אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א שאלות ותשובות אבן העזר › סימן קכד

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קכד

סימן קכג

שאלה בתולה א' קטנה כבת י"א שנה שנשאת לבחור א' ובתוך שני חדשים לנישואיה מרדה בבעלה ובאה בטענה שאינה יכולה לסבול צער התשמיש מחמת שעדין היא קטנה. והבעל דינא קא בעי שתהיה עמו כדרך כל הארץ או תצא בלא כתובה כדין האשה שמרדה בבעלה. ובכן יורנו מ"ץ מה יהיה משפטם אם יש לה דין מורדת או נימא כיון שבאה בטענה שאינה יכולה לסבול התשמיש ועדין היא קטנה אין לה דין מורדת ואם ירצה הבעל לגרשה צריך לפרוע לה כתובתה:

תשובה הן אמת שאם האשה הזאת היתה גדולה בשנים באופן שאין לה טענה שאינה יכולה לסבול וכו' ומה גם שהרי נבעלה ונשנית כמובן מתוך השאלה א"כ הויא דינה כמורדת בטענת מאיס עלי שנתבאר בטא"ה סי' ע"ז שתטול בלאותיה הקיימי' דוקא אבל מה שעשה לה הבעל משלו לא תטול כלום וכ"ש כתובה ותוס' שנתחייב לה הבעל שאין לה כלום יעו"ש בס"ב אבל האשה הזאת שעדין היא קטנה ובאה בטענה שאינה יכולה לסבול התשמיש אין לה דין מורדת והגם שנבעלה ונשנית מ"מ יכולים אנו לומר שפעם א' וב' העמיסה על עצמה וסבלה הצער בחשבה שאח"כ לא יהיה לה צער או מפני הבושה שתקה פעם ושתים וכשראתה שלא הונח לה ואינה יכולה לסבול צעקה הנערה ונראים דבריה כיון שעדין היא קטנה שהרי כל עוד שאין לה י"ב שנה ויום א' יש לה דין קטנה כמ"ש הרמב"ם פ"ב מהלכות אישות והגם שמעשים בכל יום במה קטנות נשאות לבעליהן ואין פוצה פה ומצפצף אפשר דהן סובלות אותו צער ושותקות מפני הבושה ועוד בה דאין כל הגופות שוין דיש קטנה שיש לה צער הרבה ויש שאין לה צער כ"כ והכל לפי מה שהוא ארם וא"כ כיון דקטנה זו באה בטענה שאינה יכולה לסבול וכו' אין לה דין מורדת ואם ירצה הבעל לגרשה צריך לשלם לה כתובתה:

וכן מצינו להרב מוהר"מ אלשיך ז"ל בתשובה סימן ח' שנשאל על בחור שנשא בתולה ועדין היא בתוך י"ב שנה ואחר ג' חדשים לנישואיה מאסה בבעלה והשיב הרב הנז' דכיון שהקטנה הנז' לא באה בטענה שאינה יכולה לסבול אלא דמאיס עלה אע"ג שהיא קטנה יש לה דין מורדת ובסוף דבריו סיים וכתב וז"ל כלל הדברים היכא דאית טענה שאינה יכולה לסבול אין לה דין מרד כלל דטענה מעליא היא אבל היכא דלית לה טענה כי האיך דנדון דידן שהיתה יכולה לסבול ואחר כמה חדשים מאסה בו אית בה דין מורדת ע"כ יעו"ש. מוכח מזה דבקטנה שבאה בטענה שאינה יכולה לסבול וכו' אין לה דין מורדת:

גם הרב כנ"הג סי' ע"ז הג"הט אות ט' הביא הרב מוהרמ"א הנז' ובאות יו"ד כתב דע"כ לא אמרי' דקטנה נשואה שמרדה שי"ל דין מורדת אלא בגוונא דנדון מהר"מ אלשיך שעמד עמה ג' חדשים כדרך כל הארץ בשופי ובלי ערעור ואחר שלשה חדשים מאסה בבעל בלתי טענה אלא שמאסה בו אבל היכא שתכף אחר ב' או ג' בעילות פירשה הימנו ומצטער' בתשמיש ולא מפני שמואסת אותו אין לה דין מורדת דכל שבאה בטענה שאינה יכולה לסבול התשמיש טענה מעולה היא ואין לה דין מורדת וסיים שם וכתב וז"ל ואע"פי שמדברי הרב מהר"מ מטראני ז"ל בח"א סימן שמ"ד מוכח דאפ"ה הויא מורדת יכילנא לשנויי שלא דן הרב ז"ל שהיא מורדת אלא מפני שלא טענה בפירוש שאינה יכולה לסבול כאב התשמיש אבל טענה בפירוש שאינה יכולה לסבול עול התשמיש אין לה דין מורדת כיון שבאה בטענה שאינה מואסת אותו ויש לי לומר דבר זה מדברי הרב ז"ל עצמו בח"ג סי' רי"ב שכתב שאם הוא חולה ובאה בטענה שאינה יכולה לסבול חוליו ושטותו אין לה דין מורדת ואינה מפסדת כתובת' וכו' ומה לי אינה יכולה לסבול חוליו ושטותו ומה לי אינה יכולה לסבול כאב התשמיש אדרבא יותר טענה יפה היא שאינה יכולה לסבול כאב התשמיש שהיא דבר הנוגע בגופה לאינה יכולה לסבול חוליו וכו' ע"כ וא"כ ה"נ בנדון דידן שבאה בטענה שאינה יכולה לסבול כאב התשמיש והיא קטנה אין לה דין מורדת:

וכל זה הוא אם תכף ומיד שפירשה הימנו באה בטענה שאינה יכולה לסבול עול התשמיש. ואף ששתקה כמו שני חדשים יכולים אנו לומר שהיא מפני הבושה כמש"ל אבל אם בתחלת הפרישה לא אמרה כלום מזה אלא שמואסת אותו ואח"כ באה בטענה זו קרוב הדבר לומר שאין ממש בדבריה כיון ששתקה כל אותו הזמן שהיתה עם בעלה וגם כשפירשה הימנו לא טענה שאינה יכולה לסבול וא"כ מה שטענה כן אח"כ אפשר שלמדוה לטעון כך ועל כיוצא בזה אמרו ז"ל דהכל לפי ראות עיני הדיין כמ"ש מור"ם בהגה סי' הנז' ס"ג וא"כ על הדיין מוטל לחקור ולדרוש אם יש ממש בדבריה או שלמדוה לטעון כך. ואם כנים הדברים יש לה דין מורדת מ"ע שאם רצה הבעל לגרש אין לה כתובה ולא תוספת רק בלאותיה הקיימי' נוטלת אותם דהיינו מה שהכניסה בנדונייתה מבית אביה ועדיין הם קיימים אף שבלו נוטלת אותם ויוצאת אבל מה שכלה ואבד אין לה עליו כלום וכמ"ש מרן בסימן קט"ו ס"ה גבי נשים שאין להן כתובה יעו"ש. וכן הדין ג"כ אם הכניסה שום קרקע מבית אביה נוטלת אותו. וכן אם נפלה לה ירושה אחר שנשאת והם הנקראים נכסי מלוג נוטלת אותם אבל מה שעשה לה הבעל משלו הרי הוא של בעל ואפילו מנעל שברגליה וכו' פושטת ונותנת לבעל כמ"ש בסי' ע"ז:

ומ"מ הטוב והישר בעיני אלהים ואדם בדין זה שיעשו דרך בקשה לפייס' אולי תתרצה להשאר עם בעלה ואם אין שום צר לעשות שלום ביניהם עכ"פ לא יתן לה גט עד שתגדל ותהיה בת י"ב שנה ויום אחד וכמ"ש הרב מוהר"מ אלשיך בתשוב' הנ"ל דלמאן דס"ל דבגדולה האומרת מאיס עלי צריך להמתין י"ב חד לנתינת הגט אם היא קטנה לא יתחילו הי"ב חרש עד שתגדל דכיון דצריך להתרות בה קטנה לאו בת התראה היא ומינה נילף לדידן דאף דלא קימ"ל כמאן דמצריך י"ב חדש לאומרת מאיס עלי דאין לנו אלא כפסק מרן דלא הצריך י"ב חדש אלא במו' דבעלו"ל אבל במאיס עלי אם רצה הבעל לגרש מגרש מיד כמ"ש בסי' הנז' מ"מ נילף מההיא דמהרמ"א דבקטנה המורד' במאיס עלי אין נותנין לה גט עד שתגדל ואם אחר שתגדל עמדה במרדה ואינה רוצה להבעל לו א"כ נראים הדברים דלאו מחמת צער התשמיש אינה רוצה בו שהרי אזדא לה טענה זו אחר שגדלה ואם תטעון שאינה רוצה בו מחמת דמאיס עליה יתרו בה שאם תעמוד במרדה תפסיד כתובתה ויעשו לה דין דמורדת מאיס עלי כמש"ל וצ"ל שכל אותן הימים שאינה עמו אין לה מזונות ממנו וכמ"ש הרב מהרמ"א בתשובה הנז"ל:

ואם נראה לדיין שמה שמאסה בו הוא מחמת קטטה שדרה עם חמותה וכיוצא שמרגילים קטטה ביניהם אזי צריך הבעל להשכיר לה מדור בפני עצמו לפי כבודה ואם לא ירצה בזה חייב במזונותיה. וכמ"ש הכנ"הג סי' הנז' הגדב"י וז"ל אם בני הבית מרגילים קטטה כגון חמותה ובת חמותה יש עליו מן הדין להוציאה למקום אחר דאין אדם דר עם נחש בכפיפה ואם אינו מוציאה וברחה לבית אביה חייב בעלה להעלות לה מזונות שם ואם לאו יוציא ויתן כתו' כך פסק רב פלטוי גאון וכו' ע"כ:

כלל הדברים שדבר זה תלוי בעיני הדיין לחקור ולדרוש כדי להעמיד הדבר על בוריו ולהוציא הדין לאמתו כמש"ל:

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה