וביום השבת· הרב ישראל מאיר ווייל
סימן לו - הלכות תפילות ליל שבת
ערבית מפלג המנחה
א. מקדימים להתפלל ערבית בליל שבת יותר מכל יום א. וראה בהערה אם דין זה שייך כיום.
בשאר ימות השבוע המתפללים מנחה סמוך לשקיעת החמה, לא יתפללו ערבית מפלג המנחה קודם שקה"ח [גם ביום אחר], כיון שבזה סותרים את עצמם שגם יום כך ויום כך הוא תרתי דסתרי ב, אך בליל שבת אפשר להתפלל ערבית מפלג המנחה אם ביום שישי התפללו מנחה לפני פלג המנחה. ובשעת הדחק [כגון אם הציבור התאספו כבר למנחה וקשה לאוספם שוב לתפילת ערבית] אפילו אם התפללו מנחה אחרי פלג המנחה יכולים הציבור להתפלל ערבית קודם צאה"כ, אמנם ימתינו להתפלל אחר שקיעת החמה אם התפללו מנחה אחר פלג המנחה.
כל זה מעיקר הדין, אך למעשה הורו הפוסקים שלא לעשות כן אף בליל שבת ג.
סעודת ליל שבת למתפלל ערבית בפלג המנחה
ב. כתב המ"ב ד שאף המקילים להתפלל ערבית מפלג המנחה, לכתחילה נכון שיאכלו כזית פת אחר צאת הכוכבים דכתיב ה "אכלוהו היום" שצריך לאכול שלש סעודות פת ביום השבת עצמו. [ונכון לכתחילה לנהוג כן גם בסעודה שלישית לאכול כזית קודם שקה"ח] ו.
כוונה ב"ויכולו" שבתפילה
ג. אין לכוין באמירת ויכולו בתפילה לצאת ידי חובת קידוש ז. [אך מי שחושש שישמע קידוש ממי שלא נתמלא זקנו, עדיף לכוין לצאת ידי חובת קידוש בויכולו שבתפילה ח].
וביום כיפור שחל בשבת, יש לכוין בעת אמירת ויכולו שרוצה לצאת בזה ידי חובת קידוש.
הטועה בתפילות שבת
ט
ד. טעה והתחיל שמונה עשרה של חול, בערבית שחרית ומנחה גומר את הברכה ומתחיל בשל שבת, ובמוסף יפסיק באמצע הברכה ומתחיל בשל שבת.
שכח שהיום שבת, אם אמר רק תיבת "אתה" [מאתה חונן] ונזכר ששבת היום יסיים ברכת אתה חונן [מלבד במוסף וכנ"ל] ויתחיל בשל שבת, ולהרבה פוסקים בערבית ובמנחה ימשיך בשל שבת. אבל אם זכר שהיום שבת ורק מחמת הרגל לשונו אמר תיבת "אתה" בכל התפילות יפסיק מיד ויתחיל בשל שבת.
המתפלל תפילת חול בשבת
ה. טעה והתפלל תפילת חול בשבת ולא הזכיר כלל בתפילה ששבת היום [שאם הזכיר אפילו באמצע ברכה יצא ידי חובה י], אם נזכר קודם שעקר רגליו חוזר לתחלת הנוסח של שבת, ואם עקר רגליו חוזר לראש התפילה יא.
החליף תפילות שבת זו בזו
ו. טעה והחליף תפילות שבת זו בזו, אם נזכר באמצע הברכה מפסיק מיד ומתחיל בתפילה המתאימה.
ואם נזכר בסוף הברכה, אם החליף תפילות שחרית מנחה וערבית זו בזו אינו חוזר ויצא ידי חובה, ואם התפלל שחרית מנחה וערבית במקום מוסף יאמר 'ונעשה לפניך קרבן מוסף', וימשיך "רצה" וכו'.
אם נזכר אחר שהתחיל רצה - אם החליף תפילות שחרית מנחה וערבית זו בזו אינו חוזר, ואם התפלל שחרית מנחה וערבית במקום מוסף חוזר לתחילת תכנת שבת וכו', ואם עקר רגליו [במוסף] חוזר לראש התפילה. אם התפלל מוסף במקום שחרית מנחה וערבית- גם כן חוזר לראש הברכה של שבת, ואם עקר רגליו חוזר לראש התפילה [אם הטעות היתה בשחרית לא יתפלל מוסף שוב].
בכל מקום שכתבתי "חוזר לראש התפילה", אם שמע מהש"ץ [בליל שבת] ברכה אחת מעין שבע אינו חוזר לראש התפילה, ולכן יחזור להתפלל מיד קודם שישמע מהש"ץ הברכה יב .
אמירת ויכולו
ז. אומרים ויכולו בתפילת ערבית. וחוזרים לומר ויכולו אחרי תפילת הלחש יג.
המתפלל בלחש ימהר לסיים תפילתו כדי לומר ויכולו עם הציבור שהרי לכתחילה צריך לומר ויכולו בעשרה, שראוי שעדה שלימה תעיד יחד ועדה היא בעשרה יד.
יש אומרים טו שהאוחז ב"אלוקי, נצור" [אחר אמירת "יהיו לרצון" הראשון] מותר לו להפסיק ולומר ויכולו עם הציבור, ומכיון שמותר להפסיק באלוקי נצור לאמירת ויכולו א"כ חייב להפסיק לכך, שהרי לכתחילה צריך לומר ויכולו בעשרה.
אמירת ויכולו בעשרה, בשניים ובעמידה
ח. לכתחילה צריך לומר ויכולו בעשרה, ורק אם אי אפשר לומר בעשרה אז יאמר בשניים, ויחפש לומר ויכולו עם אחר, שלא לאומרו ביחיד טז, ורק אם אינו מוצא לומר עם אחר אז יאמר ויכולו ביחיד, ויכוין שלא לשם עדות אלא כקורא בתורה.
וי"א יז שאם אינו יכול לומר ויכולו בעשרה יאמר ויכולו ביחיד ולא יאמר בשניים, ולהיפך, אם אומר בשניים אינו טוב, לפי שנראה כמעמיד עדים על מעשה בראשית ואין ראוי להיות כן [וכן דעתו שאין צריך לעמוד באמירת ויכולו בין בתפילה ובין בקידוש וכן אין צריך לומר ויכולו בקול רם לפי שויכולו אינו עדות, ולדעת המ"ב שויכולו זה כעדות על מעשה בראשית א"כ צריך לומר ויכולו בקול רם כעדות יח וכן צריך לעמוד בזמן אמירתו בתפילה יט].
- ולגבי ויכולו בקידוש, עי' לקמן סי' ל"ז סעיף ג'.
ברכה אחת מעין שבע
ט. השליח ציבור אומר ברכה אחת מעין שבע כ.
אומרים הברכה רק במנין קבוע, אבל לא במנין שאינו קבוע [כמו אצל אבלים].
ומנין קבוע היינו או מנין קבוע לגמרי או מנין קבוע לכמה ימים או קבוע לליל שבת כא ויש שם ספר תורה, ובלא זה אין לומר ברכת מגן אבות כב.
מנהג ירושלים בברכה זו
י. יש שכתבו שבירושלים המנהג לומר תמיד ברכת מגן אבות אף במנין שאינו קבוע ובלא ס"ת כג. אמנם אמרו הפוסקים כד שהמנהג שייך רק בירושלים העתיקה ולא בשאר העיר.
מנהג הקידוש בבית הכנסת
כה
יא. כתב השו"ע כו שבארץ ישראל נהגו שלא לקדש בביהכנ"ס, וכן המנהג כיום שלא לקדש בביהכנ"ס, אמנם כתבו הפוסקים שדין זה נאמר רק לספרדים אבל האשכנזים שקדשו בביהכנ"ס בקהילותיהם יכולים להמשיך כך גם היום כז.
אמנם, הורה הגריש"א שליט"א שבירושלים לא יקדשו גם בבתי הכנסת של יוצאי אשכנז, לפי שבירושלים נהגו לא לקדש כח. ויש שהתירו לנהוג כן אף בירושלים לאוחזים מנהג אבותם בידם כט.
אמירת פיוט "שלום עליכם" ו"ריבון כל העולמים"
יב. מנהג ישראל לזמר שלום עליכם בואכם לשלום וכו' ג"פ, וכן "אשת חיל" וכו'. וראה בהערה מנהגים שונים בזה ל. והרבה נהגו לברך הבנים בליל שבת לא.
כתבו הפוסקים שלא לומר רבון כל העולמים לפי שיש בו בקשות ואין מבקשים בקשות שבת, וכתבו שהנוהגים לאומרו יאמרו רק עד מלך תמים דרכו שאינו רק שבח לבד ומשם ואילך הוא תפילות פרטיות לב. ובכל אלו האוחז בידו מנהג אבותיו לא הפסיד לג, אמנם מי שאין לו מנהג אבות לא ינהיג עצמו לומר ריבון כל העולמים, או על כל פנים יאמר רק עד מלך תמים דרכו. וראה בהערה כמה פקפוקים על המנהג לאומרו ובפרט על המנהג לאומרו קודם "אשת חיל" לד.