והיה ברכה· רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב [בעל ה'בני יששכר']
פרק ו · משנה א
כיצד מברכין וכו':
עיין בתויו"ט ונ"ל תנא אקרא קאי השמים שמים לי"י והארץ נתן לבני אדם וכו'. וסמיך לי' ואנחנו נברך וכו'. רצ"ל אימתי הארץ נתן לבני אדם כשאנחנו נבר"ך וכו':
כיצד מברכין על הפירות. הנה יש להתבונן וכי ע"ל הפירו"ת בלבד מברכין הלא על כל דבר מברכין והול"ל סתם על פירות האילן מברכין וכו' ועל פירות הארץ וכו'. וגם למה מתני התנא דרך שאלה ותשוב'. ה"ל למיתני בתחילת משנתו מברכין על פירות האילן בורא פה"ע ועל פירות וכו'. וי"ל לפמ"ש דהתנא אקרא קאי שהארץ נתן לבני אדם כשאנחנו נברך. וא"כ צריכין לברך על כל דבר הנא' שהוא נהנה בארץ אבל יוצא י"ח כשמברך ברכה כוללת על כל דבר שהכל נהי' בדבר"ו (כאשר הוא באמת להלכה דיוצא בדיעבד) אבל קיי"ל דאסור לאדם לכתחיל' לפטור א"ע בברכת שהכל. רק לברך ברכה פרטיית על כל מין. ואם אינו יודע הברכה פרטיית לא יאכל וישתה. עד שילך לישאל לחכם הברכה פרטיית. וזה שמשמיענו התנא בנועם שיח אמריו שהתחיל דיני הברכות בדרך שאלה. וגם אמר ע"ל הפירו"ת דבר פרטיי מיותר להורות לנו הגם דיוצאין בדיעבד בברכה כוללת עכ"ז כשאינו יודע הברכה הפרטיית על כל פרי צריך לישאל פי החכם ללמדו דעת פרטיית הברכה על כל פרי ועל כל מין (מה רב"ו מעשיך י"י כולם בחכמ"ה עשית וכו' הבן הדבר כי הוא דבר נחמד):
אומ"ר בורא פה"ע נשמר התנא שלא להוציא מפיו התחלת הברכות בא"י אמ"ה. להורות דעובר על לא תשא בהזכיר ברכה לבטל':
פרי העץ הקדים התנא ברכת פרי העץ לפרי האדמה להורות דין קדימת ברכת פה"ע על ברכת פה"א:
ובזה ידוקדק לך נמי יתור לשון במשנתינו אומרו חו"ץ מ"ן היי"ן שע"ל היי"ן אומ"ר וכו'. דהנה תיבות שע"ל היי"ן מיותר. וכן בסיפא שע"ל הפ"ת. אבל לפי הנ"ל יתכן היטב דהנה שמר התנא למיתני דרך הקדימת לברכה. וסד"א לפ"ז לפי סדר משנתו נשמע דשאר פירות האילן יש להם קדימה על היין. וזה אינו והא דמתני יי"ן אחר הפירו"ת הוצרך כן לפי משפט הלשון באומרו חו"ץ מ"ן היי"ן. והנה ביאר תיכף שאין לפירות קדימה על היין ואדרבא שע"ל היי"ן הו"א אומ"ר ברכה מפורשת ופרטיית. ומוקדם לברכה על שאר הפירות וכ"ה בפ"ת והבן זה שיש לפרש בכונת רש"י והרע"ב שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו וכן הפת עכ"ל. ורצה לבאר ג"כ תיבות שע"ל היי"ן שע"ל הפ"ת. רצ"ל להיות שהוא יי"ן שהוא פ"ת ע"כ הוא אומר ברכה בפ"ע נ"ל:
ועל הירקות וכו' נסיב לירקות בפ"ע משום פלוגתא דר' יהודא:
הרע"ב בד"ה בורא מיני דשאין וכו' אבל אותן שדרכן לאכלן חיין שאכלן מבושלים עכ"ל. הרמב"ם לא הביא זאת הבבא. רק הבבא השנית אותן שדרכן לאכלן מבושלים ואכלן חיין וטעמו של הרמב"ם דאטו בשופטני עסקינן כיון שטובים יותר חיין למה לי' להטריח א"ע ולהפסיד עצים לבשלן. אבל כשיארע באיזה פעם כזאת גם הוא יודה לדברי הרע"ב: