אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א שאלות ותשובות אבן העזר › סימן קס

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קס

סימן קנט

ידי"ן ורוחי החכם השלם הדו"מ כהה"ר מרדכי ן' ג'ו נר"ו יאיר וזרח בזרח העודף כי"ר:

אחד"ש שירבה ויגדל ודש"ל לכל הנלוים אליך אתה ה' תשמרם כי"ר. אות לטובה מקבלה הא' אהובה ותלית שנתבשרתי מטי"ש טבא הוא וטבא :

ליהוי אמן:

ועל דין עשק ביש מהבת שהיתה משרתת בבית ראובן ונמצאת הרה לזנונים וטוענת שמראובן היא מעוברת שפיתה אותה באמור לה שישאנה ויעשה לה חפצים וכו' והוא כופר ידוע להוי לאחי שמימי מור זקנך זלה"ה אירע מעשה כזה במח"ק בבת אחת בוגרת שנמצאת מעוברת וטענה שמבחור א' היא מעוברת שנדר לה לישא אותה ועל תנאי זה נתרצת להבעל לו והוא טוען שמעולם לא בא עליה. וסדרנו פסק ארוך לפטור את הנטען והסכימו עמנו חכמי המערב ה"ה כמוס עמדי. ואפשר שאם תחפש באמתחות מר זקנך ז"ל תמצא אותו הפסק. ובהיות שאני חלוש המזג לא יכולתי להעתיק כל הדברים אשר באו כתובים ובפרט שהרץ נחוץ לדרכו. ואעתיק לך ריש מילין הנוגע לענין הדין:

הנה לענין בושת ופגם שפטר הרמב"ם ז"ל לנטען על הבוגרת כמ"ש פ"ב מהלכות נערה בתולה ורבינו הטור סי' קע"ז הקשה על דברי הרמב"ם דמה תלוי צער ובושת ופגם בקנס וכו' וגם מרן בב"י שם הקשה קושייא זו אלא שסיים שם מרן וכתב וז"ל ולענין בוגרת מפותה דאין לה בושת ופגם טעמא משום דמחלה וכ"כ מהרי"ק בשורש קס"ח וסיים שם בבד"ה וז"ל וכן מפורש בגמ' פרק נערה שנתפתתה וכ"כ הרי"ף והרא"ש ע"כ. ועיין להריב"ש סי' מ"א שאפי' תובעת אותו על מזונות הולד שהוא תביעת ממון אם הוא כופר פטור אפי' משבועה וע"ש מלתא בטעמא. אלא דבזה פליג עליה הרשב"ץ בס' התשב"ץ ח"ב סי' י"ט יעו"ש:

אלא דכיון דמה שנתרצית להבעל לו היינו אדעתא שנדר לה לישא אותה א"כ נימא דחייב לכנוס או לפחות יהיה חייב לתת לה בושת ופגם כיון דלפי דבריה לא מחלה לו בהם כ"א ע"ד שישאנה ועכשיו שאינו כונסה יהיה חייב בבושת ופגם. לזה הרי מצינו להרב מהרי"קו ז"ל שורש קכ"ט שכתב וז"ל ואשר היא טוענת שהבטיחה לישאנה ועמ"ך מחלה לו ונתפתת. לע"ד נראה דאף אם נאמר דבכה"ג לא תועיל המחילה דחשיב כמחי' בטעות מ"מ היינו דוקא היכא שהתנת כן עמו בשעת בעילה ממש אבל אם קודם לכן הבטיחה כן ולאחר זמן בא עליה סתם ולא הזכירה לו באותה שעה שישאנה בכה"ג לא אמרינן דאדעתא דהכי מחלה כדמוכח פ"ב דקדושין וכו'. ועוד בר מן דין ובר מן דין נלע"ד דאפי' התנה עמה בשעת מעשה ממש אפי"ה אין משלם לה קנס ולא בושת ופגם כיון דמ"מ מדעתיה עבר שהרי בפ"ב דקידושין מוכיח דעיקר קרא דמפתה מיירי בפיתה לשם אישות אלא ודאי כיון דמדעתה עבד אע"ג דקא מטעי לה לא מתחייב. ואע"ג דבעלמא אמרינן דמחילה בטעות לא הוייא מחילה וכו' י"ל דשאני הכא שנבעלה שלא על ידי קדושין גלייא דעתה דלא איפכת לה בבושת ופגם דלא נתכוונה זו אלא להנאת בעילה וכו' ע"כ:

והרב מהרש"א ז"ל בס' משחא דרבותא ח"ב דקל"א ע"ד נשאל בנדון כזה שהבטיחה שישאנה ונסתפק בזה שהרי לא מחלה לו לגמרי אלא אדעתא דנישואין והביא דברי מהרי"קו הנז"ל והתיר ספקו לפטור את הנטען לגמרי יעו"ש. באופן דלענין דינא פטור הנטען. ועל מה שהבאת דברי מהר"י עייאש במנהגי ארג'יל שכתב בשם רבו דלענין קנס ומלקות נהגו בדורותינו ואפילו בדורות הפוסקים האחרונים לחייב הנטען באומדני דמוכחי וכו' שרבו המתפרצים וכו' ונסתפקת אם גם בדור הזה יש לנהוג כן. תמיה אני עליך מה מקום לספק זה אחר דלא אכשור דרי דזיל בתר טעמא דלפי הטעם שכתב הרב חייבים אנו לנהוג כן ומה גם הכא בנ"ד דאיכא אומדנא דמוכחא שהיה מתקוטט עם אשתו וזו יושבת עמו בבית יומם ולילה ויוצא ונתקל בה ונכנס ונתקל בה. והרב מהר"מ הלוי זלה"ה היה דן בכמה עניינים כדברי הרב מהר"י עייאש ז"ל והיו דבריו בעיניו כהלכה פסוקה ממרן ז"ל הן בדינים הן במנהגים ובלא"ה הרי קי"ל מלקין על לא טובה השמועה וזה שאינו רוצה שילקוהו יפדה המכות בממון. וזה היה הטעם שפיטרנו לאותו בחור מכל וכל יען שנתייסר במכות מות ובכבלי ברזל זמן מה ע"י השררה ודיו צערו. ומה שכתבת שהבתולה היא נתונה במאסר עד יצא משפט לאשורו ע"פ התורה. אכתי לא ידענא טעם לדבר. ובשלמא אם הנטען היה נתון במאסר שייך למימר שחבשו אותו עד שנדע אם הוא חייב בשום דבר. אבל לגבי הבת מה חיוב יש לה מכאן ולהבא כדי לאוסרה עד אשר יצא משפטה. אה"נ ליסרה על מה שזנתה טוב הדבר אבל לתלות עד יצא הדין מי תלה הא בהא. זהו מה שנלע"ד להשיב בזה בקיצור נמרץ וליה עינינו יצילנו מכל שגיאה כי דעת ממנו פליאה הכ"ד הח"פ טיטואן יע"ה בא' בש' י"ט יום לח' כסלו משנת וחיית ורבית לפ"ק:

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה