והיה ברכה· רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב [בעל ה'בני יששכר']
סדר זרעים
בו התחיל רבינ"ו הקדו""ו סידור תור"ה שבע"פ והוא עפ"י סדר הכתוב הנרמז בדברי הנביא כמשארז"ל. וטעמא בעי למה דוקא בזה הסדר. הנה ז"ל הרמב"ם. מפני שהוא כולל מצות מיוחדות בזרע הארץ. וזרע הארץ מחי' לכל בע"ח וכיון שא"א לו לאדם לחיות בלא אכילת מזון לא יתכן לו עבודת ה' בלא מזון ובשביל כך הקדים לדבר במצות המיוחדות בזרע הארץ עכ"ל וי"ל שזה שאמרז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונת"ו יחי' היינו ס' זרעי"ם שנק' אמונת. וכן אמר דוד כל מצותיך אמונה. רצ"ל כל מצותיך תלוים בס' זרעי"ם שנק' אמונ"ה.
ועפ"י דרך הקודש סדר זרעי"ם הוא במדת חסד (דנוק תורה שבע"פ) כנודע מכתבי מרן האר"י ז"ל הנה קרא שמו רבינ"ו הקדו"ש זרעי"ם ע"ש הכתוב זרע"ו לכם לצדק"ה (מדת מלכו"ת תור"ה שבע"פ נק' צדקה. איהו צדיק ואיהו צדק"ה כי צדיק י"י צדקות אהב) וקצרו לפי חס"ד הבן.
קרא רבינ"ו הקדו"ש לכל חלק מהסדר מסכ"ת עיין בתויו"ט פירושו. וגם מה שהביא בשם ס"ח. שהוא לשון אריגה שהתור"ה שבע"פ דומה לצמר ופשתים שעומלים ואורגים בה ואנן נמי נימא לפי הפשו"ט מסכת. נק' אותה הכלי שהאורג משליך עם החוט (של השתי בתוך הערב) ממזרח למערב. ואח"כ ממערב למזרח ובכל פעם ע"י ההחזרה נארג הבגד יותר כך נק' כל חלק מן תורה שבע"פ בשם מסכ"ת להורות שלא יאמר האדם. כבר גמרתי החלק הזה. ואין מן הצורך עוד לחזור עלי' רק הפוך בה וחזור עלי'. ובכל פעם תמצא בה טעם חדש כעין המסכ"ת שבכל פעם שחוזרת מארגת יותר. והוא מה שאמחז"ל נמשלו ד"ת לשדי"ם. מה הדד הזה כ"ז שהתינוק ממשמש בה מוצא בה טעם כך ד"ת וכו':
ובהעמיק יותר הנה אין קץ לתורתינו. ע"כ כל חלק ממנה אין לו גמר ותמיד נעוץ סופה בתחילתה כמו מלאכת המסכ"ת כשמגעת אל הסוף חוזרת לראש. ע"כ המנהג הנהוג בישראל בסיום מסכ"ת לומר איזה דרוש לנעוץ סופה בתחילתה הדר"ן על"ך:
ופרפרת לחכמה היא הגימטריא שם רמ"ז והן מספר מסכ"ת בגי' תק"ד ידוע מכתבי מרן האר"י ז"ל הפלפול בקושיות ותירוצים בתור"ה שבע"פ הוא להסיר הק"ש והתב"ן שהם הקליפות מן השכינ"ה שנק' תור"ה שבע"פ ולקשט אותה בכ"ד קישוטין מז"ה ומז"ה המה כתובים והלכ"ה אותיות הכל"ה (בגי' ס' ששים המה מלכות) והוא גימ' אדנ"י עם ד' אותיות והכולל (וע"כ צריך לפלפל בכח והזיעה משברת הקליפות) כ"ז הוא בכתבי האריז"ל. והנה ידוע דעיקר הקליפות וכללותם הם ס"מ וב"ז לילי' (נהירנא ששמעתי רמז במשנה כופין את הס"ל (ר"ת ס"מ לילי') לפני האפרוחי"ם. היינו הת"ח העוסקים במשנה וגמ'. כמ"ש בת"ז) והנה ידוע ב"ב יבער הש"י את רוח הטומאה מן הארץ. והנה מן הס"מ יקח הש"י אות המ' וישאר החיות של ניצוץ הקדוש.
סא"ל (שם קדוש מן ע"ב שמות והוא בגי' צ"א) מנין יחוד הוי' אדנ"י והוא נרמז בר"ת פות"ח א"ת ידי"ך וכן בס"ת בא"ת ב"ש. א"כ עיקר השבירה לשבר הקליפות הוא לשבר אות מ' מן הדכורא והנוק' תשבר לגמרי לאין מרפא. והנה לילי' עם אות מ' בגי' תק"ך זה הצריך שבירה ע"י עסקינו בתור"ה שבע"פ. ע"כ כל חלק ממנה מסכ"ת בגי' תק"ך להורות שהעוסק בה משבר הקליפות ונשגב י"י לבדו:
ואת אדרו"ש לך. מסכ"ת בגי' תק"ך: בגי' קישוט"י כל"ה ז"ה וז"ה כמש"ל בשם האר"י ז"ל כשמשברין הקליפות ומסירין אותם מן ההלכ"ה אזי מקשטין את הכל"ה העליונה בכ"ד קישוטין הנרמזים בפסוק מז"ה ומז"ה המה כתובים ויצדק לפ"ז כפשוטו פי' מסכ"ת שע"י הלימוד הזה אורגין להכלה העליונה תכשיטי' הבן:
ואמסור לך בלחישה סו"ד י"י ליריאיו עפ"י פירוש התויו"ט בשם מסכ"ת הוא לשון מזיג"ה. ע"ד מסכ"ה יינה. הנה היא סוד המזיגה הניתן מן תור"ה שבכתב לתורה שבע"פ. והתורה שבע"פ ממלטת ויולדת בכל פעם תולדה חדשה בין והתבונן. והנה היא כדמיון מזיגת היי"ן (סוד הגבורו"ת) עם המי"ם (סוד החסדי"ם). הבן הדברים.
מי"ם יי"ן בגי' ק"ס סוד הפדיון נפש אשר כונתו הוא להמתיק הדין ע"י שמות החס"ד והרחמי"ם כנודע:
כל מסכ"ת נחלקת ג"כ לחלקים כל חלק נק' פר"ק כמו פרקי הגוף שכל אבר מיוחד בפ"ע נק' פר"ק. כן המסכ"ת הוא קומה שלימה וכל ענין וחלק בפ"ע נק' פר"ק. והוא מלשון הכתוב ויתפרקו כל העם וכו' הוא לשון הפרשה שהפרישו הנזמים מאזניהם. וכן אל תעמוד על הפר"ק מקום פרשת והבדלת הדרכים:
ובפרפראות לחכמה היא הגימטריא פרק בגי' ש"פ. יחוד שמות הוי' עם אדנ"י אות נגד אות י' פעמים א' ה' פעמים ד' ו' פעמים נ' ה' פעמים י' בגימטריא ש"פ:
כל פר"ק נחלק להלכות כל הלכה נק' משנ"ה (אותיות גשמ"ה). יעוין כונתו בכתבי מרן האר"י ז"ל. ועפ"י פשוטו הוא כמו משנ"ה למלך הוא הממונה אשר על פיו יצאו ועל פיו יבואו כל ציוויי המלך המבאר לעם משפטי המלך כמו כן משנ"ה תור"ה שבע"פ מבארת משפטי התורה שבכת"ב ובלעדה לא ירום וכו':
התחיל התנא במס' ברכו"ת הטעם כתב הרמב"ם וז"ל שהרופא הבקי שירצה לשמור בריאת הבריא על תכונתה שהיא עומדת עליו יקדים תיקון המזון בתחילת הבריאות. וע"כ ראה החכם הזה להתחיל בברכו"ת. שכל מי שיאכל אין לו רשות לאכול עד שיברך (הנה בזה שהתחיל בברכות קודם שהתחיל בזרעים. יורה לנו שאסור לאכול הזרעים עד שיברך וכו') ולפיכך דיבר על כלל הברכו"ת שהאדם חייב בהם על המזונות ועל המצות. ואין לך מצוה שהאדם חייב בה בכ"י אלא ק"ש בלבד. ואין נכון לדבר בברכו"ת ק"ש קודם שידבר על ק"ש עצמה לפיכך התחיל מאימתי קורין את שמע וכו' עכ"ל. ונ"ל עוד בזה דאילו הי' מתחיל תחילה בברכת ק"ש ואח"כ בק"ש. אז הי' משמע דאסור לקרוא ק"ש קודם שיברך כמו במזונות ובאמת מותר בשעת הצורך לקרוא ק"ש ולברך הברכות אח"כ וכמו שעשה רבינ"ו הקדו"ש בלמדו ההלכה לתלמידים וכן מותר לברך הברכות ואח"כ אח"ז מה לקרוא ק"ש וכמו שהוא לדעת רש"י שקוראין ק"ש עם ברכותיה בבה"כ קודם זמנה ויוצאין אח"כ בק"ש שעל המטה בלא ברכות כי הברכות אינם שייכים כ"כ לק"ש וכמ"ש הרשב"א ז"ל נ"ל:
הרב הגדול בעל סמיכו"ת חכמי"ם כתב טעם בהתחלה בברכו"ת דהנה הסדר הזה נק' אמונ"ת. והנה ע"י הברכות שמברכין עונין אמן וגדול העונה אמ"ן יותר מהמברך ע"כ תוכן דבריו ולפי דבריו י"ל יותר מרווח דהברכו"ת הם סובבים על דרכי האמונ"ה שמברך להשי"ת על כל דבר שנהנה באומרו בורא פרי העץ או פה"א וכיוצא הנה זהו האמונה שמאמין בהשגחה נפלאה בפרטית על כל ענין וענין ומאמין אשר בכח האדם ועוצם ידו בחרישה וזריעה ומו"מ לא יפעול מאומה רק בכח המשגיח היוצר כל אשר הוא הנותן כח לעשות חיל והוא הבורא הכל וזן ומפרנס לכל בריותיו ע"כ אמחז"ל הא דכתיב לי"י הארץ ומלואה קודם ברכה. והארץ נתן לבני אדם לאחר ברכה. דכיון שע"י הברכה מאמין שהכל נהי' בדברו הנה הש"י בחסדו נותן לו במתנה ליהנות מן המאכל ההוא א"כ הברכת היא עיקר האמונ"ה ע"כ התחיל בסדר אמונ"ת במס' ברכו"ת:
והנה בעבור זה התחיל בק"ש שמבואר בפ' והי' א"ש. הענין הנרצה הזה שהכל תלוי בהשגחת הבורא. והי' אם שמוע תשמעו אל מצותי וכו' ונתתי מטר ארצכם ואספת דגנך וכו'. השמרו לכם פן יפתה וכו' ועצר את השמים וכו' והאדמה לא תתן וכו'. הרי הענין הזה אשר מתפעל האדם ע"י הברכות הוא מבואר בק"ש ע"כ התחיל בק"ש והוא נכון וגם כפשוטו כיון שהסדר נק' אמונ"ת התחיל בק"ש שהיא עיקר אמונת הדת ויסודי התורה.
עוד כתב הרב הנ"ל טעם דקיי"ל תיכף לת"ח ברכ"ה ע"כ תיכף בהתחלת התלמו"ד מתחילין בברכו"ת עכ"ד. (ונ"ל דע"כ התחיל בק"ש דלדעת ר"א בגמ' ברכות איזהו ע"ה כל שאינו קורא ק"ש) ובזה יונח לנו הא דקשיא לי במכילתין ברכות דף מ"ב א"ר זירא ג' תכיפות הן תיכף לסמיכה שחיטה תיכף לגאולה תפלה תיכף לנט"י ברכה. אמר אביי אף אנו נאמר תיכף לת"ח ברכה דלכאורה קשה דלא דמי להדדי דמאמר ר"ז הוא על התחייבות עשיית האדם היינו תיכף לעשייתו זאת המצוה מחויב לעשות הענין הנסמך אליו משא"כ דברי אביי הנה לקבל ת"ח בביתו. הנה הוא בפועל האדם יכול עשותו משא"כ הברכ"ה אינה מסורה בידו. רק הבורא ית"ש יצו אתו את הברכ"ה. ועפ"י דברי הרב הנ"ל זה ג"כ נ"מ לדינא כיון דמוכח מן התורה תיכף לת"ח ברכ"ה. הנה האדם כשמתנדב רוחו להתחיל לימודו יתחיל בברכ"ה ג"כ. היינו במס' ברכות:
ובזה יש קישור סוף המשניות לתחילתן ארשב"ח לא מצא הקב"ה כלי מחזי"ק ברכ"ה לישראל אלא השלו"ם. והנה להבין ענין מחזי"ק ברכ"ה מהו שהוא כעין מי שתופס איזה דבר ומחזיקו יתפרש הענין עפ"י התחלת המשנה מאימתי קורין א"ש. והנה קשה תנא היכי קאי מ"ש דהתחיל בק"ש דייקא. והנה מוכרחני לומר כדברי הרמב"ם דרצה להתחיל בברכו"ת ולא יתכן שידבר מברכות ק"ש קודם שידבר מן ק"ש. ומהו ההכרח של התנא שרצה להתחיל דוקא בברכו"ת. הנה הוא כדברי הרב הנ"ל. דרצה להורות תיכף לת"ח ברכ"ה. הנה בזה יבואר לן שפיר דברי רשב"ח בסוף המשנה לא מצא הקב"ה כלי מחזי"ק ברכ"ה לישראל (היינו לא מצא הש"י מצוה שתשרה הברכה תיכף לעשיית המלוה) אלא השלו"ם. היינו הת"ח המרבים עולו"ם בעולם. תיכף כשעושה המצוה ומארח ת"ח בביתו תיכף מחזיק בחזקה את הברכה ופטטיא דאורייתא טבין דרוש לכבוד התורה וקבל שכר:
עוד כתב הרב הנ"ל טעם התחלת התנא בברכו"ת כדי שתהי' התור"ה שבע"פ התחלתה כמו תורה שבכתב דאמרו רז"ל למה התחילה התורה בבי"ת מפני שנרמז בה ברכ"ה (משא"כ באות א' נרמז ההיפוך) ע"כ גם תור"ה שבע"פ מתחלת בברכ"ה עכ"ד. ולפ"ז י"ל דזהו הטעם נשיאת כפי"ם דוקא בשעת ברכ"ה. וכן מנהג ישראל לברך את חבירו בידי"ם. וכן מצינו ביעקב כשבירך את בני יוסף בידי"ו דוקא הטעם י"ד מלא יו"ד דל"ת בגי' ב"פ ברכ"ה. הוא רמז בקשתינו מלא ידינ"ו מברכותיך ב"פ ברכ"ה לתור"ה בכת"ב ובע"פ:
עוד כתב הרב הנ"ל כמו התור"ה שבכת"ב התחילה בבריאה בראשית בר"א וכו' כן התור"ה שבע"פ התחילה בברכו"ת מדברים רובם בבריאה בור"א פרי העץ בור"א פה"א וכיוצא ומתחיל בק"ש י"י אח"ד כמו תורה שבכתב ויהי וכו' יום אח"ד (לא אמר יו"ם ראשו"ן) לפי שהי' הקב"ה יחיד בעולמו ע"כ התחיל בכאן ג"כ בערבי"ת ברישא כברייתו ש"ע כמ"ש בגמ' עכ"ד וי"ל לפ"ז הנה ב' התורות מתחילין בבריאה להורות דהלומד בהם הוא בורא שמים חדשים וארץ חדשה כמבואר בזוהר בראשית דף ה'. גם כל התנהגות הבריאה הוא ע"י התור"ה:
עוד כתב הרב הנ"ל טעם ההתחלה בברכו"ת הוא עפ"י מ"ש בגמ' והי' אמונת עתך וכו' אמונת זה ס' זרעי"ם עת"ך זה סדר מועד וכו' ואפ"ה אי יראת י"י היא אוצרו אין וכו' הרי צריך להקדים הירא"ה להלימוד ואמרינן מאן דבעי למהוי חסיד"א יקיים מילי דברכו"ת עכ"ד. הנה דעת הרב הוא דדרגא דחסידא הוא דרגא דיראה ולדעתי שגבה מעלת החסידים דדרגא דדחסיד"י הוא בבחי' אהב"ה הנפלאה כמבואר להשוקד על דלתי הזוה"ק (ועיין ברוק"ח) וכמשארז"ל איזהו חסי"ד המתחס"ד עם קונו אכ"מ בביאור רחב לענין הזה ידוע הדבר אל החבירים:
וי"ל סתם לפי דרך הרב הנ"ל. דהתחיל בברכו"ת דמאן דבעי למהוי חסיד"א יקיים מילי דברכו"ת והקדימה תור"ה שבע"פ לדבר מענינים הנוגעים לחסידו"ת כענין שאמרז"ל מתוך שחסידי"ם הם תורת"ם משתמר"ת ( (מתברכ"ת) ומלאכתם נעשית מאליהם (הגם שכתבתי לעיל דהלכה כר' ישמעאל דאמר הנהג בהם מנהג ד"א עכ"ז גם ר"י מודה לרשב"י דדרכי החסידו"ת מועילים שתתברך התורה במעיו) דהנה זאת התור"ה ארוכה מארץ מדה. והנה המתנהג בדרכי החסידות היינו לפנים משורת הדי"ן מבלי גבול וצמצום. הנה יסייעהו הש"י גם בעסק התור"ה מבלי גבול וצמצום אחי ידידי הבן הדברים ויונעם לנפשך כי הוא דבר עמוק בחכמה:
והנה לפ"ז י"ל פי' הפסוק בשבחא דאשת חיל פיה פתחה בחכמ"ה ותורת חס"ד וכו'. דהנה התורה שבע"פ אנוק' אשת חיל ירא"ת י"י. מלכו"ת פ"ה ותור"ה שבע"פ קרינין לה ע"כ שלמה מלכא דירית מלכותא סיפר בשבחה) פי' פתחה בחכמ"ה היינו פתחה מאימתי קורין את שמע בערבי"ת ברישא. כברייתו של עולם וברייתו ש"ע בראשי"ת ברא בראשי"ת בחוכמת"א ראשית חכמ"ה והתחלתה בברכו"ת דמאן דבעי למיהוי חסיד"א יקיים מילי דברכות ז"ש פיה פתחה בחכמ"ה היינו כברייתו ש"ע שנברא בחכמה ק"ש דערבית ברישא. ותורת חס"ד על לשונה המשך כל המסכתא מדברת בלשונה מתורתן של החסידי"ם היינו מילי דברכות:
והנה עיין בדבר שכתב הרב הנ"ל טעם למה לא פתח במילי דאבו"ת ובמילי דנזיקי"ן שהם ג"כ מתורתן של החסידי"ם ונ"ל מילי דאבות ונזיקין אפשר לו לאדם שלא יגיע לידי מדה זו. אבל מילי דברכות בהכרח הוא לכל אדם דא"א לו לאדם שלא יהנה כלל מן העוה"ז וממילא הכרח הוא שיברך:
עוד כתב הרב הנ"ל טעם התחלת תור"ה שבע"פ בברכו"ת להורות דאסור ללמוד בלא ברכת התור"ה ואמרו רז"ל בפסוק ער מה אבדה הארץ ויאמר י"י על עזבם את תורתי שלא ברכו בתורה תחילה עכ"ד. ויש להטעים הדברים כיון דמניעת הברכ"ה קודם הלימוד נק' עזיב"ת התור"ה כמד"א על עזבם את תורתי ממילא קניית התורה הוא ע"י הברכ"ה ע"כ התחילה התור"ה בברכו"ת וי"ל לפ"ז דהתחיל מס' ברכו"ת בק"ש להורות ההלכה משקרא ק"ש א"צ לברך שכבר נפטר באה"ר:
המאמר הזה של ברכת התור"ה. הואיל דאתי לידינו נימא בי' מלתא. לדרוש בברכ"ת התור"ה קודם התחלת הלימוד הוא הנדרש מרז"ל בפסוק מי חכם ויבן זאת וכו' על מה אבדה הארץ וכו' ויאמר י"י על עזבם את תורתי וכו' אמר ר"י א"ר שלא בירכו בתורה תחילה ואמרו שם דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמה"ש ולא פירשוה עד שפירשה הקב"ה בעצמו ויאמר י"י על עזבם וכו' שלא בירכו בתורה תחילה. והנה הדבר הזה הוא לפלא. מהו הענין הנרצה ששאלו לחכמים ולנביאים ולמה"ש והלא לפניו ית"ש נגלו כל תעלומות וכיון שהי' גלוי לפניו שלא ידעו להשיב למה שאל להם וגם תוכן השאלה לא נדע על מה אבדה הארץ הלא כל התורה ונביאים מלא מזה שהוא בעבור החטא והנביאים הוכיחו את ישראל על כמה חטאים שונים והתרו בהם שתהי' הארץ שממה. וגם ביותר יש להתפלא ויאמר י"י על עזבם את תורתי. היכן נרמז בזה דרשתם שלא בירכו בתורה תחילה וגם מן התימא וכי זה הוא העון הגדול מכל העונות שהוכיחו אותם הנביאים. וגם למה עשו כזאת ולא בירכו כיון שהוא דבר קל ואין היצר מנגד לזה וביותר מנגד על לימוד התור"ה בעצמה. ומה שנ"ל בזה הנה דרשו חז"ל תרי"ג מצות נאמרו לו למשה בסיני שנאמר תור"ה צוה לנו מש"ה היינו מנין תור"ה צוה לנו משה חוץ אנכ"י ול"א יהי"ה ל"ך ששמענו מפי הגבורה. והנה תראה בטבע האיש הישראלי אפילו הוא ח"ו קל שבקלים בעל עבירות ואינו יכול לכבוש תאוותו מחמת פיתויי היצר עכ"ז בבוא מכריח להכריחו בהעברת הדת אפילו בהרכנת ראשו. הנה מוסר נפשו ומקבל עליו יסורי מיתה ומאבד כל עוה"ז ולא ישמע לדברי המכריח. ובענינים אחרים הוא עובר על התורה כי ערבה לו תאוות הארציות וידוע לכל דכבישת התאוה ברגע המה יסורים קטנים לגוף. ומאד קלים מיסורי המיתה שמקבל עליו בעבור אהבת בוראו עכ"ז זה הוא הטבע בכל ההמון הישראלי לקדש שמו הגדול בבוא מכריח להעביר הדת וזה הוא הדבר המפורסים בישראל אין מן הצורך לראיות והוא לפלא והענין הוא דלהיות אנכ"י ול"א יהי"ה ל"ך. שמענו כולנו מפי הש"י מבלי אמצעי נשאר הענין מוטבע קיים לעולמים בתוך נפשותינו שלא לעבור על אנכ"י ול"א יהי"ה ל"ך בשום פעם משא"כ על שארי המצות עשין ולאוין כיון ששמענו אותם ע"י סרסור לא נשאר הענין קיים בטבע כ"כ ואין ביכולת כל האדם לכבוש תאות היצר הגם שכבישת התאוה היא יסורים קטנים לגוף עכ"ז ברוב מתגברת התאוה על האדם לעבור עבירות שונות בכח התאוה. והנה הש"י ב"ה אמר אנכ"י ל"א יהי"ה ל"ך מפיו ית"ש לישראל ואינך מספר תור"ה אמר לנו ע"י משה. בזה הודיע לנו אשר כלל המצות הם אנכ"י ל"א יהי"ה ל"ך היינו כל העשין נכללין באנכ"י כל הלאוין בל"א יהי"ה ל"ך. הנה אמר לנו הש"י כל המצות כלל ואידך פירושא הוא המה פרטיית כל המצות אמר ע"י משה. והנה לפי"ז כשיעבור האדם איזה עבירה מהעבירות. הנה עובר על ל"א יהי"ה ל"ך. דהנה בזה מכניס א"ע תחת המרכבה טמאה שהיא ע"ז ממש והנה אם יתאמת אצל האדם כ"ז אשר כל המצות והלאוין נכללין באנכ"י ל"א יהי"ה ל"ך. הנה בקל נקל בעיניו לכבוש תאותו דהרי על אנכ"י ל"א יהי"ה ל"ך. הנה טבע מוטבע בנפשו לקבל ע"ע אפילו יסורי מיתה ולא יעבור בשום אופן ממילא מה שהאדם עובר על שאר עבירות ואינו כובש התאוה שהוא יסורים קלים. הנה רוח שטות הטעתו שמדמה בדעתו שאין בעבירות הללו שום שייכות למצות אנכ"י ל"א יהי"ה ל"ך וכולם נברכים ונרכבים מהם כדמיון ענפים הנברכים ומורכבים מאילן הגדול. ולפ"ז יתפרש לנו המאמר הנ"ל ששאלו לחכמים ולנביאים ולמה"ש על מה אבדה הארץ לא כתיב כאבד"ה האר"ץ רק אבד"ה האר"ץ והוא שאלה עמוקה ועל מה אבד"ה האר"ץ היינו הארציות אבדה המעלה הנפלאה אשר הוטבע בטבע קרוץ מחומ"ר למסור נפשו באהבת בוראו ומקבל ע"ע יסורי מיתה והן היום אין כח בארציות התאוה אפילו לכבוש התאוה הקלה לפי שעה שהיא יסורים קלים ויאמר י"י ע"ל עזב"ם א"ת תורת"י היינו התור"ה שלי שאמרתי מפי אנכ"י י"א יהי"ה ל"ך והדבר אשר יצא מפי אליהם בלא סרסור הנה הוא טבע קיים בנפשותם שלא לעבור בשום אופן ואידך פירושא הוא מנין תור"ה צוה לנו משה ומדמים הם בדעתם שאין בזה שייכות לאנכ"י ל"א יהי"ה ל"ך (באמת כולם נברכים ומורכבים מהם) ע"כ הם עוזבים את תורת"י ומפרש ר"י א"ר על שלא ברכ"ו בתור"ה תחילה היינו מהראוי להבריך במנין תור"ה הדבר הנאמר בתחילה היינו אנכי לא יהיה לך ובאם היו מתבוננים בזה לא היו עוברים על התור"ה בשום דבר קל מענינים דהרי אנכי לא יהיה לך שמענו מפי הגבורה ונשאר טבע קיים לעד בנפשותם. וע"כ דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוה ער שפירשה הקב"ה בעצמו דהרי כל התורה בכללותה הנה הוא פירוש של אנכ"י ל"א יהי"ה ל"ך ואעפ"כ כיון שהפירוש ההוא לא יצא מפי הקב"ה אלינו שלא ע"י סרסור הנה בקל יוכל האדם לעבור. הנה בכאן יצא הדבר מפי המלך מלכו של עולם. הנה בשביל כך נשאל מתחילה לחכמים ולנביאים ולמה"ש ולא פירשוה עד שפירשה הקב"ה בעצמו מזה יתודע לן סוד הדבר בין והתבונן כי א"א להרחיב הענין ותתבונן בזה מה שנא' לעתיד ב"ב כי תור"ה חדשה מאת"י תצא ומן העקרים הוא לא יחליף ולא ימיר דתו. אבל הוא הענין אנכ"י לא יהיה לך שמענו מפיו ית"ש ושארי המצות תור"ה צוה לנו משה ולע"ל ב"ב. תור"ה חדשה מאת"י תצא היינו ממנו ית"ש נשמע כולם ע"כ אז שוב לא יארע לנו שום חטא ועון מעתה וע"ע אמן:
עוד כתב הרב הנ"ל טעם ההתחלה בברכות דהובא בכנפי יונה טעם התחלת תורה שבכתב באות ב' ומסיימת באות ל' לפי שחרבו של הקב"ה יש לו י"ו פיות וכנגדו אנו קורין לס"ת י"ו גברי בכל שבוע ז' בשבת ותשעה במנחת שבת וב' וה' וכ"א מברך ב' ברכות הרי ל"ב ברכות וזה הקיום שלנו וע"כ נרמזין ל"ב בהתחלת התורה וסיומה וע"כ אחר סיום התורה שבכתב מתחלת תור"ה שבע"פ בברכות עכ"ד עיי"ש עוד. ויש לרמוז אתה סת"ר לי.
סת"ר בגי' ל"ב ברכות:
עוד כתב הרב הנ"ל טעם התחלת ס' זרעי"ם בברכו"ת דר' לוי רעי כתיב לי"י הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם ל"ק כאן קודם קודם ברכה כאן לאחר ברכה ממילא קודם הברכ"ה אסור לחרוש ולזרוע בהארץ שאינה שלו רק אחר שיברך ותהי' שלו ע"כ תנא ברכו"ת בהתחלת זרעי"ם עכ"ד וצ"ל לפי"ז דהברכה היא שמברך הטוב והמטיב או שהחיינו בקניית השדה.
ואגב אודיעך הא דאמרו חז"ל הא דכתיב לי"י הארץ ומלואה מיירי קודם ברכ"ה. דמדת הברכ"ה לישראל היא הנק' בתורה כ"ה כנודע.
כ"ה תברכ"ו את בנ"י. וגם בבלעם כשאמר לו הש"י לברך את ישראל א"ל שוב אל בלק וכ"ה תדבר. והנה פסוק לי"י הארץ ומלואה הוא בפרשה ך"ד בתהילים. הנה הוא קודם למספר כ"ה. הנה הוא קודם הברכה. ופסוק והארץ נתן לבני אדם. מיירי לאחר ברכ"ה. הנה כתיב אחריו לא המתים יהללו וכו' ואנחנו נבר"ך וכו' ומקורם לזה כתיב ברוכי"ם אתם לי"י וכו' כי כל המברך מתברך הבן הדברים ותראה כי כ"א ממקומו הוא מוכרע:
והנה אענה גם אני חלקי טעם התחלת ס' זרעי"ם בברכות ידוע הוא דע"י הברכ"ה אנו מבררין הנה"ק אשר הם בכל דבר שבעולם דהנה הש"י הי' בונה עולמות ומחריבן ואמר דין הניין לי ודין לא הניין לי וידוע להמשכילים בחכמה ובהשוקדים על דלתי כתבי מרן האר"י ז"ל על מה עשה י"י ככה והוא בכדי שזה תהי' כל עבודתינו ופרי מעשינו כל הימים לברר הנה"ק שנפלו בשבירת הכלים ז' מלכין קדמאין בסוד עולם התהו עד בא עולם התיקון שהוא בהרכב"ה ברכ"ה לשון המבריך את האילן (כתיב יצו הוי' אתך את הברכ"ה בגי' רל"ב פנימיות החיות של כל העולמות ע"ב ס"ג מ"ד ב"ן והוא ההברכ"ה בתוך כל עלמין) והנה כל מעשינו בעסקי עוה"ז גם באכילה ושתי' וכיוצא הנעשה עפ"י דרכי התורה הכל הוא לעשות נחת רוח ליוצרינו ית"ש לברר הטוב מן הרע ולהעלות הנה"ק מתוך עמקי הקליפות למשל האדם האוכל איזה מאכל הנה גוף המאכל הוא בבחי' קליפת נוג"ה ויש בו ניצוץ הקדוש המחי' את הדבר (כי בכל דבר יש בו חיות אפילו בדומם וצומח) הנה כשאוכל האדם את המאכל הנה רוחניות המאכל מוסיף כח בנפש האדם בהתהוות הדם הדק. וגשמיות המאכל נדחה מן הגוף. הנה הכח אשר ניתוסף בגוף האדם וילך בכח האכילה ההוא לתורה ולעבוד' הנה נתעלה הנה"ק מן התה"ו אל התיקון. והנה הפעול הזה נעשה בהכנת הברכ"ה המורה על התיקון (אחי ידידי ידעתי כי לבאר הדברים ברחב ידים לא יספיקו כמה דפין. אבל להיות הדברים אינם נאמרים אלא לחבירים המקשיבים הנה יספיק להם רמז מועט) והנה הנה"ק שהי' טמון תוך עמקי וכו' כשנתעלה למעלה ע"י מעשה האדם. הנה נגרם היחוד למעלה והשכינה סוד תור"ה שבע"פ מתחברת עם תורה שבכתב ואומרת חזו במאי ברא אתינא לקמ"ך. וידוע דבחי' עולם התה"ו הוא כדמיון זרעי"ס לעולם התיקו"ן. ומכל פעם שמברר האדם איזה נה"ק מן התה"ו אל התיקו"ן הוא כדמיון צמיחת הזרע הנזרע באר"ץ וכבר כתבתי לך שהבירור הזה נעשה ע"י הכנת הברכ"ה שתיקנו חכמי"ם אשר מושפעים מן החכמ"ה וכתיב כולם בחכמ"ה עשית כולם במחשבה איתברירו ומעתה הנקל לך אחי ידידי להתבונן טעם נחמד להתחלת תור"ה שבע"פ בברכו"ת הגורמים הבירו"ר וע"י הבירור נעשה היחיד תורה שבכתב עם תורה שבע"פ כמש"ל ובפרטות ס' זרעי"ם הרומז לבחי' תה"ו. הנה חפץ בברכ"ה להעלות מן התהו אל התיקון. והנה תמצא ג"כ טוב טעם ודעת להתחלת המסכ' בק"ש שהוא בסוד עסיר"ת הנפ"ש. וידוע ג"כ דע"י מסה"נ מתבררים הנה"ק בין והתבונן:
ובזה תשכיל ותצליח למה נק' שם המסכתא ברכו"ת לשון רבים. כיון דע"י הברכו"ת נעשה היחוד והחיבור בין תורה שבכתב לתורה שבע"פ ע"כ מדבר בלשון רבים. ע"ד איהו ברו"ך ואיהו ברכ"ה (והתבונן המלאכים בעת שהיו רוצים שתנתן להם התורה אמרו אשר תנ"ה הודך על השמים תנ"ה בגי' ברו"ך ברכ"ה). ותעמיק עוד הנה כל יחוד וחיבור נעשה ע"י היסודו"ת וכל בחי' יסו"ד נק' בשם שד"י. והנה ב' היסודו"ת ב"פ שד"י בגי' ברכו"ת לראש צדי"ק יסו"ד עול"ם וה"ס ברכו"ת שדי"ם ורחם והבן:
ובזה תתבונן ג"כ למה מס' ברכו"ת יש בה ט' פרקים דכתיב ברכו"ת לראש צדי"ק צדי"ק יסו"ד עולם צינור המשפיע כל הט' ספיראן מריקין בי' ברכאן וכבוד אלהים הסתר דבר וכל דברינו בדרך אפשר ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:
והנה סך המשניות שבמס' זו הלא המה ז"ן (מנין אל הוי') מנין אוכ"ל בסוד הלח"ם אשר הוא אוכ"ל. דהנה ידוע לה"ם מספר ז' הויות. ועיין בספר ברי"ת כהנ"ת עול"ם סוד הפסוק כי לא על הלח"ם לבדו וכו' כי על כל מוצא פי הוי' יחי' האד"ם היינו כונת הג' הויו"ת שהם מספר לח"ם לא מזה לבדו וכו' כי על כל מוצא פי הוי' יחי' האד"ם היינו לכוין כל הג' הויות במילואם אשר יהי' כל הוי' בגי' אד"ם ונמצא ניתוסף למספר לח"ם למספר אוכ"ל והוא ז"ן ומפרנס את האד"ם ועיי"ש. החילוק שבין לח"ם למצ"ה שבכל השנה הוא נק' לח"ם ג' הויות פשוטים ואנו ממשיכין המילוי אוכ"ל על כונתינו בברכ"ה משא"כ מצה גם בעשייתה ג' הויות מלאים יהי' איך שיהי' מה נחמד ונעים לך בכונה מכוונת מספר מפקד המשניות שבמס' ברכו"ת המבואר בה ברכו"ת לכל דבר אשר הוא הנאת האד"ם ושב והי' לאוכ"ל במילוי הג' הויות בכונת הברכ"ה ברכת הלח"ם אשר הוא עיקר המזון. הנה סך המשניות המה ז"ן. הז"ן את העולם כולו בחס"ד וברחמי"ם. אל הוי'. אל הוא חסד הוי' רחמי"ם הבן הדבר:
ואבאר לך עוד טעם למה נק' שם המסכ' ברכו"ת לשון רבים. לפי מש"ל יצו י"י אתך את הברכ"ה רל"ב ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן הנשמה הפנימיית של העולמות הוא מקור הברכ"ה ע"כ נרמז ברכו"ת לשון רבים מורה על הברכ"ה בריבוי ד' שמות הנ"ל. וע"כ יש במס' ט' פרקים כיון שהוא התחלת תור"ה שבע"פ מלכו"ת פ"ה ותורה שבע"פ קרינן לה והיא בבחי' שם כ"ן אשר יש בו ט' אתוון בין והתבונן: