אור ברסלב
והיה ברכה פרק ט › משנה א

והיה ברכה· רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב [בעל ה'בני יששכר']

פרק ט · משנה א

פרק ט

הרואה מקום וכו'. משמע בראי' מלתא אפילו לא בא אל המקום ההוא רק ראה את המקום מרחוק והנה לפי"ז איך צודק לשון הברכה שעשה ניסים לאבותינו במקו"ם הז"ה. ואפשר לומר ע"ד שכתבו חכמי האמת אשר חום הראי' פועל פעולה מוחשיית ע"כ נצטוינו לא ירא"ה ב"ך ערות דבר וכן צריכין ליזהר מעינא בישא. והטעם להיות חום הראי' הוא הקרוב מכל החושים אל הדעת שבמוח אשר סם הנשמת. הנה הוא הפועל ביותר כענין אשר תדע מכוונת התפילה שמכוונין בסדר העולמות ובמקום אשר האדם מכוין בדעתו שם נדבקת נשמתו והתלבשות הדע"ת הוא ביותר בחוש הראי' (כענין שאמרו רוא"ה אני את דברי אדמון) ע"כ במקום שרואה האדם ומטת אליו הדעת שם הוא בנמצא ע"כ צודק שפיר בראי' לחוד לומר בברכה במקו"ם הזה נ"ל:

ברוך שעשה ניסי"ם וכו' עיין ברע"ב אניסא דיחיד וכו' ובנו ובן בנו חייבין לברך ברוך שעשה נ"ס לאבותי וכו' טעמא בעי למה אניסא דרבים מברכינן בלשון רבים ניסי"ם ונראה דכ"א מישראל הוא עולם מלא ונמצא נעשה הנס בשביל כ"א בפ"ע וא"כ אפילו נס אחד מיקרי ניסי"ם. וא"כ לפי"ז כשנעשה תנס לשני יהודים היינו לא"ב ולב"ן. מחויב בן הבן לברך לשון רבים שעשה ניסי"ם לאבותי וכו' וצ"ע בדבר כי לא מצאתי זה בשום מקום בדברי הפוסקים:

הרע"ב ובנו ובן בנו מחויבים לברך וכו' לא ידענא אמאי פירש בנו ובן בנו דנראה דהה"ד כל הדורו' וגם הה"ד בני בנותיו:

תויו"ט בד"ה שעקר וכו' אבל נעקרה ע"ז ממקום אחר אומר שעקר ע"ז ממקום הזה עכ"ל. והתנא שלא הזכיר' כי תנא בא"י קאי ורצה לרמז לנו דהיוצא מא"י לחוץ הוה כעובד ע"ז ח"ו. ואיך יברך על עקירת ע"ז נ"ל:

תוכן העניינים

והיה ברכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה