אור ברסלב
והיה ברכה פרק ח › משנה א

והיה ברכה· רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב [בעל ה'בני יששכר']

פרק ח · משנה א

פרק ח

בש"א מבר"ך על היום ואח"כ מבר"ך על היין וכו' והנה בסיפא מיותר תיבת מבר"ך דהי' די לומר ואח"כ על היין אבל נראה דמרמז ואח"כ מבר"ך על היי"ן. היינו שיתחיל בברוך ולא אמרינן דהוה ברכ' הסמוכה לחבירתה וכן בדברי ב"ה:

בש"א מברך וכו'. בגמ' ת"ר דברים שבין ב"ש וב"ה בסעודה בש"א מברך על היום ואח"כ מברך על היין שהיום גורם ליין שיבא (כוס זה לא בא אלא בשביל שבת לקידוש רש"י) וכבר קדש היום ועדיין יין לא בא (רש"י וכבר קדש היום משקבלו עליו או מצה"כ) (ובד"ה ועדיין יין לא בא לשלחן וכשם שקודם לכניסה כך קודם לברכה). ובה"א מברך על היין ואח"כ מברך על היום שהיין גורם לקדושה שתאמר (שאם אין יין לא מקדשין רש"י) דבר אחר ברכת היין תדירה וכו'. מאי דב"ר אח"ר. וכ"ת התם תרתי והכא חדא ה"נ תרתי נינהו עכ"ל הגמ'. ונבוא כא להשכיל טעם כ"א מר מ"ט לא אמר כמר. דלכאורה כ"א אומר טעמים הגונים וחבירו לא דחה דבריו. והנה נחקור טעם הראשון של ב"ש דאמרו שהיום גורם ליין שיבוא וכפירש"י כוס זה לא בא אלא בשביל שבת לקידוש הכוונ' אילו הי' היום יום חול הי' רשאי לאכול בלא כוס והן היום כי קדוש היום קדושת היום גורמת להביא יין. א"כ היום הוא הסיבה להבאת היין והיין הוא המסובב מהיום ע"כ ברכת הסיבה קודמת וטעם הב' וכבר קדש היום משקבלו עליו או מצה"כ ועדיין יין לא בא לשלחן. הנה זה לכאור' אינו מובן כי מי ימחה בידו להביא יין אל השלחן קודם צה"כ וקודם שקיבל עליו קדושת היום. וצריכין לומר דה"ק דעל כרחך הסעודה הוא בשביל כבוד היום ע"כ מכינים אותה אחרי שקדש היום. וא"כ נתקדש היום בתחיל' ואח"כ מביאין היין אל השלחן:

והנה נהירנא שראיתי במהר"ם שי"ף שהביא ראיות והאריך להוכיח דהמקדש קודם צה"כ לא יפה עוש' דהקידוש לא ניתקן רק אחר צה"כ דייקא (לא יכולתי כעת לחפש ולעיין) והנה לפי"ז נוכל לומר אפילו היין מונח על השלחן מקודם. אבל לא מיקרי ביאתו אל השלחן עד שיהי' ראוי לקדש עליו וז"ש רש"י היום קדוש משקיבל עליו או מצה"כ עכ"פ משא"כ היין לא נתקרב למצותו אל השלחן עד אחר צה"כ והנה לפי"ז נוכל לומר דבהא פליגי ב"ש וב"ה דב"ש סברי דאסור לקדש מבע"י וכסברת מהר"ם שי"ף שכתבתי (לדעתו דעכ"פ אין לעשות כן לכתחיל') וב"ה סברי כיון דודאי יוצא גם מבע"י בקידוש. וא"כ אין כאן קדימה כ"כ ולטעם הראשון דאמרו ב"ש (לפי מה שפירשנו) דהיום הוא הסיבה אל היין הנה ב"ה אומרים אדרבא היין גורם הקידוש שאם אין יין לא מקדשין א"כ היין נקרא הסיבה אל ברכת קדושת היום. וי"ל דפליגי ב"ש וב"ה בהא דחקר הפרמ"ג אם המ"ע שהוא מדאורייתא דיכול לעשותה בכל האופנים וחכמים גזרו שלא לעשותה רק באופן אחד אם עשאה כעין דאור' אם יצא עכ"פ מדאורייתא או נאמר דגם חובת מ"ע דאורייתא לא יצא כיון דחז"ל גזרו דוקא באופן זה עשייתו שעש' באופן אחר הוה כלא עשה כלל. ואני בעניי הוכחתי מן הש"ס ותוס' דגם חובת ידי מ"ע דאורייתא לא יצא אכ"מ. ולפ"ז נוכל לומר דבהא פליגי בכאן ב"ש וב"ה. דהנה בכאן הוא ג"כ מ"ע דאורייתא זכור את יום השבת לקדשו לזכור קדושתו היינו קידוש היום בכניסתו אפילו בלא כוס וחכמים הוסיפו דוקא לזוכרו על הכוס זכרהו על היין. הנה ב"ה אומרים היין גורם הקידוש דאם אין כוס יין הגם שיעש' המצו' באורייתא ויזכור את קדושת היום בכניסתו לא יצא אפילו י"ח המ"ע דאורייתא א"כ היין הוא כל הסיבה להמצו' וב"ש סברי דהמצו' מדאורייתא יוכל לצאת י"ח אפילו בלא כוס. א"כ אין היין הסיבה ואדרבא כמש"ל לדבריהם נ"ל:

תויו"ט בד"ה מברך וכו' כתב הר"ב וכשם שקדם וכו' כן הלשון בברייתא עכ"ל תמו' לי שאין זה הלשון בברייתא רק הוא לשון רש"י עמש"ל:

תוכן העניינים

והיה ברכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה