ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
דינים נפרדים
א' השיעור ששוהין לשתות מים אחר התקופה כתב הכנה"ג י"ד סי' קי"ו הנהב"י אות ל"ו שהוא שיעור חצי שעה קודם התקופה ואחריה. נראה דר"ל רביע שעה קודם ורביע שעה אחריה שהוא ב"ה חצי שעה הביא דבריו שלחן גבוה שם סקי"ח:
ב' מה שנוהגים להכניס הכלה לבהכ"נ בליל החופה כתב הרב חקקי לב ח"א סי' ג' דלא שפיר עבדי יעו"ש הטעם:
ג' כתב מהרי"ו דף צ"ד וז"ל על חדר מיוחד שייחד . לבחורים לבה"כ אם מותר לישן על גביו כיון דיש מרבותינו שכתבו הא דבתי כנסיות של בבל על תנאי הם עשויים היינו בשעת חרבנן והשבתי דאפי' לאותן המפרשים כן ה"ד הבנוי מתחיל' לכך וכו' ע"כ:
ד' מה שנהגו לומר אחר קריאת המשנה או גמר' וכו' משנה דסוף מצות ר' חנניא ן' עקשיא וכו' כתב הרמב"ם בפי' המשניות דסוף אבות וז"ל רבי חנניא וכו' אינו מן הברייתא אלא סיום נאה ונהגו לאומרו אחר סיום הפרקים לפי שאין אומרים קדיש דרבנן על המשנה אלא אאגדה דאמר מר ואיש"ר דאגדתא וכו' ע"כ. וכ' הרב בית יהודה שאלה ל"א דהאי משנה דממעט הרמב"ם היינו במי שקורא אותה ככתבה וכלשונה דוקא בלי שום פירוש אלא הלשון בלבד או אפי' בקורא ומפרש הדין כמו שכתוב אלא שאינו לומד הטעם דבכה"ג לא שייך על רבנן ועל תלמידהון דיתבין ועסקין וכו'. וה"ט שנהגו אחר קריאת המשנה לומר אאגדה דהיא מפורשת בטעמיה ונקט אגדה שאין בה דין וכ"ש ברייתא ותלמוד דאומרים אחריהם קדיש דרבנן ואצ"ל שום אגרא אחריהם. והעם שנהגו לומר אגדה זו של ר' חנניא ן' עקשיא אחר תלמוד וגו' לפי שנגררו בזה אחר קריאת המשנה ולא מיעט הרמב"ם אלא קריאת המשנה לבד בלא טעמים. יעו"ש בדברי הרב הנזכר:
ה' כתב בספר עיקרי הד"ט בא"ח סי' ה' אות כ"א דכשקורא בש"ס איזה פסוק שיש בו הזכרת השם יקרא אותו בכנוי. ועיין להרב מג"א סי' רט"ו:
ו' כתב בס' קול אליהו דלהתפלל מנחה גדולה אינו אלא בשעת הדחק כגון בזמן דשכיח שכרות וכיוצא ומנחה קטנה עדיפ' יעו"ש:
בס"ד