ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
ליקוטים השייכים לחלק י"ד · הלכות אסור והיתר
א' כתב הש"ך בסי' קי"ט ס"ק כ' משם מהלב"ח ז"ל וז"ל יש קצת מקומות שנוהגים אסור בחלב שעל הקיבה וכשבאים למקומות שנוהגים התר אוכלים מבשוליהם מהמרק או מהבשר שנתבשל עם האסור וכו' ע"כ. והרפ"ח בדיני המנהגים סוף אות כ"ג הביא משם מהלב"ח שכ' וז"ל העיד לנו חכם א' כי הראב"ד היה מתארח עם אוכלי הדבק וקושרים לו חתיכת בשר בחוט א' לסימן והיתה מתבשלת בקדרה עם הדבק והיה אוכל אותו הבשר עם התבשיל עכ"ל. וע"ש בפר"ח מה שהקשה ע"ז ועיין שלחן גבוה בכללים אות קנ"ז:
ב' אסור ליבש בשר אחורים ובהמות שנטרפו למוכרם א' א' לגוי דחיישי' לתקלה בה"ט סי' קי"ז סק"ח משם חות יאיר:
ג' מותר לעשות סחורה בקוף כיון דאי' ראוי לאכילה יכין ובועז ח"ב סי' כ"ח ועיין בש"ע סי' קי"ז:
ד' כתב הרב מהר"ר פתחיה בירדוגו ז"ל דבשר ששהה ג' ימים בלא מליחה יבול ליתנו לתוך מים רותחים יפה יפה דמשום הפסד ממון הו"ל בדיעבד וחיליה ממ"ש הרב מהר"ש עמאר בבשר שנתבשל בלא מליחה שאם נתנוהו במים רותחים מותר ונד"ז הו"ל בדיעבד. ועיין לקמן בדברי הרב מוהריב"ם ד"ה בענין בשר שנתבשל בלא מליחה וכו':
ה' בבשר בחלב אף באסור הבלוע אמרינן חנ"נ אבל גוף הכלי אי' נ"נ סי' צ"ח ס"ה. דם שמלחו או שבשלו עיין בפר"ח י"ד ר"ס צ"ט:
ו' מאי דקי"ל מידי דלטעמא עביד אף באלף לא בטיל היינו באסור מצד עצמו:
ז' חתיכה הבלועה מאסור אי' אוסרת חבירתה בנגיעתה:
ח' בדין אין אסור חוזר להתרו עיין סימן מ"ד ס"ו וע"ש בש"ך ס"ק ט"ו ובט"ז ס"ק י"ג ובפר"ח שם ס"ק י"ג:
ט' עמ"ש מרן בסימן קכ"ב ס"ח דכלי שנאסר בבליעת אסור ונתערב בטל ברוב כ' בפר"ח דה"ד כלי של בשר נבלה עם כלים של בשר שחוטה אבל כלי של בשר עם חלב או להפך דהוי מבשא"מ לא בטיל וכן הסכים:
יו"ד על מאי דקי"ל דעד א' נאמן באיסורים להתיר אבל לא לאסור כתב הרב גו"ר ס' גן המלך סי' קמ"ז ראם הוא ת"ח נאמן אף לאסור ועיין בס' קול אליהו חי"ד סי' א' מרן סי' א' וסי' קכ"ז מהרשד"ם חי"ד סי' רט"ו הלכות קטנות ח"א סי' ל' חוות יאיר כנ"הג סי' קכ"ז ועיין סי' קכ"ז ס"א בהגה בענין פסולי עדות ובסי' קי"ט ס"ז בדין חשוד:
י"א בענין עד א' בהכחשה עיין ס"סי א' ובסי' ט"ל ס"ט וסי"ז ובתשב"ץ ח"ב סימן פ"ט שפת הים דף קע"ט וכו' שמן רוקח סי' ס':
י"ב כלי שנאסר מחמת ספק מותר להשהותו אחר מע"ל ולהשתמש בו לכתחי' דדוקא בודאי אסור גזרו בן יומו אטו שאי' ב"י ולא בספק אסור וכ"כ הרב עיקרי הד"ט בא"ח סי ט' אות ט' בשם מהרשד"ם בי"ד סי' ל"ח וכ"כ הרב לחם הפנים בי"ד סי' נ"ח ועיין בפר"ח מ"א ס"ק י"א וכ"כ הרב ב"ח בתשו' סי' קכ"ז יעו"ש ועיין בפר"ח סי' קכ"ב סק"א שכ' משם הב"י דכלים שעמדו בבית הגוי בלא סימן משהה אותם מע"ל ומותר ועיין בס' זרע אמת ח"ב סי' ט"ל ועיין בני חיי סי' מ"ד בהג"הט ובפר"ח סי' ק"ב סק"ח. ועיין בב"י בס"סי קכ"ב שכ"כ משם א"ח ועיין ס' מדבר קנאה דף יו"ד ועיין שיורי ברכה סי' נ"ה אות סמא דחיי סי' א' וכ' ג"ד:
י"ג ללוש ביסקוג'וס בחלב כ' הרב הלק"ט ס"י דאסור דלא הוי זה כעין תורא והוי כשאר פת שעושה תדיר והרב המני"ח בנו פ' להתיר והרב יעב"ץ פ' לאסור כסב' הלק"ט ועיין בס' עיקרי הד"ט חי"ד סי' יו"ד אות ז':
י"ד מאי דאמרי' כל הקבוע כמחצה על מחצה דמי הוא בין להקל בין להחמיר פר"ח בא"ת סי' תל"ט כ וש"ך בי"ד סי' ק"י ס"ק ט"ז והוא מהש"ס כתובות דף ט"ו א"ר זירא כל קבוע כמחצה על מחצה דמי בין לקולא בין לחומרא:
ט"ו כל מקום דאמרי' חד בתרי בטיל לאו דוקא בתרי אלא אפי' ברוב בלבד פר"ח בא"ח סימן תמ"ז וכן נראה מדברי מרן בי"ד סי' קי"ח ס"ד יעו"ש. וכתב שם דחתיכת אסור דנתבשלה עם חתיכת התר בקדרה אף אם יש בחתיכת היתר ס' כנגד חתי' האסור מ"מ צריך שיהא בחתי' ההיתר רוב כנגד חתי' האסור להתירה כשאינו מכירה וכ"כ הש"ך בסי' ק"ט סק"ד יעו"ש:
ט"ז חומץ שיש בו תולעים דקים ועוברים דרך נקבי המסננת יש לבשלו ולסננו וכ"כ בס' חקרי לב להרב מהר"י חזן ז"ל דף ס"ו ע"ב יעו"ש. וכ"כ בס' עיקרי הד"ט חי"ד סי' ט' אות ו':
י"ז מים שיש בהם תולעים ולא סיננן ובישל בהם תבשיל עיין בס' מש"דר סי' פ"ד:
ח"י כלי שנאסר באסור דרבנן אף אחר כ"ד שעות אסור להשתמש בו לכתחי' דלא פלוג רבנן הרשב"א ח"א סימן קמ"ג מהריב"ל ח"ג סי' ק"ב ועיין כנ"הג י"ד סי' א' הגהב"י אות מ' וסי' קכ"ב הג"הט אות ז':
י"ט גבינה אע"ג דיש בני אדם שאינם אוכלים אותה כ"א צלויה בטלה דעתו אצל כל אדם ומיקרי דבר הנאכל כמות שהוא חי. ס' אהלי יעקב למוהריק"ש סי' נ"ח וכ"כ הפר"ח סי' קי"ו סק"ג ד"ה ויש לדקדק:
ך' חטים מיקרי דבר הנאכל כמות שהוא חי וכמ"ש מרן בא"ח סי' ר"ח ס"ד לענין ברכה דאין חילוק בין חי למבושל דלעול' מברך בפה"א ונ"מ לענין בשולי גוים דתבשיל של חטים אין בו משום בשולי גוים:
כ"א הצמוקים ששורים לעשות מים שרופים ונגע בו הגוי עיין בס' עדות ביהוסף סי' ובס' מש"דר ח"א בי"ד דף ע"ג ע"ג ובס' שיורי ברכה בסי' קכ"ג על י"ד:
כ"ב בענין יין מבושל שאין בו משום מגע הגוי דוקא כשהוא מבושל כולו אבל יין חי שנתערב בו יין מבושל יש בו משום מגע גוי הרשב"ץ ח"א סי' כ"ט ועיין בס' ככר לאדן דף קס"ב ע"א ועיין להרב עיקרי הד"ט חי"ד סימן י"ג אות י"ג דהארופי שנותנים ביין חי לא סגי לסלק ממנו אסור מגע גוי יעו"ש מ"ש משם במה פוסקים:
כ"ג חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו למאן דנוהג בו אסור כהרדב"ז שכתב דאף במקום שאין דבר טמא אסור אין לקנותו מן הגוי לכתחילה כדי לעשות ממנו גבינה ועיין בס' זרע אמת חי"ד סי' ועיין פר"ח סי' קי"ב ס"ק כ"ד שכ"כ המרדכי בשה ר"ת:
כ"ד לקנות מן הגוים דבר שמבשלים בכליהם אי מיקרי דיעבד או לכתחילה עיין במור"ם בהגה סי' קכ"ב ס"ו ועיין בס' מים רבים סי' נ"א ועיין בהגה סי' ק"ח ס"א ובש"ך שם סק"ו וט"ז ס"ק ד' ועיין בספר בית יהודה במנהגי ארג'יל בדיני אסור תערובת ס"ס ועיין בהרשב"ש סי' תק"ס:
כ"ה אפונים קלויים אסר הרב האר"י ז"ל לקנות מן הגוי והביא דבריו הרב חיים שאל סי' ע"ר אות ו' ועיין סי' קי"ג ס"א בהגה:
כ"ו הסופגנין יש בהם משום בשולי גוים ועיין בהרשב"ש סי' תק"ס ועיין שיורי ברכה סי' קי"ב אות י"א ולא מהני השלכת קיסם וכ"כ הפר"ח סי' קי"ב ס"ס י"ז:
כ"ז בדין ריחא מלתא עיין הרדב"ז ח"ג סימן תקכ"ז שיצא לחלק בין אם עדיין היסק האש בתנור כתנורים שלנו או לא יעו"ש שהאריך:
כ"ח כתב בספר נחלת שבעה סימן נ"ה הפסד מועט הוא כבר של תרנגולת ושל יונה ומה שהוא יותר מזה הוא הפסד מרובה. א"כ כל מה שהוא הפסד יותר משתות הוי הפסד מרובה בלי ספק ומ"ש תחילה הוא עיקר ונכון לדינא אבל למעשה יותר משתות הקרן הוי הפסד מרובה אפי' לעשיר עכ"ל והביאו ס' והלשון מגומגם ובס' ת"ח הלשון מתוקן שאחר שכתב שהפסד מועט הוא כבד של תרנגולת וכו' דדלעיל סיים בה והרוצה להחמיר יחשוב אם ההפסד שמפסיד מאותו הדבר הוא יותר משתות הקרן אז הוי הפסד מרובה שהרי פחות משתות גבי מקח וממכר לא קפדי עליה אינשי ולפיכך יש לקרותו הפסד מועט. ועיין בבא"הט סי' ל"ה ס"ק ה' שהביא לשון זה של ספר נחלת שבעה:
מכת"י הרב מוהריב"ם ז"ל
כ"ט בענין בשר שנתבשל בלא מליחה שהבאתי להלן בקונטריס זה דברי מוהר"ר שמואל ן' דנאן ז"ל על הסכמת חכמי פ'אס יע"ה להתיר הכלים לבד מאחר שיש גם פוסקים מקילין אפי' אין בו ס' מדברי הא"ח יעו"ש ע"ז כתב הח' הש' הרב כמוה"ר שלמה עמאר ז"ל מורה צדק במתא מראכיש יע"ה וז"ל בשר שנתבשל בלי מליחה וכו' צריך שיהיה ס' בתבשיל כנגד אותו בשר ואז הכל מותר. דע שבזמן הזה כמה בני אדם טעו בזה ומצריכים ס' וסומכים עמ"ש הש"ע סי' ס"ט סי"א בשר שנתבשל וכו' ודבר זה טעות הוא כידם דהתם מיירי שנתנוהו במים שאינן רותחים ונתבשל אבל כזה"ז בני אדם נותנים אותו במים רותחים והוי חליטה. ומנהג זה נזכר הש"ע סי' י"ט וז"ל אחר שנמלח הבשר והודח מותר ליתנו אפי' במים שאינן רותחים ויש מי שמצריך ליתנו במים רותחים עכ"ל. ומנהג העולם כעת ליתנו במים רותחים ואינו אלא חומרא בעלמא ומאחר שמנהגם היום ליתנו ברותחים הוי חליטה ומותר וכן מבואר בש"ע גבי כבד סי' מ"ג ס"ב אם חלטוה ברותחים מן הדין מותר לבשלה אלא שהגאונים אסרו לעשות כן לכתחילה ובדיעבד מותר ע"כ הרי שאפי' הכבד שיש בו רבוי דם אם חלטוה בדיעבד מותר וכתב הב"י בסי' ס"ט בשר שנתבשל בלא מליחה וכו' וכ' בס' א"ח על בשר שנתנוהו בקדרה בלי מליחה וע"ש היה והתירוהו משום דוחק מתרי טעמי חדא שהמים רותחים והו"ל כחליטה ועוד שכ' הראב"ד דבשר שלא נמלח במאי דנפיק מניה משערינן אפילו אין המים רותחים דדבר מועט הוא ובטל בס' עכ"ל. הרי שהורה הלכה למעשה להתיר ואע"פ שכתב משום דוחק נראה דהרב הש"ע לא הזכיר זה שהרי גבי כבר לא הזכיר שום דוחק ואע"פ שכתבו הפוסקים דאין אנו בקיאים בחליטה היינו לכתחילה אבל בדיעבד מותר במ"ש הב"י סי' נ"ג וז"ל ובאמת יש לתמוה מה בקיאות יש בחליטה עד שאמרו שאין אנו בקיאים בה וכו' עד וכיון דמדינא שרי לכתחי' כשגזרו בו הגאונים לא גזרו בי אלא לכתחילה ונראה ברור מזה דבדיעבד מותר בלי שום דוחק וכפ"ז כ"מ שנזכר בפוסק' בשר שנתבשל בלי מליחה היינו כשנתנוהו במים צוננים. ודע שטעמו של הראב"ד שכתב דבמאי דנפיק מניה משערינן לפי שהחתיכה עצמה היא מותרת והדם הוא מועט ולא אמרינן בגמר' דמשערינן בכולה אלא כשהחתיכה כולה אסורה או גבי כחל שיש בו גומות מלאות חלב והוי דבר מרובה עכ"ל החכם הנז'. ונשאלתי מעיר אחרת אם יש לסמוך על הוראה זו להקל כי רבים מע"ה תמהו עליה. ואני השבתי בארוכה דודאי מרן לא כן יסבור בש"ע. דסתם לה סתומי ולא ירד לחלק בכך ולומר דה"ד כשנתנוהו בצוננים אבל ברותחים אפי' בפחות מס' שרי ימה גם דמדברי הא"ח דמחלק בכך סליק בב"י ותו דבשלמא אם לא חש להביא בס' י"ט כ"א סב' קמא לבד דאחר שנמלח והודח מותר ליתנו אפי' בצונני' אז הוה אמרינן דמאי דלא חלק בכך בס' י"א היינו כיון דהלכה היא בצוננים. אמנם עתה שאנו רואים דמרן חשש להביא סב' היש מי שמצריך ליתנו ברותחין שהיא סב' הרמב"ם א"כ בהכרח לומר דלא כתבה אלא כדי לחוש לה לעשות כן לכתחי' וא"כ בהכרח ג"כ לומר אם איתא דדעת מרן להקל בנתנוהו ברותחים אפי' בפחות מס' הי"ל לחלק בכך בס' י"א כיון דלכתחילה נותנים ברותחים בסב' היש מי שמצריך כך ותו דבלשון של מהר"ש ן' דנאן ז"ל הנז' שהעתקתי בקונטריס מבואר דלא סמכי' על סב' הא"ח שהתיר משום חליטה ומשום טעמא דהראב"ד רק לגבי היתר הכלים לבד כיון שיש מקילין אפי' בתבשיל. אמנם בתבשיל אין סומכין על דברי הא"ח להתירו ואע"פ דחיליה דהא"ח הוא מטעמ' דחליטה ג"כ שהוא חד מתרי טעמי הנז' ואפי"ה לא מלאם לבם כלל להתיר כ"א הכלים ולא התבשיל וזו ראיה שאין עליה תשובה ואע"ג דגבי כבד בסימן ע"ג סב' אחר שכתב מרן שהגאונים אסרו לחלוט בין בחומץ בין במים רותחים סיים דבדיעבד מותר. איכא למימר דהתם דוקא מותר בדיעבד משום דבפעם הראשונה הוא מתכוין לחלוט לא כן בנ"ד דכוונתו לבשל כשנותן הבשר לקדרה אלא דממילא הויא חליטה כשהמים רותחים ולכן כאן לא התיר אפי' בדיעבד משום שמא לא היו המים רותחים יפה יפה וכמ"ש ב"י סי' ע"ג תדע שהרי כאן הצריך הא"ח שיהיה ע"ש או דוחק אחר ואלו בסי' ע"ג גבי כבד לא הצריך דוחק אלא בדיעבד מותר ואמאי והרי הא"ח שהוא מרה דשמעתא הצריך דוחק אלא ודאי כדאמרן דטעמא רהא"ח שהצריך דוחק הכא הוא משום דאין כוונת המבשל לחלוט א"כ מרן שלא הזכיר בש"ע סב' הא"ח בסב' י"א נרא' דסבר דאין לחלק בכך כלל ולעולם בעי ס' אפי' ברותחין וגם הרב בהגה שרגיל להביא סב' שמשמיט מרן בש"ע לא הביא סב' זו דהא"ח רק לגבי התר חתיכה עצמה כשיש ס' אם הוא דוחק כע"ש או לכבוד אורחים אבל להתיר התבשיל אפי' לכבוד שבת ואורחים לא הביא סב' הא"ח להתירו ונר' דה"ט דלא אישתמיט שום חד מהאחרונים שהם הב"ח והט"ז והש"ך והפר"ח לחלק בכך ולהקל כסברת הא"ח. לבד זה ראיתי למהריק"ש בס' ערך לחם שחש לפסוק כסב' הא"ח וז"ל בס' י"א ואם הושמה תרנגולת בקדרה בלי מליחה אם הוציאו ממנה הכבד ובני מעיה דינו כבשר ואם לא הוציאום התרנגולת אסורה אפי' יש ס' בתוך הקדרה כנגד כל התרנגולת ושאר כל התבשיל מותר אם יש בו ס' כנגד כל התרנגולת ובמקום דוחק יש להתיר בלא ס' אם היו המים רותחים בכח עכ"ל. ועוד כתב בס' ו' וז"ל ספק אם שהה במלח כשיעור ונתנוהו בקדרה מותר משום ס"ס שמא שהה ואת"ל לא שהה שמא הלכה כמ"ד דבדם היוצא משערינן ואם נתנוה ברותחים יש להתיר אפי' ודאי לא שהה דהויא חליטה ודוקא בדיעבד ובהפסד מרובה עכ"ל. ובלי ספק שהריק"ש לדעת הא"ח פסק כן ואין הכרח מדבריו שמרן סובר כן ואנו אין לנו אלא סב' מרן שכבר קבלנו עלינו דעתו להלכה אבל הריק"ש פסק כסב' הא"ח שלא כסב' מרן כי בימיו עדיין לא קבלו עליהם לפסוק בדע' מרן כידוע. וזכורני כשבא קונטריס הנז' של מהר"ש עמאר ז"ל לפ'אס יע"ה לא נתקבלה הוראתו זו בעיני חכמי פ'אש וא' מן החכמים חרה אפו על הוראה זו ואמר שרי ליה מריה הפריז על המדה בהוראה זו להקל כ"כ. ובפרט שמזה נמשך להקל גם בפסח בחטה בקועה שנמצא' בתבשיל כשנתנו הבשר והירק ברותחין ומטעם חליטה והורה כן הרב הנז' הל' למעשה:
ל' כתב הרב כמוהר"י ן' סאמון זלה"ה בספר עדות ביהוסף סי' מ"ג דף מ"ד דקדרה של חמין שהיו בתוכה ביצים ונמצאו איזה מהם שיש בהם אפרוח אם האפרוח התחיל להתרקם ולא נגמרה ברייתו ועדין חלבון וחלמון בביצה אפי' לא היה בקדרה אפר וגם לא נתבשלו באפר קודם שנתנו אותם בקדרה אפ"ה אין ביצת האפרוח אוסרת הקדרה משום דכיון שהתחיל האפרוח ליגבל הביצה סרוחה ואין לך נטל"פ גדול מזה והביא ראיה ממ"ש בש"ס דתמורה דף ל"א גבי ביצת נבילה וטריפה שנולד ממנה אפרוח מותר אימת קא גביל לכי קא מסרחא ההיא שעתא עפרא בעלמא הוא ואם האפרוח נגמר ברייתו והוא שלם שאז אין סרחון בביצה היינו מ"ש מרן בי"ד סי' פ"ו וסי' צ"ח דצריך ס"א לבטל פליטתה ואם נתבשלו הביצים במים ואפר קודם שנתנו אותם בקדרה של חמין מותרים הביצים מפני שהאפר נט"ל כמ"ש מרן בסי' צ"ה ס"ד ואפי' שאין האסור פגום מצד עצמו אלא מחמת האפר מותר כמ"ש מרן בסי' ק"ג סעיף ג' ע"ש:
ל"א כלי שבשלו בו בשר לבשל בו דגים תוך מע"לע בדיעבד מותרים. ועיין מ"ש הרב הנז"ל סימן מ"ו בס' הנז"ל:
ל"ב כתב בס' עיקרי הד"ט חי"ד סי' ז' אות י"ו משם רב אחד דהצולה הכבד בשפוד צריך ללבן אחריו השפוד אם רוצה לצלות בשר ושבח מנהג הצרפתי' שאין צולין הכבד אלא על הגחלים יעו"ש. ועיין כי"ד סי' ע"ו ס"ד ובבאר היטב שם ס"ק ט"ז ל':
ל"ג היכא דאיכא ס"ס בענין שהוא מותר מן התורה אלא מדרבנן אסור ואיכא חדא ספיקא עיין ש"כ בכללי הס"ס אות ט' והפר"ח שם שער המים סוף הל' מקואות קול אליהו. מח"בר י"ד ד' צ' חיים שאל ח"א סי' י"ט כתב דבאסור נדה לא שרינן בס"ס אם אין במה לתלות ועיין רש"י בנדה דף י"ד ע"א ד"ה ולמחר מצאה עליו דם:
ל"ד אם יש לעשות ס"ט נגד מרן עיין מקוה ישראל דף ס"א ע"ב חק"ל י"ד דף רע"ח ע"כ. בית דוד י"ד סי' ס"ו דבר משה א"ח סי' ל'. מהרי"ט ח"ב י"ד גבי ס"ת. אבקת רוכל סי ס"ב וכן נמי לעשות ס"ס נגד המנהג:
ל"ה בכל דוכתא דאיכ' תרי לישני בש"ס באסור של תורה כגון בגטין וקדושין ושאר איסורין פסק לחומרא אף אם הוא כלישנא קמא ובדיני ממונות ובשל סופרים פסקינן בלישנא בתרא. הר"ן במסכת ר"ה פרק ראוהו ב"ד: