אור ברסלב
וביתך שלום פרק ב' - הנהגות לאישה

וביתך שלום

פרק ב' - הנהגות לאישה

פרק א' - הנהגות לבעל

הנהגות יסודיות

א. יש לזכור: "אל אישך תשוקתך, והוא ימשול בך". והאמת היא שאישה כשרה ונאמנת- אכן רוצה בטבעה להתרפק, להישען ולהיסמך על בעלה. וכן שיחליט בעבורה ויפשוט את ספיקותיה. והקב"ה טבע בה את הרצון להיות נשלטת, וזהו רצון הבורא להנהגת בית כשר ומתוקן, שהבעל ימשול באישה.

ב. על האישה להתנהג בצניעות ובהכנעה. גאוה ושלטון לא הולמים את האישה יותר מאשר אינם הולמים את האיש.

ג. לכבד את הבעל ביותר מדי, ויהיה עליה מורא ממנו, ויהיה בעיניה כמו שר או מלך.

ד. לתת לבעל הרגשה שהוא החשוב בבית והוא הקובע, והכל נעשה על פיו. וחכמת נשים בנתה ביתה.

ה. מהלכת בתאוות ליבו, דהיינו שעושה כל רצונו חפצו ומאוויו, ומרחקת כל מה שישנא (רמב"ם סוף פרק ט"ו מאישות).

ו. בכלל זה, להרחיק מה שלא אוהב – אוכל, חברות, סוגי לבוש וכו'.

ז. לתת ולספק לו מה שהוא רוצה באמת, ולא מה שאני רוצה בשבילו.

ח. אישה כשרה- עושה רצון בעלה. הפירוש הפשוט: על האישה לעשות כל מה שבעלה חפץ ומבקש, מבלי שהִיות ומבלי "לשאול פעמיים", או להציע לו משהו אחר.

ט. פירוש נוסף (עמוק יותר): אישה כשרה יודעת בחכמתה לכוון ולנתב את רצון בעלה לאפיקים חיוביים, ולתמוך בו ולהשלימו במקומות בהם הוא חלש וזקוק לעזרה (ע"י עידודים, אמונה וכד'). וזוהי מעלתה הגדולה של ה"עזר- כנגדו". שפעמים שהעזרה האמיתית של האישה היא בהנהגת "כנגדו", היינו להשלימו בחסרונותיו.

ביקורת

י. להימנע ככל האפשר מהערות וביקורת.

יא. לא לסתור דברי הבעל בחציפות. להתחשב מאוד ברקע מימנו הוא בא ובהרגליו מבית הוריו (גם אם לָךְ ההערה נראית נורמאלית וסבירה בהתאם למשפחתֵךְ).

יב. ביקורת בונה: כשחייבים להעיר- יש להעיר בצורה עדינה, ביחידות ובנועם.

יג. יש להקדים שבח להערה.

יד. לעולם לא להעיר בעת כעס וריתחא, אלא בעת רצון.

טו. להדגיש תמיד את ההתנהגות החיובית ולא את הצד השלילי. (למשל: "מאוד נהניתי מההתמדה שלך אתמול בכולל". במקום: "למה אתה כזה עצלן היום?").

טז. דוגמא אישית עם המון סבלנות ועידוד היא תמיד הדרך הטובה ביותר להשיג תוצאות.

יז. לא להזכיר דברים שליליים מן העבר הרחוק או הקרוב.

יח. לא לנסות לשנות זה את זה, ובפרט בשנה הראשונה. האהבה האמיתית היא לאהוב את האדם כמות שהוא יחד עם חסרונותיו (אף אחד לא מושלם...).

קשר חיובי [שיתוף פעולה]

יט. לשמור על אמינות וגילוי נאות בין בני הזוג. לא לגרום חציצה ביניהם. ליצור שקיפות ככל שניתן בענייני הכספים (חשבון משותף) ובכל שאר העניינים.

כ. גם כשמבקשת משהו לצורכה, להשתדל להסביר זאת לבעל באופן שיובן שבסופו של דבר זוהי גם טובתו שלו (כגון אם מבקשת ממנו לרכוש פריט מסויים למטבח, זה כדי שתוכל לבשל לו יותר טוב, וכד').

כא. תקשורת במכתבים. הרבה פעמים קל יותר להתבטא בכתב מאשר בעל-פה. תמיד טוב לסיים את הפתק או המכתב במילת חיבה לפני שחותמים בשם.

יחס ועידוד

כב. לעודד ולרומם את הבעל בכל הזדמנות, וכן בפני הוריו, ואת הוריו בפניו.

כג. להתלהב מכל דבר טוב שעושה הבעל: למד היטב (חיבר חיבור תורני או קיבל תעודה או הצליח במבחן), הרכיב מנורה, התקין או תיקן מכשיר חדש לבית, הפתיע בקניה. (לעיתים ניתן ללמוד מהאמא של הבעל כיצד משתמשים במילים מעודדות על כל דבר שהבעל-הבן עושה בעבורה).

כד. הארת פנים. אוירה טובה ונעימה בבית, שיהיה "כיף" לבוא הביתה. אישה שמחה- כל הבית שמח.

כה. לא להיות עסוקה בטלפון או עם שכנות וחברות, בזמן שהבעל צריך להגיע הביתה. לעזוב כל עיסוק שהוא (הדחת כלים...) בכניסתו לבית (לסיים השיחה ולהניח השפופרת), ולקבל את הבעל בסבר פנים יפות.

כו. לבטא כלפי הבעל אהבה וגעגועים בפה מלא, מדי פעם ובזמנים המתאימים.

כז. לשתף את הבעל בחוויות שעברו עליה (אולם, תימנע מלשון הרע, מחלוקות וכד'. ועי' סעיף נב לקמן). וכן להראות הקשבה ואכפתיות לחוויות שהוא מספר בפניך.

כח. להימנע ככל שניתן מלהרבות לספר בפניו חוויות שליליות או מצערות שעברה. וכן בפני ההורים שלו (וגם שלה).

כט. לחזק את החלטות הבעל ואת הביטחון העצמי שלו (להימנע מתשובות כמו: "תעשה מה שאתה רוצה"). ומצד שני, גם לא להחליט עבורו בצורה גורפת, אלא תאמר לו: במה שאתה בוחר תמיד יש ברכה וכד'.

ל. להשתדל ללמוד ולהכיר את נפש הבעל, וכן מה שמועיל לו ומשמח אותו, ומה מפריע ומציק לו (גם אם זה לא לטעמך). וממילא, לתת לבעל מה שהוא רוצה באמת, ולא מה שאני רוצה בשבילו.

לא. יש למעט בבקשות ובדרישות כמה שרק אפשר.

לב. להשתדל למלא כל חפצו, כל שלא נוגד את ההלכה או ההנהגה הנכונה ע"פ דעת התורה.

לג. לא לאכול [או לשתות] לבד, בלא להציע קודם לבעל לאכול עימה [כאשר הוא נמצא, כמובן].

לד. כדאי לצאת לטיול רגלי מידי פעם בערב (רצוי להקדיש לזה זמן קבוע. כגון ביום מסוים בשבוע).

לה. יש לפנות זמן מתאים כדי להתלוות לבעל במקום הצורך. כגון לטיפול רפואי חשוב או קניה גדולה וכד'.

לו. לדאוג להפתעות נעימות: ימי הולדת, יום אירוסין, יום נישואין וכד'. יש לרשום ביומן האישי תאריכים אלו כדי שלא יישכחו. להגיש מתנה אישית, ארוזה יפה עם פתק מתאים במאור פנים ולבביות.

לז. וכן יש להפתיע מדי פעם גם ב"סתם יום", או כדי להרגיע מתחים שהצטברו, או כדי להביע הערכה מיוחדת על מסירות יוצאת מגדר הרגיל.

לח. לא לבטל מהתורה ככל האפשר, ולא להטרידו מעבר לחיוני בענייני הבית והילדים על חשבון לימוד התורה. ואדרבה להמריץ את הבעל לתורה (ולתפילות) כמה שיותר.

לט. חובה להרגיש שנח לי עם בעלי ושאני בטוחה במחיצתו.

עתות לחץ

מ. להתנהג בעדינות ובסבלנות יתירה בעתות לחץ מצוקה או מתח (ערבי שבתות וחגים, בפתיחת שנת הלימודים של הילדים, לפני שיוצאים לאירוע משפחתי וכד'). להשתדל להתחשב במצב ולהגיב במתינות.

מא. וכן בזמן חולי או חולשה ח"ו של הבעל יש להשתדל להבינו ולעודדו, לעמוד בפרץ ולתת לו יד תומכת. שהרי דווקא בזמן זה הוא זקוק לאישתו יותר מכל, ובזה נבחנת אהבתם האמיתית. ואיש לרעהו יעזורו, ולאחיו יאמר חזק, וכאשר האחד נופל, חבירו יעזרהו וירוממהו לקום ולהתחזק, הן בגוף והן בנפש, עד יעבור זעם. וצריך הרבה כוחות גוף ונפש להתעלות ולסייע דוקא בזמנים אלו.

מב. כשהבעל עצוב או מוטרד, יש לאפשר לו להירגע ולהפיג את כעסו ומתחיו לבדו בינו לבין עצמו, ורק אחר כך ניתן לבוא לפייסו ולעודדו.

מג. לא לתת לבעל מוסר או עצות בזמן שמשהו מציק לו מאוד והוא מתפרץ ברגשותיו. אלא להיות לו קרש הצלה: להבין אותו ולהקשיב. לאפשר לו לפרוק את רגשותיו בסבלנות. לגלות (אפילו כלפי חוץ) הסכמה והבנה למצבו. (אפשר לדון בגוף הדברים רק מאוחר יותר בעת רצון ושלוה).

צניעות וקדושה

מד. להתארח בשבתות אצל בני המשפחה- עדיף מאוד דוקא בזמן הרחקות (מטעמי צניעות, ובפרט במקומות שאי אפשר להסתדר בצניעות הראויה).

מה. לא להזמין זוגות צעירים לשבתות (בפרט בשנה הראשונה). וגם לא להתארח אצלם.

מו. יש נוהגים שמחוץ לבית מתנהגים בפני אחרים כבהרחקות (כגון במסירה מידו לידה וכד', ככל שניתן).

מז. לא לספר להורים ו/או לחברות על הבעל מה שלא נחוץ. בפרט בדברים שבינו לבינה, או פרטים אישיים מהנהגת ביתם, או מחלוקות וחילוקי דעות שביניהם.

מח. לא להרבות בשבח הבעל בפני חברותיה, כדי שלא ליצור השוואות מיותרות, ושלא להכשיל בקנאה ותחרות וכו'.

מט. לא לספר ולפרט בפני הבעל בשבח ומראה חברותיה.

נ. להשתדל לא להכניס חברות הביתה לזמן ממושך, ולקצר את השהות עם החברות, כשהבעל נמצא בבית, או כשעומד להיכנס הביתה.

נא. להיזהר בקדושה, לא ליצור גירויים מיותרים לבעל (בהרחקות). לנהוג בצניעות בזמן הטהרה (סי' ר"מ).

נב. לא להרבות לפטפט עם הבעל על דא ועל הא, אלא לעודדו למהר לעסוק בענייניו הרוחניים.

נג. נאמנות האישה בכלל [בינו לבינה]. לא לשקר, ולא להעלים מן הבעל מה שנחוץ לו לדעת. לא לצחוק או לשנות בַּדיבור בעניינים רציניים (כגון טהרה) בפרט.

נד. להתנהג בצניעות בלבוש, בדיבור ובמעשים. לשמור על פה נקי. להיזהר ממילים בוטות ומגונות. וכן לא לספר על עבירותיה או כישלונותיה (מן העבר) בפני בעלה.

נה. לא לדבר עם אנשים זרים כלל, ובמקום ההכרחי- לקצר ככל שניתן [בין בפני הבעל, ובין שלא בפניו]. בכלל זה, יש לזכור: אין מתפקיד האישה לחזק או להחזיר בתשובה אנשים (גברים), בין ברחוב, בין בעבודה או בשיעורי תורה וכיו"ב. "אברהם מגייר את האנשים, ושרה- את הנשים".

נו. להימנע מדברים דוחים בפניו (הפחות, שיהוקים וכד'). וכן להימנע מגרגרנות (שלא לאכול יותר מדי בפני הבעל).

תקציב וכלכלה

נז. להתנהג בענווה ובהסתפקות. להימנע מלדרוש מהבעל להוציא הוצאות החורגות מהאפשרויות. להימנע מבזבזנות, וממותרות. לכלכל את הוצאות הבית בתבונה. ולהשתדל לסייע ככל שניתן בכלכלת הבית כפי האפשרויות.

נח. לדאוג תמיד לארוחות מזינות בזמן, קודם שהבעל מגיע הביתה. (אם אינה בקיאה בבישול יכולה להיעזר ולקבל עצות טובות מבני משפחתה או חברותיה, או מספרי בישול, כגון "הבית היהודי").

נט. להימנע מעצלות, ולהתגבר לנהוג בזריזות בכל ענייני הבית: שטיפת כלים, סדר, נקיון, כביסה, גיהוץ וכד'.

היחס להורים ולמשפחה

ס. להיזהר מאד לא לערב את בני המשפחה בוויכוחים או חילוקי דעות של בני הזוג. אלא לנסות לפתור את הבעיות ביניהם בצורה מכובדת ובוגרת. ואם לא הצליחו, ניתן להתייעץ עם רב או תלמיד חכם המבין בעניינים אלו (ויקבלו עליהם לציית להחלטתו בהסכמה).

סא. יש לשמור על קשר סביר עם ההורים [משני הצדדים], ולהיזהר בכבודם. להשתדל להתקשר אליהם בכל ערב שבת [וחג] לאחל "שבת שלום".

סב. בכל מקרה של התנגשות בין כבוד הבעל בדברים שהאישה מחויבת לו, והוא מקפיד עליהם, לבין כבוד הוריה- כבוד הבעל קודם. ומה טוב לרָצות את שני הצדדים, במידת האפשר.

סג. להיזהר בכבוד חמיה וחמותה (שגידלו וחינכו למענה את בנם האהוב). אישה שאיננה מכבדת את חמיה וחמותה – כאילו בוגדת בבעלה. כי כבודם זהו כבודו.

סד. לא לדרוש מהורי בעלה דרישות מוגזמות. וכן משאר בני משפחתו.

סה. כלה צרה לחמותה. ולכן תדע האישה לנהוג בחכמה עם חמותה, ותשתדל לרוממה ככל האפשר. וכגון, שתתייעץ איתה בענייני סידור הבית והבישולים, ואיך לטפל בתינוקות וכד', ולוּ רק כלפי חוץ, ובזה תגדיל אותה בעיניה, ושקטה הארץ. ואם אחר כל זאת, עדיין לא מסתדרות ביניהן- ימעיטו להתראות זו עם זו ככל שניתן.

סדר וניקיון

סו. לדאוג תמיד לבית נקי ומסודר.

סז. להתקלח ולהתבשם בזמן. להתכונן ולהתייפות מעט לכבוד הבעל, כאשר הוא עומד להגיע הביתה (ולא רק כשהולכים לישון). לא לקבל את הבעל בלבוש מרושל ומלוכלך.

סח. להיזהר מלכלוך או ריח דוחה בבגד או בגוף (וכן להתרחץ, לצחצח שיניים ולגזוז ציפורניים בזמן).

סט. להקפיד על לבוש מסודר נקי ומכובד (וכן תספורת מתאימה או איפור עדין בזמנים המתאימים, וכפי הצורך).

ברוך אתה בבואך ובצאתך

ע. להודיע לבעל בכל זמן שנעדרת או שיוצאת מהבית (אפילו לזמן קצר), וליידע אותו כשהגיעה למחוז חפצה (במקומות מרוחקים). וכן להודיע מבעוד מועד בזמן שנאלצת לאחר הביתה, ולדאוג להרגיעו ולפייסו בהתאם. וטוב לומר לפני שיוצאת שיתכן שתגיע מאוחר (מהאירוע וכד') ושלא ידאג. אך אין לסמוך על אמירה זו בלבד, שלא לצורך הכרחי ממש.

עא. כשחוזרת מהיעדרות ממושכת או ממקום רחוק, או מאירוע שהיתה בו בלעדיו, להשתדל להביא עימה שי קטן (אפילו ממתק, או פרח מהגינה) להראות לו שהיא חושבת עליו.

עב. להיכנס הביתה תמיד במאור פנים (אח"כ בקשות וטענות, אם יש...). לא להתלונן ולספר צרות מיד כשנכנסים הביתה. טוב להתפלל לפני שמקישים בדלת, שהקב"ה ישרה שכינתו בביתנו מתוך אהבה ואחווה שלום ורעות, ואזכה לאהוב ולכבד את בעלי כראוי וכו'. ולשנן לעצמה את כל הטובות שזכתה להן בזכות בעלה.

עג. תכין עצמה מראש, שלא תכנס הביתה רעבה או נסערת מאוד (לאכול משהו קל לפני כן). ותשתדל להרגיע עצמה ככל שניתן קודם שנכנסת הביתה.

עד. להודיע מראש (ולהתייעץ עימו) על אורחים בלתי צפויים שעומדים להגיע לבית.

בטוב תלין

עה. לא לישון מחוץ לבית לבד (ורצוי אפילו לא בחדר אחר לבד), אלא באונס גמור, ובהוראת חכם.

עו. לא ללכת לישון ברוגז לעולם. לדאוג להתפייס קודם לכן, ולגשת לישון כחברים. (גם אם עדיין לא מסכימים בדעותיהם, יקבעו לשאול למחרת את הרב או דעת התורה, ולהתבטל להחלטתו, תהא אשר תהא).

עז. להיזהר לא להפוך כל ריב קטן למריבה גדולה. לדעת להתנצל בעוד מועד, ולכבות את "האש" כל עוד לא התלקחה, שאז קשה להרגיעה הרבה יותר. לא להתבייש לומר "טעיתי".

עח. להשתדל לקרא "קריאת שמע שעל המיטה" ביחד במידת האפשר (מקשֵר בין בני הזוג, בפרט בשנה ראשונה). שווה לאגור לשם כך כוחות נוספים לפני השינה.

רוחניות

עט. ללמוד סדר יומי קצר עם הבעל. לדוגמא: חפץ חיים או הלכות טהרה או הלכות שבת או מוסר וכד'. להשתדל להתפנות מעסקיה בזמן הלימוד, להקשיב לבעל, להראות התפעלות, ולשתף פעולה. ובפרט בשולחן השבת.

פ. לא למשוך הרבה מדי לענייני תאוות ועינוגי העולם הזה.

פא. לחיות חיי אמונה פשוטה ולדעת שהכל (ממש ה-כ-ל !!!) בידיו של הקב"ה. וכל מה שיש לנו זה מתנה גמורה מאיתו יתברך. ישתבח שמו לעד!

פב. להרבות בתפילות ובתחנונים בכל עת מצוא. שזהו כוחה הגדול של האישה.

פג. לשים לב לקיים את רצון הבורא, ולעודד ולהנחות את הבעל בדרכי נועם ובכבוד, וכן את שאר בני הבית, שיהיה ליבם לאל עליון, במידות ישרות ובכל מצוות התורה הקדושה.

פד. יש לזכור שמטרת הנישואין היא להעניק כמה שיותר, בלא התניה כל שהיא, גם אם הצד השני לא עומד בהתחייבויותיו, ובלא לצפות לקבל תמורה מהצד השני. כל הענקה שהיא מותנית בקבלת סיפוק או תמורה מהצד שכנגד הופכת להיות מ"אהבה" ל"תאווה".

פה. להחדיר בבית כבוד לה'. לחשוב בכל צעד: מה הקב"ה ירוויח מזה (ולא רק מה אני ארוויח).

פו. לזכור תמיד את השותף השלישי והעיקרי בכל בית יהודי- השכינה הקדושה. ככל שנכניס יותר את השכינה הביתה, ע"י דקדוק בתורה ובמצוות, וע"י שנרבה בקדושה, אהבה וכבוד הדדיים, מידות טובות ויראת שמים- כן תשרה יותר ויותר הברכה בביתנו.

פז. היסוד לעבודת ה' בשלמות בכלל- מתחיל בתוך ביתם של בני הזוג. ובזה יזכו ויתקיים בהם "ואתה שלום, וביתך שלום, וכל אשר לך שלום" (שמואל א, כה, ו).

לא התחתנו [רק] כי אנחנו אוהבים

אלא בזכות שהתחתנו - אנחנו אוהבים.

סוף הספר

תוכן העניינים

וביתך שלום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה