אור ברסלב
וביום השבת סימן מא* - היתרים באיסורי דרבנן

וביום השבת· הרב ישראל מאיר ווייל

סימן מא* - היתרים באיסורי דרבנן

סימן מא - כללי המלאכות ואיסורי השבות

כללי דיני השבותים

כח. חומרת איסורי דרבנן [איסורי שבות] שוה לחומרת איסורי דאורייתא, ובפרט בהלכות שבת שיסוד השביתה הוא מדאורייתא אלא שחכמים הגדירו מה נכלל באיסור, ולכן בהרבה דברים העמידו דבריהם אף לדחות מצוות מדאורי' עח [כגון מילה שופר ולולב], וזה גם יסוד תקנת איסור מוקצה שתהא ניכרת השביתה והמנוחה עט.

אמנם במקרים מסויימים מצטרף מה שהאיסור רק מדרבנן להקל למעשה בצירוף היתרים נוספים, וגם כפרת המחלל שבת בשוגג רח"ל שונה באיסורי דרבנן וקלה יותר, שאין בזה קרבן חטאת. וכאן יובאו בס"ד כמה דוגמאות להיתרים באיסורי דרבנן, ודיני אמירה לנכרי בדרבנן, מעשה שבת בדרבנן וכפרה על חילול שבת בשוגג באיסורי דרבנן.

אף אם האיסור מדרבנן מפני כמה סיבות כגון שיש שינוי גם בצורת המלאכה וגם כלאחר יד וגם מקלקל ולא על מנת לתקן וגם כל האיסור רק מדרבנן מאיזה טעם, אין להתירו [לישראל] ואף לצורך מצוה פ, וראה בהערה.

[אינו מתכוין ופס"ר באיסורי דרבנן נתבארו לעיל בסעיף י"ד].

איסורי שבות בבין השמשות

כט. בבין השמשות התירו איסורי דרבנן לצורך מצוה פא, אך אם הציבור קיבלו שבת או אם הוא קיבל שבת עם הציבור בתפילה אין שייך היתר זה פב. ובכל אופן אין להתיר אחרי 13 דק' משקה"ח או מעט פחות פג.

אמירה לנכרי באיסורי שבות

ל. אסור לומר לנכרי שיעשה איסורים דרבנן, ומותר ליהנות ממעשה נכרי שעשה איסורים דרבנן, אך רק למי שלא נעשתה עבורו המלאכה פד. מותר לומר לעכו"ם שיעשה איסורים דרבנן לצורך מצוה או לצורך מצטער שיש בו קצת חולי פה.

ואיסורים דרבנן הם או כשכל האיסור מדרבנן או אף באיסורים שעיקרן דאורייתא אך הוא מלאכה שא"צ לגופה, אך אמירה לנכרי שיעשה את המלאכה בשינוי כלאחר יד– לא מצטרף להתיר אף לצורך מצוה פו.

איסורי שבות לחולה שאיב"ס

לא. חולה שאין בו סכנה מותר לישראל לחלל שבת עבורו בשינוי [כלאחר יד] באיסורי דרבנן, ואם יש סכנת אבר מותר לעבור על איסורי שבות אף בלא שינוי פז.

"כבוד הבריות" באיסורי דרבנן

לב. באיסורים שעיקרם מדרבנן פעמים שהתירו משום כבוד הבריות, אך באיסורים שעיקרם מדאורייתא אלא שעושה באופן מלאכה של שאצל"ג או כלאחר יד אין להתיר אפי' במקום כבוד הבריות פח. וכן במקום שהיה יכול לדאוג מער"ש שלא יגיע לזה אסור אף במקום כבוד הבריות פט.

[ועיין עוד בסעיף י"ד בדין פס"ר באיסורי דרבנן במקום כבוד הבריות].

היזק דרבים באיסורי דרבנן

לג. במקום היזק דרבים מותר לעבור על איסורי דרבנן, ובתנאי שאינו יכול למנוע ההיזק באופן אחר צ.

מקום צער באיסורי דרבנן

לד. במקום צער רגיל אסור לעבור על איסורי דרבנן, אך יש מקרים שהתירו לעבור על איסורי דרבנן במקום צער בהצטרף צדדי היתר נוספים או במקום צער גדול ומיוחד צא.

צעב"ח באיסורי דרבנן

לה. אסור לעבור על איסורי דרבנן במקום צער בעלי חיים, אמנם אמירה לנכרי וחומרות דרבנן [טלטול מוקצה כשאינו ממש טלטול בידיים] התירו בפעמים מסויימות משום צער בעלי חיים צב. [ובמג"א (סי' ש"ה סקי"ט) כתב: 'ומשמע דאע"ג דאיכא צעב"ח אסור, דאין לנו לדמות גזירות חכמים זה לזה, דיש דברים שהעמידו אפילו במקום כרת'].

מקום הפסד באיסורי דרבנן

לו. אסור לעבור על איסורי דרבנן במקום הפסד צג, אך מותר לטלטל מוקצה במקום הפסד כשירא שדליקה [שאינה בביתו] תשרוף את המוקצה או להציל מן הליסטים, אבל אסור לטלטל מוקצה במקום שיורדים גשמים ועלולים לקלקל את המוקצה צד. ובשאר איסורי דרבנן אין להתיר בשום אופן. [וראה בהערה באלו דברים התירו איסורי דרבנן במקום הפסד].

מעשה שבת בדרבנן

לז. העושה איסורי שבת דרבנן בשוגג צה, מותר ליהנות מן המלאכה בו ביום צו.

כפרה לעובר על שבותים

לח. העושה איסורי שבת דרבנן בשוגג, כפרתו להתענות מ' יום שני וחמישי, ולא יאכל בשר ולא ישתה יין בלילה לאחר התענית, ויכול לפדות את התענית בממון צז.

טירחה ועובדין דחול

טירחה יתירה בשבת

לט. נצטוינו למעט בטירחה בשבת, ונתבאר לעיל סעיף כ"ח שיסודו מדאורייתא, ומצינו בכמה מקומות גדרים מעשיים באיסור זה:

א. היה הולך והגיע לאמת המים מוטב שידלג עליה ממה שיקיפנה מפני שמרבה בהילוך צח.

ב. אסור לחתוך לבהמות נבלה כזו שהם יכולים לאוכלה בלא חיתוך, משום טורח צט.

ג. הנושא כדי יין [ובקבוקי שתיה] ממקום למקום, אם הכל במקום סגור ומוצנע, ישא אותם בכמויות גדולות כל פעם כדי למעט בהילוך, ואם במקום ששכיחי רבים יקח מעט מעט כל פעם למעט במשא ק.

ד. כל ענין הכנה משבת לחול יסודו הוא משום טורח בשבת שלא לצורך היום קא.

עובדין דחול

מ. ישנם איסורי שבות שאינם איסורים מחמת הקירבה למלאכות דאורייתא, אלא איסורם מחמת שהם "עובדין דחול". הגדרת "עובדין דחול" קשה היא, ובהערה הבאנו דברי הפוסקים בזה קב.

לצורך מצוה מותר לעבור על עובדא דחול, אף ששאר שבותין אסורים לצורך מצוה קג.

דוגמאות לעובדין דחול:

א. נתפזרו לו בבית הרבה פירות אסור ללקטם לקערה משום עובדא דחול אפילו אם יש ריצוף לבית. ואם נתפזרו בעפר אסור ללקוט אפי' מעט קד.

ב. אסור למדוד ולשקול בשבת משום עובדא דחול קה.

ג. המסתרק בשבת [במסרק רך שאינו משיר השיער], צריך לייחד מברשת מיוחדת לשבת משום עובדא דחול קו.

ד. אין מגרדין בכלי העשוי לגירוד משום עובדין דחול קז.

ה. להבאה"ל קח אסור לפתוח מטריה בשבת משום אוהל קט, אך לחזו"א קי אין איסור אוהל במטריה אלא משום עובדא דחול ואושא מילתא, וז"ל: והרי הדבר מסור לחכמים לגדור גדר במקום הפירצה וזה יותר חמור מאיסור פרטי ליחיד כי זהו גדר לעם כולו ולדורות.

אושא מילתא

מא. אסור לגרום זילותא לשבת בדברים הניכרים - "אושא מילתא". ולכן אסור להדליק דבר המשמיע קול מערב שבת וימשיך לפעול בשבת, או לכוון מער"ש [על ידי שעון שבת] מכונה המשמיעה קול חריג בשבת [מכונת כביסה, טייפ] משום אושא מילתא קיא.. ולגבי הפעלת שעון מעורר שיצלצל בשבת, עיין בסי' ל' סעיף י"ט.

הלכות העושה מעשה איסור

מעשה שבת במזיד

מב. יהודי קיב שומר תורה ומצוות העושה מלאכה דאורייתא במזיד, אסור לו ליהנות מגוף המלאכה לעולם קיג. אבל יכול למוכרה וליהנות מדמיה. ולאחרים מותר ליהנות מן המלאכה מיד במוצ"ש קיד.

ביהודי שאינו שומר תומ"צ רח"ל, נחלקו הפוסקים אם מותר ליהנות ממלאכתו מיד במוצ"ש או שצריך להמתין שיעור זמן בכדי שיעשה המלאכה במוצ"ש, ונתבאר בסי' כ"ו סימן י"ח.

ומכל מקום, אף אם מצד ההלכה מותר ליהנות יש להחמיר במקום חילול ה' שלא ליהנות מן המלאכה עד בכדי שיעשו. ועיין שם בדין ישראל מומר שעשה מלאכת איסור עבור ישראל אחר.

בישל באיסור, הקדירה צריכה הגעלה שבלעה מאכל איסור קטו, ודין האוכל כנ"ל קטז.

מעשה שבת בשוגג

מג. יהודי שומר תומ"צ שעשה מלאכה דאורי' בשוגג קיז, אסור לו וגם לאחרים ליהנות ממנה בשבת ומותר לו ולאחרים מיד במוצ"ש. ובמקום הצורך [כגון שזה עיקר מאכלו לסעודת שבת וקשה להסתדר בלעדיו קיח] יש לסמוך להקל אפי' לו אפי' מיד קיט.

מעשה שבת באיסור מדרבנן במזיד ובשוגג

מד. יהודי שומר תומ"צ שעשה מלאכה דרבנן במזיד, אסור לו ולאחרים בשבת [ומותר במוצ"ש, עיין בהערה קכ], ובשוגג מותר אפי' לו אפי' בו ביום, חוץ משהיה חזרה והטמנה שבהם אסור לו ולאחרים עד מוצ"ש [וי"א עד בכדי שיעשו במוצ"ש קכא] ואף במקום הצורך אין להתיר בזה קכב.

מעשה שבת במתעסק

מה. יש אומרים שדינים אלו הם גם אם עשה את המלאכה כמתעסק קכג [ועיין הגדרתו לעיל בסעיף י"ז], ויש אומרים שאין איסור מעשה שבת במתעסק קכד.

מעשה שבת במניעת נזק

מו. אין איסור מעשה שבת אם המעשה רק מנע נזק מן הדבר ולא השביחו קכה.

מעשה שבת במחלוקת הפוסקים

מז. באופן שיש מחלוקת הפוסקים, אם נפסק ע"פ רוב דעות כצד המחמיר, או שהוא עצמו סובר בזה לאיסור ודאי כשיטת רבותיו, יש בזה איסור מעשה שבת קכו, אבל אם נפסק מספק להחמיר אין בזה איסור מעשה שבת קכז. ולכן הסובר בדבר מסוים להחמיר בודאי כדעת רבותיו אסור לו לומר לאחרים לעשות עבורו את המלאכה, ואם עשו אסור לו ליהנות ממעשיהם, וכנ"ל.

מעשה שבת בבין השמשות

מח. מעשה שבת שנעשה בזמן שיש מחלוקת אם כבר היה שקה"ח או לא, אפשר להקל בדיעבד, אבל בזמן שודאי שקיעה לכו"ע אסור אף בבין השמשות קכח.

מעשה שבת של קטן

מט. חרש שוטה וקטן שעשו מעשה איסור בשביל הגדול, אסור ליהנות ממלאכתם. ואם עשו את המלאכה בשביל עצמם, מותר ליהנות ממלאכתם קכט.

דוגמאות במעשה שבת

נ. פתח מקרר באופן האסור, אסור ליהנות מן המלאכה משום מעשה שבת, וכן אם פתח פקק בקבוק או קופסת שימורים באיסור [באופן האסור], אסור משום מעשה שבת קל. ואם היה יכול לפתוח בהיתר ופתחו באיסור אין המאכל נאסר באיסור מעשה שבת קלא, ורק הפקק נעשה מוקצה קלב, ועיין לעיל סוף סימן י"ג.

הביא דבר מחוץ לתחום, או שטילטלו באיסור, הדבר אסור משום מעשה שבת קלג. טילטל מפתח באיסור, יש המתירים [שהרי לא משתמש בגוף המפתח], ויש האוסרים [כיון שסוף סוף נהנה מהמפתח עצמו קלד].

החזיר או טמן מאכל באיסור, ולא השביח המאכל אלא רק התחמם, ואח"כ חזר והצטנן המאכל, מותר לאוכלו לצורך סעודת שבת קלה. ויש אוסרים קלו.

- חימם מים באיסור ונצטננו או עשה שאר מלאכות דאורייתא ובטלה אח"כ ההנאה, עיין בסי' כ"ו סעיף ח'.

זורע, בורר ולש באיסור

נא. זרע באיסור בשוגג, יעקור הנטיעה ולא יהנה לעולם קלז. ברר בשוגג באיסור, דינו כשאר מלאכות [ועיין בהערה] קלח, ואם ברר אוכל מאוכל צ"ע קלט. לש באיסור, אם האיסור היה בנתינת המשקה לאוכל היבש אין המאכל נאסר, אך אם היה האיסור בערבוב, האוכל הנילוש נאסר קמ.

כפרה למחלל שבת בדאורייתא

נב. המחלל שבת בשוגג באיסורי דאורייתא רח"ל, צריך להביא קרבן חטאת, והיום שבעוונותינו הרבים עדין לא נבנה ביהמ"ק. כתב הרמ"א שיתן לצדקה י"ח פשוטים שהוא מחיר כבש בזול קמא, ולא יאמר שהכסף עבור חטאת אלא יאמר שבמקום חטאת הוא נותן את הכסף לצדקה קמב.

וכן יקרא פרשת חטאת ויבין אופן הקרבתה קמג. וראה בהערה מהי פרשת חטאת קמד.

כפרה למחלל שבת

נג. המחלל שבת בשוגג בין באיסורי דאורייתא ובין באיסורי דרבנן רח"ל, צריך להתענות מ' יום שני וחמישי, ולא יאכל בשר ולא ישתה יין בלילה שאחר התענית, ויכול לפדות את התענית בממון, והעשיר ירבה הממון לפי עשרו קמה.

וכן ילמד הלכות שבת וגם זה כפרה בעבורו קמו.

סוף הספר

תוכן העניינים

וביום השבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה