ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קעד
תשובה לטאנג'ה. ראובן שמתה אשתו הראשונה ונשא אשה ב' אלמנה מבעלה שהניח לה ממנו ג' בנות ובן א' וקודם שתחלוק עמהם בנכסי עזבונו ועד שלא נשבעה שבועת אלמנה נשאת לראובן הנז' והכניסה לו כל החפצים והמטלטלין נכסי עזבון הבעל הנז'. ואח"ך נלב"ע האשה הנז' והניחה לו ממנו וממנה ב' בנות. צריך ראובן הנז' לברר הנכסים שהכניסה לו אשתו הנז' מבעלה הראשון כדי לחלוק אותם עם אותו הזרע שמבעלה הראשון הנז'. הן אמת שאחר שהאלמנה הנז' לא נשבעה על כתובתה צריכים אנו לקיים הפשרה של הרב מוהר"ר יעב"ץ ז"ל דהיכא שמתה ולא נשבעה יזכו יורשיה בשליש מכל הנכסים. והגם שהרב מוהר"ר אד"א ז"ל חלק בזה וכתב דיותר יש לחוש לאתפסת צררי בכתובה קאשטילייאנה וכו'. מ"מ הרי סיים וכתב ואם יסכימו ב"ר לפשר ביניהם גם אני מסכים. א"כ לפ"ז הג' בנות והבן יזכו בשני שלישים מפאת ירושת אביהם והשליש האחר יזכה בו ראובן הנז'. ואין ראובן יכול לטעון שאפשר שכבר נשבעה כדי לזכות במחצית שהרי אפי' אם היא היתה בחיים והיתה טוענת שכבר נשבעה לא היתה נאמנת כמ"ש מור"ם בח"מ סי' פ"ז סכ"ז שעמ"ש מרן שם מי שנתחייב שבועה בב"ד ויצא מב"ד ואחר זמן תבעו חבירו שישבע לו ואמר נשבעתי. אם הוא מהנשבעים ונפטרים נאמן סיים שם מור"ם וכתב מיהו בזמן הזה שנוהגים לישבע בב"הך אצל שמש או עדים אי' נאמן לומר שנשבע עד שיביא ראיה לדבריו. וא"כ ה"נ בנ"ד אף אם האשה הנז' היתה תפוסה בנכסים שהיא מהנשבעים ונפטרים אם אמרה נשבעתי אינה נאמנת והגם ששבועת אלמנה אינה בב"הך בס"ת כ"א בביתה בתפילין הקדש מ"מ אחר שצריכה לסדר הנכסים שהניח לה בעלה ולשום אותם ע"פ השמאים ולישבע עליהם ועל כתובתה מפי הסופרים אם היתה נשבעת קלא אית ליה:
ועמ"ש הרב מהרי"ל ז"ל בספר תקפו של יוסף משם הראשונים נ"ן שהבת בנכסי אביה כיון שאינה אלא ב"ח של אחין מדין עשור נכסי אינה נוטלת חלק במה שזכו האחים מכח האלמנה שלא נשבעה הגם שלא בא לידינו נדון כזה ולא ראינו בב"ד הקודמים שדנו דין זה מ"מ מסברא נותנת שנתפשטה הוראה זו שהרי מה שתיקנו בעל התקנות שתירש הבת הבתולה עם הבנים בשוה היינו לצורך נישואיה. וכמו שתקנו התנאים שתטול הבת הבתולה בנכסי אביה עשור נכסי לצורך נשואיה ה"נ תקנו המגורשים שתטול חלק בשוה עם הזכרים לצורך נשואיה הן אמת שאם מתה האם תחילה תקנו שתטול הבת בנכסיה חלק עם הזכרים שוה בשוה מפאת כתובת אמה וכשמת האב אח"ך תטול הבת בנכסי אביה עשור נכסי באופן שלא רצו המגורשים לעקור תקנת חכמי הגמ' דעשור נכסי וכלן כשמת האב תחלה תיקנו שתטול חלק עם הזכרים במקום עשור נכסי וכשמתה האם אח"ך אינה נוטלת כלום. באופן שמה שיורשת הבת בנכסי אביה חלק כזכרים הוא מדין עשור נכסי של חכמי הגמ'. וא"כ לפ"ז אינה נוטלת חלק במה שזכו האחים מכח האלמנה שלא נשבעה. ויש להכריח זה שהרי התקנה היתה שתחלוק האלמנה עם היורשים מחצה למחצה בכל הנכסים הנמצאים לו ולה במצב פטי' הבעל אלא שצריכה לישבע כדי לזכות היא במחצית נמצא שההפרש שיש בין המחצית לשליש של הפשרה הוא תלוי ועומד כל ימי חיי האשה שאם תשבע לבסוף תזכה במחצית ואם מתה ולא נשבעה לא יטלו היורשים כ"א שליש והשני שלישים יזכו בהם יורשי הבעל באופן שזה החלק שבין המחצית לשליש עדיין לא זכו בו יורשי הבעל במצב פטי' אביהם אלא בשעה שמתה האם בלא שבוע' באותה שעה זכו היורשים באותו חלק וכיון שאותו חלק לא היה להם ליורשי הבעל זכות בו במצב פטירת אביהם והוא תלוי ועומד מפני השבועה לכשתשבע תזכה האשה בו וכשמתה ולא נשבעה באותה שעה ירשו היורשים באותו חלק שבין המחצית לשליש וכיון שירושת הבת בין הבנים היא מכח התקנה והתקנה היתה לחלוק בנכסים הנמצאים דוקא הגם שכל הנכסים היו נמצאים ברשות הבעל הרי עכ"פ אותו החלק לא היה להם ליורשים שום זכות בו במצב פטי' אביהם כדי שיזכו בו הבנות עמהם כי אם אחר שמתה האשה זכו בו היורשים וא"כ אין לבנות חלק בו עם הזכרים והן לו יהא אלא ספק הרי קי"ל כל ספק בתק' העמידנו על דין תורה דהיינו הבנים הזכרים שהם היורשים מן התורה:
ולענין אם חייב ראובן לישבע על הנכסי' שהכניסה לו אשתו. נראה כי אינו חייב רק חרם סתם אחר דאין כאן טענת בריא בכל תובע ונתבע ואין זה ענין לשבועת אלמון שהוא נשבע ליורשים אף שהיא טענת ספק דמה שהטילו חז"ל שבועה על האלמון היינו מדין ב"ח הבא ליפרע מנכסי הלוה שמסדר הלוה נכסיו ונשבע כתקנת הגאונים כמ"ש מרן בסי' צ"ט וז"ל תיקנו הגאונים שמשביעים את הלוה כעין של תורה בנק"ח שאין לו כלום יותר על שמסדרים לו וכו' ע"כ. והוא לשון הרמב"ם פ"ב מהלכות מלוה וכ' שם מרן בכ"מ בשם ס' התרומה דאפי' טוען המלוה שמא יש לו משביעין אותו והראשונים קראו אותה שבועה שבועת החשד וכו' יעו"ש. וא"כ ה"נ שבועת אלמון שנשבע ליורשי אשתו הוא מדין ב"ח שיורשי אשתו באים ג"כ לזכות במחצית הנכסים מכח חוב כתובת אמם שתקנו להם מחצית הנכסים מפאת שטר כתובתה. וא"כ בדין הוא שצריך לישבע אף בטענת שמא כמ"ש. משא"ך תביעה זו של יורשי הבעל הראשון שתובעים לראובן על הנכסים שהכניסה לו אמם מנכסי אביהם אין כאן כ"א טענת ספק ואין עליו כ"א חד"ס ועיין ס' תקפו של יוסף ח"א סי' נ"ו דף נ"ג ע"ב שהביא משם מהר"ר יעב"ץ ז"ל שכ' דשבועת אלמון היא מטעם מורה התירא דמן התורה הבעל יורש את אשתו יעו"ש:
ומה שצריך לחלוק ראובן עם זרע האשה שמבעלה הרא' היינו דוקא בנכסים שהכניסה לו אשתו מבעלה הרא' שכיון שהאלמנה לא חלקה עמהם והכניסה הכל לראובן הנז' צריך לחלוק עמהם באותם הנכסים מפאת ירושת אביהם אבל בנכסים של ראובן אין להם חלק ונחלה לאותו הזרע שמבעלה הראשון. יען שלשון התק' הוא שאם תפטר האשה בחיי בעלה ותניח זש"ק בין ל' יום ממנו וממנה שיחלוק עם אותו הזרע ופירש בה הרב מהר"ר יעב"ץ ז"ל שמ"ש בתק' ממנו וממנה פי' אע"פ שיש לה בנים מאיש אחר לא ירשו עם בניו שממנה נמצא שכך היתה התק' לחלוק עם הזרע שממנו וממנה דוקא. וא"כ ליכא לספוקי בזה אם נוהגים כך וכיון שנהגו לחלוק הנכסים ע"פ תק' זו ובא מפורש בה שממנו וממנה והרב מהר"ר יעב"ץ ז"ל פירש לשון התק' שבא לאפוקי הזרע שמבעלה הראשון מי לנו גדול כמותו הבקי בתקנות ומוצאיהן ומובאיהן וצריכים אנו לילך אחריו וא"כ לפ"ז כיון שהנכסים שצריך לחלוק ראובן עם הזרע שמבעלה הראשון היינו דוקא הנכסים שהכניסה לו אשתו. אינו ענין לחלוקה שחולק האלמון עם זרעו שממנה שהוא מדין ב"ח שאנו מזקיקין אותו לשבועה אלא הו"ל ככל תובע ונתבע שאין נשבעין על התביעה כ"א בטענת בריא כמ"ש בסימן ע"ה וכיון דהכא בנ"ד אין כאן טענת בריא שכו"ך הכניסה לו אשתו והוא אומר שכ"וך הכניסה לו אינו חייב שבועה ע"ז כ"א חר"ס:
באופן דאחר שיחלוק ראובן עם אותו הזרע של הבעל הרא' בנכסים שהכניסה לו אשתו. ויתן להם ב' שלישים כמש"ל והשליש יזכה בו ראובן אותו השליש יתוסף על נכסיו ויסדר כל נכסיו וישבע עליהם כדי לחלוק עם הב' בנות שממנו וממנה אחר שינכה חלק יורשי אשתו הראשונה וישבע שכו"כ הי"ל במצב פטו' אשתו הראשונה:
ובענין האפוטרופוסות של האב כיון שהוא אמוד אינם יכולים להוציא ממנו מה שיעלה לחלק הבנות שממנו וממנה כמבואר בס' התקנות שהאב קודם לכל אדם להיות אפוטרופוס על בניו. אייר תרי"ז: