אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א שאלות ותשובות אבן העזר › סימן קיז

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קיז

סימן קטז

שאלה ראובן עשה חופה לבתו והיו השושבינים עם הארוס משחקים והיה עמהם יהודי א' מדמדאת ואמרו לו השושבינים תרצה לישא אשה א' ובאה אשתו של היהודי ואמרו לה הרי אנו רוצים להשיא לבעל אשה אחרת וענה אותם היהודי ואמר להם אם תעשו לי משכונה מסך עשרים מתקאלים אם נתרצית בה מה טוב ואם לא נתרצית בה תחזרו לי עשרים מתקאלים שלי ושלחו השושבינים אחר אלמנה אחת אמרו לה תרצה להנשא לזה היהודי ויתן לנו עשרים מתקאלים אמרה להם אם נתן לכם עשרים מתקאלים תאכלו אותם אני מחלתי בעצמי והרי דבליז של אשתו אצלי והריני מקודשת לו בו. אמ"ל השושבינים הרי אתה שומע אם סברת וקבלת. והאלמנה כבר היתה גרושה מאיש אחר וצריך אתה לחתוך אצבעך לפי שאתה כהן. אמר להם נחתוך אפילו רגלי וכיון שנשמעו הדברים לאשתו אמרה שהדיבליז אינה שלה אצל כלתה בדמנאת והביאה היא של כלתה עכ"ל. ושלחתי לדייני מראכש י"ץ אם צריכה גט או לא וז"ל תשובתם תשובה אותם הקדושין אין בהם ממש ואינה צריכה גט מכמה טעמי. חדא שצריך שיאמר הוא הרי את מקודשת לי ואם אמרה היא הריני מקודשת לך לא מהני והגם שסבר וקבל ואיכא למימר כאלו אמר לה הן והודה לדבריה וכאלו אמר לה התקדשי לי בחפץ פקדון שיש בידך מכל מקום הרי גלה דעתו באחרונה שאם היה מותרת לו בחתיכ' אצבע דוקא וכיון שאפילו יחתוך רגלו אינה מותרת לו כיון שהיא גרושה והוא כהן הגם דהקדושין תופסין בחייבי לאוין. כיון שסבור שהיא מותרת לו והיא לפי הדין אסורה הוי קדושי טעות ואין כאן בית מיחוש. ועוד שהפקדון אינו שלו אלא של כלתו. ועוד שיש לנו מקדמונינו ז"ל שכל מי שמקדש שלא בשעת החופה מפקיעי' הקדושין אם יהיו צרופים טעמים אחרים כגון זה. ולכן אינה צריכה גט כלל עכ"ל תשובתם. ולפי ענ"ד לא נ"ל לפוטרה בלא גט שמ"ש אם אמרה היא הריני מקודשת לך לאו כלום הוא. נעלם מהם מ"ש מרן בא"ה סימן כ"ז נתן הוא ואמרה היא אם היו עסוקים ומדבר עמה על עסקי קדושין מקודשת ודאי. ובנד"ז שיש פקדון שלו בידה הרי הוא כמו שנתן הוא ואמרה היא. וטעם ב' שכתבו שסבור שהיא מותרת לו והו"ל קדושי טעות. הרי אמ"ל שהוא כהן והיא גרושה ואם ירצה להיות חלל יחתוך אצבעו. הרי ידע שהיא אסורה לו ועכ"ז סובר דאל"כ היאך הם חייבי לאוין שתופסין בהם קדושין ידע שהוא כהן והיא גרושה ועבר וקדשה תופסין בה קדושין. וב"ד מוזהרי' להכריחו עד שיגרש בע"ך ומה שאמרו שהפקדון של כלתו וכי מפיו אנו חיים ואפי' יביא עדים שהוא של כלתו לפחות נחשוב אותו כשאול. וכתב מרן בסי' כ"ח אם שאלו לקדש בו מקודשת ודאי ואם שאלו סתם מקודשת מספק. סוף דבר אני יראתי לנפשי להתירה לשוק בלא גט וכת"ר יחקרו בדבר זה היטב ויעמידנו על האמת. ולכת"ר החיים והשלום מארון השלום ומאת עבדו פה לקלעא דלגדר בא' בשבת ט' ימים לאייר שנת

לשמרך מאשה זרה לפ"ק וקיים וחתום ע"ז כתה"ר יוסף הכהן י"ץ:

תשובה הדבר פשוט שאין כאן חשש קדושין כלל דלמאי ניחוש אם הוא על מה שאמרה היא הרי דבליז של אשתו אצלי והריני מקודשת לו בו. האמירה שלה לאו כלום היא ואינה מעלה ומורדת שהרי צינו גבי נתנה היא ואמרה היא דאינה מקודשת דאפי' אם הוא אדם חשוב אינה מקודשת שהכתו' משמע שהוא יקדש אותה ולא היא את עצמה. והגם שמצינו שאם נהן הוא ואמרה היא דמהני אם היה מדבר עמה על עסקי קדושין. היינו משום הואיל שהוא נתן לא גרע מאלו נתן לה בשתיקה דמהני אם היו מדברים על עסקי קדושין דבשביל אמירתה לא גרע וכמ"ש כ"ז בפרישה יעו"ש. נמצא לפי זה דמה שאמרה היא הריני מקודשת לו לאו כלום הוא כיון שלא נתן לה כלום בה שעתא. ואם הוא על הדבליז שהיה בידה בתורת פקדון ונחשוב אותו כאלו נתן הוא ואמרה היא דהוי מקודש' הרי כתב מרן סי' כ"ח ס"ד וז"ל ואם אחר שנטלתו בתורת פקדון א"ל הרי את מקודשת לו בו ושתקה אינו כלום ע"כ. והרי כאן בנד"ד כשאמרה היא הריני מקודשת לו בו וא"ל השושבינים הרי אתה שומע אם סברת וקבלת לא השיב כלום ולא תהא שתיקה שלו כשתיקה שלה ואם על מה שאמרו לו צריך אתה לחתוך אצבעך לפי שאתה כהן אמר להם נחתוך אפילו רגלי. אין דברים אלו מוכיחים שסבר וקבל דאפשר שהיה משטה בהם בדברים אלו שאמר שיחתוך רגלו כי מי הוא זה ואי זה הוא שיחתוך רגלו בשביל האשה. ואף את"ל שנתרצה לחתוך רגלו כדי לקחתה לו לאשה. מ"מ אין הוכחה שנתרצה בקדושין אלו ואפשר שדעתו לקדשה עדיין כדרך כל הארץ שהרי לא מצינו שהשיב על הקדושין שום דבר רק על חתיכת האצבע:

וכן מצינו שכתב הר"ן בפ"ק דקידושין על ההיא דאמרינן אמר רבא תן מנה לפלוני ואתקדש אני לך מקודשת מדין ערב וכו' וכתב הרמב"ם דהיינו כשאומר הוא הרי את מקודשת בהנאת מתנה זו שנתתי על פיך דאי לא הו"ל נתן הוא ואמרה הוא דאמרינן עלה דספיקא הוי. וכתב הר"ן שם וז"ל דברי הרמב"ם נראין לי עיקר דהא ודאי נתן הוא ואמרה היא דספיקא הוי משום תלקח אשה לאיש היינו כשאמרה כן בשעת נתינה אבל לאחר נתינ' לא עדיפא שתיקה דידיה משתיקה דידה היכא דנתן הוא ואמר הוא ושתקה היא דאמר רבא לקמן דשתיקה דידה לאחר מתן מעות לאו כלום היא וכ"ש הכא וכו' דאמירה דידה ושתיקה דיליה לאחר מתן מעות לאו כלום הוא ע"כ. הרי מבואר בדברי הר"ן ז"ל דהיכא דנתן הוא ואחריה היא דוקא אם אמרה כן בשעת נתינה ספיקא הוי אבל אחר הנתינה לאו כלום הוא כיון דשתק הבעל והוי שתיקה דלאחר מתן מעות. ואע"ג דבעל עביד מעשה הנתינה אפילו הכי כיון דהאמירה לא היתה בשעת הנתינה לאו כלום הוא וכ"ש הכא בנדון דידן דהוא לא נתן כלום ולא אמר כלום דודאי האמירה שלה לחוד לאו כלום היא כיון שהוא לא הודה לדבריה על אותן הקדושין ולא השיב כלום עליהם כמש"ל:

והנה על מ"ש מרן שם אבל אמרה הן הרי זו מקודשת מצינו להרב כנ"הג שכתב שכל שלא אמרה הן בפירוש אלא שהשיבה דברים שאין משמעם הן בודאי אלא שמשמעם דבר אחר אינה מקודשת ואפילו שאמרה שבדברים אלו כוונה לקדושין אינה נאמנת יעו"ש. א"כ לפ"ז אף אם נחשוב דבר זה לנתן הוא ואמרה היא כיון שלא אמרה בשעת הנתינה כ"א אח"ך לאו כלום הוא:

ובר מן דין הא לא דמיא כלל לנתן הוא ואמרה היא דבשלמא התם הרי ידים מוכיחות ששניהם נחרצו לדבר שהרי היו מדברים על עסקי קדושין ומתוך הדברים עמד ונתן לה הדבר ואז ענתה ואמרה הריני מקודשת לך בדבר זה. אם כן הרי יש כאן הוכחה שהבעל נתרצה ע"י מעשה הנתינה. וגם יש הוכחה שגם היא נתרצית ע"י האמירה וסמכא דעתייהו אבל הכא בנדון דידן שהוא לא נתן לה כלום אלא שהיא אמרה שהי"ל פקדון משל אשתו הדבליז מאן לימא לן שהאמין לדבריה וסמכא דעתו שהיה בידה הפקדון כדי לקדשה בו. והרי לא מצינו שום הוכחה בדבריו שהאמין לדבריה כדי לקדשה באותו פקדון. והיא גם היא אף שאמרה הריני מקודשת לו בו לא סמכא דעתה בזה דשמא לא יתרצה הבעל לתת לה הדבליז בתורת קדושין. ובפרט שלא נתנו לא הוא כ"א אשתו ואדרבא מסתמא לא ירצה הבעל להרגיל קטטה עם אשתו ולקחת ממנה הדבליז וליתן לצרתה באופן שאין כאן שום הוכחה דסמכא דעתייהו על הקידושין:

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה