פרק א' - הנהגות לבעל · רוחניות
פא. להקפיד לקבוע עיתים לתורה (ושלא להתבזות בפניה בעצלות או רשלנות בתפילות ובלימודים. בפרט ברושם הראשוני).
פב. כל חתן יתייעץ עם רבותיו בעניין סדרי הלימוד בשנה הראשונה: האם ילמד גם כולל ערב, כולל שישי וכו'.
פג. ללמוד סדר יומי קצר עם האישה. לדוגמא: חפץ חיים או הלכות טהרה או הלכות שבת או מוסר וכד'. אך לשים לב לא להכביד מדי (ברוחב ובעומק), ושלא יהיה בצורה של מורה ותלמיד, אלא כחברים. להפשיט את הדברים לחיי היום יום.
פד. להרבות בחיזוקים רוחניים וסיפורי צדיקים (וכן סיפורי אמונה והשגחה מבני דורֵנו), כפי דרגתה, בפרט בסעודות השבת. לשים דגש על השתלמות במידות הענווה, ההתבטלות וההסתפקות.
פה. לא למשוך הרבה מדי לענייני תאוות ועינוגי העולם הזה, אלא "שמאל דוחה וימין מקרבת". למשל, כשהולכים בחוץ- לבזות את ענייני העולם הזה (רכב או דירה מפוארת) בפיך. לעומת זאת, לייקר כל מעלה רוחנית, להחדיר הנהגת "ישמח לב מבקשי ה'".
פו. ככלל, הנהגת הבעל עם האישה- שמאל [היד החלשה] דוחה, וימין [היד החזקה] מקרבת. ז"א, יותר לקרב ומעט לרחק (וצריך בזה שיקול דעת גדול). להדגיש הרבה הנהגת "וימינו תחבקני".
פז. לחיות חיי אמונה פשוטה ולדעת שהכל (ממש ה-כ-ל!!!) בידיו של הקב"ה. וכל מה שיש לנו זה מתנה גמורה מאיתו יתברך.
פח. להרבות בתפילות ובתחנונים בכל עת מצוא.
פט. לשים לב לקיים את רצון הבורא, ולהזהיר ולהוכיח בדרכי נועם את האישה, ושאר בני הבית, שיהיה ליבם לאל עליון, במידות ישרות ובכל מצוות התורה הקדושה.
צ. יש לזכור שמטרת הנישואין היא להעניק כמה שיותר, בלא התניה כל שהיא, גם אם הצד השני לא עומד בהתחייבויותיו, ובלא לצפות לקבל תמורה מהצד השני. כל הענקה שהיא מותנית בקבלת סיפוק או תמורה מהצד שכנגד הופכת להיות מ"אהבה" ל"תאווה".
צא. להחדיר בבית כבוד לה'. לחשוב בכל צעד: מה הקב"ה ירוויח מזה (ולא רק מה אני ארוויח).
צב. לזכור תמיד את השותף השלישי והעיקרי בכל בית יהודי- השכינה הקדושה. ככל שנכניס יותר את השכינה הביתה, ע"י דקדוק בתורה ובמצוות, וע"י שנרבה בקדושה, אהבה וכבוד הדדיים, מידות טובות ויראת שמים- כן תשרה יותר ויותר הברכה בביתנו.
צג. היסוד לעבודת ה' בשלמות בכלל- מתחיל בתוך ביתם של בני הזוג. ובזה יזכו ויתקיים בהם "ואתה שלום, וביתך שלום, וכל אשר לך שלום" (שמואל א, כה, ו).
זכור:
ת א ו ו ה - פירושה ל ק ב ל...
א ה ב ה - פירושה ל ת ת !!!.