ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
אורח חיים · סימן חי
על היודי"ן שבס"ת שהקוצין שבצד שמאל הם ארוכים כמו רגל ימין וקצתם ארוכים יותר מרגל ימין:
כתב בס' חנוך בית יהודה סימן ע"ד אחר שהביא דברי מרן ב"י א"ח סי' ל"ו שפ' האגור בדברי התוס' דקוצו של יו"ד התלוי למטה מעכב ובתפילין ומזוזות אם לא כ' הקוץ וכ' אות אחרת הוי שלא כסדרן ומזה פ' בנ"ד על היודי"ן שבס"ת שהקוצים שבצד שמאל ארוכים שא"י לתקנו ע"י גרירה קצת מהעוקץ דהוי חק תוכות אלא יגרור כל עוקץ השמאלי ויחזור לעשותו קצר כדינו כמו מ"ם פתוחה שעשאה סתומה דיגרור כל החרטום ויחזור לכותבו. וכ' וז"ל ואין לומר דלמא הא דב' בי' והעוקץ של מטה יהיה קצר יותר מן הרגל כן תדמה לחי"ת היינו לבתחי' אבל בדיעבד אינה פסולה בכך ומותר לתקן ע"י גרירה. או אפשר לו' אפי' בלא גרירא אינה פוסלת בכך דהא אי' דומה לחי"ת ממש. זה אין סברא כלל דאע"פי שאינו ניכר כמו חי"ת ממש מ"מ עינינו רואות שנשתנה צורת היו"ד דהא י"ל רגל ימין ורגל שמאל וצורת היו"ד אין צריך להיות לה רק רגל א' בימין ודומה זה למ"ש הטור ויזהר שלא יאריך דגל היו"ד שלא תהא נראה כוי"ו ולא יקצר רגל הוי"ו שלא תהא נראה כיו"ד עכ"ל ובאם היה מאריך רגל היו"ד עד שהיא דומה לוי"ו או מקצר רגל הוי"ו עד שהיא דומה ליו"ד פשיטא שהיא פסולה עד שיתקן דהא עינינו הרואות השינוי אפי' אין נותנים לתינוק וכו'. ה"ה כשעינינו הרואות שי"ל ב' רגלים ליו"ד שהיא פסולה כז' נ"ל לדעת האגור עכ"ל:
אח"כ הביא מ"ש מרן בב"י משם הר"י אסכנדרני שבתפילין ומזוזות אם לא עשה הקוץ לא פסל ששם יו"ד עליה אפי' בלא קוץ וכתב ע"ז דבנ"ד אין תקנה כשגורר כל עוקץ השמאלי כיון דבלא עוקץ הוא כשר ועי"ז נכשר האות. אלא צריך לגרור גם רגל ימין ואח"כ יכתוב הרגל והעוקץ וגם לא מהני לגרור היתר מהעוקץ כיון דאין העוקץ מעכב דהא מ"מ נשתנה צורת היו"ד ע"י אריכות העוקץ השוה לרגל ימין ופסולה אם כן אסור לגרור כדי להחזיר האות להכשרו ולא דמי לגרירת דביקת אות לאות כיון שצורת האות לא נשתנה וסיים וכתב והנה הכלל העולה מדברינו בנ"ד שלפי דעת האגור א"צ לגרור רק כל עוקץ השמאל ולחזור ולכותבו ולדעת ר"י אסכנדרני צריך לגרור גם רגל ימין וחוזר לכתוב הרגל והעוקץ כדינו:
וע"ע אותיות השם כתב שמותר למחוק ג"כ והביא ראיה ממ"ש מרן ב"י י"ד סי' רמ"ח משם ר"י אסכנדרנו שמי שנתכוון לכתוב השם ונדבק רגל שמאלי של ה"א בענין שניכר לכל שהוא חי"ת שיכול לגרור הרגל ולכותבו וכו' וכת' וז"ל וממילא בנ"ד שנפסד צורת היו"ד שמותר למחוק וכו' מ"מ בנ"ד מיקרי היו"ד נפסד צורתה לגמרי כמו ה"א שנוגעת הרבה ומותר למוחקה. ועוד י"ל ראיה מתשו' מהר"ל מפראג שהשיב לי ע"ע הההין שנוגעים שמותר למחוק בשמות ושאין נ"ל סברת ר"י סבנדרני לחלק בין נוגע הרבה לנוגע מעט מאחר דאפי' כשונגע מעט פסולה מיקרי בהכי נפסד צורתה ע"כ מכ"ש בנ"ד דמותר לגרור למר בדאית ליה ולמר כדאית ליה דהיינו לדעת האגור א"צ לגרור רק כל העוקץ ולדעת ר"י סכנדרני צריך לגרור גם רגל ימין ואתה השואל ברור לך דרך הנבחר וטוב לך עכ"ל הרב הנז':
נמצא לפ"ז דאנן בדידן לגבי אותיות השם לא נדע מה נעשה שאם נגרר כל העוקץ ויחזור לעשותו כשר הרי לדעת ר"י סכנדרני כשנגרר העוקץ נכשרת האות ע"י חקיקה ומה שחוזר לכתוב העוקץ לאו תיקון הוא כיון דאינו מגוף האות ואם נגרר גם רגל ימין לדעת ר"י הוי מוחק את ה' כיון דכשר בלא עוקץ:
והיה נראה לומר שיגדר תחילה רגל ימין ואח"כ העוקץ ויחזור לכותבם וכ"ז הוא לדעת הרב חנוך בית יהודה דסבר שאם נשתנית האות אף שאינו דומה לאות אחרת פסולה כדמשמע מלשונו הנ"ל שכ' וז"ל דאע"פ שאינו ניכר כמו חי"ת ממש מ"מ עינינו הרואות שנשתנה צורת היו"ד וכו' ע"כ. וא"כ לסברת מ"ד שאי' פסולה אלא דוקא כשנשתנית להדמות לאות אחרת הכא בנ"ד לא תגע בו יד:
והרב זכרון יוסף סימן ב' כתב וז"ל ומ"ש מעכ"ת דלא נ"ל בתשובות חנוך בית יהודה שהפריז על מדותיו למחוק לדעת האגור לפי' הב"י שני העוקצין ולדעת ריא"ס צריך למחוק גוף היו"ד דלא להוי חק תוכות רק דנראה למעכ"ת דאין צריך למחוק אלא אריכת הקוץ מן הראוי לו להיות דלא גרע מאם נגע אותו עוקץ שמאל של היו"ד בפני האלף דכשר לדעת המ"א בס"ק כ"ט והסכמת הב"ש עמו בסי' קכ"ה ס"ק כ"ד ודלא ככ"מ ע"כ תוכן דברי מעכ"ת. הנני מסכים לדבריו ע"כ:
כתב עוד וז"ל אכן נ"ל ברור להכריע שלא להצריך רק למחוק האריכות וכמ"ש מעכ"ת ועפ"ד הנ"ל. דכיון דתינוק דלא חכים ולא טפש אינו משגיח על אריכות הקוץ וקורא היו"ד יפה שהרי צריך הסופר לעשות הקוץ דק כנ"ל א"כ לא מיקרי חק תוכות ולא שלא כסדרן דהא לא גרע מנדבק אות באות דמותר להפרידם אפי' אחר גמר הכתיבה ולא הוי שלא כסדרן ואין לו' דשאני הכא דהוי דומה לחי"ת דלפי האמת אי' דומה לחי"ת כלל שהרי מעקם בשביל זה רגל הימין כמ"ש הב"י וגם בחי"ת עובר גג הימין על הרגל משא"כ ביו"ד. ומ"ש הב"י לא יאריך עוקץ השמאל שלא תדמה לחי"ת היינו משום דכל כמה דאפשר לשנויי משנינן וכו' ומ"ש החנוך בית יהודה דמ"מ נאבד צורת היו"ד ממנו משא"כ בדבוק אות לאחרת לא ידעתי למה לא נשתנה התם ג"כ צורת האות כשנצרף אליו הקו דק אלא ודאי דלא משגחים בקו דק כזה כנז"ל דאטו מי גרע דבר זה מאם לא היה נדחה יד הסופר או בא זבוב והמשיך דיו מקוץ שמאלית היו"ד והדביקו לאות שאחריו וכו' ועוד דלא גרע מטיפת דיו שנפל על האות לאחר שנגמר צורתה ונכרת האות היטב לתינוק המוזכר בא"ח סימן ל"ב סי"ז ובא"ה סי' קכ"ה ס"ח יעו"ש שהרי הכא נמי נעשה אריכות הקוץ אחר גמר צורת היו"ד ונכרת היו"ד היטב לתינוק וכו'. והנה בהשקפה ראשונה אמרתי לתקן היודי"ן בענין זה להאריך רגל הימין קצת יותר על הקוץ שזה ודאי שרי דלא גרע מאם טעה וכתב רי"ש במקום דל"ת דמותר להוסיף דיו לרבעה וכו' דבלי ספק אפי' אם יאריך קצת נשארה קטנה ולא נאבד צורת יו"ד ממנה ואמנם לאחר שובי לעיין שפיר חזינא דלא צריכים אנו לכל זה רק אריכת הקוץ כנ"ל וכו' ומסיק וכתב וז"ל סוף דבר הכל נשמע את האלהים אני ירא לומר למחוק כל הקוץ ולחזור ולכותבו. ולענ"ד המחמיר אינו אלא מן המתמיהין וחומר' קולא היא למחוק בחנם ובפרט ביוד"ין שם הנכבד כי נ"ל ברור להכריע כדעת מעכ"ת שלא למחוק רק יתרת אריכת הקוץ משיעורו הראוי לו. והרוצה שלא לסמוך על דברינו ולהחמיר יכול להעביר הקולמוס אחר הגרירה על קוץ הנשאר ומתקנה בזה מחששא דחק תוכות וכמ"ש התו' בגיטין די"ט ע"א ד"ה דיו ע"ג דיו. ואפילו לדעת החולקים על דין זה האחרון מ"מ הוי כעין ס"ס ספק כדעת החולקי' על הרא"ש בגיטין ומכשירין גרור טפה אחר שנגמר האות ואפי' לדעת הרא"ש י"ל דמהני העברת הקולמוס כנ"ל וכו' ע"כ. נקטי' לדעת הר' הנז' שאי' יכול למחוק הקוץ ולעשותו קטן ואם נאמר שיגרר היתר מהקוץ כדברי הרב הרי לדעת חנוך בית יהודה הוי חק תוכות כמש"ל:
והרב בית יהודה ח"א א"ח סי' נ"א כתב וז"ל דע שכ' הב"י דא"ח סי' ל"ו בצורת היו"ד שיהיה לה לצד ימין ירך קטן ועקום ותג לצד שמאל על פניה וכנגדו עוקץ קטן יורד למטה אבל העוקץ יהיה קצר מן התג וגם קצר יותר מן הירך וביאר הטעם שלא תדמה לחי"ת ונראה פשוט שאם האריך העוקץ יותר מרגל ימין עד שנראה היו"ד כצורת חי"ת קטנה הא ודאי דלא מהני גרירת העוקץ עד שיהיה קצר כהלכתו והו"ל חק תוכות דאפי' למאן דפליג על ר"ת וס"ל דאם לא עשה אותו העוקץ כלל אינו מעכב דאין זה בכלל קוצו של יו"ד היינו לענין אם לא עשאו כלל אבל זה שעשאו ועשאו שלא כהלכתו עד שנשתנית היו"ד לחי"ת אינו מתתקן במחיקה שהרי אפי' בדבוק אם נשתנית צורת האות אין לתקנו ע"י מחיקה וגרירה כמבו' בטור א"ח סי' ל"ב סי"ח ואין לו' הביאו תינוק דלא חכים ולא טפש ואם קראה יו"ד כשרה דהא ליתא שהרי כתב הב"י ס"סי ל"ו בשם מהריק"ו דכל היכא דפשי' לן שאין האות כצורתה לא תועיל ראיית התינוק יעו"ש וכתבו הרמ"א בהגה ס"ט מיהו בגרירת כל העוקץ ולחזור ולכתוב עוקץ קצר כהלכתו הא ודאי מהני וכו' וכיודי"ן של שם הוי"ה א"א לתקן בתיקון זה לבד דהא כשכתב מתחילה היו"ד כחי"ת לא נתקדש השם דאע"פ שהסופר נתכוון לשם קדוש' לא מהני שהרי לא נכתב כהלכתו ומתחילתו נעשה בפיסול וכדמוכח מלשון המרדכי שהביא הכ"י בי"ד ס"סי רע"ו וכו' וכן מוכח מהט"ז סי' הנז' ס"ק ז' יעו"ש בדרך ב' וא"כ אין תיקון אא"כ יגרור כל שם הוי"ה ויחזור ויכתבנו מחדש כהלכתו לשם קדושה וכו' והא דכ' המרדכי דמסלק היריעה היינו משום דחוש' לר"י וכו'. ועוד י"ל דמיירי בדבוק הרבה שמות דכולי האי א"א לתקן וכעין מ"ש מהר"ר איסרלן שהביא הב"י וז"ל ואם בהרבה ההי"ן בשמות שהן נדבקין אין נראה טוב לתקן אותם עכ"ל הרב הנז'. נמצא לפ"ז דלדעת הרב הנז' דכיון שהיו"ד לא נכתבה כהלכתה לא נתקדש השם ומותר למוחקו ואפי"ה אם הוא בהרבה שמות כנ"ד אינו יכול לתקן:
והרב יכין ובועז ח"א סימן כ"ד בס"ת שכל רגלי הקוף דבוקות לגגן ב' התיקון לגרור כל הרגל ולחזור ולכותבו ולא אמרי' דכיון דכל הקופ"ין כך מחזי כמנומר דלא הוי מנומר אלא כשכותב דיו על גבי דיו וכמ"ש בפ' הנזקי' שכל ס"ת שאין ההזכרות שבו כתובות לשמן אינו שוה כלום ואמרי' עלה ולעבר עלייהו הקולמוס ולקדשן כמאן דלא כר' יהודה וכו' ר"ל דמכשיר בהעברת הקולמוס על השם. אפי' תימא ר' יהודה ע"כ לא קאמר ר"י התם אלא בחדא הזכרה אבל בכוליה ספר לא דמחזי כמנומר וכו'. הרי דלא הוי מנומר אלא במעביר הקולמוס על הכתב אבל לכתוב על הגרר ל"מ ברגלי הקוף אלא אף בהרבה תיבות לא הוי מנומר אפי' הרבה בכל דף ולא מצינו בכל הש"ס שחששו לזה יעו"ש שהאריך וחלק על דברי מר זקנו הרשב"ץ ז"ל שכ' דגם כתב על הגרר בהרבה תיבות מחזי כמנומר יעו"ש:
גם הרב זרע אמת י"ד דף ק"ע ע"ג כ' כדברי הרב יכין ובועז דלכתוב על הגדר לא מיקרי מנומר יעו"ש:
והרב מהר"מ ן' חביב בס' גט פשוט סימן קכ"ה ס"ק ס"ו כתם וז"ל ועיין ביורה דעה סימן רע"ו בענין אותיות ההי"ן שבשם דאם נוגע ממש מותר לגדור כל הרגל אבל בנוגעת מעט יש לספק ואי גריר לההוא דבק הוי חק תוכות. וכ"כ הפר"ח א"ה סי' קכ"ה ס"ק י"א יעו"ש. משמע דאפי' דבוק מועט דאי' משנה אות ה"א דתינוק קורא אותה ה"א אפי"ה אם גרר אותו דבק חשוב חק תוכות וכך דעת הרמ"ע בתשו' סי' ל"ו יעו"ש. ולדידי חזי לי כיון דתינוק קורא אותה ה"א כיון דהדיבוק הוא מועט אם גררו לא חשיב חק תוכות דהא אפילו בלא תיקון יראה דמכשיר מרן וכו' ע"כ:
והרב פר"ח א"ה סימן קכ"ה ס"ק ח' כתב וז"ל שאע"פי שרוב האות נעשה ע"י כתב כיון שמיעוט האות נעשה ע"י חקיקה הרי אותו המיעוט כמאן דליתיה ואין כאן אות שלם ופשיטא דמפסיל וכו' וכן דעת מהר"מ אלשקר בתשו' סימן ה' וכו' וכ"כ מהרד"ך וכו' ודלא כהגה שנמשך אחר הב"י ודעמיה דליתא עכ"ל:
והרב זרע אמת י"ד סי' ק"ב דף קל"ט ע"א בס"ת דשמות אלהי"ם נדבקה יו"ד האלף לגג שתחתיה וכ' וז"ל ואיך שיהיה מ"מ לענין דינא דאין לנו אלא פסק הרב ב"י דבא"ח סי' ל"ב סכ"ו ובי"ד סי' רע"ו סי"א שפסק דאם נדבקו אותיות השם אהדדי יכול להפרידם וה"ט משום דכיון שכוונתו לתקן לא מקרי מוחק וכו' וכ"כ ודאי ה"ה לכל טעות כמו בנ"ד דנפסדה צורת האלף דיכול לגרור לתקן אע"ג דתינוק דלא חכים ולא טפש קורא אותה אל"ף כיון דסוף סוף הס"ת פסול וכוונתו לתקן השם וכו'. ואין לחלק דשאני התם דאין נוגע בגוף אותיות השם אלא מפרידם משא"כ הכא שנוגע בגוף האות דזהו טעות דזיל בתר טעמא שכתב המרדכי דלא אסרה תורה אלא מוחק ואין זה מוחק אלא מתקן ועוד דודאי התם נמי א"א לצמצם שלא יגע בקצהו וחצי שיעור אסור מן התורה וכו' ע"כ:
ושם דף ק"ס סוף ע"א כ' הרב הנז' וז"ל ומעתה נבא לנד"ד דיצא לנו מהאמור דבנ"ד שנדבקו הרבה יודי"ן לגגי האלפי"ן בשמות אפי' אם היה מוחק בלא כוונה לתקן לא היה במחיקה זו אסור אלא מדרבנן כיון דאינו כתב אשורית כתיקונו וכו' ואפי' היה כחוב שם בכתב אשורית אלא דהיה בו איזה חסרון מדברים הצריכים בס"ת משום כתיבה תמה נראה מדברי רשב"ץ ז"ל דאין בו משום מוחק את השם מבואר מדבריו שם סי' ח' וכו' וא"כ אין בו אסור מוחק אלא מצד חומרא בעלמא וממילא היכא דכונתו לתקן ודאי יש להתיר ואפילו לדברי הריא"ס דאסר לגרור היכא דרגל הה"א של שם דבוק כחוט השערה הכא בנגיעת יודי' האלפי"ן אולי יתיר דזהו הפסד צורת האות לגמרי משא"כ בתליית ההון דאי' אלא מדקדוקי הס"ת וכו' ע"כ: