ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
אורח חיים · סימן מ
בענין תמונת הך' אם גגה ארוכה ביותר עד שנקראת דלי"ת או רי"ש דהיינו שתינוק דלא חכים ולא טפש קורא אותה דלי"ת או רי"ש ודאי שהיא פסולה ויכול למחוק אותה אף שהיא נטפלת לשם כיון שאין עליה צורת ך' כלל ונדמית לאות אחרת וזה אף שלא היה בה שום חטוטרת כלל. אכן אם גגה אינה ארוכה כ"כ באופן שעדיין עליה צורת ך' אלא שהשינוי שבה הוא מחמת החטוטרת דוק' בזה נראה לומר שאם היא נטפלת לשם לא תגע בו יד כיון שלא נשתנית להדמות לאות אחרת ודוגמא לזה מצינו בספר בית דוד בענין יו"ד שבאל"ף של שם אדנות שנגעה כל גופה בגג האל"ף וכ' הרב דלא דמי לנדבק רגל האל"ף של שם בגגה דשרי לתקנה דהתם נשתנית לגמרי ונדמית לחי"ת. ועוד דדבוק הה"א לגג הוא מהפסולים הנזכרים בש"ס אבל דבוק האל"ף לא נזכר פסולו בש"ס רק בדברי הפוסקים. ויש לומר בזה דלא נפסל הס"ת בכך ואע"ג דבמקום אחר אם נדבקה היוד בוי"ו שבאל"ף אין להכשיר היינו כיון דאפשר לתקן. הכא דאי אפשר לתקן נראה דבשר וכו' יעו"ש וא"כ הכא נמי בנ"ד שלא נשתנית להדמות לאות אחרת אי אפשר לתקן בשם וישאר כמות שהיא. אבל בשאר הס"ת צריך למחוק כל הך' ולחזור ולכותבה ועיין מהריק"ש בתשו' ועיין מהר"י הלוי דף קע"ב עד דף קע"ד דבך' של אלהיך שהגג ארוך יותר מהרגל יכול לגרור הגג ולחזור ולכותבו: