אור ברסלב
וביום השבת סימן לח - הלכות קריאת התורה ושמו"ת ותפילות יום שבת

וביום השבת· הרב ישראל מאיר ווייל

סימן לח - הלכות קריאת התורה ושמו"ת ותפילות יום שבת

סימן לז - הלכות קידוש וסעודה

מקור החיוב לקרוא בתורה

א. משה רבינו תיקן לישראל לקרוא בתורה בשבת בשני ובחמישי א, עמדו נביאים ותקנו קריאת התורה בימים ב' ה' ושבת שלא יהיו שלשה ימים בלא תורה, ועזרא הוסיף על התקנה לקרוא במנחה בשבת וכן לקרוא בשני ובחמישי שלשה גברי ועשרה פסוקים ב.

לרוב הפוסקים הקריאה בתורה היא מצוה מדרבנן ג, וכן נפסק להלכה. אמנם, יש שיטות בראשונים שהיא מצוה מדאורייתא ד.

האם הקריאה בתורה היא חובה על כל יחיד ויחיד או רק על הציבור

ב. קריאת התורה היא חובה על הציבור לקרוא בתורה, אבל יחיד שנאנס והתפלל ביחידות אין לו חובה ללכת לשמוע קריאת התורה במקום אחר ה, אבל יש לו מצוה לעשות כן ו, אמנם יחיד הנמצא בביהכנ"ס חייב לשמוע את קריאת התורה ואינו יכול לעיין בספר ולפטור את עצמו במה ששאר הציבור שומע הקריאה. ועיין היטב בהערות ז !.

ולכן, בן חוץ לארץ שבא לארץ ישראל בשנים שאין הפרשות שוות וממילא הפסיד פרשה, אינו חייב לשמוע את הפרשה שהפסיד שהרי החובה מוטלת על הציבור לקרוא ולא על כל יחיד ויחיד, אמנם ודאי שיש לו מצוה להשתדל לעשות מנין של בני חו"ל ולשמוע קריאת התורה שהחסיר ח.

כתב הספר תורה

ג. יש להקפיד לכתחילה לקרוא בספר תורה הכתוב בצורת אותיות כפי מנהג אבותיו ט. וראה בהערה אם בדיעבד יוצא ידי חובה בקריאה בס"ת שלא כמנהגו י.

ובפרשת זכור יש להקפיד על כך ביותר לכתחילה. אמנם בדיעבד אם שמע קריאת "זכור" בס"ת בכתב המיוחס לאר"י אין צריך לשמוע קריאת זכור שוב יא. ויש שאמרו שאע"פ שראוי לחזור ולשמוע את הקריאה שוב, מ"מ אם לא חזר ושמע גם יצא ידי חובה אפי' בפרשת זכור שהרי פסק הרמב"ם שאפי' קרא קריאת זכור בספר תורה פסול יצא ידי חובה יב.

הקפדה בקריאה כהלכתה

ד. וכן ראוי להקפיד לכתחילה שלא לשנות ממנהג אבותיו בקריאה עצמה, כגון אם מנהג אבותיו לקרוא בהברה מסוימת לא ישמע קרה"ת בהברה שונה יג, וכן אם מנהג אבותיו לקרוא במלרע [דהיינו להדגיש המילה לפי היכן שמסומן הטעם (בחומשים, בדרך כלל בהברה האחרונה של המילה)] לא ישמע קרה"ת מבעל קורא שקורא במלעיל [הדגשת תחילת המילה בכל פעם] יד.

ובודאי לא ישמע קריאת התורה מבעל קורא שאינו בקי במלעיל ומלרע וקורא פעם כך ופעם כך לפי שאז לפעמים משתנה משמעות המילה. וכגון בפרשת ויגש [בראשית מא, כו-כז] כתוב כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה ששים ושש, כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים. ויתמה השומע, כמה באו, ששים ושש או שבעים, אלא ההבדל הוא היכן הדגשת הניגון, כשאומרים הבאה במלעיל [כשההדגשה על הב'] הכוונה שבאה כבר בעבר וזה כולל את יוסף ובניו ולכן זה שבעים, וכשאומרים הבאה במלרע [כשההדגשה על הא'] הכוונה שבאה עכשיו וזה לא כולל את יוסף ובניו שבאו כבר בעבר ולכן זה רק ששים ושש [וכמו שפירש רש"י שם], ואם הבעל קורא אינו בקי במלעיל ומלרע עלול כל הענין להשתבש. וכן בפרשת וישלח [בראשית לד, כט] "ואת נשיהם שבו ויבוזו" הוא לשון שביה ולכך טעמו מלרע [רש"י שם], ובקריאתו במלעיל [שבו] הוא לשון חזרה.

וכן ראוי להקפיד לשמוע קה"ת במקום שהבעל קורא יודע להבדיל בין שוא נח לשוא נע שלפעמים משתנה משמעות המילה עי"ז וכמו "ויקץ יעקב משנתו" כשברור שהכוונה משנתו - מהשינה בשוא נע, ולא משנתו מלשון משניות בשוא נח. וכן "אשר הוא לא טהור מקרה לילה" [דברים כג, יא].

וכן יש מקומות שהניגון והטעמים משנים את פירוש המילה כמו [בראשית מט, ט] "מטרף בני עלית" שאם מנגן "מטרף בני, עלית" הכוונה בני יוסף ואם מנגן "מטרף, בני עלית" הכוונה בני יהודה, וכן "הכנף, פתיל תכלת" [במדבר טו, לו] ולא "הכנף פתיל תכלת" שתיבת הכנף מתייחסת לתחילת הפסוק - ונתנו על ציצית הכנף, פתיל תכלת טו, וכן "מצוך היום, על לבבך", [דברים ו, ו] היום מתייחס לתחילת הפסוק ולא לעל לבבך ח"ו, וכן בתפילה "לך ענו שירה בשמחה רבה, ואמרו כולם", "והייתם קדושים, לאלוקיכם", "מצמיח, קרן ישועה" ובתחילת ברכת "מודים אנחנו לך", ועוד הרבה טז.

ועיין עוד בהערה ! יז.

טעות בקריאת התורה

ה. קרא וטעה, אם טעה באופן שמשתנה משמעות המילה [ראה לעיל סעיף ד'] מחזירים את הקורא וקורא שוב יח, אף אם כבר גמר את הפסוק או את ה"עליה" [אך לא יברך שוב עבור זה, אלא שבקריאה הבאה יתחיל ממקום שטעה יט]. ואם טעה באופן שלא משתנה משמעות המילה, אם הוסיף או חיסר אות מחזירין אותו, ואם רק טעה בניקוד או בניגון אין חובה להחזיר את הבעל קורא ובפרט אם הוא טועה לעתים קרובות אבל גוערין בו כ.

קריאת פרשת זכור בפרשת כי תצא

ו. כשקוראים פרשת כי תצא לפני שנה מעוברת ראוי שהבעל קורא יכוין להדיא בקוראו "זכור" לצאת ידי חובת קריאת פ' זכור ולהוציא ידי חובה את השומעים כא.

דיני העולה לתורה

ז. העולה לתורה יעלה בדרך קצרה [ואם שתי הדרכים שוות יעלה בימין] וילך בזריזות לבימה כב, יפתח הס"ת ויראה הפסוק שצריך להתחיל בו, יעצום עיניו בעוד הס"ת פתוח ויברך, ויש נוהגים לסגור הס"ת ולברך כג, ובשעת הקריאה יאחז בס"ת ויקרא בלחש עם הבעל קורא כד ובסיום הקריאה יסגור הס"ת ויברך. וטוב לנשק הס"ת אחר העליה כה. ומצוה מן המובחר להכין מראש ה"עליה" שעולה כו. וכשחוזר למקומו יחזור בדרך ארוכה [או בצד שמאל אם הדרכים שוות] ולא יחזור למקומו עד שהעולה אחריו יסיים את קריאתו כז.

מנהגי קריאת התורה והגבהה

ח. מותר לשבת בקריאת התורה, ויש המהדרים לעמוד כח, אך מי שהוא חלש ואם יעמוד לא יוכל לכוון היטב בקריאה עדיף שישב כט [ומי שאין לו כח לעמוד בחזרת הש"ץ לקריאת התורה כגון בימים נוראים - עדיף שיעמוד בחזרת הש"ץ וישב בקריאת התורה ל] וראה עוד בהערות.

המגביה את ספר התורה יפתח את הספר ג' עמודים [אם יש בכוחו להגביה את הס"ת כך], יגביה, ויפנה לצד דרום מערב וצפון, ומצוה על אנשים ונשים לראות את הכתב ולכרוע כנגד הכתב ולומר כשהכתב כנגדו וזאת התורה אשר שם משה וכו' תורת ה' תמימה וכו' וטוב לראות את הכתב מקרוב עד שיוכל לקוראו לא, [וכן נוהגים להראות באצבע על הכתב], ועיין בהערה הקודמת.

הגולל יעמיד התפר [שבין העמודים] במרכז הגלילה לב.

אין המפטיר מתחיל ברכת הפטרה עד גמר גלילת הס"ת לג.

דיני ההפטרה

ט. בכל שבוע מפטירים מעין מה שסיימו לקרוא במפטיר לד [ומקור הדין הוא משעת הגזירה שאסרו לקרוא בתורה וקראו בנביא כ"א פסוקים כנגד שבעה קרואים שכל אחד קורא שלשה פסוקים].

במקום שמסיימים בדבר שאינו טוב מוסיפים פסוק נוסף לסיים בדבר טוב. וסימן לדבר "יתק"ק" [שישנם ד' מקומות כאלו, ישעיה תרי עשר קהלת וקינות שהם הפטרת שבת ר"ח, הפטרת שבת הגדול, קהלת בסוכות, ואיכה בתשעה באב]. וכן בהפטרת ויצא כיון שמסיימים בדבר שאינו טוב יש להוסיף הפסוקים 'ואכלתם אכול ושבוע... ולא יבושו עמי לעולם' [יואל סוף פרק ב], כדי לסיים בדבר טוב לה.

בהפטרת וישלח נחלקו הפוסקים אם להפטיר ועמי תלואים [הושע יא] או חזון עובדיה [עובדיה], והגר"א כתב להפטיר חזון עובדיה, ובמשנ"ב לא הכריע בזה.

זמן קריאת שנים מקרא ואחד תרגום

י. זמן קריאת שנים מקרא ואחד תרגום הוא מזמן מנחה בשבת שלפניה לו, והיינו מזמן שהוא שמע קריאת התורה במנחה ולא מזמן שאפשר להתפלל תפילת מנחה לז.

אפשר לקרוא השמו"ת בכל יום שרוצה, ועיין בהערה לח. לא קרא עד שבת, ישלים בשבת בבוקר קודם התפילה או עכ"פ עד סעודת שבת, אבל לא יעכב את סעודת השבת עבור זה. ואם לא קרא עד אז, יכול להשלים עד זמן מנחה. ואם לא קרא עד אז, יכול בדיעבד להשלים עד יום שלישי כולל יום ג'. ואם לא קרא עד אז, י"א שהפסיד המצוה לגמרי וי"א שיכול להשלים עד שמחת תורה לט.

אם התחילו לקרוא במנחה שבועיים לפני השבת, וכגון שחל יו"ט בשבת, יכול לקרוא רק ממנחה בשבת הקרובה לפני הפרשה, ויש שאמרו שיכול לקרוא ממנחה שבועיים לפני הפרשה מ.

אופן קריאת השמו"ת

יא. נחלקו הפוסקים כיצד עדיף לקרוא שמו"ת. יש אומרים שאופן הקריאה המובחר הוא לקרוא פסוק פסוק שנים מקרא ואחד תרגום מא, ויש אומרים שהאופן המובחר הוא פרשה פרשה [פתוחה וסתומה] ב' מקרא ואחד תרגום מב, ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד.

הקורא פרשה פרשה ויש סיום פרשה באמצע פסוק [כמו בפ' וישלח ובפ' פנחס], יפסיק בסוף הפרשה אפי' באמצע הפסוק מג. (ויש שאמרו שלא יפסיק באמצע פסוק אלא ימשיך פרשה נוספת ויקרא ב' פרשיות מד).

האם מותר להפסיק בדיבור באמצע שמו"ת

יב. אסור להפסיק בדיבור בקריאת השמו"ת באמצע ענין מה. וטוב ויפה שלא להפסיק בדיבור כלל מתחילת הפרשה ועד סופה וכן ראוי לבעל נפש לעשות.

קריאת שנים מקרא עם רש"י

יג. אם קרא הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום [ובפסוק שאין פירוש רש"י יקרא הפרשה ג' פעמים], וירא שמים יקרא גם תרגום וגם רש"י מו.

הבנת התרגום

יד. הקורא תרגום צריך להבין מה שקורא, שהרי כל ענין התרגום הוא לפרש ולהבין קריאתו, ואם קרא התרגום ולא הבינו יש להסתפק אם יוצא ידי חובה בדיעבד, וצ"ע מז.

להקפיד בקריאת השמו"ת כתיקונה

טו. צריך להקפיד בקריאת שמו"ת בכל הדברים שהזכרנו לעיל [סעיף ד'] כמו מלעיל ומלרע, שוא נע ושוא נח וכדו' ובפרט בדברים שמשנים את משמעות המילה. וכן יש להקפיד שלא להבליע אותיות ודינו כדין קורא קריאת שמע שצריך לדקדק באותיותיה מח. ואם השתבש בקריאתו באופן שהשתנה הענין, יש לדון אם יצא ידי חובת קריאת שמו"ת.

טעויות בתפילות יום שבת

טז. שכח לומר "נשמת" מט או 'הכל יודוך' אינו חוזר, וכן בשאר ההוספות של שבת. שכח לומר "לקל אשר שבת", חוזר ואומרו אחר תפילת הלחש, ומתחיל מ"שבח נותנים לו".

גם אם רואה שלא יוכל להספיק תפילת לחש עם הציבור לא ידלג "לקל אשר שבת" או "הכל יודוך" בשביל כך, אלא יאמרם אע"פ שיתפלל ביחידות נ.

אמירת יקום פורקן ומי שבירך ביחידות

יז. המתפלל ביחידות אינו יכול לומר שום יקום פורקן, לפי שהוא בלשון ארמי נא. וכן יחיד האומר סליחות ידלג המילים "מחי ומסי" וכו' שהם בלשון ארמי נב.

יש שאמרו שיחיד אינו אומר את המי שבירך לעוסקים בצרכי ציבור נג.

תפילת שחרית בשעה שהציבור מתפללים מוסף

יח. מי שאיחר לביהכנ"ס ומצא ציבור המתפללין מוסף ואין לו מנין אחר, לא יתפלל עימהם מוסף אלא יקדים שחרית למוסף כסדר התפילה שאין מקדימים מוסף לשחרית נד, ויכוין להתחיל תפילת הלחש של שחרית בשעה שהציבור מתחיל את תפילת הלחש של מוסף נה.

חיוב נשים בתפילת מוסף

יט. נחלקו הפוסקים האם נשים חייבות בתפילת מוסף, והמ"ב פסק שחייבות נו.

אכילה לפני התפילה

כ. מותר לשתות מים קודם התפילה ואין צריך לקדש לפני השתיה נז.

חולה שמותר לו לאכול לפני התפילה חייב לקדש קודם אכילתו נח ויאכל סעודה מיד אחרי הקידוש שיהיה קידוש במקום סעודה, וגדר "סעודה" נתבאר לעיל סימן ל"ז סעיף כ"ד.

אשה המקילה לאכול לפני התפילה, אחרי אמירת קצת ברכות ואיזה תחינה נט, או אשה חולה שמותר לה לאכול לפני התפילה, אם בעלה עדיין מתפלל יכולה לאכול לפני קידוש עד שישוב לביתו ס. ויש המפקפקים על היתר זה סא.

אכילה קודם מוסף

כא. הרוצה לאכול קודם מוסף חייב בקידוש סב, ולא יאכל יותר מכביצה פת או מזונות סג, ופירות מותר אפילו הרבה. ויש מי שמיקל כשיש זמן תפילה קבוע ובפרט אם אוכל עם אחרים שיזכירו לו להתפלל מוסף סד.

תוכן העניינים

וביום השבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה