והיה ברכה· רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב [בעל ה'בני יששכר']
פרק ט · משנה ד
הנכנס לכרך עיין בתויו"ט דבריש מגילה מוכח דכרך מקרי דוקא המוקף חומה נ"ל דזה ודאי כרך מיקרי מוקף חומה אבל כאן ודאי אין תלוי בזה שמוקפת חומה. רק במקום שמצוים מושלים שמחפשים עלילות. תהי' העיר אפילו פרזית רק דמן תסתם במקום המוקף חומה שם שכיחי מושלים ע"כ כינו מקום דשכיחי מושלים בפרז"ת בשם כרך בהשאל' כיון דשכיחי שם מושלים. הנה צריך להתפלל נ"ל:
תויו"ט בד"ה אחת בכניסתו וכו'. שיכנס לשלום ואחת ביציאתו שיצא לשלום כפירש"י והרמב"ם מפרש ביציאתו שיודה להש"י שהוציאו ממנו לשלום עכ"ל. והנה לשון המשנה מתפל"ל שתים משמע כפירש"י דלשון תפיל"ה הוא בקשה משא"כ לפירוש הרמב"ם. הנה ביציאתו אינו מתפלל ומבקש רק עודה ומשבח. ועוד נ"ל דרש"י ז"ל ס"ל במשנתינו נותן הודאה וכו' וצועק לע"ל הם רק דברי בן עזאי דלת"ק אין כאן צעק' אחר ההודאה אפילו לפירוש הרמב"ם: