פרק א' - הנהגות לבעל
הערה או הארה [דרכי הביקורת]
א. להימנע ככל האפשר מהערות וביקורת.
ב. ביקורת בונה: כשחייבים להעיר- יש להעיר בצורה עדינה, ביחידות ובנועם, באופן שהאישה תרגיש שהבעל רוצה באמת בטובתה בלבד.
ג. יש להקדים שבח להערה.
ד. לעולם לא להעיר בעת כעס וריתחא, אלא בעת רצון.
ה. להגן על אשתו ליד אחרים- תמיד.
ו. להדגיש תמיד את ההתנהגות החיובית ולא את הצד השלילי ("הבגד שלבשת אתמול מאוד הולם את הצניעות המיוחדת שלך", במקום: "הבגד שלך היום מאוד לא צנוע").
ז. דוגמא אישית (חינוך עקיף) עם המון סבלנות ועידוד היא תמיד הדרך הטובה ביותר להשיג תוצאות.
ח. לא להזכיר דברים שליליים מן העבר הרחוק או הקרוב.
ט. להתחשב מאוד ברקע שמימנו באה האישה, ובהרגליה מבית הוריה (גם אם לך ההערה נראית נורמאלית וסבירה בהתאם למשפחתך).
י. לא לנסות לשנות זה את זה, ובפרט בשנה הראשונה. האהבה האמיתית היא לאהוב את האדם כמות שהוא יחד עם חסרונותיו (אף אחד לא מושלם...).
עידודים ומחמאות
יא. לשים לב היטב לשינויים שערכה האישה (כמו: פריט לבוש חדש, או הבית מסודר יפה) ולשבח על זה הרבה.
יב. לעודד ולהחמיא על כל דבר ודבר: בישולים, ניקיון, אימרה או תפילה יפה, הנהגה מיוחדת, ולהראות לה בפה מלא שאתה מעריך אותה על כך. זכור שהאישה דואגת וחוששת ומצפה לשמוע ממך שכל מה שהיא עושה אכן מצא חן בעיניך.
יג. לדאוג להפתעות נעימות: ימי הולדת, יום אירוסין, יום נישואין וכד'. יש לרשום ביומן האישי תאריכים אלו כדי שלא יישכחו. להגיש מתנה אישית, ארוזה יפה עם פתק מתאים במאור פנים ולבביות.
יד. וכן יש להפתיע מדי פעם גם ב"סתם יום", או כדי להרגיע מתחים שהצטברו, או כדי להביע הערכה מיוחדת על מסירות יוצאת מגדר הרגיל. וכגון, מדי פעם פרחים לכבוד שבת או ראש חודש וכד'.
קשר חיובי [שיתוף פעולה]
טו. לשתף את האישה בהחלטות הנוגעות לשניכם. לא להחליט לבד ולבוא בפניה עם עובדה מוגמרת.
טז. לשמור על אמינות וגילוי נאות בין בני הזוג. לא לגרום חציצה ביניהם. ליצור שקיפות ככל שניתן בענייני הכספים (חשבון משותף) ובכל שאר העניינים.
יז. גם כשמבקש משהו לצורכו, להשתדל להסביר לה זאת באופן שיובן שבסופו של דבר זוהי גם טובתה שלה (כגון אם מבקש ממנה להימנע מללבוש בגד מסוים שאינו לפי טעמו, זה כדי שיוכל לאהוב אותה ולכבדה יותר, וכד').
יח. להתחשב בצד הרגשי שלה, ולהיזהר מאוד מלפגוע בה, אפילו בצחוק או בחשש רחוק, גם אם כלפיך אין באמירה זו או במעשה זה כלום. שפעמים רבות האישה עלולה להיפגע מכך עמוקות, ולאחר מכן קשה יהיה מאד לרפא פצעים רגשיים אלו ("אונאתה קרובה, ודמעתה מצויה").
יט. לדבר עמה ב"שפה שלה" (שפת הרגש והדמיון).
כ. תקשורת במכתבים. הרבה פעמים קל יותר להתבטא בכתב מאשר בעל-פה. תמיד טוב לסיים את הפתק או המכתב במילת חיבה לפני שחותמים בשם.
יחס חיובי (עשיין)
כא. בשנה הראשונה- לשוחח ולהקשיב הרבה לאישה (לא שייך בזה איסור "לא ירבה שיחה עם האישה").
כב. לקבוע לפחות סעודה אחת משותפת ביום. [גם בשאר שנים יש לשוחח (אך לא הרבה) ולהקשיב לאשה, ולהשתדל לקבוע סעודה משותפת].
כג. לבטא כלפיה אהבה וגעגועים בפה מלא, מדי פעם ובזמנים המתאימים.
כד. כשעצובה לבוא לפייס אותה בטוב טעם ודעת, ולא לחכות שתירגע לבד.
כה. לשתף את האישה בחוויות שעברו עליו (אולם, ימנע מלשון הרע, מחלוקות וכד'). וכן להראות הקשבה ואכפתיות לחוויות שהיא מספרת בפניך.
כו. מומלץ להקדיש זמן פנוי ומתאים, במיוחד לצורך שיחה עם האישה פנים אל פנים. [רצוי מאד להשכיב את הילדים לישון ולנתק את הטלפונים בזמן זה. אא"כ לצורך עניית שיחות דחופות וקצרות].
כז. להקדיש לה תשומת לב מרובה והקשבה לכל צרכיה הנפשיים והגופניים בכל עת הצורך, עד שיגיעו למצב של "והיו לבשר אחד". איש ואישה נמשלים ליד ימין ויד שמאל באותו הגוף. מה שכואב לה- בעצם כואב גם לי. ומה שטוב לה- זה טוב גם לי.
כח. להשתדל ללמוד ולהכיר את נפש האישה, וכן מה שמועיל לה ומשמח אותה, ומה מפריע ומציק לה (גם אם זה לא לטעמך). וממילא, לתת לה מה שהיא רוצה באמת, ולא מה שאני רוצה בשבילה.
כט. להשתדל למלא כל חפצה, כל שלא נוגד את ההלכה או ההנהגה הנכונה ע"פ דעת התורה.
ל. כדאי לצאת לטיול רגלי מידי פעם בערב (רצוי להקדיש לזה זמן קבוע. כגון ביום מסוים בשבוע).
לא. יש לפנות זמן מתאים כדי להתלוות לאישה במקום הצורך. כגון לקניה גדולה, או ביקור חשוב אצל הרופא וכד'.
לב. לדעת להתחשב, ולפעמים להתבטל, לדעתה בדברים שהיא מבינה בהם יותר, ובפרט בענייני סידור הבית והריהוט.
לג. ככל שנוותר יותר בעניינים הגשמיים כפי רצון האישה, כך יהיה לנו קל יותר לבקש ממנה בעתיד לוותר ולבוא לקראתנו בעניינים העקרוניים והחשובים לנו באמת.
לד. לשמור על עצמאותה וכושר החלטתה של האישה בדברים מסוימים של הבית (כמו הטיפול בילדים בזמן שהבעל איננו). שלא תהיה יותר מדי תלותית בבעלה.
לה. לאפשר לאישה להתעסק בפעילויות חיוביות בזמנה החופשי, על מנת שלא תשתעמם, בפרט בשנה הראשונה או כשאין עדיין ילדים, ולדאוג לעזור ולטפח מצב רוח מרומם.
לו. בחוץ (עם אחרים)- יש לנהוג בכובד ראש. בבית (עם אשתו)- יש לנהוג בקלות ראש: להשרות בנוכחותה קלילות ושמחת חיים [ולוּ רק באופן חיצוני. הפנימיות תבוא בהמשך]. "ויהיה דבורו עמה בנחת, ולא יהא עצב או רגזן" (רמב"ם).
יחס חיובי (לאוין)
לז. להימנע מלהרבות לספר בפניה חוויות שליליות או מצערות שעבר. וכן בפני ההורים שלה (וגם שלו).
לח. לא לאכול [או לשתות] לבד, בלא להציע קודם לאישה לאכול עמו [כאשר היא נמצאת, כמובן].
לט. לא להתערב בענייני האישה (בישול, כביסה, ריהוט, סדר וכד') בתחום הבית. אך יחד עם זאת, לא להיות אדיש, אלא לגלות שיתוף פעולה ואכפתיות, לחזק את החלטותיה, ולפשוט את ספיקותיה כאשר היא מתייעצת עמך (להימנע מתשובות כמו: "תעשי מה שאת רוצה").
מ. לא לנסות "לאלף" את האישה, או להנהיג שתלטנות ואֵימה יתירה בתוך ביתו.
מא. ומאידך גיסא יש לזכור: "אל אישך תשוקתך, והוא ימשול בך". כי האמת שבטבעה, חן אישה על בעלה, ורוצה להתרפק ולהישען עליו. וכן שיחליט בעבורה ויפשוט את ספיקותיה. אולם, יש לבנות הנהגה זו בחכמה ובמתינות, שזה יבוא מצידה וברצונה המלא.
מב. למעט בבקשות ובדרישות כמה שרק אפשר.
עתות לחץ
מג. לא לתת מוסר או עצות בזמן שהאישה מוטרדת מאוד או כשמשהו מציק לה והיא מתפרצת ברגשותיה. אלא להיות לה קרש הצלה: להבין אותה ולהקשיב. לאפשר לה לפרוק את רגשותיה בסבלנות. לגלות הסכמה והבנה למצבה. (אפשר לדון בגוף הדברים רק מאוחר יותר בעת רצון ושלוה).
מד. להתנהג בעדינות ובסבלנות יתירה בעתות לחץ, מצוקה או מתח (ערבי שבתות וחגים, בפתיחת שנת הלימודים של הילדים, לפני שיוצאים לאירוע משפחתי וכד'). לעמוד בפרץ ולתת יד תומכת.
מה. וכן בזמן חולי או חולשה (וכגון בימי הווסת או אחר לידה וכד') יש להבין את האישה ולעודדה ולתת לה יד תומכת. שהרי דווקא בזמן זה היא זקוקה לבעלה יותר מכל, ובזה נבחנת אהבתם האמיתית. ואיש לרעהו יעזורו, ולאחיו יאמר חזק, וכאשר האחד נופל, חבירו יעזרהו וירוממהו לקום ולהתחזק, הן בגוף והן בנפש, עד יעבור זעם. וצריך הרבה כוחות גוף ונפש להתעלות ולסייע דוקא בזמנים אלו.
מו. לדעת להתחשב ולהרגיע אותה בדברים שפוחדת מהם משום הנהגתה הרגשית [כגון כשפרצה מלחמה או בשעת חירום ר"ל, או כשראתה עכבר או ג'וק וכד']. לא לבטל את רגשותיה אלו בבוז. אלא לתמוך ולהבין, ולפעול להסרת המזיק ככל שניתן.
תקציב ורווחה
מז. להעניק לה דמי כיס לקניית דברים קטנים לצרכיה הפרטיים כפי רצונה.
מח. לדאוג להשאיר תקציב מתאים לניהול הבית, כפי האפשרויות.
מט. כל הוצאה על בני הבית היא זכות ומצוה יקרה. המספק את צרכי האישה, שקול כמקשט ומפאר את השכינה הקדושה (תומר דבורה).
נ. לדאוג שיהיה מספיק מזון בבית ובמקרר, וכן מזון "אינסטנט" (טבעול, מלאווח וכד') למקרים שאין די זמן או כשקשה להכין ארוחת בישול מלאה (כשהפתיעו אורחים, או כשהבעל חוזר הביתה רעב מאוד אחר יום ארוך ומפרך מחוץ לבית), וכדי למנוע מתחים מיותרים.
נא. להשתדל לתקן [בזריזות...] את צרכי הבית (ברז מקולקל, מדף שבור וכד') כדי שיהיה לה נעים לשהות בו.
נב. ניתן לקשט ולאבזר את הבית בצורה מתאימה (וילון יפה, שטיח, טייפ איכותי...) כדי שלא תרצה לחפש את הרחוב יותר מדי. לפעמים אפשר לוותר על איכות תמורת יופי ותפאורה כדי לספק את רצונה (בדברים שפחות עקרוניים, ובמידת הצורך).
צניעות
נג. להתארח בשבתות אצל בני המשפחה- עדיף מאוד דוקא בזמן הרחקות (מטעמי צניעות, ובפרט במקומות שאי אפשר להסתדר בצניעות הראויה).
נד. לא להזמין זוגות צעירים לשבתות (בפרט בשנה הראשונה). וגם לא להתארח אצלם.
נה. יש נוהגים שמחוץ לבית מתנהגים בפני אחרים כבהרחקות (ככל שניתן).
נו. לא לספר ולפרט בשבח חברך בפניה, וכן בשבח אשתך בפני חברך, כדי למנוע השוואות מיותרות ורגשי קנאה ותחרות.
נז. להתנהג בצניעות. לא ללכת בבית בלבוש מזולזל. להישמר מאוד בשמירת העיניים, ובפרט כשנאלצים לצאת לחוצות קריה. יש לזכור שהאישה תמיד בוחנת את בעלה בזה, וככל שיתקדש הבעל יותר בשמירת עיניו ומחשבתו, הקשר בינו לבינה יתעצם ויפרח.
נח. לא לדבר עם נשים זרות כלל, ובמקום ההכרחי- לקצר ככל האפשר ("איפה ללוד", במקום "איך אפשר להגיע לעיר לוד").
נט. צניעות בדיבור- שפה יפה. להיזהר ממילים בוטות וניבול פה. וכן צניעות במצוות (אישות).
ס. להימנע מדברים דוחים בפניה (הפחות, שיהוקים וכד'). וכן לא לספר על עבירותיו או כישלונותיו בפני אשתו.
היחס להורים ולמשפחה
סא. להיזהר מאד לא לערב את בני המשפחה בוויכוחים או חילוקי דעות של בני הזוג. אלא לנסות לפתור את הבעיות ביניהם בצורה מכובדת ובוגרת. ואם לא הצליחו, ניתן להתייעץ עם רב או תלמיד חכם המבין בעניינים אלו (ויקבל עליהם לציית להחלטתו בהסכמה מלאה).
סב. יש לשמור על קשר סביר עם ההורים [משני הצדדים], ולהיזהר בכבודם. להשתדל להתקשר אליהם בכל ערב שבת [וחג] לאחל "שבת שלום".
סג. להיזהר בכבוד חמיו וחמותו (שגידלו וחינכו למענו את ביתם האהובה). לא לדרוש מהם דרישות מוגזמות. וכן עם שאר בני משפחתה.
סד. לשים לב ליחסי כלה וחמותה (צרות זו לזו). בכל מקרה של מחלוקת- יש לבעל להגן על אשתו בפני חמותה, האמא שלו. אך, כמובן, יעשה כן בכבוד ובדרך ארץ כלפי אמו. אם יש לבעל מה להעיר לאשתו, יעשה כן בצנעה מאוחר יותר בינו לבינה (עי' לעיל "דרכי הביקורת").
סה. לאפשר לאישה לבקר בבית הוריה ומשפחתה מדי פעם וכפי הצורך (לא להגזים!), ולהקדיש לה תשומת לב מרובה כתחליף (במידת האפשר).
סו. ככל שהבעל יקדיש לאישה את תשומת הלב הראויה לה, ויעניק לה יחס טוב וחיובי בתוך כותלי הבית, כך היא פחות תזדקק לחפש זאת מבחוץ, ויתקיים בה "כל כבודה בת מלך פנימה", והקשר בינו לבינה יתהדק ויתעצם.
סדר ונקיון
סז. להקפיד מאד לשמור על סדר וניקיון (אצל האישה זהו דבר יסודי ועקרוני).
סח. להשתדל לא לפזר כביסה בכל פינות הבית (להשתמש בסל כביסה).
סט. להחזיר כל חפץ למקומו הראשון. להשתדל לא לדרוך על רצפה רטובה.
ע. להיזהר מלכלוך או ריח דוחה בבגדו או בגופו (וכן להתרחץ, לצחצח שיניים ולגזוז ציפורניים בזמן).
עא. להקפיד על לבוש מסודר נקי ומכובד, ותספורת מתאימה.
ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך
עב. להודיע לאישה בכל זמן שנעדר או שיוצא מהבית (אפילו לזמן קצר), וליידע אותה כשהגיע למחוז חפצו (במקומות מרוחקים). וכן להודיע מבעוד מועד בזמן שנאלץ לאחר הביתה, ולדאוג להרגיעה בהתאם. וטוב לומר לפני שיוצא שיתכן שיגיע מאוחר (מהלימודים וכד') ושלא תדאג. אך לא יסמוך על אמירה זו שלא לצורך ממש, שהאמת היא שעיניה נשואות אליו, ומצפה לשובו בכל עת.
עג. כשחוזר מהיעדרות ממושכת או ממקום רחוק, או מאירוע שהיה בו בלעדיה, להשתדל להביא עמו שי קטן (אפילו ממתק, או פרח מהגינה) להראות לה שהוא חושב עליה.
עד. להיכנס הביתה תמיד במאור פנים (אח"כ בקשות וטענות, אם יש...). טוב להתפלל לפני שמקישים בדלת, שהקב"ה ישרה שכינתו בביתנו מתוך אהבה ואחווה שלום ורעות, ואזכה לאוהבה כגופי ולכבדה יותר מגופי וכו'. ולשנן לעצמו את כל הטובות שזכה להן בזכות האישה.
עה. יכין עצמו מראש, שלא יכנס הביתה רעב או נסער מאוד (ישתדל להרגיע עצמו קודם לכן, וכן לאכול משהו קל לפני כן). ואם ארע כן ואין אוכל מוכן, יתגבר כארי על תאוותיו, וידע לעמוד בנסיון, ואדרבה ישתדל להבין ולהצדיק את אשתו ע"פ המצב ככל האפשר, כלומר העומס שלה בעבודות הבית, ובעבודה בחוץ, ועם הילדים וכיוצ"ב.
עו. להודיע מראש (ולהתייעץ עימה) על אורחים בלתי צפויים שעומדים להגיע לבית.
בטוב תלין
עז. לא לישון מחוץ לבית לבד (ורצוי אפילו לא בחדר אחר לבד), אלא באונס גמור, ובהוראת חכם.
עח. לא ללכת לישון ברוגז לעולם. לדאוג להתפייס קודם לכן, ולגשת לישון כחברים. (גם אם עדיין לא מסכימים בדעותיהם, יקבעו לשאול למחרת את הרב או דעת התורה, ולהתבטל להחלטתו, תהא אשר תהא).
עט. להיזהר לא להפוך כל ריב קטן למריבה גדולה. לדעת להתנצל בעוד מועד, ולכבות את "האש" כל עוד לא התלקחה, שאז קשה להרגיעה הרבה יותר. לא להתבייש לומר "טעיתי".
פ. להשתדל לקרא "קריאת שמע שעל המיטה" ביחד במידת האפשר (מקשֵר בין בני הזוג, בפרט בשנה ראשונה). שווה לאגור לשם כך כוחות נוספים לפני השינה.
רוחניות
פא. להקפיד לקבוע עיתים לתורה (ושלא להתבזות בפניה בעצלות או רשלנות בתפילות ובלימודים. בפרט ברושם הראשוני).
פב. כל חתן יתייעץ עם רבותיו בעניין סדרי הלימוד בשנה הראשונה: האם ילמד גם כולל ערב, כולל שישי וכו'.
פג. ללמוד סדר יומי קצר עם האישה. לדוגמא: חפץ חיים או הלכות טהרה או הלכות שבת או מוסר וכד'. אך לשים לב לא להכביד מדי (ברוחב ובעומק), ושלא יהיה בצורה של מורה ותלמיד, אלא כחברים. להפשיט את הדברים לחיי היום יום.
פד. להרבות בחיזוקים רוחניים וסיפורי צדיקים (וכן סיפורי אמונה והשגחה מבני דורֵנו), כפי דרגתה, בפרט בסעודות השבת. לשים דגש על השתלמות במידות הענווה, ההתבטלות וההסתפקות.
פה. לא למשוך הרבה מדי לענייני תאוות ועינוגי העולם הזה, אלא "שמאל דוחה וימין מקרבת". למשל, כשהולכים בחוץ- לבזות את ענייני העולם הזה (רכב או דירה מפוארת) בפיך. לעומת זאת, לייקר כל מעלה רוחנית, להחדיר הנהגת "ישמח לב מבקשי ה'".
פו. ככלל, הנהגת הבעל עם האישה- שמאל [היד החלשה] דוחה, וימין [היד החזקה] מקרבת. ז"א, יותר לקרב ומעט לרחק (וצריך בזה שיקול דעת גדול). להדגיש הרבה הנהגת "וימינו תחבקני".
פז. לחיות חיי אמונה פשוטה ולדעת שהכל (ממש ה-כ-ל!!!) בידיו של הקב"ה. וכל מה שיש לנו זה מתנה גמורה מאיתו יתברך.
פח. להרבות בתפילות ובתחנונים בכל עת מצוא.
פט. לשים לב לקיים את רצון הבורא, ולהזהיר ולהוכיח בדרכי נועם את האישה, ושאר בני הבית, שיהיה ליבם לאל עליון, במידות ישרות ובכל מצוות התורה הקדושה.
צ. יש לזכור שמטרת הנישואין היא להעניק כמה שיותר, בלא התניה כל שהיא, גם אם הצד השני לא עומד בהתחייבויותיו, ובלא לצפות לקבל תמורה מהצד השני. כל הענקה שהיא מותנית בקבלת סיפוק או תמורה מהצד שכנגד הופכת להיות מ"אהבה" ל"תאווה".
צא. להחדיר בבית כבוד לה'. לחשוב בכל צעד: מה הקב"ה ירוויח מזה (ולא רק מה אני ארוויח).
צב. לזכור תמיד את השותף השלישי והעיקרי בכל בית יהודי- השכינה הקדושה. ככל שנכניס יותר את השכינה הביתה, ע"י דקדוק בתורה ובמצוות, וע"י שנרבה בקדושה, אהבה וכבוד הדדיים, מידות טובות ויראת שמים- כן תשרה יותר ויותר הברכה בביתנו.
צג. היסוד לעבודת ה' בשלמות בכלל- מתחיל בתוך ביתם של בני הזוג. ובזה יזכו ויתקיים בהם "ואתה שלום, וביתך שלום, וכל אשר לך שלום" (שמואל א, כה, ו).
זכור:
ת א ו ו ה - פירושה ל ק ב ל...
א ה ב ה - פירושה ל ת ת !!!.