ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
ליקוטים השייכים לחלק י"ד · הלכות נדה
א' כתב בספר בית יהודה למהר"י עייאש ז"ל במנהגי ארג'יל וז"ל ראיתי חדשים מקרוב נוהגים לאשה שבא בעלה ממדינת הים להצריכ' להמתין שלא תטהר לבעלה אפי' היתה בחזקת טהורה עד שתספור ז' נקיים דחוששין לדם חימוד כדין תבעוה לינשא ונתפייסה ע"פי הוראת קצת חכמים אבל באמת דזו הוראה תמוהה וחששא זו לא נזכרה בשום ספר ואדרבא נראה דמצוה לפוקדה בליל שבא מן הדרך ומור"י ז"ל ערער ובטל מנהג זה יעו"ש בסימן ס"ב. וכשבא בעלה במ"ש כ' בס' עיקרי הד"ט א"ח סי' י"א משם הרב בני יהודה דמותרת לטבול במ"ש יעו"ש:
ב' כתב בס' עיקרי הד"ט חי"ד סימן כ"א אות מ"ד משם הרב חיים שאל שהביא משם רבו גט מקושר סי' קי"ט שעשו מעשה בתוככי ירושלים תוב"ב בפני מהר"י הכהן דהתירו לכתחילה לסבה קלה לכנוס תוך ימי שבעה נקיים דחמוד ע"י שמירה שלא תתייחד כנדה ע"ש ועיין מש"דר ח"ב דף פ"ב ע"ב. ועיין חיים שאל סימן ז' זרע אמת בלקוטים ח"ג דף קצ"ג ע"א:
ד' אשה שאחר טבילתה מצאה צפורן שלא חתכה עיין מ"ש מרן בסי' קצ"ח ס"ך ומור"ם שם ובש"ך ס"ק כ"ה ובט"ז ס"ק כ"א ועיין בס' מש"דר ח"א סי' קצ"ח דמסיק דאם לא שמשה עדיין צריכה לחזור ולטבול יעו"ש. ועיין דבר משה י"ד סי' כ"ח באשה שטבלה ושמשה ונסתפק' אם טבלה עם הטבעות והם קצת רפויים דא"צ לחזור ולטבול כיון ששמשה:
ד' אשה ששכחה להעביר שער בית הערוה ועברה וטבלה עיין עיקרי הד"ט ובס' מחזה אב' דף כ"ג ע"ר פסק דא"צ טבילה אחרת וכ"פ הרב שיורי ברכה בי"ד סי' קצ"ח יעו"ש:
ה' כתם שבעודו לח היה לבן ואחר שנתייבש נעשה אדום בקצותיו עיין ש"ך סימן קפ"ח סק"ג ועיין תשו' חכם צבי סי' מ"ו שהתיר והרב בנו שאלת יעב"ץ ח"א סי' מ"ד אסר. ועיין מים רבים חי"ד סי' מ':
ו' כתב הרמב"ם פ"ה מהלכות א"ב דין י"ב אין בודקין הדם אלא ע"ג מטלית לבנה ובחמה ועושה צל בידו עכ"ל הביא דבריו הרב שיורי ברכה סי' קפ"ח:
ז' אשה שטבלה וטרם ששמשה ראתה דם עיין ס' פני יהושע ס"ס י"ב ד"פ דא"צ להמתין ו' עונות:
ח' הכונס את הבתולה ובשעת החופה היתה נדה והגיע ליל טבילתה בשבת או י"ט אם מותר לבעול די"ל כיון דקי"ל דחופה שאינה ראויה לביאה אינה קונה אלא לכל הדברים הרי היא כארוסה וכמ"ש מרן בא"ה סי' ס"א יעו"ש א"כ נראה דאסור לבעול בשבת ויו"ט דעכשיו הוא קונה אותה ליורשה וכו'. הן אמת דהרב חלקת מחוקק כתב בסימן כ"ה סק"ח וז"ל אלמנה שנשאת ליל ה' והיתה נדה ונתייחדה עם החתן ע"י ב' שומרים מותרת לטבול בליל שבת מאחר שנכנסה לביתו קנאה וכו' ומיהו להרמב"ם דס"ל דחופה של נדה אי' קונה אפשר דה"ה יחוד וכניסה לבית הבעל דאי' קונה כ"ז שאי' ראוי לביאה ובסי' ס' האריך להוכיח דלא כהרמב"ם וסיים וא"כ נראה למעשה אלמנה שנכנסה לחופה קודם שבת מותרת לטבול בשבת דהא קנה אותה לכל דבר וכו' עכ"ל. והובאו דבריו במ"א סי' של"ט וחלק עליו המ"א ופסק דאי' יכול לבעול בשבת ויום טוב. ולענין הלכה שמעתי שסומכין על סב' חלקת מחוקק להתיר לבתולה לטבול בליל שבת ויו"ט וכן נעשה הלכה למעשה. ועיין שכנ"הג א"ח סי' של"ט הגהב"י. ובאלמנה שנכנסה לחופה בערב שבת נתייחד עמה בע"ש ובזה נקנית ועיין במור"ם בי"ד סי' קצ"ז ס"ב ועיין בט"ז שם:
ט' ובספר התק' מ"ך משם הרב מוהריב"ע ומוהר"ר יעב"ץ ז"ל שנשאלו על א' שהיה חולה קצת שכנס לחופה ולא הספיק לבעול עד שכבד עליו החולי ואמרו לו הרופאים שהתשמיש קשה לו ולא בא עליה רק היה אוכל עמה בלבד ואח"כ נלב"ע ל"א ונשאלו הרבנים אם יש זכות ליורשי הבעל בנדוניא אחר שלא בא עליה והשיבו שחייבים יורשי האשה לחלוק עם יורשי הבעל שהרי קי"ל דחופה קונה והרי היא אשתו לכל דבר ואפי' שאינה ראויה לביאה קנאה למעשה ידיה וכו' וחופה נקראת מה שאוכל עמה וכו' ולא בעי' ביאה וכו' יעו"ש. ובספר עיקרי הד"ט י"ד סי' כ"א אות י"ט כ' בשם הרב שבות יעקב דבאלמנה מותרת ליבעל בשבת בעילה ראשונה אף שלא נתייחדה עמה קודם והרבה ראיות מהש"ס דחופה קונה בה כבתולה. ועיין פני יהושע ש"ות א"ה סימן ג' שאם בדיעבד בנדה נתייחד עמה מבע"י מותר לבוא עליה בשבת ויו"ט. ועיין מרן סי' של"ט ס"ד וא"ה סי'
כתב מור"ם בהגה ס"ס ר"א וז"ל ולאחר הטבילה במי מקוה כשרים מותרת ליכנס למרחץ כדי שתחמם עצמה אבל לחזור ולרחוץ אח"כ יש אוסרים וכן נהגו עכ"ל וע"ש בש"ך ומרן בב"י שם:
יו"ד מי שגרש אשתו בימי עבורה ורצה להחזירה אם צריכה להמתין ז' נקיים. עיין י"ד ס"ס קצ"ב וע"ש במהריק"ש שכ' דא"צ כיון דלא תקיף יצריה וכ' ע"ז בס' זכור לאברהם י"ד ערך נדה וז"ל ומינה נשמע דכל דליכא טעמא דגרושה דלא תקיף יצריה אסור ואפי' היא מסולקת דמים וכגון זקנה וכו' ועיין ס' בית לחם יהודה בס"ס קצ"ב שהביא משם הרב תורת השלמים שכתב סתם שאף אם גרשה כשהיא מעוברת והחזירה צריכה לישב ז'נקיום וכו' ע"כ:
י"א עמ"ש מרן בס"ס קצ"ז אם עברה וטבלה בז' ביום עלתה לה טבילה עיין באר היטב סק"ז שהביא משם כמה פוסקים דלא עלתה לה טבילה וכ"כ בס' צ"צ סי' ס"ו ומים רבים:
י"ב מים שהיו צריכים לישפך מחמת מת ולשו בהם עסה פ' הרב עיקרי הד"ט דאסור הפת וצריך למוכרו לגוי מטעם דחמירא סכנתא ולכן לא בטילי המים אפי' באלף יעו"ש בחי"ד סי' מ"ו ובס' עיקרי הד"ט חי"ד סימן ל"ה אות מ"ג כ' משם ספר כתונת יוסף דמנהגם היה להוציא המים תחת אויר הרקיע דטעם השפיכה אינה אלא להיכרא ועיין להכנה"ג ובספר שבט יהודה סימן שכ"ט ועיין מחזה אברהם סימן ט"ז אות ל' דף נ"א: