וביום השבת· הרב ישראל מאיר ווייל
סימן מא - כללי המלאכות ואיסורי השבות
הקדמה
הלומד הלכות שבת צריך לדעת בכל דבר האסור האם איסורו הוא מדאורייתא או מדרבנן, ואם הוא מדרבנן האם הוא גזירת חז"ל או שהוא דבר שעיקרו מן התורה ורק עושה באופן מסוים [בשינוי במלאכה, כלאחר יד, מלאכה שאין צריכה לגופה] ומשום כך איסורו רק מדרבנן, וכן יש לדעת דיני אינו מתכוין ופסיק רישא ומלאכה שאין צריכה לגופה וכל כיו"ב א, וכפי שיבואר בעז"ה שגם בימינו יש חשיבות גדולה לזה הן לענין אמירה לעכו"ם, הן לענין מעשה שבת, הן לענין חולה, וכן לענין צירופים כצורך מצוה, כבוד הבריות, מקום צער או הפסד מרובה, וכן לענין כפרה למי שנכשל רח"ל באיסורי שבת.
ובחלק זה יתבארו בס"ד כללי המלאכות בכמה חלקים: א. דיני הקטן בשבת ושאר כללי המלאכות ואיסורי השבות, ב. היתרים באיסורי דרבנן, ג. טירחא ועובדין דחול, ד. דין מעשה שבת - דבר הנעשה בשבת באיסור, וכפרה למחלל שבת רח"ל.
דיני קטן בשבת
הקדמה לדיני קטן בשבת
דיני הקטן בשבת מחולקים לשני חלקים, האחד מצות חינוך כבשאר מצוות התורה, והשני מצוה מיוחדת מדאורי' למנוע את בנינו ובנותינו ממלאכה בשבת וכלשון הפסוק "לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך" שהוא מדאורייתא ב.
קטן העושה מלאכה בשביל הגדול
א. קטן העושה מלאכה בשביל הגדול, בין אם הגדול הוא אביו ובין אם הגדול הוא אדם אחר, מחויב הגדול למונעו ולגעור בו שלא יעשה את המלאכה, ובודאי שאסור לבקש מקטן שיעשה עבורו מלאכה בשבת ג. ולכן אסור להניח לקטן שיפתח עבורו את המקרר בשעה שאינו פועל [לפוסקים האוסרים לפותחו כשאינו פועל] כיון שהקטן פותח לצורך הגדול, וכן כל כיוצא בזה, והוא מדין חינוך, ובודאי שאסור לבקש ממנו שיפתח, וכן בשאר איסורי שבת.
קטן העושה מלאכה בשביל עצמו
ב. קטן העושה מלאכה בשביל עצמו, מתחלק לשלשה דרגות גיל ד:
א. תינוק שאינו מבין מהו "אסור" ומהו "מותר" ואף שאומרים לו 'אסור' אינו מבין מה אומרים לו. דינו: אין אביו חייב להפרישו מאיסורים ואף מאיסורי דאורייתא [אמנם ראוי וכדאי להפרישו ממאכלות אסורות שהם מטמטמים את הלב], אבל אסור ליתן לו ביד איסור או לומר לו שיעשה איסור ואפילו איסור דרבנן, וכן אסור ליתן לו ביד מכשולות מצויים, כגון ליתן לו מאכל איסור לשחק בו ויש חשש סביר שיאכל ממנו, או ליתן לו בשבת משחק שיש בו כפתורים המפעילים ניגון וכדו' שיש חשש סביר שילחץ על הכפתורים תוך כדי המשחק וידליק את הניגון ה.
ב. תינוק שמבין מהו "אסור" אבל אינו בר חינוך, והיינו שאינו מבין מדוע אסור לעשות כן אבל מבין שאסור לעשות כן. דינו: אביו חייב להפרישו מכל האיסורים שבתורה בין דאורייתא בין דרבנן ו, וכל אדם בעולם אינו חייב להפרישו אם רואהו שעושה איסורים, אפי' איסורי דאורייתא. ואסור ליתן לקטן כזה כל איסור ואפילו איסור דרבנן וכן אסור להקריב לו חפצים של איסורי דרבנן כגון מוקצה שישחק בהם. וי"א שמותר ליתן לו לעשות איסורי דרבנן לצרכו של הקטן [ויבואר לקמן בסעיף ד'].
ג. קטן שהגיע לחינוך. דינו: אביו חייב להפרישו מכל האיסורים שבתורה בין דאורי' בין דרבנן וכל אדם בעולם חייב להפרישו אם רואהו שעושה איסורים דאורייתא, אבל מאיסור דרבנן אין כל אדם מצווה להפרישו.
הקרבת תינוק למתג חשמל כדי שילחץ עליו
ג. אסור להקריב תינוק ליד מתג חשמל שילחץ עליו וידליק או יכבה את האור אף אם התינוק אינו בר הבנה כלל ז.
ספיה לקטן באיסורי דרבנן לצרכו
ד. נחלקו הפוסקים אם מותר לספות לקטן לצרכו איסורי דרבנן ח [במקום שאינו מתענה מזה]. ובשני מקרים הקילו בזה לכו"ע: א. בשתיית קטן בקידוש שעושים בבית הכנסת. ב. אם הקטן מתענה מהעדר הדבר האסור ט.
מקרר ששכחו בו מנורה דלוקה, אסור לומר לקטן לפותחו בשביל שיוכל לאכול דבר שבפנים אפילו אם אינו יודע שיש שם מנורה, וכל שכן אם יודע י.
מקרר שהמנוע אינו פועל, אין לומר לקטן לפותחו בשביל לאכול דבר שבפנים, ועיין בהערה יא.
ספיה באיסורי דרבנן שלא לענותו
ה. קטן הרעב לפני קידוש של שחרית, מותר אפי' לאביו ליתן לו בידים לאכול לפני קידוש כדי שלא לענותו יב. בקידוש של לילה ראוי לא להגיע למצב כזה אלא להאכילו לפני שקה"ח של יום שישי יג, אבל אם בכל זאת רעב מאוד ואביו חוזר מאוחר מבית הכנסת ואי אפשר לחכות, יש להקל בדוחק יד.
הסתפקתי אם מותר להקריב ילד קטן לפני גיל חינוך ליד משחק מוקצה [וח"ו לא באיסורי דאורייתא !] אם הוא בוכה וסובל מאוד ורוצה את המשחק וכנ"ל טו, אמנם ודאי שעדיף להרגיעו ע"י משחקים המותרים למשחק בשבת.
הקפדת פרטי המצוה לקטן
ו. מצות חינוך הוא לתת לקטן לעשות המצוות ככל פרטיהן ודקדוקיהן טז, וראה בהערה.
- בדין מעשה שבת של קטן, עיין לקמן סעיף מ"ט.
כללי המלאכות
מלאכה שאינו צריך לגופה
ז. העושה מלאכה ממלאכות שבת, וכוונתו בעת עשיית המלאכה לתוצאה אחרת ואינו צריך את גוף תוצאת המלאכה האסורה, אלא עושה את פעולת המלאכה בעבור מטרה אחרת יז, נקרא מלאכה שאינו צריך לגופה.
י"א שאיסורו מדאורי' וי"א שאיסורו רק מדרבנן, ולהלכה נפסק שאיסורו מדרבנן יח.
לדוגמא, החולב בעל חי ואין מטרתו להשתמש בחלב אלא להקל על הבע"ח מפני צערו שהחלב מצער אותו יט, וכן המוציא את המת מרה"י לרה"ר ואין מטרתו להשתמש במת אלא כדי לאפשר כניסת כהנים לבית או כדי שהמת לא יסריח בבית כ.
משאצל"ג כשכוונתו לתוצאה האסורה
ח. העושה מלאכה ממלאכות שבת וכוונתו גם לתוצאה האסורה, אך אין כוונתו להשתמש בתוצאת האיסור אלא שע"י התוצאה האסורה ירויח דבר אחר, אסור מדאורי' ואינו נכלל במלאכה שאין צריכה לגופה כא. לדוגמא, המבעיר עצים כדי להשתמש באפרם כב, החופר בור כדי להגיע לבאר נפט ולקחת את הנפט, הפותח ספר שכתובים בחודיו אותיות כדי לקרוא בספר [לעיקר הדין בזה עיין מש"כ בסי' י"ד סעיף ד' כג, וכאן הנידון רק מצד משאצל"ג שבזה].
כיבוי נר
ט. המכבה את הנר נחשב מלאכה שאינה צריכה לגופה, אלא אם כן מכבה לצורך שימוש בפחמים שאז איסורו מדאורייתא. אך כיבוי שלא לצורך פחמים חמור יותר משאר מלאכה שא"צ לגופה כד.
משאצל"ג כשניחא ליה בתוצאה האסורה
י. העושה מלאכה שאינו צריך לגופה ואין מטרתו עבור התוצאה האסורה [וכהגדרתה בסעיף ז'], אך למעשה ניחא ליה בתוצאה אסורה [לאחר שזו נעשתה], אינו נחשב מלאכה שא"צ לגופה, אף אם מלכתחילה מטרתו היתה עבור הפעולה המותרת בלבד כה.
אינו מתכוין ופסיק רישא
יא. העושה פעולה שכוללת שני מעשים, אחד מהם מותר לעשותו בשבת והשני אסור, וכוונתו למעשה המותר בלבד, אם ספק האם ייעשה המעשה האסור מותר לעשות את הפעולה כו ואם ברור שייעשה המעשה האסור אסור מדאורייתא לעשות את הפעולה כז [וזהו "פסיק רישא" כח].
ואם כוונתו גם למעשה האסור – אסור לעשות את הפעולה בכל אופן.
לדוגמא, מותר לגרור מיטה על גבי עפר אם לא ברור שייעשה חריץ באדמה כט משום שכוונתו לגרירת המיטה בלבד ולא לחפירת החריץ, אבל אם ברור שייעשה חריץ בעפר אסור ל.
וכן מותר לסרק שערותיו בידו או במברשת שאינה משירה שיער [ועדיף לייחד לכך "מברשת שבת" מיוחדת לא] כיון שאין כוונתו להשיר השיער אלא לסרקו בלבד וגם לא ברור שיתלשו שערות, אבל אם ודאי יתלשו שערות אסור. וראה בהערה לב.
הגדרת "פסיק רישא"
יב. הפורס מחצלת על גבי כורת והדבורים ניצודים בה, אם יש במחצלת חור קטן והדבורים יכולים לצאת ממנו, מותר לפורסה אף אם אין החור נראה לדבורים בבירור, שכבר אינו "פסיק רישא" ואין ודאות שהדבורים ייצודו שם לג.
המסתרק וכל סירוק וסירוק לא בהכרח תולש שערות אך ודאי שבפעולת הסירוק בכללות יתלשו שערות נחשב "פסיק רישא" וחייב לד.
פסיק רישא דלא ניחא ליה
יג. אינו מתכוין האמור לעיל [סעיף ה'] שאם בודאי ייעשה המעשה האסור אסור לעשות את הפעולה כלל, הוא אף אם אינו מעונין במעשה האסור לה, ואף אם המעשה האסור מזיק לו ורצונו שלא יעשה כלל, בכל אלו אם בודאי ייעשה המעשה האסור אסור [מדרבנן] לעשות את הפעולה לו, וזהו "פסיק רישא דלא ניחא ליה".
פסיק רישא באיסורי דרבנן
יד. איסור פסיק רישא - שהתוצאה האסורה ודאי תיעשה- הוא אף באיסורים שהם רק מדרבנן לז [וראה בהערה !].
ואף פסיק רישא דלא ניחא ליה אסור אף באיסורים שהם רק דרבנן לח, אמנם אז האיסור קל יותר ובמקום כבוד הבריות מצינו שהקילו בזה לט.
בתרי דרבנן – כלומר שהאיסור רק מדרבנן משום שתי סיבות שכל אחת מהם גורמת שהאיסור יהיה רק מדרבנן – אז מותר פסיק רישא [דלא ניחא ליה] מ, ויש המפקפקים בהיתר זה מא.
אמירה לעכו"ם בפס"ר
טו. מותר לומר לנכרי לעשות פעולה מותרת שתגרום בודאי גם כן למעשה אסור כשאינו מכוון למעשה האסור, ואף שהוא פס"ר, מותרת אמירה לעכו"ם במקום שהוא פס"ר מב.
לדוגמא, מותר לומר לעכו"ם לסרק לו את השיער אף שע"י זה ודאי יתלשו שערות, כשאין העכו"ם מכוון לזה מג.
ספק פס"ר דלשעבר [ספק על המצב הקיים]
טז. העושה מעשה מותר, ואינו יודע את המציאות האם המצב הוא שבמעשהו יגרם איסור מלאכה או שהמצב הוא שמעשהו לא יגרום למלאכה, מותר לעשות את הפעולה, ועיין בהערה מד.
לדוגמא, הרואה זבובים במגירה ורוצה לסגור המגירה, יכול להפריח הזבובים מה ולסגור את המגירה אע"פ שיתכן שנשארו שם זבובים שלא ראה בעיניו, ואינו צריך לחפש במגירה אם נשארו זבובים. וזהו "ספק פסיק רישיה דלשעבר", כלומר ספק אם המצב הוא שיש פס"ר שייעשה איסור או לא מו.
מתעסק
יז. יש שני דרגות בדין מתעסק:
א. נתכוין לחתוך ירק תלוש שבארץ וחתך ירק מחובר או נתכוין להגביה ירק תלוש שבארץ ועקר ירק אחר מחובר מז, הרי הוא מתעסק ואין לו חיוב חטאת מח, אלא שהמעשה הוא מעשה איסור, ויש אומרים שאין לו איסור כלל מט.
ב. היה לו חפץ בכיס ולא ידע והוציאו מרשות לרשות הרי הוא מתעסק ואין לו חיוב חטאת וגם אין לו איסור מדאורייתא כיון שלא ידע מהאבן כלל ואינו בכלל מלאכת מחשבת. ויש אומרים שאין לו איסור כלל. וכן הנשען על קיר והדליק בטעות מתג חשמל בכלל זה נ.
זרק כדור על קיר ופגע בטעות במתג חשמל והדליקו, אם לא היה ברור שהכדור יפגע במתג אין איסור בזריקה וגם אם בכל זאת פגע במתג לא עבר איסור, שדינו כאינו מתכוין שאינו פס"ר [המבואר בסעיף י"א].
מקלקל
יח. כשאין תיקון בגוף החפץ כלל במעשהו, ורק קלקול יש בכך [או עכ"פ רק תיקון צדדי], אז האיסור רק מדרבנן, ואף לרמב"ם שמלאכה שאי"צ לגופה אסור מדאורי', פטור במקלקל נא.
אם יש תיקון בגוף החפץ [אף שאינו התיקון של המלאכה עצמה] איסורו מדאורייתא.
אם אין תיקון וגם אין קילקול, איסורו מדרבנן נב.
חיסרון בשם "מלאכה"
יט. פעמים שהותרה פעולה אף שבודאי תגרום למעשה מלאכה [כשאינו מתכוין למלאכה !], והוא כשחסר בשם "מלאכה", אם מחמת פחיתות חשיבות המעשה האסור והעדר חשיבותה בעיני כל בני אדם, ואם מחמת שפעולתו מתייחסת ומשתייכת למעשה המותר ופשוט לכל שאינה משתייכת ומתייחסת למעשה האסור [כלומר, שהפעולה מצד עצמה משתייכת לתוצאה המותרת, ולא כשברור לכל מסיבה צדדית שכוונתו ורצונו רק לתוצאה המותרת].
לדוגמא, מותר לכסות קדירה במגבת על מנת לשומרה מלכלוך, אף שע"י הכיסוי נוצרת הטמנה למאכל שבקדירה, וכן מותר לפזר חול על הרוק שבארץ כדי לכסותו אף שודאי מוסיף על העפר הקיים, וכן מותר לבשל ביצה ביו"ט אף שודאי יימחקו אותיות שע"ג הביצה נג.
[בהערה הובאו כמה הלכות הנובעות נכלל זה, ולמעשה, בכל מקרה אחר יש לשאול למורה הוראה, שבקל משתנה ממותר לאיסור ולחיוב !].
מלאכה בשינוי
כ. מלאכה הנעשית בשינוי איסורה רק מדרבנן, ושינוי יתכן באחד משתי אפשרויות: א. שינוי בפעולה – שעושה המלאכה עצמה במרפקו או בשינוי נד, כגון בורר בנפה וכברה כלאחר יד [אך במעמיד קדירה על האש כלאחר יד איסורו מדאורי' ואינו נחשב שינוי נה]. ב. שינוי בעצם המלאכה – כגון בורר בקנון ותמחוי או גוזז ביד או טוחן בכלי שאינו מתאים לטחינה וכדומה נו.
פעמים שמלאכה הנעשית בשינוי מותרת ואף מדרבנן אין איסור, ובדרך כלל ההיתר הוא כאשר יש שלש אפשרויות למלאכה: דרכו הרגילה, שינוי במלאכה [ואז איסורו מדרבנן] ושינוי נוסף יותר גדול שאז התירו לגמרי נז לדוגמא: בורר בידו (וגם לאלתר, ואוכל מתוך פסולת) שוחק פלפלין בקת הסכין [ובקערה], ובדומה לזה היתר קשירת קשר הדיוט ליום אחד.
וכן התירו לעשות איסורים דרבנן בשינוי לצורך חולה שאין בו סכנה נח.
בשינויים שהם שינוי בצורת המלאכה התירו אמירה לעכו"ם לצורך מצוה או בהפסד מרובה נט.
מלאכה המתקיימת
כא. במלאכה שאינה מתקיימת מצד עצמה האיסור רק מדרבנן ס. ובשיעור הקיום נחלקו הראשונים, י"א שצריכה להתקיים ביום השבת וי"א שצריכה להתקיים תמיד סא.
מלאכה שמצד עצמה מתקיימת אלא שצורת המלאכה שמיועדת לפתיחה וסגירה תמידיים פעמים שמותרת סב, וראה בהערה.
מלאכה שמצד עצמה מתקיימת אלא שהאדם העושה את המלאכה חושב לפרקה אחר זמן קצר, בחלק מן המלאכות פשוט שחייב ואיסורו מן התורה, ובחלק מן המלאכות נחלקו האחרונים אם איסורו מהתורה או מדרבנן סג.
חצי שיעור
כב. כתב אות אחת או תפר תפירה אחת איסורו מדאורי' שחצי שיעור אסור מן התורה, אך אינו חייב חטאת סד, וכן הדין בהוצאה פחות מכשיעור ובשאר איסורים. כתב אות אחת והשלים לספר, תפר תפירה אחת והשלים לבגד אסור מן התורה וגם חייב חטאת סה, וכן הגוזז שערה לבנה מתוך שחורות אסור מהתורה וחייב.
שנים שעשו מלאכה
כג. שנים שעשו מלאכה שיכולה להיעשות ע"י אדם אחד הרי שהאיסור בזה רק מדרבנן. היה אחד יכול לעשות המלאכה והשני אינו יכול, זה שיכול איסורו מדאורי' וזה שאינו יכול איסורו מדרבנן סו.
גרמא במלאכות שבת
כד. העושה מלאכה בגרמא אסור רק מדרבנן. ובמקום הפסד מותר סז. [וביו"ט מותר לעשות מלאכה בגרמא אף שלא במקום הפסד סח].
וגרמא היינו כעין גרמא בנזיקין שאין המעשה נעשה מיד אלא אחר זמן וגם אין ניכר השייכות בין מעשהו לבין התוצאה סט, וכגון מעמיד כלים מלאים מים מסביב לדליקה, וי"א אף כשמעמיד מים תחת הנר לקבל ניצוצות הניתזים מהנר שיכבו שם, אבל מכניס חיטים לריחים של מים הטוחנות מאליהן אינו גרמא וחייב כיון שמיד כשמכניס הם נטחנים כדרך טחינתם, וכן הזורה חיטים עם המוץ והרוח מפרידה אינו גרמא וחייב ע, וכן הרודף אחר בעל חי עד שכלבו צד אותו אינו גרמא וחייב עא.
המסיר את סכר המים מן הריחיים של מים אינו גרמא וחייב כיון שהמים זורמים מיד וגורמים לטחינה עב.
גרמא בכלי המיוחד לכך
כה. באופן שהכלי מיועד לגרימת הדלקה וכיבוי, נחשב מעשה בידים ולא גרמא, ולכן אין להקדים או לאחר השעות בשעון השבת לפי שהוא מיועד לכך ונחשב כיבוי והדלקה בידים ולא גרמא (ויש המתירים בשעון שבת לאחר הכיבוי או ההדלקה אך לא להקדימם, ועיין בהערה !) עג.
ריבוי בשיעורין
כו. המבשל בקדירה אחת כמות גדולה, יש אומרים שיש איסור מדאורייתא על כל כגרוגרת וכגרוגרת, ויש אומרים שכיון שהמעשה הוא אחד הריבוי הוא רק איסור דרבנן עד.
חולה שיש בו סכנה והוצרך לפרי, מותר לקטוף ענף שיש בו פירות מהעץ, אך אין לקטוף ענף שיש בו כמה פירות שהוא ריבוי בשיעורין ואסור שלא לצורך, וכן אם החולה צריך בשר מבושל מותר לבשל לו בשר אך לא להוסיף בשר מעבר למה שצריך החולה [ואם הדבר בהול אין להקפיד כלל] עה.
ובספר מחנה ישראל מתיר הח"ח לחייל שמשום סכנה צריך לשאת דברים שיכול גם לקחת התפילין באותה יד שנושא בה את הדבר המוכרח, כיון שזה ריבוי בשיעורים ולצורך גדול שיהיה לו תפילין, אך יש החולקים על זה ודעתם שחפצים שונים ביד לא חשיב ריבוי בשיעורין אלא הוצאה נפרדת ואסור עו.
מלאכה שהיתה נעשית ממילא ועשאה האדם
כז. כשהמלאכה היתה נעשית גם בלי מעשה האדם והאדם לא הביא שום תועלת במעשהו, יש אומרים שאין איסור בכך עז.
לדוגמא, מותר לשפוך מים על בגד מלוכלך השרוי כולו בתוך מים. וכן מותר לשפוך מים לאילן הנמצא בתוך שלולית מים. [ונראה שמטעם זה אין איסור לצבוע בגד שחור במשקין או בדם אם אין הוספת הצבע ניכרת כלל בבגד].