אור ברסלב
והיה ברכה פרק ג › משנה א

והיה ברכה· רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב [בעל ה'בני יששכר']

פרק ג · משנה א

פרק ג

מ"י וכו' בפרקין דלעיל הי' קורא בתורה ובכאן לא אמר בלשון הזה הי' וכו' מוטל וכו'. דלא רצה התנא לומר לשון הי' על הדבר הזה. הלואי לא יהי' עוד הדבר הזה בישראל:

פטור מק"ש ומן התפל' ומן התפילין ומכל המצות האמורות בתורה כ"ה הגירסא בספרי תלמודא דידן ואומר לד תחילה לדעת הגירסא הלזו לא זו א"ז קתני לא מיבעיא בק"ש דפטור דכתיב למען תזכור את יום צאתך מאמ"צ כל ימי חיי"ך ודרשו בירושלמי ימים שאתה עוסק בחיים ולא ימים שאתה עוסק וכו' (הגם שזה הענין נאמר רק על יצ"מ. הנה כתיב אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ להיות לכם לאלקי"ם לקבל עלינו יחודו ואחדותו הנה זכרון יצ"מ גורם חיוב קבלה עמ"ש בק"ש נ"ל) אלא תפל"ה דרחמי היא ויש סברא ביותר לומר דלא יפטר מן התפלה. ובפרט שמדת הדין מתוח עליו. ויש לו לבקש על נפשו אעפ"כ פטור ולא מיבעיא ק"ש ותפלה. דהנה מצטרך שהיית זמן מה באמירתם ויתבטל מלעסוק בכבודו של וכו' אלא אפילו תפילין שהוא מלובש בהן ואין כאן ביטול אעפ"כ פטור ולא מיבעיא כל אלה דצריכין כונת הלב ק"ש עכ"פ קבלת עמ"ש בפסוק ראשון ותפלה מדבר לפני המלך ותפילין אסור להסיח דעתו מהם ע"כ מהראוי שיפטר דא"א לי' ליתובי דעתי' ולכוין ובפרט שצריך לכוין הדעת לעסוק בכבודו של וכו', אלא אפילו כל מצות האמורות בתורה שא"צ כ"כ כיון המחשבה והדעת אעפ"כ פטור זה מה שנ"ל לפי הגירסא הזאת. והנה במשנה שבתלמוד ירושלמי ל"ג מ"ן התפל"ה עיין בתויו"ט משום דאתיא במכ"ש דתפלה דרבנן ואם מן המצות שבתורה פטור מכ"ש שפטור מן מצות דרבנן ונ"ל דזה תליא בפלוגתת הרמב"ם ורמב"ן דהרמב"ם ס"ל דתפלה אחת בכ"י הוא מ"ע דאורייתא ולעבד"ו בכל לבבכם (ונמנית ממנין תרי"ג) ובזה יונח לן אומרו ומן התפיל"ה בה"א הידיעה היינו אפילו התפילה הידועה הראשונה שבאותו היום שהוא מחויב בה מדאורייתא אעפ"כ פטור והרמב"ן ס"ל דכל התפילות הם מדרבנן. ולא צריך למיתנייא במשנתינו דכש"כ הוא (ממילא לפי הגירסאות יסבור תלמודא דידן כסברת הרמב"ם ותלמוד ירושלמי כסברת הרמב"ן):

והנה בתלמודא דידן גרסינן ג"כ ומכ"ל מצו"ת האמורו"ת בתור"ה ובתלמוד ירושלמי ל"ג לי' וכן ברוב ספרי המשניות ל"ג לי' והנה כתב התוי"ט דלא צריכין דנקט הנהו דחמורי ומכ"ש שארי המצות שבתורה עיי"ש וזהו חומרתן ק"ש קבלת עמ"ש. וכן תפילין לשעבד הלב והמוח והנה זה כל האדם ותפל"ה למאן דגרס לי'. הנה רחמי היא לבקש על נפשו בכ"ז ועידן כי הכל מסור בהשגחתו ית"ש כנודע למבין ומאן דגרס ומכל מצות וכו' צריכין למימר דלא אתין במכ"ש די"ל שאני ק"ש דאינה צריכה כוונה רק בפסוק ראשון ואפילו האומנין קורין בראש האילן ותפל"ה מאן דגרס ליה נוכל לומר לסברתו הגם דהיא מדאורייתא כסברת הרמב"ם עכ"ז הנוסח אינו מדאורייתא ויכול לבקש בכ"י בכל לשון שירצ' איזה דבר מהש"י ויוצא י"ח המצוה ולעבד"ו בכל לבבכם ואי קשיא הא קשיא דאתיין כל המצות במכש"כ מן התפילין וי"ל דחילופי הגירסאות תלין בפלוגתא דהנה קי"ל תפילין אסור להסיח דעתו מהם. ולפ"ז אין להוכיח שארי מצות מתפילין דתפילין אסור להסיח דעתו מהם ובכאן הוא דבר שא"א ובאם לא יסיח דעתו הנה יסיח דעתו מכבודו של וכו'. משא"כ שארי המצות לא אתיין מתפילין. והנה התוס' ז"ל מכח הכרח קושיא כתבו דנראה. דהיסח הדעת אינו רק קלות ראש. אבל בלא קלות ראש אין איסור והרבה מהראשונים לא ס"ל כהתוס' (גם מרן האר"י ז"ל החמיר בפשוטו שהיסח הדעת אסור) ולפ"ז זאת הפלוגתא מישך שייכת בחילופי הגירסאות לפי גירסת הירושלמי דל"ג מכ"ל מצוות וכו' הוא משום דאתיא מתפילין דחמירי כנ"ל ופטור מכש"כ מן שאר המצות ואי תימא שאני תפילין דאסור בהם היסח הדעת ובכאן הוא דבר שא"א הרי היסח הדעת אינו אלא קלות ראש כסברת התוס' ובכאן בודאי אין כאן קלות ראש בלב נשבר ונדכה ולדעת תלמודא דידן דגרסינן ומכ"ל מצו"ת וכו' דלא אתיא מתפילין דשאני תפילין דאסורין בהיסח הדעת. הנה יסבור היסח הדעת כפשוטו אסור (כבר כתבתי לך ידידי כל דברי אינם להלכה רק להבנת טעמי המשנה ולפלפל בגירסאות שיהי' הכל בכוונה ולא ע"ד ההזדמן. ואתה המעיין עשה כרצונך לעיין בפינות התורה ותמצא טעמים אחרים):

והנה מאן דגרס ומכל מצות וכו' יקש' ל"ל למיתני כלל מן הק"ש ומן וכו' ליתני סתם מי וכו' לפניו פטור מכל המצות וכו' י"ל דאז הוה משמע שגם מן מצות לית יהי' פטור ויהי' לו רשות לעבור ח"ו על אחת מכל מצות ייי אשר לא תעשנה קמ"ל דומיא דהנך מצות עשה דייקא ואם תאמר ליתני בפירוש מכל מצות עש"ה האמורות בתורה י"ל דסד"א גם ממצות עשה התלויות במחשבה כגון מצות אנכי י"י אלהיך. להאמין במציאותו ית"ש וכגון מצות י"י אחיד. להאמין באחדו"ת ומצות ירא"ה ומצות אהב"ה. קמ"ל דומיא דהנך שיש בהן עשי' משא"כ מ"ע התלויות בלב אינו פטור:

ובזה נ"ל להבין כוונת רש"י ז"ל בד"ה מי שמתו וכו' פטור מלקרו"ת ק"ש וכו' לכאורה וכי לא סגי לן לישנא דמתניתין פטור מק"ש והוא שינה והאריך לומר פטור מלקרות ק"ש להורות דאינו פטור מן ק"ש היינו מן הדבר הנאמר בק"ש דהיינו י"י אחד להאמין באחדו"ת וכיוצא רק פטור מלקרות הפרשה:

ומן התפל"ה ומן התפילי"ן פירוש ושורש תיבת תפל"ה ותפילי"ן יתפרש להלן אומרו מן התפל"ה בהא הידיע' כבר פירשנו לעיל אכתי מיבעיא לן אומרו מן התפילין בהא הידיעה וי"ל עפ"י מ"ש הארז"ל אבל בר מינן.לא יניח תפילין דר"ת עיי"ש טעמו סד"א דמי וכו' מוטל לפניו נמי הכוונ' על תפילין דר"ת אבל מן תפילין דרש"י לא יפטור, קמ"ל מן התפילין הידועים לכל וסוגיין דעלמא כוותייהו אעפ"כ הוא פטור (בני הגם שהוא דרך רחוק לבעלי הפשט אעפי"כ לא תקוץ בדברי אלה כי אין לך דבר שלא יהי' רמוז במשנה השלימה הבן):

את שלפני המטה ואת שלאחר המטה. את שלמטה צורך בהן פטורים ואת שאין למטה צורך בהם חייבים כ"ה גירסת הירושלמי וספרי המשניות וגירסת התוס' והרע"ב וגירסת תלמודא דידן הוא את שלפני המטה ואת שלאחר המטה. את שלפני המטה צורך בהן פטורים ואת שלאחר המטה צורך בהן חייבים וכ"ה גירסת רש"י וההפרש בין הגירסאות ידוע ויתבאר אי"ה בדברי פירש"י והרע"ב ותוי"ט:

תפלה שורש תיבת תפל"ה נמצא בתורה ההוא לשון בקש"ה ויתפל"ל בעדך וחי' מתרגמינן ויצני עלך. וכן ויתפל"ל אברהם מתרגמינן וצל"י אברהם וכן ואתפל"ל אל י"י ואתפל"ל גם בעד אהרן וכן תפלה לדוד תפל"ה למשה תפלה לעני תפלה לחבקוק והשורש נ"ל שהוא מלשון נפתול"י אלהים נפתלתי ומתרגמינן קב"ל י"י בעותי והוא מלשון היאכל תפל מבלי מלח. והנה נק' תפ"ל דבר שאין בו טעם כי המלח הוא הנותן טעם במאכל ובאין מלח במאכל אין בו טעם. והנה הדבר קשה להבין איך ע"י התפילה כביכול ישתנה הרצון העליון והרי כביכול הבורא י"ש הוא ורצונו חד ואיך יצויר שינוי רצון בדבר שאין בו שינוי ותמורה ע"כ ההולכים אחרי שרירות לבם בחכמות חיצוניות יכחישו זה. והנה מאומת הדבר לנו עפ"י התורה ויש טעמים כמוסים בזה אפילו להבן הדבר בחק האנושי למי שחלק לו אלקים בבינה אבל א"א לגלות הדברים הנסתרים לכל ההמון רק אמונת אומן להאמין זה בדרך אמונה מבלי טעם ע"כ נק' הבקשה בלשון התור' תפל"ה מלשון היאכל תפ"ל שהוא דבר בלי טעם רק באמונה. וי"ל עוד תפל"ה הוא מגזירת טפל"ו עלי שקר שפירושו נתחברו עלי בשקר הזדים ועושי רשע' (והט' והת' ממוצא הלשון מתחלפין) שע"י הבקש' שהאדם מבקש מאת הש"י הנה הוא נדבק בקונו. ועיין בש"ע או"ח סי' ס"ב ע"כ נק' הבקש"ה בשם תפלה מלשון חיבור:

ותדע עוד תפל"ה בגי' תקט"ו מנין ואתחנ"ן שהתפלל משה תקט"ו תפלות היינו ט"ו פעמים ת"ק. דהנה תפל"ה מגעת עד לערבו"ת והנה מהלך עוה"ב ת"ק שנים ומן הארץ לרקיע ת"ק שנים ועובי של רקיע ת"ק וכן עד ערבות. הרי ט"ו פעמים ת"ק ובחיות הקודש כתיב ורגליהם רגל ישר"ה ט"ו פעמים ת"ק:

תפילי"ן י"ל ג"כ פירושו לשון דביקות וחיבור (כמ"ש בתפילה) דבתפילין מבואר חסדי הש"י שעשה עם ישראל ועי"ז תגדל ותתפשט בלב האהבה. וכן משארז"ל תפילי"ן דמרי עלמא מה כתיב בהו דכתיב בהו מעלת ישראל וכביכול תגדל אהבת הש"י לבניו העמוסים מני בנון תפילי"ן בגי' פסת"ם זה השם צריכין לבוץ בתפילין לבל יהי' היסח הדעת:

הרמב"ם ענין דברו מוטל לפכיו אינו רצ"ל שיעמוד לפניו אך רצ"ל קודם וכו' ואע"פ שאינו עמו במקום אחד אבל כשלא יהי' וכו' קרובו מאותן שהוא חייב וכו' הוא חייב בק"ש וכו' אבל אם יהי' לפניו וישמרתו אז יהי' פטור מק"ש עכ"ל בגמ' מקשה מוטל לפניו אין ושאינו מוטל לפניו לא ורמינהו וכו' ותירץ ר' אסי כיון שמוטל עליו לקוברו כמוטל לפניו דמי ולכאור' נוכל לומר ולפתור משנתינו שמוטל עליו לשומרו וי"ל דא"א לומר כן דא"כ ל"ל למיתני מת"ו דייקא הל"ל מי שמת מוטל מוטל לפניו ע"כ לומר דמיירי שמוטל עליו וכו':

אחד שיהי' לפני המטה או אחר המטה וכו' עכ"ל נראה בעליל דגרס במשנתינו כגירסת הרע"ב:

והכל פטורים מן התפילה והטעם מפני טירדת הלב עכ"ל לא קאמר הטעם מפני שהוא מדרבנן דאיהו ז"ל אזיל לשיטתו דתפילה הראשונה ביום היא מדאורייתא ומשנתינו אמרה מן התפל"ה בהא הידיעה משמע אפילו מתפלה המיוחדת היינו המחוייבת מדאורייתא:

הרע"ב בד"ה מי שמתו מוטל לפניו אחד מן הקרובים וכו' עיין מ"ש בדברי הרמב"ם:

בד"ה ואת שאין למטה וכו' כגון ההולכים ללות וכו' לכבודו חייבין עכ"ל יש להתבונן מאי קמ"ל הרי לא טרידי וי"ל דקיי"ל דמבטלין ת"ת בשביל הוצאות וכו' והולכים ללות וסד"א דה"ה דק"ש קמ"ל גדולה ק"ש בעונתה מן ת"ת:

בד"ה אלו ואלו פטורים מן התפלה דלאו דאורייתא היא כמ"ו ק"ש עכ"ל תיבות כמ"ו ק"ש היא שפת יתר ונראה לפרש אפילו לדעת הרמב"ם דס"ל תפילה האחת בכ"י היא מדאורייתא אפ"ה אינה דומה לק"ש דק"ש נוסחתה היא מדאורייתא משא"כ נוסח התפילה אפי' לדעת הרמב"ם אינה דאורייתא ויוכל לומר איזה בקשה בכל לשון באיזה שעה מהיום שירצה ויוצא י"ח המצוה מדאורייתא:

בא"ד ואיכא דאמרי מפני שהיא צריכ' כוונה יתירה עכ"ל רצ"ל ובכאן אפי' המלווים אית להו טירדת הלב והוא טעם הרמב"ם:

תוי"ט בד"ה מק"ש וכו' נושאי וכו'. ה"ג בספר מדוייק עכ"ל כבר נתבאר לעיל החילופי גירסאות ופירושם:

בא"ד אלא דתנא אלו שהן חמורות וכו' עכ"ל עמ"ש לעיל בדיוקי המשנה

בד"ה ואת שאין וכו' ואין להקשות דאכתי ג"ח היא וכו' לא ידענא מאי קושיא הרי יכול לקיים את שניהם ואפשר להסביר זה בתירוץ התוי"ט ועמש"ל:

רש"י בד"ה מי וכו' פטור מלקרות ק"ש וכו' עמש"ל בדקדוקי המשנה:

בא"ד והוה דומיא דחת"ן עמש"ל דרמז רש"י דגרסינן פרקין בכאן:

בד"ה את שלפני המטה שיתעסקו בו כשתגיע המטה אצלם ושלאחר המטה נשאוהו כבר שלפני המטה צורך בהם פטורים אם צריכין לשאתו פטורין ושלאחר המטה אף אם צורך בהן חייבין הואיל שכבר יצאו י"ח עכ"ל. הנה רש"י ז"ל פירש זה כפי הגירסא הנמצאת במשנה שבתלמודא דידן ולכאורה תמוהים הדברים דאם המטה צריכה להן מה לי בזה שכבר נתעסקו ויש ליישב דהנה רש"י ז"ל פירש וחילופיה"ן שכן דרך שמתחלפין לשאת לפי שהכל חפצים לזכות בו עכ"ל ורצ"ל שיש מתעסקים הרבה רק שהעם אינם מניחים ליחידים להתעסק רק שכל אחד יזכה במצוה וישא את המטה ויש אנשים מכובדי' שמכבדין אותם שישא ב' פעמים וכיוצא לזה קאמר אנשים כאילו הגם דנקראים שיש למטה צורך בהם דידוע שמכבדין אותן לשאת גם אחר שנשאוהו כבר עכ"ז כיון שכבר יצאו י"ח והמצו' אפשר להעשות ע"י אחרים ומה שהוא המנהג שמכבדין למכובדים בפעם שנית הוא רק מפני כבודם. הנה כעת שהגיע זמן ק"ש כבוד המקום עדיפא וחייבין לקרות ק"ש נ"ל מיהו לגירסת הירושלמי והתוס' יתישב שפיר כפי' הרע"ב וכ"נ מהרמב"ם:

בד"ה אלו ואלו פטורים מן התפלה דלאו דאורייתא היא עכ"ל עמ"ש בדברי הרע"ב שהוסיף תיבות כמ"ו ק"ש ורש"י ז"ל אפשר ס"ל כרמב"ן דתפלה היא לגמרי מדרבנן ואין הכרח כ"כ:

תוכן העניינים

והיה ברכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה