וביום השבת· הרב ישראל מאיר ווייל
סימן לח - הלכות קריאת התורה ושמו"ת ותפילות יום שבת · הקפדה בקריאה כהלכתה
ד. וכן ראוי להקפיד לכתחילה שלא לשנות ממנהג אבותיו בקריאה עצמה, כגון אם מנהג אבותיו לקרוא בהברה מסוימת לא ישמע קרה"ת בהברה שונה יג, וכן אם מנהג אבותיו לקרוא במלרע [דהיינו להדגיש המילה לפי היכן שמסומן הטעם (בחומשים, בדרך כלל בהברה האחרונה של המילה)] לא ישמע קרה"ת מבעל קורא שקורא במלעיל [הדגשת תחילת המילה בכל פעם] יד.
ובודאי לא ישמע קריאת התורה מבעל קורא שאינו בקי במלעיל ומלרע וקורא פעם כך ופעם כך לפי שאז לפעמים משתנה משמעות המילה. וכגון בפרשת ויגש [בראשית מא, כו-כז] כתוב כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה ששים ושש, כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים. ויתמה השומע, כמה באו, ששים ושש או שבעים, אלא ההבדל הוא היכן הדגשת הניגון, כשאומרים הבאה במלעיל [כשההדגשה על הב'] הכוונה שבאה כבר בעבר וזה כולל את יוסף ובניו ולכן זה שבעים, וכשאומרים הבאה במלרע [כשההדגשה על הא'] הכוונה שבאה עכשיו וזה לא כולל את יוסף ובניו שבאו כבר בעבר ולכן זה רק ששים ושש [וכמו שפירש רש"י שם], ואם הבעל קורא אינו בקי במלעיל ומלרע עלול כל הענין להשתבש. וכן בפרשת וישלח [בראשית לד, כט] "ואת נשיהם שבו ויבוזו" הוא לשון שביה ולכך טעמו מלרע [רש"י שם], ובקריאתו במלעיל [שבו] הוא לשון חזרה.
וכן ראוי להקפיד לשמוע קה"ת במקום שהבעל קורא יודע להבדיל בין שוא נח לשוא נע שלפעמים משתנה משמעות המילה עי"ז וכמו "ויקץ יעקב משנתו" כשברור שהכוונה משנתו - מהשינה בשוא נע, ולא משנתו מלשון משניות בשוא נח. וכן "אשר הוא לא טהור מקרה לילה" [דברים כג, יא].
וכן יש מקומות שהניגון והטעמים משנים את פירוש המילה כמו [בראשית מט, ט] "מטרף בני עלית" שאם מנגן "מטרף בני, עלית" הכוונה בני יוסף ואם מנגן "מטרף, בני עלית" הכוונה בני יהודה, וכן "הכנף, פתיל תכלת" [במדבר טו, לו] ולא "הכנף פתיל תכלת" שתיבת הכנף מתייחסת לתחילת הפסוק - ונתנו על ציצית הכנף, פתיל תכלת טו, וכן "מצוך היום, על לבבך", [דברים ו, ו] היום מתייחס לתחילת הפסוק ולא לעל לבבך ח"ו, וכן בתפילה "לך ענו שירה בשמחה רבה, ואמרו כולם", "והייתם קדושים, לאלוקיכם", "מצמיח, קרן ישועה" ובתחילת ברכת "מודים אנחנו לך", ועוד הרבה טז.
ועיין עוד בהערה ! יז.