והיה ברכה· רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב [בעל ה'בני יששכר']
פרק ח · משנה ז
מ"י שאכל וכו' הו"ל אכל ושכח ובתיבת מ"י להורות בא דאינו בחזקת כשרות כי הוא מן המיעוט דמ"י הוא זה ואיזה אשר יאכל לשובע נפשו וישכח לברך לקונו:
הרע"ב בד"ה שיתעכל וכו' סימן שלא נתעכל המזון ודוקא בשכח וכו' אבל במזיד וכו' עכ"ל מסידור לשון הרע"ב שפירש מתחילה שיעור עיכול הנשנה במשנתינו בסיפא ואח"כ פירש שכ"ח דרישא נרא' לומר ההוא דוק"א בשכח וכו' אבל במזיד וכו' קאי אדסליק מיני' היינו כשלא נתעכל המזון משא"כ כשישער בעוד שיחזור יתעכל המזון אפילו במזיד יברך במקום שנזכר ואפשר גם ב"ש מודו בזה: