ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קסח
אמת נכון הדבר דאלמנה שמתה ולא נשבעה אין יורשיה יורשי' כלום מכתובתה. וטעמא דאין אדם מוריש לבניו ממון שאין יכול לגבותו אלא בשבועה כמ"ש מרן בח"מ סימן ק"ח וכ"פ להדייא ג"כ באלמנה שמתה בלא שבועיא בא"ה סי' צ"ו וסי' קי"א דאין יורשיה יורשים כתובתה יעו"ש. ולפ"ז כל הנכסים הנמצאים אחר פטירתה הם בחזקת הבעל והבכור נוטל בהם פי שנים כמ"ש מרן בא"ה סי' ק"ה ס"ג ובח"מ סי' רע"ח ס"ב יעו"ש:
ואין לומר דכיון שהאלמנה הנז' היתה מוחזקת בנכסים אחרי מות בעלה טענינן ליורשיה שמא נשבעה על כתובתה או מחלו לה היורשי' השבועה דע"כ לא אמרי' דאין יורשיה יורשים ם כתובתה אלא דוקא כשלא היתה היא מוחזקת בנכסים וגם יורשיה אינם מוחזקים ובאים להוציא מיד יורשי הבעל. אבל כשהם מוחזקים אין מוציאין מידם. וכמ"ש מרן בח"מ סי' ק"ח היכא דמת לוה בחיי מלוה ואח"ך מת מלוה שאם תפסו יורשי מלוה אין מוציאין מידם וכ"כ שם בס"ב שאם היה שט"מ ואביהם מוחזק בה גובים היורשים בלא שבועה וטעמא הוי דע"כ לא דיינינן כרב ושמואל אלא דוקא כשבאים היורשים להוציא. אבל כשמוחזק בידם דיינינן כרבי אלעזר. וכמבואר להדייא בס' התרו' שער י"ד וז"ל ומסתברא דאי קדמי יתמי מלוה ותפסי מנכסי יתמי לוה אע"ג דמת לוה בחיי מלוה כיון דתפיסי לא מפקינן מנייהו מדי כיון דאסיקנא דדיינא דעבד כר"א לא מהדרינן עובדא וקי"ל בעלמא דעביד איניש דינא לנפשיה הו"ל כמאן דאזל לבי דינא ודנו ליה כר"א וכיון דתפס תפס עכ"ל:
גם מור"ם בהגה בא"ה סי' צ"ו גבי אלמנה שמתה בלא שבועה כתב שאם תפסה יורשיה יורשים כתובתה. הן אמת שסיים שם וכתב דיש חולקים ועי"ש בחל"מ ס"ק ג' ובב"ש ס"ק ד' שכתבו דע"כ לא פליגי אלא דוקא היכא שהאלמנה היתה מוחזקת ולא היורשים אבל אם גם היורשים מוחזקים לכ"ע מהנייא תפיסתם וכתב שם החל"מ דהיינו דוקא במטלטלים דליכא עדים וראיה. אבל היכא שהם מטלטלים הידועים לבעל וראו עתה ביד היורשים כל היכא דאיתנהו ברשות הבעל איתנהו ולא מהני בהו תפיסה. וסיים וכתב וז"ל מיהו מסתי' לשון הטור שהבאתי לעיל אם קדמו ותפסו היורשים משמע אפי' תפיסה בעדים מהני ע"כ ועיין מ"ש מור"ם שם ס"ה ובב"ש שם ס"ק י"ט וחל"מ ס"ק י"ט יעו"ש:
אלא דהכא בנ"ד ליכא שום תפיסה כלל. דלגבי הקרקעות הדבר פשוט דלא שייך בהו תפיסה דכל היכא דקיימי ברשותא דמרה קיימי דהיינו הבעל וגם לגבי המטלטלים לפי מה שבא כתוב בשאלה מעולם לא היתה תפוסה האלמנ' בהם שהרי היתה דרה במדור בעלה והיו ניזונים היא ובניה מנכסי הבעל וא"כ הכל היה בחזקת הבעל:
וכן בא הדבר מפורש בתשו' הרב מהר"מ אלשקאר סימן ל"ג וז"ל אבל זאת התפיסה של האלמנה אינה חזקה שהרי נתונים היו אצלה בחיי בעלה ומרשותה ומרשות בעלה תפסה אותם ואין בתפיסה זו ממש והרי הם ברשות הבעל וכו' ע"כ. באופן שהדי"ן אמת דכיון שכל הנכסים קיימי בחזקת הבעל נוטל בהם הבכור פי שנים:
איברא דכ"ז הוא אם היתה כתובת האם כפי הר"ת דכיון שלא נשבעה אין ליורשיה כלום וחזר הדין לסיני אבל הכא בנ"ד שהכתובה היא כמנהג המגורשים נ"ן הגם שאין לנו שום תקנה בזה בענין השבועה ומסתמא דינה שוה לכתובה כד"ת. מ"מ הרי הרב מוהר"ר יעב"ץ ז"ל סבר שלא להצריכה שבועה אלא שלפי שראה רבותיו נוהגים להשביעה אינו חולק עליהם. מ"מ כשמתה ולא נשבעה דעתו ז"ל דלא יפסידו היורשים אלא יקבלו חרם וכו' ואם יראה לבדי"ץ לפשר וכו' כמו שהביאו דבריו החכמים הנ"ל יש"ץ. והגם שהרב מהר"ר אד"א חלק בזה וכתב דיותר יש לחוש לאתפסת צררי בכתובה קשטילייאנה וכו'. מ"מ הרי סיים וכתב ואם יסכימו ב"ד לפשר ביניהם גם אני מסכים. נמצא דמסכים הולך בענין הפשרה וכמ"ש הרב מהר"ר יעב"ץ ז"ל:
ומה שהביאו החכמים הנ"ל יש"ץ ממ"ש הרב מהר"י אלמאלית ז"ל בס' תקפו של יוסף מדכייל הרב כתובה כפי התקנה עם כתובה כד"ת שדינם שוה מוכח דגם לגבי השבועה הדין כן היכא דמתה ולא נשבעה אין מזה שום ראיה לענין השבועה שכל דברי הרב ז"ל המה באו לומר דאין לאשה בשררת הבה"כ כלום וכתב שם בטעם ב' דהוי ראוי ושמא יאמר האומר דשאני כתובה קאשטילייאנה מכתובה כד"ת דבכתובה קאשטיליינה אפשר שהיא נוטלת בראוי לזה הביא ראיה לדבריו ממ"ש מרן סי' קי"ח ס"ז וז"ל כל דין שיש לה בגביית כתובתה כפי ד"ת יש לה בחצי נכסים שנוטלת מכח התק' יעו"ש. והיינו תקנת טוליטולה כמבואר בתשו' הרא"ש ז"ל כלל נ"ה סי' ז' שממנו מקור דין זה. ומזה למד הרב ז"ל ג"כ לכתובה קאשטילייאנה שיש לה כל דין גביית כתובה אף לגבי דבר הראוי שאי' נוטלת בו:
והגם שמרן בב"י שם על דברי הרא"ש במחלוקתו עם הרב מהר"ר ישראל באשה שנתנה במתנה לבעלה לפי תקנת טוליטולה כתב מרן וז"ל ומבואר שם בתחילת הכלל הנז' שלא כתב כן אלא לפי לשון תקנת טוליטולה וכמו שדקדק שם מדברי התקנה הנז'. וא"כ אין ללמוד מזה לתקנה אחרת שאי' כתובה באותו סגנון וכ"כ הר"ש בן הרשב"ץ וכו' ע"כ מ"מ הרי מצינו בפס"ר א' להר' מוהריב"ם זלה"ה שכתב וז"ל ודע שאע"פ שכתב הרב"י ז"ל בסי' קי"ח שלא כתב כן הרא"ש רק בתקנת טוליטולה ואין ללמוד ממנה לתקנה אחרת עכ"ל. ב' תשובות בדבר חדא דתקנה דידן היא בתקנת טוליטולה וכך קבלנו מרבותינו וראיתי מי שכתב שאין ביניהם רק קמעא. ועוד שכתב הרב מהרימ"ט בשניות טור ח"מ סימן נ"ו וז"ל נהי דכתב ב"י דלא כתב כן הרא"ש רק בתקנת טוליטולה וכו' נהי דלענין מתנתה לאחרים הדבר תלוי בדקדוק לשון התקנה. אבל לענין מתנתה לבעל' ניכר מתוך דברי הרא"ש תרי טעמי שמהם המתנ' בטלה וכו' ע"כ. ומזה פסק הרב מוהריב"ם ז"ל בכתו' קאשטילייאנה שנתנה במתנה לבעלה שהמתנה בטלה וה"נ למד הרב מהרי"א ז"ל לכתובה קאשטילייאנה דאינה נוטלת בראוי. אבל היכא דמתה ולא נשבעה לא למדנו מדבריו כלום לפי הטעם שנתן הרב מהר"ר יעב"ץ דלא שכיח בה אתפסת צררי:
ואף את"ל דבתקנת טוליטולה הדין שוה בענין השבועה לכתובה כד"ת וכשמתה בלא שבועה אין יורשיה יורשים כלום. מ"מ בתקנות דידן א"א לומר כן בהחלט שהרי הרב מוהר"ר יעב"ץ ז"ל דעתו לפוטרה משבועה כמ"ש ואיך אפשר שיחלוק על מרן ח"ו שפסקה לההיא דהרא"ש להדייא אלא ודאי די"ל חדא מתרתי דאפשר לומר דמה דכייל לן הרא"ש ז"ל כתובה כפי התק' עם כתובה כד"ת אין השבועה בכלל. ואם נפשך לומר דגם כזה דינם שוה תקנות דידן שאני דלא דמו לגמרי לתקנת טוליטולא ומוכרחים אנו לומר דבר זה לפי דברי הרב מהר"ר יעב"ץ ז"ל דלא לשווייה חולק על מרן ח"ו:
ועל פי דברי הרב מהר"ר יעב"ץ ז"ל היו דנים ב"ד שלפנינו חלקם בחיים בכתובה קאשטילייאנה היכא שמתה האלמנה ולא נשבעה לפשר ביניהם שיטלו יורשיה שליש מכל הנכסים. ויורשי הבעל ב' שלישים והיינו כפשרת הר' הנז' שכתב וז"ל ואם יראה לב"ד לפשר לגרוע ליורשים מחלקם לית קפידא. אבל להוציא' חלקים או לפשר למחצה לשליש ולרביע לא שמענו ולא שמיע לי כלומר לא סבירא לי וכו' ע"כ. ר"ל דלא שמיע ליה שיטלו יורשי האשה מחצית ממה שהיה עולה להם אם היתה נשבעת האלמנה וכ"ש שלא יטלו שליש ממה שהיה עולה להם או רביע וא"כ כוונתו להוסיף ולוותר להם יותר ממחצית ממה שהיה עולה להם אם היתה נשבעת והיינו שיטלו ב' שלישים ממחצית הנכסים שהיה עולה להם ע"פ השבו' דהיינו שליש מכל הנכסים וכתבו שכן פסק הרב מוהריב"ם ז"ל לפשר ביניהם. וידוע הוא שהרב מהריב"ם ז"ל היה משיירי כנסת הגדולה ובקי בתקנות ובמוצאיהם ובמובאיהם. וגם אנחנו צעירי צאן קדשים הולכים בעקבותיהם ודנים הלכה למעשה לפשר ביניהם הפשרה הנז':
ולפ"ז הכא בנ"ד מה שהוא שליש מכל הנכסים הנמצאים קו"ט וכל מאי דמת"ן יחלקו ביניהם הבכור והפשוטים שוה בשוה שהוא מה שנוגע להם מפאת כתובת אמם ע"פ הפשרה הנז' אחר שלא נשבעה. וב' שלישים מכל הנכסים שנוגע מפאת ירושת האב יטול בהם הבכור פי שנים כפי ד"ת שת"ת. זהו מה שנלע"ד בזה וליה עינינו יצילנו מכל שגיאה ויאיר עינינו במאור תורתו הנפלאה כי"ר. הכ"ד הח"פ טיטואן יע"ה בע"א לאדר הראשון משנת חק נתן לפ"ק: