי צ"ו ה"נ כשפי' במתנה שתעשה בנכסים מה שתרצה אינה צריכה שבועה. וא"כ הכא בנ"ד נמי שנתן לה כל נכסיו אם פי' במת' שתעשה מה שתרצה תמכור ותתן וכו' אינה צריכה שבועה:
ובלאו הכי כדי שתתקיים המתנה ביד האשה צריך שיפרש לה שתעשה מה שתרצה כאדם העושה בשלו דאי לא פירש כן לא זכתה במתנה דלא עשאה אלא אפוטרופא כמ"ש מרן בא"ה סימן ק"ו וכן פסק בח"מ סי' רמ"ו גבי כותב כל נכסיו לא' מבניו דלא עשאו אלא אפוטרופוס וביאר שם מרן שאם פי' בשטר שיהא רשאי למכור ולתת לאחרים למתנה גמורה נתכוון יעו"ש. באופן דהכא בנ"ד אם במתנה שנתן לאשתו כל נכסיו היתה מהיום ולאחר מיתה וגם פירש בה שתמכור ותתן וכו' כאדם העושה בשלו לכל הדברות ולכל האמירות אינה צריכה שבועה וצריכה לחלוק עם היורשים ע"פ התקנה וכשמתה יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האשה חלק כחלק:
ועל מ"ש החכם כמה"ר אלעזר חזן נר"ו משם הרב מהר"ר רפאל בירדוגו ז"ל שמתנת בריא שנתן הבעל לאשתו סתם היא קיימת ביד האשה ואין ליורשי הבעל זכות בה כלל אם אמת הדבר שהרב הנז' חתום ע"ז מוכרחים אנו לומר שהרב לא כתב דבר זה אלא לעירו שהרי מצינו פסק א' מהרב הנז' בענין שעבר במחז"ק בימי הרבנים ב"ד שלפנינו חלקם בחיים בא' שנתן מתנה כל נכסיו לאשתו מהיום ולאחר מיתה וסילק ליורשיו בסך מה וקיימו ב"ד נ"ן המתנה ביד האשה ושאין ליורשי הבעל שום חלק וזכות בנכסים זולת מה שזיכה להם המוריש והסכימו חכמי המערב עם הב"ד שבמחז"ק וגם הרב מהר"ר רפאל הנז' ז"ל הסכים לקיימה ובתוך דבריו כתב וז"ל ועכשיו ראיתי כי בפירוש סילק הבעל ליורשיו בהך כ"וכ מעתה הרי בפי' גלה דעתו הבעל שלא תכנס לכלל חלוקה ולא יטלו כי אם הסך הנז' ובודאי שלא דברו בעלי התקנה אלא בנכסי מלוג של האשה שגם הם יכנסו בכלל חלוקה. ומינה שגם מתנה שנותן הבעל לאשתו יכנס לכלל חלוקה זהו כשנתן לה סתם אבל אם פירש בפירוש ודאי דאזלינן בקר דעתו עכ"ל. וחתום ע"ז הרב מוהר"ר רפאל הנז' ז"ל וזמן הפסק הנז' בטבת תקס"ז הרי מפורש בדברי הר' הנז' דכשנתן לה מתנה סתם תכנס בכלל חלוקה וא"כ מוכרחים אנו לומר כמש"ל זהו מה שנלע"ד להשיב בזה. הכ"ד נאה דור"ש וטובתו כל הימים הח"פ טיטואן יע"ה בע"א לחדש אדר הב' מש' אז תיראי ונהרת לפ"ק: