והיה ברכה· רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב [בעל ה'בני יששכר']
פרק ד · משנה ז
אלא בחבר עיר הנה פירשו הכונה הוא בצבו"ר. והנה הרמב"ם ז"ל הטעים הדבר.
חב"ר הוא ת"ח ומסתמא הצבור אינם מתפללים רק אצל הת"ח ולו יהי' כדבריו לא ידענא למה לא אמרו בצבו"ר כמו בכל מקום. ומה שיש לי לומר בזה להיות בכאן זכירת ענין צבו"ר הוא פעם הראשון במשנה ותיבת צבו"ר פירשו דורשי רשומות שהוא ר"ת צדיקים בינונים ורשעים בוא"ו המצרפת. כי צריכין ישראל לצרף עמהם בחבורה את הרשעים כענין חלבנ"ה בקטרת. הנה חברת הרשעים באסיפת הקהל לא יקראו אלא חב"ר עי"ר מחוברים ומצורפים אל העיר. וי"ל בכאן דראב"ע טעמא קאמר דהנה תפילת המוספין הוא תפילה נוספת ואם האדם אינו שלם ח"ו. הנה כתיב למה לי רוב זבחיכם וכו'. ע"כ לא יתפלל אותה היחיד אלא בחב"ר עי"ר שמחברין הצבור ומצרפין עמהם גם את הרשעים ותפילתם לרצון לפני י"י הבן הדבר:
ועוד ארמז לך את אשר עם לבבי, מוס"ף הוא בחי' תוספ"ת כתובה שנותן החתן להכלה לחיבת היחוד השלם וה"ס יהוד"ה יוס"ף (בגי' מוס"ף) תרין משיחין והנה דו"ד כק' עי"ר כמ"ש הכתוב מן היום אשר הוצאתי וכו' לא בחרתי בעי"ר מכל שבטי ישראל וכו' ואבחר בדו"ד וכו' הרי שלך לפניך מלכו"ת בית דו"ד נק' עי"ר (בגי' פ"ר מנצפ"ך כנודע בנינה מתגבורות) ומעתה בין והתבונן בנבואת יעקב אסרי לגפ"ן עיר"ה גפ"ן יוס"ף כגיפ"ן דנציב וכו' הבן הדבר. וכיון שיכונה למשיח בן דו"ד עי"ר נק' משיח בן יוס"ף חב"ר עי"ר בין והתבונן. ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו: