אור ברסלב
והיה ברכה תוספתא פ"א › הלכה א'

והיה ברכה· רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב [בעל ה'בני יששכר']

תוספתא פ"א · הלכה א'

תוספתא פ"א

מאימתי (א) קורין את שמע בערבית משעה שבני אדם נכנסין (ב) לאכול פתן (ג) בערבי שבתות (ד) דברי ר' מאיר וחכמים (ה) אומרי"ם (ו) לאכול בתרומתן (ז) סימן לדבר (ח) צאת הככבים ואעפ"י שאין ראי' לדבר (ט)זכר לדבר חצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צה"כ:

(א) מאימתי קורין וכו'.וחכ"א משעה שהכהנים וכו'. הנה התנא דתוספתא מבאר את המשנה שהתחיל' בלשונ' מאימת"י קורין וכו' משעה שהכהנים וכו' עד סוף האשמורה הראשונה דברי ר' אליעזר והנה קשה כיון דר"א קא מיירי מזמן התחלת' וסופה ה"ל למיתני אימת"י לא מאימת"י ומבאר דהרישא הוא דברי חכמים סתם מתני' ע"כ צודק מאימת"י דלא קא מיירי רק מהתחלת הזמן ודברי ר"א הוא רק אסיפא סוף הזמן ממילא כיון דהרישא הוא דברי חכמים סתם משנה הלכתא כוותייהו וכדפסק הרי"ף ז"ל מטעם הזה נ"ל (ב) נכנסי"ן לאכול וכו'. בגמ' הביאו עוד ברייתא.

משעני נכנ"ס לאכול פתו במלח והקשו בתוספת עני גופי מתי יקרא והרי משתגיע זמן ק"ש אסור לאכול ותירצו דלאו דוקא בזמן אכילת ממש הוה זמן ק"ש רק מעט קודם דהיינו בזמן הכנת הסעודה עיי"ש. והנה לפי"ז מדוקדק משהענ"י נכנ"ס דייקא היינו נכניס לאותו דבר לעסוק באכילה ואז מכינים לו שלחן ומפה וסכין ומים לנטילת ובאותו הזמן הוא קורא ק"ש ולפי"ז גם בכאן הכוונה משעה שב"א ככנסי"ן וכו' היינו בזמן ההכנה ואז יקראו ק"ש קודם אכילה (ג) פת"ן בע"ש לפמ"ש בסמוך יתכן שפיר פת"ן כלומר שהכל מוכן דהנה בתיבת ככנסי"ם הכוונה בזמן ההכנה אז הוא זמן ק"ש:

וסד"א בזמן הכנת הסעודה היינו להביא ממרחק לחמו מבית האופה שזה הוא זמן רב קודם הלילה קמ"ל פתן בעת שכבר הפת הוא שלהם הכל מוכן רק בזמן הכנת הכלים הנצרכים לסעודה שהוא זמן מועט קודם אכילה נ"ל (ד) דברי ר"מ תנא דמשנה לא הביאו כי רצה לפתוח בשלום בלא מחלוקת כי לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלו"ם. ע"כ פתח מס' ברכו"ת בשלו"ם בלא מחלוקת כי אותו הזמן שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן הוא זמן ק"ש אליבא דכ"ע והוא סתם משנה כמש"ל ותנא דתוספתא הביא לדברי ר"מ להורות דבשעת הדחק יכולין לסמוך עליו. נ"ל עיין מ"ש בהלכה ב' נרמז הדבר במשנה:

(ה) וחכמים אומרים כבר כתבתי לך לעיל אות א' שזה הוא התוספת של התנא דתוספתא שמבאר לשון מאימת"י שבמשנה (לא אימת"י) להורות דרישא דמתניתין לאו דברי ר"א (בלחוד) הוא אלא הוא סתם מתניתין דברי חכמים (ו) שהכהני"ם זכאי"ן וכו' במשנה משעה שהכהנים נכנסי"ן וא"א לפרש נכנסין כמ"ש לעיל אות ב' אצל ענ"י דעל הכהנים לא קמה קושית התוס' כהן מתי יקרא. כיון שזה אינו דבר ההוה בכל עת הבן. על כרחך דקדק התנא דמתניתין לומר נכנסי"ן להורות לנו על איזה כהנים הוא מדבר היינו בכהנים טמאים שלא נכנסו ער היום אצל הטהורים והן היום טבלו ונכנסים ולא רצה התנא למיתני בפירוש משע"ה שהכהנים טמאי"ם משום דבחר לשון ערומים שהרי עיקם הכתוב וכו' ובפרט בהתחלת אמריו ובכדי להורות לנו הפירוש הזה במשנה ביאר לנו התנא דתוספתא משעת שהכהנים זכאין וכו':

(ז) בתרומת"ן עמ"ש במשנה ויתבאר בסמוך שים עינך עליו (ח) סימן לדב"ר צא"כ במשנה אין כלל כל זה הלשון. ובאמת הוא מיותר או הרישא מיותרת. והנה בגמ' מקשינן אמתניתין מכדי כחנים אימתי קא אכלי בתרומה משעת צה"כ ליתני משעת צה"כ (ומשנינן) מלתא אגב אורחא קמ"ל כהנים אימתי קא אכלי בתרומה משעת צה"כ והא קמ"ל דכפרה לא מעכב' כדתניא ובא השמש וטהר ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה (ממילא מיירי מתניתין בכהנים שטבלו והעריב שמשן ועדיין הם מחוסרי כפרה שצריכין הם להביא כפרתן ביום הח' כגון הזב ומקשו הגמ') וממאי דהאי וב"א השמש ביאת השמש וטה"ר טהר יומא דילמא ביאת אורו היא ומאי וטהר טהר גברא (פירש"י ביאת אורו שמאיר השמש ביום הח' ויטהר האיש עצמו בהבאת קרבנותיו) אמר רבה בר רב שילא א"כ לימא קרא ויטהר מאי וטהר טהר יומא כדאמרו איכסי איערב שימשא ואידכי יומא במערבא הא דרבה בר רב שילא לא שמיע לתו (נ"ל כלומר לא ס"ל כקושית התוס' שהקשו הרי בכ"מ כתיב ונה"ר) ובעי לה מיבעיא. האי ובא השמש ביאת שמשו הוא ומאי וטהר טהר יומא או דילמא ביאת אורו הוא ומאי וטהר טהר גברא והדר פשטו לה מברייתא מדקתני בברייתא סימן לדבר צה"כ ש"מ ביאת שמשו היא ומאי וטהר מותר יומא עכ"ל הגמ' ובתוס' בד"ה דילמא ביאת אורו הוא פירש"י עד שיזרח אורו של יום הח' ויטהר האיש עצמו בהבאת קרבנותיו ותימא לפירושו וכו' ועוד דבסמוך קא מיבעיא לי' האי ובא השמש אי ביאת אורו הוא ופשוט מברייתא וסימן לדבר צה"כ ליפשוט ממתניתין (דנגעים) העריב שמשו אוכל בתרומה עכ"ל. והנה יש להקשות על קושית התוס' דקא מקשו לפירש"י מבני מערבא דבעי להו מיבעיא ופשטו מברייתא ליפשטו ממתני' דנגעים עדיפא ה"ל לאקשויי ליפשטו ממשנתינו מאימתי קורין א"ש בערבי"ת משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן וא"כ האיך אפשר לומר דהפירוש ובא השמש וטהר היינו ביאת אורו של יום השמיני הרי אנן בק"ש דערבית קא איירינן אלא ע"כ צ"ל הא דלא מקשו התוס' כן משום דממשנתינו ליכא למיפשט די"ל דמשנתינו מיירי בכהנים שטבלו וא"צ כפרה אבל הצריכים כפרה לעולם אימא לך שאסורין בתרומה עד שיאיר היום ביום הח' ויביאו כפרתן ואי תקשה האיך יהי' אפשר לומר דמשנתינו מיירי בכהנים שא"צ כפרה הרי תהדר קושיא לדוכתי' ליתני משעת צה"כ ול"ל למיתני סימנא בכהנים דבשלמא אי אמרינן בכהנים שצריכין כפרה. הנה מלתא אגב אורחא קמ"ל דכפרה לא מעכבא אבל אם מיירי בכהנים שא"צ כפרה אין כאן מלתא אגב אורחא. י"ל אדרבא דכהנים שא"צ כפרה קא אכלי בתרומה בזמן התחלת ביאת השמש קודם צה"כ ואז הוא זמן ק"ש דערבית והיא גופא (זמן ק"ש) קמ"ל הבן ע"כ ממשנתינו ליכא למיפשט (ועמ"ש בגמ' דגם קושיות התוס' ליפשוט ממתני' דנגעים ג"כ לק"מ עיי"ש):

ואם כן פירוש המשנה הוא לכאורה מסופק אם הפירוש רשעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן מיירי מכהנים שא"צ כפרה והיא גופא קמ"ל דזמן ק"ש קודם לצה"כ או הפירוש הוא בכהנים שצריכין כפרה וזמן ק"מ בצה"כ דייקא והא דלא תנא מצה"כ מלתא אגב אורחא קמ"ל. ובא התנא דתוספתא וביאר לנו סימ"ן לדבר צה"כ להורות דפירוש המשנה הוא בכהנים הצריכין כפרה והא דלא תנא צה"כ מלתא אגב אורחא קמ"ל וברמז הדבר במשנה בתיבת בתרומת"ן עמש"ש בגמ' ודוק:

(ט) ואעפ"י שאין ראי' לדבר וכו' תוס' ראי' גמורה אינה דהא לא מיירי התם לענין ק"ש עכ"ל פירוש דבק"ש לא תלי ביום ולילה רק בשכיבה וקימה (י) זכר לדבר. שנא' ואנחנו עושים במלאכה חצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צה"כ ואומר והי' לנו הלילה משמר והיום מלאכה כ"ה הלשון בגמ'. ונרא' דכן צריכין להגיה בכאן בתוספתא. והנה מקשו בגמ' מאי ואומר וכ"ת מכי ערבא שמשא לילה ואינהו דמקדמי ומחשכי ת"ש והי' לנו הלילה משמר והיום מלאכה רש"י מדקאמר והיום מלאכ' אלמא האי דעבר מעלות השחר עד צה"כ יממא הוא. וזכר לדבר איכא דכל עת מלאכה קורא הכתוב יום עכ"ל:

תוכן העניינים

והיה ברכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה