וביום השבת· הרב ישראל מאיר ווייל
סימן לז - הלכות קידוש וסעודה
מתי הקידוש מדאורייתא
א. מצות עשה מדאורייתא לקדש את השבת בדברים בכניסת השבת, דכתיב א זכור את יום השבת לקדשו, ודרשינן זוכרהו בדברים [על היין] ב. אנו המזכירים ויכולו בתפילת ערבית, יוצאים בזה ידי חובת קידוש מדאורייתא בתפילה וממילא הקידוש על היין הוא רק דרבנן, ויש שערערו על כך מכמה טעמים וסוברים שאין יוצאים ידי חובת קידוש בתפילה וממילא הקידוש שאנו עושים על היין חיובו מדאורייתא, אך גם למערערים מותר לשמוע קידוש ממי שהוא בן י"ג שנה ולא נתמלא זקנו ג.
זמן הקידוש
ב. מעיקר הדין אפשר לקבל השבת מפלג המנחה ואילך, להתפלל מעריב ולקדש מיד קודם השקיעה ד [אפשר לקדש גם לפני תפילת מעריב ה], ונכון לכתחילה לאכול כזית גם בלילה דכתיב אכלוהו היום וא"כ יש לאכול את כל הג' סעודות בתוך יום השבת ו.
ומחצי שעה קודם צאת הכוכבים אסור לקדש כיון שלא יצא ידי חובת קר"ש וחצי שעה קודם קר"ש אסור להתחיל לאכול וכמו בכל מצוה כהדלקת נר חנוכה ובדיקת חמץ, שאסור להתחיל לאכול חצי שעה קודם ז.
אמנם, למעשה כתב הבאה"ל שלכתחילה יש לנו להימנע מלקדש בזמן פלג המנחה ח, וכן הורו הפוסקים שלא לנהוג כך בארץ ישראל ט.
ובכל זמן שמתפלל ערבית, מצוה להקדים ולקדש מיד כשמגיע לביתו, ולכן ראוי להזדרז ככל שיוכל ולקדש מיד י.
האם לעמוד או לשבת בקידוש
ג. במחבר יא כתב לעמוד בזמן אמירת ויכולו ומשמע שבשאר הקידוש יש לשבת, וברמ"א כתב שנוהגין לישב אף בויכולו ורק כשמתחילים עומדים קצת לכבוד השם שנרמז בר"ת במילים "יום הששי ויכולו השמים". ולכן, מי שאין לו מנהג שונה מכך יש לו לשבת בקידוש [ויעמוד בתחילת "ויכולו"] ויש לזה כמה טעמים יב. ומנהג הרבה מגדולי הדורות יג לשבת בכל הקידוש לגמרי בין בלילה ובין ביום.
ואף העומדים בקידוש יש להם לשבת בשתיית היין שאין ראוי לת"ח לשתות מעומד יד.
חצי פסוק בקידוש
ד. בקידוש ליל שבת מתחיל לומר יום הששי ויכולו השמים וכו' טו. ויש מתחילים מ'ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי'. ויש מתחילים מתחילת הפסוק משום שאין לחלק פסוק ולומר רק חצי ממנו טז. וכשמתחיל לקדש, טוב שיתן עיניו בנרות יז.
ובקידוש של שחרית יש להתחיל מ'כי ששת ימים' וכו' ולא מ'על כן ברך' מטעם שאין לומר רק חצי פסוק, ויש שלא נזהרים בזה ושלא כדין עבדי יח.
דיני כוס של קידוש [וכל כוס של ברכה]
ה. כוס של קידוש מצריך את הדברים שנאמרו בכוס של ברהמ"ז ובכל כוס של ברכה יט. מעיקר הדין- תשעה דברים, וירא שמים- מוסיף עוד אחד, וע"פ הקבלה- נוסף עוד אחד כ.
כל אלו הדברים אינם אלא לכתחילה אבל בדיעבד אין מעכבים כא.
ותחילה נבאר התשעה דברים שנפסקו בשו"ע, ואלו הם:
1-2. הדחה ושטיפה- היינו הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ לכוס של ברכה, ואף אם אין בו ממש שיירי פת יש להדיחו אם לא שהוא נקי וצח שאז אין צריך הדחה ושטיפה כב.
3. חי - למזוג לכוס רק סמוך לברכה ממש והוא מכבוד הכוס של ברכה כג, פירוש נוסף חי, היינו שיהיה הכוס חי ושלם בלא שבר ופגם וסדק ואפי' שבר בתחתית הגביע לכתחילה אינו טוב אלא א"כ אין לו אחר כד. [יש פירוש שלישי אך אינו מצוי בימינו כה].
4. מלא- כפשוטו, שיהא מלא, ויש שאין ממלאים אותו כ"כ כדי שלא ישפך ואע"פ כן שם מלא עליו כו [ולכל הפחות יהיה בו רביעית יין שזה מעכב גם בדיעבד כז].
5-6. נוטלו בשתי ידים ונותנו בימין- ביאר הט"ז- מקבלו בשתי ידים להראות חביבות המצוה עליו ואח"כ אוחזו בימין כדי שלא יהיה נראה עליו כמשוי כח, וכתב המ"ב כט בשם השל"ה להעמיד הכוס על כף ימינו והאצבעות יהיו זקופים סביב, ואם היה לבוש כפפות יסירם קודם נטילת כוס של ברכה.
7. מגביהו מן הארץ [או מן השולחן] טפח ל- כדכתיב כוס ישועות אשא. וענין ההגבהה הוא כדי שכל המסובין יראו את הכוס לא, שהוא דין
[8.] "נותן עיניו בו"- בכוס לב, כדי שלא יסיחו דעתו מהכוס, אמנם ברמ"א פי' נותן עיניו בו הכוונה ביין, ולכן לא יקח כוס שפיו צר שאז אינו יכול לראות את היין שבו, ואין צריך להקפיד בזה אם אינו יכול להשיג בקלות כלי אחר לג.
9. ומשגרו לאנשי ביתו במתנה- כדי שיתברכו, שכל השותה מכוס של ברכה מתברך ועל כן ראוי לשלוח משיירי הכוס לאשתו ולשאר המסובין כדי שיתברכו, ואפי' אם הם לא אוכלים עמם לד. [המוסיף יין על שיירי הכוס של ברכה אין ליין הנוסף מעלת כוס של ברכה לה, אלא שאם מוסיף כמות קטנה ודאי מתערב לכל אחד משהו משיירי הכוס עצמו].
ירא שמים יוסיף גם עיטוף שהוא לבישת כובע מעל הכיפה ולבישת בגד עליון לו.
המקובלים הוסיפו עיטור שהוא עיטור הכוס של ברכה בכוסות קטנים סביבו לז [או באנשים שיעמדו סביב הכוס].
דין כוס חד פעמית
ו. מותר לקדש בכוס חד פעמי אם אין לו כוס אחר, שהרי עכשיו הכוס שלמה וטובה לח. ויש שכתבו שאסור לקדש בכוס חד פעמית לט, וראה בהערות.
ועל כל פנים אין שום חילוק בין כוס אחת חד פעמי לשתי כוסות חד פעמיות זו בתוך זו, ואם כוס חד פעמי אינו טוב לקידוש גם בשני כוסות הדין כך.
שלא לקדש על יין פגום
ז. מדיני כוס של ברכה שלא יהיה הכוס פגום, ופגום הוא כוס ששתו ממנו, אבל אם נשפך מן הכוס מעט קודם הקידוש אין זה פגום וכן אם טעם באצבע מן הכוס אין זה פגום מ.
תיקון הפגימה
ח. אם מוסיף יין לכוס הפגום, תיקנו בכך מפגימתו, ובלבד שהיין שמוסיפים לא יהיה פגום בעצמו. ואפשר לתקן הפגימה גם בהוספת מים או שאר משקין [ויש שפקפקו על זה, ועיין בהערה] מא.
אם שפך את הכוס הפגום לתוך בקבוק של יין בדיעבד תיקן את הפגימה אם היה בבקבוק יותר יין מאשר בגביע, אמנם לכתחילה אין עושין כן אלא מקודם ישפוך מהבקבוק לגביע ויתקן הפגימה ואז יחזיר הכל לבקבוק מב.
שתית היין
ט. מיד אחר הקידוש חייב המקדש לשתות כמלא לוגמיו מג מכוס של קידוש בלא הפסק מד. ובדיעבד אם אחד מן השומעים [היוצאים ידי חובה בקידוש] שתה כמלא לוגמיו או אפילו כמה שומעים שתו יחד כשיעור זה בלי הפסק [של כדי אכילת פרס], יצאו ידי חובה מה. ומצוה מן המובחר שיטעמו כולם מו.
מצות שתיה מיין שאינו פגום
י. כמו שהמקדש צריך לקדש על יין שאינו פגום, כמו כן מצוה על כל השותים מכוס של קידוש שישתו מכוס שאינו פגום מז. ואמנם ברגע ששתה המקדש מן הכוס של קידוש, פגמו בכך. ועל כן כדי שהשותים ישתו מכוס שאינו פגום יעשה המקדש אחד משלשת העצות הבאות: א. יתקן הפגימה על ידי שיוסיף יין לתוך הגביע ששתה ממנו ואז יחלק למסובים, וראה בהערה ! מח. ב. ישפוך מעט מן הגביע לכוס אחר קודם שישתה ומן היין הזה שאינו פגום יחלק למסובים מט, ויקפיד מאוד שישאר בגביע ששותה ממנו רביעית יין לפי שהמצוה לשתות מכוס שיש בה רביעית יין נ. ג. אם המסובין שותים מהגביע עצמו, שקידשו בו, ולא מכוסות אחרים ששפכו אליהם מהגביע, אז נחשב ששותין מכוס שאינו פגום נא. ויש שהעירו על כך, שאם יש לו אורחים ואינו יודע מי השותים אסור לעשות כן מפני הסכנה שמא אינם בריאים, ויש שלא חששו לזה נב. [יש אפשרות גם כן למזוג למסובים רביעית יין בכוסות שלהם לפני הקידוש ואז מיד אחרי הקידוש יכולים לשתות מהכוס שלהם, ובזה מרויח גם שאם יש הרבה מסובים אין הפסק גדול עד שיחלק לכולם מכוס הקידוש נג].
דיני היין
יא. מדיני יין קידוש שלא יהיה בו ריח רע, שאז פוסל אפילו בדיעבד נד.
מצוה מן המובחר שלא לקחת יין מסוף תכולת הבקבוק [כשיש שם שמרים] לפי שהוא מלא שמרים ואין זה יין משובח, אף שיוצאים בו ידי חובה נה.
מצוה לכתחילה לקדש על יין אדום, ואם אין לו יין אדום יכול לקדש גם כן על יין לבן נו, וכיום אין מעלה ליין אדום [אם אינו משובח יותר מן הלבן] נז.
מותר לכתחילה לקדש על יין או מיץ ענבים עם סוכר נח. (ויש המהדרין אחר יין או מיץ ענבים בלי סוכר).
יין מגולה
יב. יין שהיה מגולה זמן מועט, כיון שאין היום נחשים אין בכך איסור כל כך ואין היין נפסל לקידוש מגילוי של זמן מועט נט. ואמר הגר"ח קניבסקי שליט"א שהיום נוהגים להקפיד בזה "משהו", והיינו שיש להקפיד בזה אם אפשר, ואם לא, לא חמור כ"כ ס.
אמנם יין שהיה מגולה זמן רב אסור לקחתו לקידוש ואף בדיעבד פוסל, משום שטעמו נפגם ע"י כך, ולכן לא נכון ליקח יין לקידוש אם היה מגולה זמן רב בתוך מקרר שהרי טעמו נפגם גם כך.
יינות ומיץ ענבים בזמנינו
יג. ברוב היינות ומיצי הענבים בזמנינו מערבים אחוזים רבים של מים [קרוב ל- 50% מים ! סא] ועל מנת שלא יורגש עירוב המים בטעם המשקה, מבשלים את המים עם המיץ עם תוספת סוכר ומלח לימון ויש שמוסיפים תמצית מיץ ענבים [הנעשית ע"י אידוי המיץ]. והנה, יש שהורו שכיון שטעם היין והמיץ נפגמו בכך בטל מהמשקה שם יין ונחשב למשקה ממותק שברכתו "שהכל" ואין יוצאים בו ידי חובת קידוש סב, ואף שמרגישים טעם מיץ במשקאות הללו, הוא רק מהסוכר וחומרי הטעם שמוסיפים, אבל טעם המיץ עצמו בטל סג. [ויבואר לקמן כיצד ניתן לבדוק האם אכן המיץ 100% טבעי].
ויש שהורו שאם המים פוגמים בטעם היין [או מיץ הענבים] הרי שהיין פסול לקידוש, ואין הדבר תלוי ברוב ומיעוט, אלא במציאות אם נפגם טעם המיץ [לפני עירוב הסוכר והבישול יחד] או לא סד.
ויש שאמרו שכיון שמבשלים את היין עם המים והמים סופגים את טעם המיץ הרי שהכל נחשב יין שכשר לקידוש ואפשר לברך עליו בפה"ג, אם יש רוב יין או רוב מיץ ענבים סה.
בדרך כלל אם כתוב על הבקבוק במפורש "מיץ ענבים 100% טבעי" באמת רוב מוחלט הוא מיץ ענבים [אם כתוב "מיץ ענבים טבעי" אין בכך שום הוכחה] אע"פ שאין חוק מפורש על כך סו.
עוד כתב הגרש"ז אויערבך זצ"ל שאפי' לאלו הסוברים שאפשר להוסיף מים ליין וברכת בפה"ג תשאר על המשקה, על כל פנים אין המים מצטרפים לשיעור רביעית לגבי קידוש ולגבי ברכה אחרונה אלא צריך רביעית של יין לבד, ולכן גם במפעלים שמערבים מים ביין יש לציין את אחוזי המים. ויש שכתב שהמים כן מצטרפים לשיעור רביעית לקידוש ולברכה סז.
ועיין עוד בהערה לגבי נידונים נוספים ביינות ומיצי ענבים שלנו סח.
חמר מדינה
יד. בקידוש של ליל שבת אין לקדש על חמר מדינה, אלא אם אין לו יין יקדש על הפת.
בקידוש יום שבת מותר לקדש על חמר מדינה אם אין לו יין, ועדיף מקידוש על פת. וכן בהבדלה יכול להבדיל על חמר מדינה סט.
ודע, שכיום לא מצוי חמר מדינה שמותר לקדש עליו ביום מפני שמצוי גם כן יין בעיר, ומכל מקום במקום שהיין ביוקר ורוב שתיית אנשי המקום משאר משקין נהגו להקל בזה ע [בקידוש בשחרית ובהבדלה], ועיין בהערה.
מהו חמר מדינה
טו. לחמר מדינה צריך ג' תנאים: [א. אין מצוי יין בעיר]. ב. משקה חשוב. ג. משקה שרגילים לשתותו כמשקה. ולכן מים אינם יכולים להיות חמר מדינה כיון שאינם חשובים ושמן אינו יכול להיות חמר מדינה כיון שאין רגילים לשתותו למשקה עא.
משקה בטעם "קולה" אינו נחשב חמר מדינה עב.
מיץ ענבים שהוסיפו לו מים, גם לסוברים שברכתו שהכל נחשב חמר מדינה.
מיץ תפוזים טבעי נחשב חמר מדינה עג.
מתי יין פוטר כל מיני משקין
טז. יין פוטר כל מיני משקין, ודוקא משקין שהיו לפניו בזמן שבירך על היין, ויש מקילין לפטור גם משקאות שהיה דעתו עליהם בשעת קידוש אף שלא היו לפניו על השולחן עד, ולכן אם מקדש על היין ואינו נוטל ידיו לא יברך על המשקין שהיו לפניו בשעת הקידוש.
השותה מעט [פחות ממלא לוגמיו] מכוס של קידוש, נכנס לספק ברכה על המשקין, ולכן אם שתה פחות ממלא לוגמיו יין יבקש מאחר שיוציאו ידי חובת ברכת שהכל או שיברך שהכל על מאכל אחר עה. אמנם יש שהורו שאפשר לסמוך על השיטה שאם שתה פחות ממלא לוגמיו יכול לברך על שאר משקין שכך הוא מעיקר הדין עו.
יש שאמרו שדוקא יין פוטר כל מיני משקין אבל מיץ ענבים שאינו חשוב כל כך יתכן שאינו פוטר כל מיני משקין, ולכן אם מקדש על מיץ ענבים [ואינו נוטל ידיו] יכוין שאינו מוציא ידי חובה את השתיה ששותה אחר כך עז.
ברכה אחרונה על יין הקידוש
יז. בשו"ע נפסק עח שברכת המזון פוטרת את יין הקידוש, אמנם כתב בבאה"ל עט שצריך לכוין בברהמ"ז לפטור גם יין של קידוש פ [או שישתה יין גם בתוך הסעודה].
אמנם יש שאמרו שאין עצה זו מועילה במיץ ענבים לפי שאין ברהמ"ז שייך למיץ ענבים כלל שאינו סועד הלב כמו לחם פא, ולכן העצה למי שמקדש על מיץ ענבים היא לכוון בשעת הקידוש שרצונו לשתות מיץ ענבים גם בסעודה פב, וישתה מיץ ענבים בסעודה, ואז ודאי ברהמ"ז פוטר אף את המיץ ששתה קודם הסעודה (ואז אינו צריך לכוון להדיא בברהמ"ז לפטור כל המיץ ששתה מקודם פג).
אם יצא ידי חובת קידוש האם יכול להוציא אחרים
יח. אע"פ שכל אדם יכול להוציא את חבירו ידי חובת קידוש גם אם כבר יצא ידי חובת קידוש בעצמו, מכל מקום אם המקדש יצא כבר ידי חובה והשומע [בין איש ובין אשה] יודע לקדש לבדו, עדיף לכתחילה שהשומע יקדש לבד ולא יצא ידי חובה מהמקדש פד. ולכן, אשה הנמצאת בבית חולים או שבעלה קידש כבר בבית כנסת עדיף שתקדש בעצמה אם יודעת לקדש לבד, ובדיעבד יצא ידי חובה גם אם יודע לקדש לבדו.
ובקידוש היום היוצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול לקדש לכתחילה בביתו אף אם בני ביתו יודעים לקדש לבדם כיון שאף הוא צריך לקידוש כדי לברך בפה"ג שיוכל לשתות יין פה, ורק אם כבר בירך בפה"ג בביתו [ולא הפסיק הפסק המחייב ברכה שוב] אז עדיף שבני ביתו יקדשו לבדם אם הם יודעים.
כללי קידוש במקום סעודה
יט. 'וקראת לשבת עונג' פו - דרשו חז"ל שצריך שיהיה הקידוש במקום סעודה ואם קידש ולא סעד אח"כ מיד לא יצא ידי חובת קידוש פז.
ויש שני דינים בזה, האחד לאכול במקום הקידוש, והשני לאכול מיד אחר קידוש בלא שהיה פח.
דיני קדוש במקום סעודה למעשה
כ. המקדש בפינה אחת של החדר ודעתו לאכול בפינה אחרת של החדר, יצא ידי חובת קידוש ואף לכתחילה יכול לעשות כן. ואם לא כיון דעתו לכך מתחילה בשעת הקידוש גם כן יצא ידי חובה בדיעבד, אבל לכתחילה טוב שלא ללכת אף מפינה לפינה אם לא כיון לכך מתחילה.
המקדש בחדר אחד ועבר לחדר שני, אם היה דעתו לכך בשעת קידוש יצא ידי חובה אבל לכתחילה אם אינו מקום דוחק לא יעשה כן אלא אם כן רואה את מקומו הראשון. ואם לא היתה דעתו לכך בשעת הקידוש, אם רואה מקומו ראשון יצא ידי חובה בדיעבד ואין להסתמך על זה אלא בשעת הדחק [כשאינו יכול לסעוד במקום שקידש], ואם אינו רואה מקומו הראשון לא יצא ידי חובה ויקדש שוב.
המקדש בבית אחד ועבר לבית שני, בין אם היה דעתו לכך ובין אם לאו חוזר ומקדש. אמנם, אם רואה מקומו ראשון יצא בדיעבד [אם אין שביל הקבוע להליכה תמיד (ואפילו ליחיד) מפסיק ביניהם] ואין להסתמך על זה אלא בשעת הדחק פט.
האם מותר לצאת ממקום הקידוש ולחזור
כא. אין לצאת אחר הקידוש למקום אחר ולחזור, ויזהר בזה מאוד צ, אך בדיעבד אינו חוזר ומקדש ובפרט אם יצא לעשות צרכיו או לצורך הסעודה. ונראה, שאם כיון בשעת הקידוש שרוצה לצאת אחרי הקידוש לחדר אחר [אך לא לבית אחר] ולחזור אפשר להקל גם לכתחילה צא. וגדולי ישראל הקפידו שלא לצאת מן החדר שקידשו בו קודם הסעודה צב.
מה נחשב ליציאה מבית לבית
כב. שני חדרים בשני בעלויות נפרדות נחשב כמבית לבית [אף שהכל מוקף תקרה אחת], בין לענין המקדש בחדר זה ואוכל בחדר אחר ובין לענין יציאה לחדר השני וחזרה לאכול במקום הקידוש צג.
יציאה מהבית לחדר מדרגות, יש אומרים שנחשב כמחדר לחדר, וי"א שנחשב כמבית לבית צד.
יציאה מהבית לסוכה דרך הרחוב או דרך חצר שאינה מקורה נחשב כמבית לבית צה.
יציאה למרפסת שאינה מקורה בתוך הבית נחשב כמחדר לחדר, ויש אומרים שלענין קידוש בחדר ואכילה במרפסת נחשב כמבית לבית צו.
שהיה אחר הקידוש
כג. כפי שצריך לאכול במקום קידוש, כן צריך לאכול מיד אחר הקידוש ולא יפסיק אפי' זמן מועט בין קידוש לסעודה צז.
ובדיעבד אם שהה, אזי אם בזמן הקידוש דעתו היתה לאכול מיד אחר הקידוש אף אם נשתהה אח"כ מחמת אונס יצא ידי חובה [ועיין בהערה צח]. אבל אם בזמן הקידוש היתה דעתו לאכול רק אחר זמן ואכן עבר זמן בין הקידוש לסעודה לא יצא ידי חובה וצריך לחזור ולקדש [אפילו אם נאנס בשהייתו !], אלא א"כ הפסיק בדברים שהם צורך סעודה שאז אינו צירך לחזור ולקדש צט.
ולכן למעשה - ראוי בזמן הקידוש לכוון לכך שרוצה מיד ליטול ידיו אחר הקידוש, ואז גם אם נשתהה מעט לחלק מהשיטות, עכ"פ יצא ידי חובה כיון שבזמן הקידוש חשב שרוצה ליטול ידיו מיד. ובודאי שראוי מיד לאחר הקידוש ליטול ידיו ולא להשתהות כדי שלכתחילה יצא ידי חובה לדעת כל הפוסקים. [אבל אם חשב מראש שרוצה להשתהות זמן מרובה והשתהה כן אינו יוצא ידי חובה אף בדיעבד].
כל האמור לעיל הוא כשהשתהה במקומו, אבל אם גם השתהה וגם יצא ממקומו אז גם אם כיון בשעת הקידוש לאכול מיד ונאנס יחזור ויקדש, אמנם בשעה"צ ק כתב שדין זה אינו ברור כ"כ, וצ"ע למעשה.
[מנהג התימנים המקורי ברוב הקהילות הוא שלא נוטלים ידים מיד אחר הקידוש, אלא אוכלים פירות וממתקים [הנקרא "ג'עלה"] זמן רב ואח"כ נוטלים ידים. ועיין בהערה קא.]
הגדרת "סעודה" [- לענין קידוש במקום סעודה]
כד. האוכל כזית פת או מיני מזונות [ואין צריך לענין זה דוקא פת הבאה בכיסנין אלא כל מיני מזונות בכלל זה קב] אחר הקידוש, נחשב קידוש במקום סעודה [ולהגר"א דוקא פת ולא מזונות].
השותה רביעית יין אחר הקידוש [בנוסף לשתייתו מכוס הקידוש], אינו נחשב קידוש במקום סעודה, ובמקום הדחק אפשר להקל שרביעית יין נוספת נחשבת סעודה.
אם שתה רק רביעית מיין הקידוש עצמו, אפשר להקל במקום הדחק [כשאין לו מספיק יין] רק בסעודת שחרית ולא בלילה.
האוכל פירות בשר ודגים, אינו נחשב סעודה כלל ולא יצא ידי חובת קידוש [ואם חלש ליבו ואינו חש כ"כ בטוב יכול להקל בשחרית ולאכול אחרי הקידוש פירות ויחשב קידוש במקום סעודה] קג.
מי שאינו יכול לאכול פת או מזונות
כה. מי שאינו יכול פת או מיני מזונות [כגון מי שרגיש ל"גלוטן"], אבל אוכל סעודה מלאה של דגים בשר פירות וירקות יכול לקדש על סעודתו ונחשב קידוש במקום סעודה קד.
מי שאינו יכול לאכול כלל או יכול רק לשתות מים לא יקדש קה, ואם יש אפשרות ישמע קידוש מאחר, ואם אין אפשרות כזאת ישתה בלי קידוש קו.
כיסוי החלות
כו. בזמן הקידוש יהיו החלות מכוסות במפה מלמעלה [וגם מלמטה] ואחרי הקידוש יכול לגלותן קז. ויש שכתבו לכסות החלות גם בזמן ברכת המוציא קח, ויחזיקם בידיו מתחת למפה קט.
לחם משנה בלחם קפוא ולחם סגור בשקית
כז. לחם קפוא מצטרף ללחם משנה גם אם לא יפשיר במהלך הסעודה קי. [ויש שכתבו שאינו יוצא בזה ידי חובה קיא, ויש שכתבו שאם יפשיר הלחם במהלך הסעודה אפשר לברך קיב, וגם לשיטתם אם אין לו אחר יברך על לחם קפוא שאם לא יועיל לא יזיק].
לחם משנה סגור בשקית
כח. לחם סגור בתוך שקית אינו מצטרף ללחם משנה וצריך לפתוח [או לקרוע קיג] את השקית קיד, ואם קורע את השקית צריך לאכול משהו מן הלחם שבשקית.
לחם משנה בלחם שאול
כט. אם יש לו רק לחם אחד, ישאל לחם משכנו ואחרי הברכה יחזיר לו קטו, וטוב שיבקש מהשכן שיתן לו רשות ויבקש מהשכן שירשה לו לאכול מן הלחם בסעודה ואז יוצא ידי חובת לחם משנה [גם אם לא אכל בפועל] קטז.
לחם משנה בחצי לחם
ל. אם יש לו רק לחם אחד שלם ועוד חצי לחם יקח הלחם השלם ויצרף אליו החצי לחם קיז, וכן אם יש לו רק שתי פרוסות יבצע על שני הפרוסות ובדיעבד נחשב כלחם משנה קיח.
אם יש לו לחם אחד שלם ועוד שני חצאי לחם, יכול לחבר את שני החצאים בקיסם באופן שלא ייראה לרבים שחיברוהו כך קיט.
מצה ללחם משנה בערב פסח שחל בשבת
לא. בער"פ שחל בשבת יותר טוב שלא יקח מצה ללחם משנה, ואם אין לו אחר מותר לצרפה ללחם משנה קכ.
הבציעה על הלחם
לב. מיד אחר קידוש יטול ידיו לסעודת שבת וירשום סימן על הלחם קכא ויבצע על שתי כיכרות, ואם רוצה להוציא אחרים ידי חובה בברכת המוציא צריכים כל המסובין, מדינא [ואף אשתו ובני ביתו !], לישב במקומם בשעת ברכתו ולא לעמוד, אמנם אם עמדו בברכתו לא יברכו שוב מספק קכב.
הבוצע יאמר קודם הברכה "ברשות רבותי" ואם יש שם כהן צריך לומר "ברשות הכהן", ואם בעה"ב או הגדול שבכולם בוצע אז צריך לומר רק "ברשות רבותי" ולא "ברשות הכהן" קכג. ולא יבצע עד שתכלה עניית אמן מפי רוב העונים, ולמי שמאריך באמן אין צריך להמתין מלבצוע שכל המאריך באמן יותר מדי אינו אלא טועה קכד.
בליל שבת יבצע על החלה התחתונה ויקריב אותה אליו כדי שלא יהיה מעביר על האוכלין, או שיקח את העליונה ובשעת הברכה יניחנה למטה ויבצע עליה, וביום שבת וכן בליל יו"ט וביומו יבצע על החלה העליונה. [ולהגר"א בוצע על שני החלות] קכה.
הבוצע יבצע פרוסה גדולה מאוד וממנה [ולא משאר החלה] יחלק כזית לכל אחד מן המסובים קכו. ואין נותנים את פרוסת "המוציא" ביד המקבל אלא מניח לפניו את הפרוסה קכז. ואין זורקים את הלחם, אלא מניחים אותו על השולחן בכבוד קכח.
המברך והאוכלים לא יפסיקו בדיבור עד שיבלעו את חתיכת "המוציא" הראשונה שאכלו, ואם דיברו קודם הבליעה בדיעבד אין חוזרים ומברכים. וטוב שימתינו מלדבר עד שיאכלו שיעור כזית מן הלחם קכט.
אכילת בשר ופירות בסעודת שבת
לג. מצוה לענג השבת בפירות ומגדנות ומיני ריח קל ובכל דבר שהוא לו לעונג קלא [כגון שינה בצהרים למי שרגיל בכך].
אין חובה לאכול בשר בשבת, אלא שראוי לעשות כן כדי להרבות בעונג שבת, אבל אסור להתענות מאכילת בשר [כלומר, שאינו אוכל בשר כדי למעט בהנאתו ולכן אוכל רק שאר דברים] קלב.
מנהג אכילת בשר בין דברי מזונות
לד. ברמ"א הביא שיש נוהגין לאכול בשבת בשר בין שני דפי עיסה זכר למן שהיה מכוסה מלמעלה ומלמטה, וכתב שאין צריך לעשות כן קלג. ובמ"ב כתב שהמנהג לאוכלו במקומותינו קלד.
דין העושה צרכיו או נוגע במקום מטונף בסעודה
לה. היוצא באמצע סעודתו לבית הכסא לעשיית צרכיו או שנגע במקום מטונף ממש צריך ליטול ידים ולברך שוב על נט"י, אבל אם נגע בשאר מקומות מכוסים או אם רק יצא למי רגלים צריך ליטול ידיו אבל לא יברך ענט"י קלה.