אור ברסלב
והיה ברכה פרק ג › משנה ג

והיה ברכה· רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב [בעל ה'בני יששכר']

פרק ג · משנה ג

משנה ב

נשים ועבדים וקטנים זה סדר הנהוג אצל התנא המסדר המשנ' לשנות אותן כסדר הזה נשים דחשיבי ברישא כי מבני ישראל המה משא"כ עבדים כנענים וגם דעבדים חייבים בקצת מצות גמרינן ל"ה ל"ה מאשה ע"כ שונה מקודם הלומ"ד והדר הנלמ"ד וקטני"ם קא מתני לבסוף דהרי קטנים מצד עצמם פטורין לגמרי מכל המצות רק מה שמוטל על אבותם לחנכם:

פטורים מק"ש ומן התפילי"ן לא זו א"ז קתני לא מיבעיא ק"ש דפטורין נשי"ם ועבדי"ם דיש רשות אחרים עליהם וא"א להם לקרות כי יתבטלו מן העבודת בשעת הקריאה אלא אפילו תפילין דיכולין לעשות עבודת הרב והבעל גם בזמן שמונחין עליהם התפילין אפ"ה פטורים:

וחייבין בתפליה וכו' לא זו א"ז קתני לא מיבעיא תפל"ה דרחמי היא וכל אדם צריך לבקש על נפשו מאת הש"י הבורא כל הנשמות אלא אפילו במזוז"ה ג"כ חייבים ולא מיבעיא מזוזה דכתיב בה למען ירבו ימיכם וכו' והנהו נמי בעי חיי אלא אפילו ברהמ"ז דלא כתיב בה למען ירבו וכו' אעפי"כ חייבים:

ובמזוו"ה לא ידענא היכי משכחת לה בעבדים דאם יש לעבד בית הנה הוא של הרב דמה שקנה עבד קנה רבו. וא"כ החיוב הוא על האדון לקבוע מזוזה בביתו. ואם נאמר דהאדון אינו משתמש בבית הזה רק שדר בתוכו העבד ומזוזה חובת הדר היא הנה אם דר העבד בתוך הבית. הנה מיקרי שמשתמש בו האדון לו יהי' כשורו וחמורו העומרים ברפת בקר שחייבים בעליהם לקבוע מזוזה בהרפת ואפילו אם נאמר דנתנו במתנה בית להעבד ע"מ שאין לרבו רשות בו. הנה אם אין העבד דר בתוכו. הנה פטור הבית לו יהי' ביתו של בן חורין אם אין דרין ומשתמשים בתוכו פטור מן המזוזה דמזוזה חובת הדר הוא ואם העבד דר ומשתמש בתוכו הנה חיוב המזוזה על האדון כיון שהעבד הוא כמו שורו וחמותו והוה כרפת בקר של האדון. וגם מהיכן יקנה העבד מזוזה הלא הכל הוא של האדון וצ"ל דמזוזה לא קאי רק על נשים וקטנים ונקט עבדי"ם איידי דאינך ואפשר לומר דנקט בעבדים ג"כ להורות דיכולין לברך על קביעותה אבל המזוזה היא של האדון נ"ל:

וחייבין בתפל"ה בקטני"ם לא ידענא האיך שייך לומר חייבין בתפל"ה. וכן בברהמ"ז והאיך שייך לחייבן כיון שהם קטני"ם וצ"ל לומר רק לחנכם מחויב האב לחנכם. והנה לפי"ז גם בק"ש מהראוי לחנכם ובפרט שהיא מדאורייתא יותר מן התפלה וצ"ל כמ"ש הרע"ב שאינו מצוי אצל האב בזמן ק"ש. והנה לפי"ז גם תפל"ה זמן קבוע לה. ונראה לומר שאין החיוב כ"כ מוטל על האב רק להורות לו התפלה המחויבת מן התורה לדעת הרמב"ם דהיינו לבקש מהש"י בכ"י איזה דבר הצריך לו. וכן בברהמ"ז לשבח הש"י על המזון הניתן לו וכ"ז באיזה לשון שהוא מבין וכשיתגדל התינוק לפי שניו מחויב ללמדו הנוסח של התפלה וברהמ"ז לפי כח התינוק ממילא ק"ש אם יחנך אותו לקרותה בכל שעה שיזדמן לו אתי למיסרך גם בגדלותו לקרותה שלא בזמנה ובזמן ק"ש אינו מצוי אצלו ע"כ לא הטילו על האב לחנכו משא"כ תפל"ה. הנה בקטנותו האב אינו מחנך אותו רק לבקש איזה דבר מהש"י בכ"י באיזה שעה שיזדמן והיא המצוה המחויבת מדאורייתא לדעת הרמב"ם ואפילו כשיתגדל לא אתי למיסרך לעבור זמן תפלה דהרי תפלה המסודרת היא ענין אחר ממה שחינכו אביו לא אתי למיסרך נ"ל:

הרע"ב בד"ה קטני"ם אפילו קטן שהגיע לחינוך וכו' לפי שאינו מצוי אצלו תמיד בעונ"ת ק"ש עכ"ל כבר כתבתי לעיל דאי יחנך אותו שלא בזמנה אתי למיסרך גם בגדלותו לעבור זמנה משא"כ תפל"ה דחינוך הוא רק שמלמדו לבקש מהש"י בכ"י מה שצריך לו וכשיתגדל הנה יתפלל תפלה המסודרת ולא אתי למיסרך לעבור עונתה כן כ"ל לפרש בדברי הרע"ב אבל רש"י ז"ל לא כתב כלשו"ן הרע"ב שאינו מצוי בעונ"ת ק"ש רק כתב שאינו מצוי תמיד כשמגייע זמ"ן ק"ש. נ"ל דביאר בזה חילוק אחר ק"ש מתפל"ה דק"ש עיקר חיובא בהתחלת זמנה הגם דהלכה כר"י עד ג"ש ביום עכ"ז גם ר"י מודה שעיקר החיוב היא בהתחלת הזמן ואם יחנך את הקטן בק"ש בג' שעות ביום אתי למיסרך בגדלותו למיעבד כן לכתחילה משא"כ תפלה הגם דיש לה ג"כ זמן קבוע אין עיקר חיובה בהתחלת הזמן הרי תראה חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים דלזה מה שנ"ל:

בד"ה וחייבין בתפלה דתפלה רחמי היא ומדרבנן ותקנוה אף לנשים ולחנוך בה הקטנים עכ"ל. לפי מה שפירשתי לעיל בדברי הרע"ב דחינוך הקטנים בתפלה אין הכונה תפל' המסודרת דוקא רק לבקש בכ"י מהש"י לא יתכן בכאן הלשון ומדרבנ"ן היא ותקנוה אף לנשים ולחנך בה וכו' משמע דאתפלה המסורה קאי וצ"ע:

תוכן העניינים

והיה ברכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה