ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
אורח חיים · סימן א
שאלה זו נשאלתי מאת כהה"ר אהרן ן' מוייאל נר"ו:
שאלה נסתפקתי בענין ברכת הטוב והמטיב שיש מי שכתב שאין אומרים אותה רק בתוך הסעודה וכן נראה מדברי מרן שהביא דין זה בתוך דיני הסעודה וגם מלשונו שאמר הביאו להם יין אחר אינו מברך בפ"הג וכו' נראה דוקא בתוך הסעודה אכן מדברי הרמב"ם שכתב היו מסובין וכו' לא נראה כן. גם יש להסתפק בענין שאם היו שנים אוכלים ובא א' מן השוק ונתנו לו ב' כוסות אם יכול לברך בפ"הג והטוב לסברת מ"ד דאין מברכים הטוב רק בתוך הסעודה או לא. לכן אבקשה ממעלת כ"תר יודיעני עם הב"ר:
תשובה תחילה צריכין אנו לבאר טעם היש מי שכתב דאין אומרים הט"והמ רק בתוך הסעודה. ונראה דזה תלוי בפלוגתא שהביא רבינו הטור בסי' קע"ד שעל היין שלאחר המזון אם הסבו א' מברך לכולם דדוקא בתוך המזון שאין בית הבליעה פנוי וחיישינן שמא יקדים קנה לושט כל אחד מברך לעצמו. אבל לאחר הסעודה שבית הבליעה פנוי אחד מברך לכולם. ובספר המצות כתב שאין אנו רגילים לקבוע אלא בפת אבל יין ושאר דברים אין אחד פוטר חבירו. דס"ל לסה"מ דמאי דאמרינן במשנה בא להם יין לאחר המזון א' מברך לכולם היינו דוקא בימיהם שהיו רגילים לקבוע על היין מהני הסבה. אבל לדידן דאין רגילות לקבוע על היין לא מהני ואף אם הסבו בטלה דעתם ולא מיקרי קבע. ודחה רבינו הטור סב' זו וסיים דאף בזמנינו יין הוי דומיא דפת דבהסבה מהני ישיבה דידן הוי כהסבה דידהו יעו"ש ובב"י. ובסי' קע"ה הביא רבינו הטור בשם י"א דכיון דאין מברכין הטוב והמטיב ביחיד אע"פ שעל היין שבתוך הסעודה כל א' מברך לעצמו אפי"ה ברכת הטוה"מ אחד מברך לכולם שאם היה כל א' מברך לעצמו הוי כל א' יחיד. וכתב ע"ז רבי' הטור ולא נהירא דכיון דטעם ברכת היין שבתוך הסעודה שכל א' מברך לעצמו הוא משום שמא יקדים קנה לושט מהאי טעמא נמי גם ברכת הטוה"מ שבתוך הסעודה כל א' מברך לעצמו. ואע"פ שכל אחד מברך לעצמו כיון שאחר שותה ונהנה עמו מאותו המין קרינן ביה שפיר המטיב לאחריני. אבל אם היו מסובים לשתות בלא אכילה א' מברך לכולם. וכתב על זה מרן בב"י וז"ל ומ"ש רבינו אבל אם היו מסובין לשתות בלא אכילה א' מברך לכולם לטעמיה אזיל שפסק בסי' שקודם זה דיין אם הסבו אחד מברך לכולם וכבר נתבאר שם דעתו ודעת החולקים עליו וכו' ע"כ:
נמצא לפ"ז דלסברת רבינו הטור דיין הוי דומיא דפת ושייך ביה קבע ה"ט דאף בלא אכילה א' מברך לכולם. ויצא לנו מזה דברכת הטוה"מ שייכא נמי אף בקבעו לשתות בלא אכילה ושייך שפיר טוב לו ומטיב לאחריני אחר דקבעו שניהם לשתות ואגידי אהדדי וגם בזה א' מברך לכולם. משא"כ לסב' סה"מ דאין קבע ליין ולדידיה אף אם הסבו לשתות כל אחד מברך לעצמו. א"כ ברכת הטוה"מ לא שייכא בהסבו לשתות בלא אכילה דכיון דלא הוי קבע הו"ל כאלו כל א' שתה מהיין השני בביתו ולא שייך מטיב לאחריני כיון רלא הוי קבע דלא אגידי זה בזה. דמטעם זה כ' הי"א שהביא רבינו הטור בסי' קע"ה דאף דברכת היין שבתוך הסעודה כל א' מברך לעצמו. ברכת הטוה"מ אף בתוך הסעודה א' מברך לכולם שאם היה כל אחד מברך לעצמו הוי כל א' וא' יחיד. ואף שרבינו הטור דחה סברה זו וכ' שאע"פ שכל אחד מברך לעצמו כיון שאחר שותה ונהנה עמו מאותו המין קרינן ביה שפיר מטיב לאחריני. מ"מ לא קאמר זה הטור אלא דוקא בסעודה דקביעי אהדדי ומאחר דצ"ל דכל אחד מברך לעצמו מטעם שמא יקדים קנה לושט א"כ הו"א דהוי כיחיד כסב' הי"א קמ"ל הטור דכיון דנהנה עמו שפיר הוי מטיב לאחרים אבל ודאי דצריכים לקביעות ולזה סיים וכתב דכשקבעו לשתות בלא אכילה דלא שייך חשש שמא יקדים קנה לושט א' מברך לכולם דבזה הוי לאחריני אחר דקביעי אהדדי וגם א' מברך לכולם ואף לסברת חי"א:
וזו היא כוונת מרן בב"י שכ' גבי מ"ש הטור ישבו לשתות בלא אכילה דלטעמיה אזיל וכו' דכיון דס"ל דיש קבע ליין א"כ אף בלא סעודה מברך הטוב והמטיב ואחד מברך לכולם משא"כ לסברת סמ"ג. גם בסי' רי"א הביא רבינו הטור סב' הסמ"ג ודחאה יעו"ש ומרן בב"י שם פסק להלכה כסב' הטור וכתב שכן דעת רוב הפוסקים דיין הוי דומיא דפת וישיבה דידן הוי כהסבה דידהו וכן פסק בש"ע בסי' הנז' יעו"ש:
וכפי זה נאמר דדעת מרן ז"ל אף אם קבעו לשתות בלא אכילה והביאו להם יין אחר מברך הטוב והמטיב ואחד מברך לכולם אחר דמצינו דסבר כרבינו הטור דיש קבע ליין ואגידי אהדדי והם דברי מורם בהגה בסי' קע"ה ס"ה שכתב גבי ברכת הטוה"מ שאם היו מסובין לשתות בלא אכילה א' מברך לכולם. ואף דמרן השמיט דין זה בש"ע לא מפני זה נאמר דלא ס"ל הכי אחר דמצינו דבסי' רי"ג פסק כסב' רבי' הטור דיש קבע ליין. ואם איתא דגבי הטוה"מ ס"ל דבלא אכילה לא יברך הי"ל להשמיענו חידוש זה דאף דיש קבע ליין וא' מברך לכולם אפ"ה לגבי הטוה"מ לא שייכא בלא אכילה. אם לא שנאמר דס"ל כמ"ש ולא הוצרך לפרש זה דמבואר ממה שפסק בסי' רי"ג דיש קבע ליין והא בהא תליא. ומה גם לפי הכלל דקי"ל דכשלא גילה לנו מרן דעתו בדין א' ומורם הביאו יש לנו לילך אחריו ואם כן אף את"ל דיש להסתפק בדעת מרן מ"מ אחר שמורם פסקו הכי נקטינן:
וממה שהביא מרן דיני הטוה"מ בדינים השייכים בתוך הסעודה אין ראיה לומר דס"ל דהטוב והמטיב לא שייכא אלא בתוך הסעודה אלא דכיון דהוצרך לבאר דיין שבתוך הסעודה לא הוי כשאר משקין דכיון שהוא חשוב קבע ברכה לעצמו אף בתוך הסעודה ואינו נפטר בברכת המוציא לזה סיים וכתב שאם הביאו יין אחר דמברך הטוה"מ דאיירי דעסיק ביה סיים כל דיני היין. כ"ז היה נראה לומר לתת טעם לדברי היש מי שכתב דאין מברכין הטוה"מ אלא בתוך הסעודה דסבירא ליה כדעת סמ"ג דאין קבע ליין וכל אחד הוי ץ כיחיד וכו':
אלא דמצינו להרב ב"ח בסימן הנז' שהקשה על דברי מרן בב"י שרצה להשוות מחלוקת רבינו הטור עם סמ"ג בברכת בפ"הג דהכי נמי פליגי גבי הטוה"מ דכל א' לטעמיה אזיל. דאם האמת כך לאיזה צורך חזר הטור וכתב דעתו גבי הטוב והמטי' דבקבעו לשתות אחד מברך לכולם. דבמכל שכן אתיא מברכת בפ"הג דאף היחיד מברך אותה ואפ"ה כשקבעו לשתות א' מברך לכולם וכ"ש ברכת הטוה"מ דלא שייכא ביחיד דודאי בקבעו לשתות א' מברך לכולם. ומכח קושייא זו הכריח הוא ז"ל דס"ל להטור דאף לדעת סמ"ג דס"ל דאין קבע ליין ובברכת בפ"הג כל אחד מברך לעצמו. אפי"ה גבי הטוה"מ אף בלא אכילה א' מברך לכולם כיון דמברך הטוב לו והמטיב לאחריני וברכה זו לא שייכא ביחיד א"כ הו"ל קביעות גמור וכולם דעתם לקבוע כדי לברך ברכה זו. ובסוף דבריו סיים וכתב וז"ל והכי נקטינן גבי הטוה"מ דאף בלא אכילה אחד מברך לכולם וכו' ע"כ. הרי מבואר בדברי הב"ח דלכ"ע אף אם ישבו לשתות בלא אכילה מברך הטוה"מ וא' מברך לכולם ואין חולק בזה. ואף לדעת מרן בב"י שכ' שכשם שחולקין הסמ"ג והטור בברכת היין פליגי נמי בברכת הטוה"מ ונאמר דלסברת סמ"ג כיון דאין קבע ליין לא שייכא ברכת הטוה"מ בלא סעודה מ"מ כיון דמרן פסק בש"ע כסב' רבינו הטור דיש קבע ליין והוי דומיא דפת. א"כ אף אם ישבו לשתות בלא אכילה הוי כתוך הסעודה ויברך הטוה"מ וא' מברך לכולם:
וכן נראה ג"כ מדברי הרב מג"א שכתב בריש סימן קע"ה דאם מברך הטוה"מ בליל פסח נראה כמוסיף על הכוסות והביא פלוגתא בזה וסיים וכתב שאם ברך ב"המ על יין אחר דאין צריך לברך הטוה"מ דהא כבר אמר הטוה"מ בבה"מ יעו"ש. נראה מזה דדוקא מאחר שבירך הטוה"מ בבה"מ לא יברך הא לא"ה היה צריך לברך אותה אף שכבר גמר הסעודה וברך ברכת המזון:
גם הרב מהר"י עייאש בספר בית יהודה חלק א"ח סי' נ"ג כתב בפשיטות להלכה ולמעשה דאף בלא סעודה אם קבעו לשתות מברך הטוה"מ והביא דברי הרמב"ם שכתב היו מסובין לשתות וכו'. גם הביא דברי רבינו הטור ומור"ם בהגה ולא הביא חולק בזה יעו"ש:
אחר כותבי זה מצאתי להרב בעל גנת ורדים בסי' מ"ד שנשאל ע"ז ודקדק מדברי רש"י שכ' על מה שאמרו בש"ס א"ר יוחנן אע"פ שאמרו שנוי יין א"צ לברך אבל אומר הטוה"מ. וכ' רש"י ז"ל וז"ל שנוי יין שתה יין בסעודה והביאו לו יין אחר טוב מן הראשון א"צ לברך בפ"הג ע"כ. דמשמע מדבריו דדוקא כשהוא בתוך הסעודה מברך הטוה"מ וטעמא הוי דכשיש שם סעודה אזי אגב הנאת הסעודה די רבה היא יש שמחה יתירה ברבוי יינות וראוי לברך הטוה"מ. אבל כשאין שם סעודה אין הנאת רבוי יין כדאי לברך הטוה"מ ונדחק שם הרב בדעת הטור שכ' בפשיטות שמברך אף בלא סעודה והוא כדברי התוס' בפ' ע"פ שכתבו וז"ל וצריך לברך הטוה"מ בין בשעת סעודה בין שלא בשעת סעודה ולא הביא הטור חולק דהיינו סב' רש"י כמנהגו בכל המקומות להביא סברת החולקים וניחא ליה לרב דסבר רבינו הטור דאף רש"י לא פליג. ומ"ש בסעודה לאו דוקא דהוא הדין אם קבעו לשתות ולא אתא אלא לאפוקי אם שותים באקראי בלא קבע. ובסוף דבריו כתב דלמעשה כיון דדברי רש"י מטים הרבה דקפדינן שיהיה שם סעודה אין לנו להקל למעבד עובדא לברך על רבוי יין בלא סעודה כיון שיש שם חשש ברכה לבטלה יעו"ש. ובסי' מ"ה הובא שם פסק א' מהרב מהר"י הלוי ז"ל שחלק על הרב הנז' והעלה דאף לסברת רש"י מברך הטוה"מ אף בלא סעודה. ומ"ש רש"י בסעודה הוא לרבותא כמ"ש שם בדבריו. וכ' שכן המנהג פשוט לב' אף בלא סעודה וכל מקום שהלכה רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר. ובסימן מ"ו חזר הרב בעל גנת ורדים לחזק דבריו הראשונים. ובסי' מ"ז חזר הרב החולק לחזק דבריו ג"כ יעו"ש דבריהם. איך שיהיה עכ"פ מידי פלוגתא לא נפקא ונתברר לנו מהיכא יצאו לידון במחלוק' זה. וא"כ לפ"ז כבר כלל זה מסור בידינו דבמילי דברכות היכא דהוי פלוגתא ספק ברכות להקל כיון דהוי מילי דרבנן. ומה גם שמצאנו ראינו להרב מהר"ר חיד"א זלה"ה דבמילי דברכות כשיש פלוגתא אף דמרן סב' לברך שב ואל תעשה עדיף ושכן ראה לרבותינו כמ"ש בס' ברכ"י סי' ז' ובס' לדוד אמת סי' ו' אות ס"ג יעו"ש. ולפ"ז אחר שהרב גו"ר סבר דלדעת רש"י אין מברכין הטוה"מ אלא בתוך הסעודה הגם דלא הוזכר זה בפו בפוסקים הראשונים וגם איכא דפליג עליה דהרב גו"ר בהא מ"מ מידי ספק לא יצא ושכ וא"ת עדיף. ועיין ערך השלחן וס' זכור ליצחק:
ועל הספק השני בשישבו שנים לאכול ואח"כ בא א' מן השוק ונתנו לו שני כוסות משני יינות אם מברך בפ"הג והטוה"מ לסב' מ"ד דאין לברך הטוב והמטיב רק בתוך הסעודה. הנה מרן ז"ל בסי' קע"ט ס"ד כתב דכשאדם נכנס לבית חבירו ויש שם חבורות הרבה שאוכלים וכל אחד מושיט לו כוס דצריך לברך בפ"הג ע"כ א' דהוי נמלך ואף שכ' סברה זו בשם יש מי שאומר אין בכך כלום דכיון שהיא סברה יחידית כמ"ש בב"י שהביאה בשם הכל בו ה"ט שכתבה בשם יש מי שאומר ולא מצינו שהביא מי שחולק בזה. ולפ"ז הכא בנ"ד נראה דעל כל כוס צריך לברך בפ"הג ולא ברכת הטוה"מ אף שהוא שנוי יין דכיון דצריך לברך בפ"הג מדין נמלך לא שייכא ברכת הטוב והמטיב דלא מצינו דבמקום בפ"הג יברך גם הטוה"מ:
ואין לומר דע"כ לא קאמר מרן דצריך לברך בורא פרי הגפן על כל כוס אלא דוקא כשיש הרבה חבורות וכל א' נותנת לו כוס א' דאז שייך לומר דהוי נמלך וכן הוא לשון הכל בו שהביא בב"י שכתב ויש שם חבורות הרבה וכו'. וכן העתיק שם מרן בש"ע. אבל בשלא היה כאן רק חבורה אחת אף דנותנים לו הרבה כוסות נימא דמסתמא דעתו על כל מה שיתנו לו. הא ליתא שהרי מור"ם בהגה בסי' קע"ד כ' וז"ל וכן מי שבא לסעוד ומושיטין לו הרבה כוסות מברך ע"כ או"א דהוי נמלך ע"כ. ורשם המרשים ע"ז כל בו. הרי דמ"ש הכל בו הרבה חבורות לאו דוקא ואף בחבורה אחת צריך לברך על כל כוס וכוס ולא שנא:
הן אמת דהרב ט"ז בסי' הנז' ס"ק ז' כתב דהאידנא שיש מנהג כשאחד בא אצל אותם ששותים שנותני' לו כוסות הרבה. כשברך על הא' מסתמא דעתו על מה שיתנו לו יעו"ש:
גם הרב מג"א בסי' קס"ט על מ"ש מרן שם ס"ג גבי שמש דצריך לברך על כל כוס וכוס כ' המגן אברהם ס"ק ז' דאם היה דעתו בשעת ברכה ראשונה על כל מה שיתנו לו א"צ לברך. וא"כ גם בזה יכול לכוין מתחלה ע"כ מה שיתנו לו כדי להפטר מברכת בפ"הג. ומה גם למ"ש המג"א בסי' קע"ט ס"ק ז' דגבי שמש הוי נמלך יותר מאדם אחר יעו"ש. ולפ"ז עדיין יש להסתפק אם יברך הטוה"מ לדעת מי שסובר שאין מברכים אותה רק בתוך הסעודה אחר שאינו אוכל עמהם. ואף כשברך בפ"הג על כוס א' דעתו על כל מה שיביאו לו. אדרבא גבי ברכת הטוה"מ צריך לזה שיהא דעתו על כל מה שיביאו לו כדי לברך הטוב והמטיב. דאל"ה הוי נמלך וצ"ל בפ"הג.
ועט"ז סימן קע"ה ס"ק ד':
ונראה להתיר ספק זה ממ"ש מרן בסימן קצ"ז ס"ג דאם היו שנים אוכלים ובא שלישי אם יכולים להזקיקו שיאכל כל כזית פת כדי שיצטרף עמהם לזימון מוטב. ואם אינו רוצה לא יתנו לו לשתות וכו' ואם אירע שנתנו לו לשתות או מאכל אחר יזמנו עמו אע"פ שאינו רוצה לאכול פח. וכ' שם הרב מג"א ס"ק ט' משם הרב כנ"הג שכן נהגו רבותיו אף לכתחילה וכן נוהגים עכשיו:
ועפ"ז אף אנן נמי נימא דמ"ש מרן דכשאדם נכנס לבית חבירו ונתנו לו הרבה כוסות דצ"ל על כל א' היינו דוקא כשלא ישב עמהם בקבע ונתנו לו לשתות דרך עראי דבזה הוי כדין השמש שאינו יושב עמהם לשתות בקבע ולכן הוי נמלך. אבל אם קבע עמהם לשתות. מסתמא דעתו ע"כ עה שיתנו לו. וכ"כ הרב ט"ז בסי' קע"ט ס"ק ג' וז"ל. וכל אחד מושיט לו כוס פי' והוא אינו קובע עמהם לשתות ע"כ משמע דאם קבע עמהם א"צ לברך ע"כ א':
ולפ"ז הדבר ברור דאף למ"ד דאין מברכין הטוב והמטיב רק בתוך הסעודה בזה שהיו שנים יושבים לאכול ובא שלישי ונתנו לו שני מיני יינות מברך הטוה"מ כיין דמצטרף עמהם לזימון. והו"ל בתוך הסעודה ושייך שפיר טוב לו ומטיב לאחריני. ואע"ג דלטעם שנתן הרב גו"ר לסברת רש"י דדוקא כשיש שם סעודה אגב הנאת הסעודה יש שמחה ברבוי יינות וכו' וא"כ לגבי זה הא' שאינו אוכל עמהם הרי אין כאן סעודה. מ"מ ע"כ לא אמרה הרב אלא דוקא כשאין שם סעודה כלל. אבל הכא שיש כאן סעודה ולגבי הני תרי הרי יש כאן שמחת האכילה ורבוי יינות אפי' שהא' אין לו הנאת אכילה הרי עכ"פ נהנה עמהם וגריר אבתרייהו לזימון ולכן גריר אבתרייהו נמי לענין הטוב והמטיב והרי יש מטיב לאחריני באכילה ושתיה. והגם דנ"ז דצירוף בשתיה שנוי במחלוקת כמ"ש בסעיף הנז' מ"מ בדיעבד מיהא הרי פסקו מרן להלכה. ובב"י כ' על סברה זו ודברים נכוחים הם והאחרונים הכריחו כן אפי' לכתחילה ואף דעכ"פ לגבי הטוה"מ מידי ספק לא יצא אחר דצירוף הזימון שנוי במחלוקת ונימא ספק ברכות להקל. מ"מ לגבי ברכת הטוה"מ יש לנו לעשות ס"ס לחייבו דהיינו ספק שמא הלכה כמ"ד דמברכים אותה אף בלא סעודה ואת"ל דהלכה כמאן דאמר דאין מברכים אלא בסעודה שמא הלכה כמ"ד דבשתיה מצטרף לזימון ועיין בפר"ח סי' תפ"ט ס"ק ח' באופן דהכא בנ"ד צריך לברך הטוה"מ: