אור ברסלב
וביום השבת סימן לה - הלכות הדלקת נרות

וביום השבת· הרב ישראל מאיר ווייל

סימן לה - הלכות הדלקת נרות

סימן לד - הלכות ערב שבת וקבלת שבת

חיוב הדלקת נר שבת

א

א. כל אחד ואחד מישראל בין זכרים בין נקבות חייב בהדלקת נר שבת ב.

ואף מי שאין לו כסף חייב לשאול על הפתחים עבור הדלקת נר שבת ג.

הידורים בהדלקת הנרות, וביאור "הרגיל בנר"

ב. שנינו בגמרא ד הרגיל בנר הויין לו בנים תלמידי חכמים ה. ופירוש "הרגיל בנר" היינו בנר יפה ו, ולכן טוב להדליק הנרות בנר [ופמוט] יפה ומהודר.

ויש שפירשו הרגיל בנר היינו שנזהר בדקדוקי ההלכות של הדלקת הנר ז.

ודעת הגר"א שהרגיל בנר היינו ריבוי נרות, וכן נהג הגר"א להרבות בנרות כמובא במעשה רב, וכבר נהגו רוב ישראל להוסיף על חיוב ההדלקה כנגד כל בן שנולד ח.

נהגו שהבעל מדליק הפתילה ומכבה אותה קודם הדלקת הנרות ט.

מצוה בו יותר מבשלוחו, ולכן הנהגה טובה שהבעל ידליק בעצמו גם כן נר אחד נוסף על מה שאשתו מדליקה ולא יברך על הנר הנוסף י. ועדיף שידליק במקום חשוך שבבית הנצרך לנר יא. [ובימינו קל יותר לעשות כן שידליק החשמל בחדר חשוך שבבית לשם מצות הדלקת נרות].

הטעמים להדלקת הנרות ועיקר מצות ההדלקה

ג. מצינו שלש טעמים למצות הדלקת נרות שבת: א. עונג שבת יב. ב. כבוד שבת יג. ג. מפני שלום בית יד שלא יכשל בעץ ואבן בביתו טו.

כשמדליק במקום שאוכל בו, מקיים גם כבוד שבת וגם עונג שבת וגם שלום בית, אך כשמדליק במקום שישן או בכל חדר אחר שאינו אוכל בו אז ההדלקה רק משום שלום בית שלא יכשל בעץ ואבן טז, ועיקר מצות הדלקת נר שבת הוא להדליק ולברך היכן שאוכל ולא היכן שישן ולכן מי שאוכל בבית אחד וישן בבית אחר ידליק היכן שאוכל ולא היכן שישן יז, ואם חשוך במקום שישן בו ידליק גם שם בלא ברכה יח.

אמנם, מצוה להדליק נר בכל חדר חשוך שבבית כדי שלא יכשל בעץ ואבן יט.

דין שנים המדליקים במקום אחד

ד. נחלקו המחבר והרמ"א כ האם אפשר לברך על תוספת אורה. בשו"ע כתב שאם יש כמה מדליקים במקום אחד, יברך רק המדליק הראשון, אבל המדליק השני לא יברך, וברמ"א כתב שכל אחד ואחד יכול לברך אפי' כמה מדליקים במקום אחד. ומבואר שהפוסקים כהמחבר אינם יכולים לברך על תוספת אורה, וא"כ אין שנים יכולים להדליק ולברך במקום אחד, ואם השני מדליק אחר שהדליק הראשון אינו מברך, והמברך במקום שכבר הדליקו בו נרות שבת, ברכתו לבטלה. והפוסקים כהרמ"א יכולים לברך על תוספת אורה [רק בסעודה, ויבואר לקמן], ושנים יכולים להדליק ולברך במקום אחד.

גם הפוסקים כהרמ"א לא ידליקו שנים במנורה אחת שיש לה קנים הרבה [ולכן לא טוב עושים המדליקים כמה נשים יחד נרות רבות על מגש אחד בלי היכר ביניהם], ויש מקילים גם בזה, ויש לסמוך עליהם למי שיש לו רק מנורה אחת [או שאין אפשרות אחרת] כא.

הדלקת נר במקום שיש חשמל

ה. המדליק במקום שאוכל יכול לברך גם אם אור החשמל מאיר שם כב, ואף הפוסקים כהמחבר יכולים לברך על נר במקום שאור החשמל מאיר, אבל המדליק במקום שישן אינו יכול לברך אם אור החשמל מאיר וכדלקמן סעיף ו'.

אמנם טוב להדר לכבות החשמל קודם שידליק הנרות, ותדליק את החשמל קודם הדלקת הנרות [או מיד אחרי הדלקת הנרות לפני הברכה] ותכוין בהדלקת החשמל לשם מצות הדלקת נרות [ויוצאים בהדלקת החשמל לחלק מהשיטות וכמו שיבואר לקמן] ואז תדליק מיד הנרות ותברך. [יש גם אפשרות נוספת שאינה לכתחילה, ראה בהערה כג]. וגם הפוסקים כהרמ"א טוב שיהדרו לנהוג כן כד.

דין האוכלים במקום אחד וישנים במקום אחר

ו. גם לרמ"א, כל ההיתר לברך על תוספת אורה הוא רק כשמדליקים במקום האוכל שאז אפשר לברך על תוספת כבוד שבת ותוספת עונג שבת, אבל כשמדליקים במקום שישנים ולא במקום האוכל אין לברך אפילו לרמ"א על תוספת אורה כי אם יש אור לא שייך הטעם של שלום בית כה.

ולכן, מי שישן בביתו ואוכל אצל הוריו או אצל חמיו וכדו' לכתחילה צריך להדליק במקום שאוכל בו כו [וראה בהערה כז], ואם אינו יכול להדליק במקום שאוכל בו ומדליק במקום שישן בו כח לא יברך על הנרות אם החשמל מאיר [וגם לרמ"א הדין כן כט], ואם רוצה לברך תחשיך את הבית קודם הדלקת הנרות ואז תדליק כשהבית חשוך [ותדליק החשמל מיד לאחר הדלקת הנרות לפני הברכה או שתדליק החשמל קודם הדלקת הנרות ל (ועיין גם בהערה צ"ח) וכנ"ל] ומספיק שהבית יהיה חשוך באופן שעלול להכשל בחפצים בהליכתו.

וכן ביום כיפור שלא אוכלים יש להדליק רק באופן שאין החשמל מאיר בזמן הדלקת הנרות, ובפרט ביוכ"פ שחל בשבת ורוצה לברך על הדלקת נר של שבת ויו"כ.

הדלקת נרות בבית חולים [ודין הדלקת נרות בחשמל]

ז. אשה הנמצאת בבית חולים, אם מדליקה הנרות במקום שמאירים לתוך המקום שאוכלת את סעודת השבת יכולה לברך גם אם אחרים כבר הדליקו שם כיון שיש תוספת אורה [לנוהגים כפסקי הרמ"א, ולנוהגים כפסק המחבר רק אם היא הדליקה ראשונה]. ואם הנרות אינם מאירים אל המקום שאוכלת אינה יכולה לברך על ההדלקה אלא אם כן היא מדליקה ראשונה וגם אין אור החשמל מאיר שם שאז יכולה לברך מדין שלום בית שלא יכשל בעץ ואבן. ובעו"ה יש הנכשלים בזה. אמנם לדעת הפוסקים שאכילת מזונות נחשבת סעודה [עיין בסעיף י"ב] יכולה לאכול שם מזונות ותדליק בברכה.

מתקנים להדלקת נרות העומדים במקום צדדי ולא נהנים מהנרות אין בהם מצוה כלל וכלל, וגורמים ברכה לבטלה לכל המדליק שם, ויש למנוע מהתקנת מתקנים כאלו.

אמנם יש עצה לשיטות שאפשר לברך על הדלקת חשמל לא, שתדליק מנורה בחדרה ותברך על הדלקה זו, ותאכל שם את סעודת השבת ואז יכולה לברך אפילו אם יש אור מבחוץ לב, אבל יש החולקים ואומרים שאין לברך על הדלקת נרות שבת בחשמל לג. וכן יש להזהר לנהוג כן בבתי מלון.

הדלקת נרות לבעל שאשתו בבית חולים

ח. בעל שאשתו נמצאת בבי"ח לד ומדליקה שם בברכה, אם אינו נהנה מהנרות שהדליקה שם מברך גם הוא על הדלקתו [ובתנאי שמדליק במקום שאוכל או במקום חשוך] ואם נהנה מהנרות אינו מברך לה. ויש שאמרו שאם נמצא איתה בכל אופן אינו מברך לפי שאשתו ברכה גם בשבילו לו. ויש שאמרו שהאיש מברך בכל אופן לז.

הדלקת נרות לבחורים בישיבה

ט. בחורים הלנים בישיבה, ידליק אחד מהם בחדר האוכל בברכה ויוציא את כולם בברכתו לח. ואם שאר החדרים חשוכים לגמרי ידליקו גם שם בלא לט ברכה כדין כל חדרי הבית שאם חשוכים מדליקים בהם בלא ברכה לאחר שכבר ברכו בהדלקה במקום האוכל. ואם החדרים אינם חשוכים לגמרי, אלא יש אור [מהמסדרון וכדו'] אינם צריכים להדליק כלל.

הרוצה לברך בחדרו יכול לשמוע את הברכה מן המברך בחדר האוכל ולהדליק מיד בחדרו וכן יכול לכוין שאינו רוצה לצאת ידי חובה בהדלקה בחדר האוכל, ובאופן אחר ברכתו לבטלה, אבל עדיף שיצא ידי חובה בהדלקה בחדר האוכל [ולא יכוין שאינו יוצא שם ידי חובה] שודאי הדלקה במקום האוכל קודמת להדלקה במקום אחר מ, ולכן, אם רוצה להדליק בברכה ישמע את הברכה מן המברך בחדר האוכל וידליק מיד בחדרו.

דין המתארח בליל שבת

י. בחור המתארח שנמצא בקביעות אצל מארחו אינו צריך להדליק נרות, אלא יוצא ידי חובה בהדלקת הנרות של מארחו מא.

מתארח שאוכל סעודת שבת אצל מארחו באופן חד פעמי ואין לו קביעות אכילה שם, אינו יוצא ידי חובת הדלקת נרות בנרות שמדליק בעל הבית [עד שיאכל שם בקביעות 30 יום שזהו קביעות] אלא א"כ השתתף עמו בפרוטה בנרות או שבעה"ב הקנה לו מב חלק בנרות שלו מג, שכיון שאין לו קביעות אצלו, אינו יוצא ידי חובת הדה"נ ממנו מד. ויש שכתבו שאף המתארח לסעודה אחת אינו צריך להדליק בנפרד מה.

בחור שאינו יודע היכן יאכל סעודת שבת [כגון שיתכן שיזמינו אותו לאכול סעודת שבת אחרי תפילת ערבית], אם החדר שישן בו חשוך לגמרי יכול להדליק שם בברכה וכנ"ל בסעיף ו', ואם החדר שישן בו אינו חשוך לגמרי אז לשיטות שמספיק אכילת מזונות להיחשב סעודה א"כ יכול לאכול מזונות בחדרו ואז מדליק בברכה אפי' אם יש אור מבחוץ, ולדעות שאכילת מזונות אינה נחשבת סעודה ידליק בחדר שישן בו בלא ברכה מו [ועיין בסעיף ז' עוד עצה].

דין חתן הנוסע לבית חמיו

יא. הנוסע לבית חמיו בעודו מאורס לא חשיב קביעות ודינו כאורח וכנ"ל. ולכן מאורס הנוסע לבית חמיו ישתתף בפרוטה בהדלקת הנרות בבית חמיו היכן שאוכל או ידליק שם בעצמו מז, שרק בן אינו צריך להשתתף בפרוטה בהדלקת הנרות אבל חתן הוא כאורח ואין דינו כבן מח. וכן יכול בעה"ב להקנות לו חלק בנרות שלו ע"י אחר.

האם אכילת דברי מזונות נחשבת סעודה

יב. בכל מקום שהוזכר לעיל "סעודה" הכוונה לסעודת פת, אבל אין אכילת מזונות נחשבת לאכילה ואין לברך על נר היכן שאוכל רק מזונות אלא א"כ חשוך שם לגמרי ומדליק משום שלום בית ורק במקום סעודת שבת מברכים אף אם אחר כבר הדליק שם [לרמ"א] ואף כשיש אור מהחשמל מט. ויש שצידדו שגם אכילת דברי מזונות נחשבת "סעודה" ואף בזה שייך לומר שנרות מוסיפים כבוד נ.

הדלקת נרות כשהוא אינו נהנה מהם ואחרים כן נהנים

יג. המדליק במקום שאינו אוכל שם ואינו יושן שם, אף אם אחרים כן אוכלים וישנים שם, לא קיים מצות הדלקת נרות וברכתו לבטלה נא.

אם קבלת השבת בהדלקת הנרות או בברכה

יד. איש המדליק נרות שבת אינו מקבל שבת בהדלקתו, ואשה המדליקה מקבלת שבת בהדלקתה אלא אם כן תתנה מתחילה שאינה מקבלת שבת בהדלקתה, ואין להתנות כי אם לצורך נב.

נחלקו הפוסקים למנהגינו [כהכרעת הרמ"א] שאנו מדליקים ואח"כ מברכים, האם קבלת השבת הוא בזמן ההדלקה או בזמן הברכה נג- והאם יכולה אחרי ההדלקה קודם הברכה לכבות את הגפרור או להשליכו לארץ [שאז פסיק רישא שיכבה ואסור לעשות כן אם קיבלה כבר שבת נד], או שאסור לה לעשות כן אלא צריכה להניח הגפרור בזהירות שלא יכבה.

יש שכתבו שלמעשה נקטינן שזמן קבלת השבת הוא בברכה ולא בהדלקה נה, ולפי"ז יכולה לכבות הגפרור אחר ההדלקה או להשליכו לארץ אע"פ שודאי יכבה. אמנם מנהג רבים להיזהר מלכבות הגפרור אחר ההדלקה ולהניחו בזהירות נו עד שיכבה מאליו. ועיין בהערה שכן מוכח בפוסקים נז.

ולמעשה, המנהג להיזהר שלא לכבות הגפרור ואף ולא לזורקו על הארץ משום שהוא מחלוקת הפוסקים, אלא תניח הגפרור בזהירות על המגש או על הארץ עד שיכבה מאליו. ומצד מוקצה אין לחוש, שהנחת הגפרור בזהירות על הארץ נחשב כזריקתו מיד נח.

הדלקה מנר לנר

טו. מותר להדליק מנר לנר ישירות, אבל לא דרך קיסם ביניהם. ולמחבר היתר זה רק לצורך הנר הראשון אבל את הנר השני אסור להדליק מהנר הראשון [ועיין בהערה !] נט.

אופן ההדלקה

טז. בשעת ההדלקה, יש להדליק ולהמתין עד שתיתפס הלהבה בפתילה היטב, ורק אז להוציא את הנר המדליק ס.

הסתרת הנרות קודם הברכה

יז. כיון שחלק ממצות הדלקת הנרות זה ההנאה מהנרות, לכך נהגו להסתיר את הפנים בזמן הברכה ומיד אח"כ לגלותן ולהנות מהנרות כדי שתהיה הברכה עובר לעשייתן [בהנאה מהנרות].

אמנם לשון השו"ע להסתיר את הנרות בזמן הברכה [ולא את הפנים], וראה בהערה סא.

הזמן הראוי להדלקת הנרות

יח. מזמן פלג המנחה [שעה ורבע קודם שקה"ח סב] אפשר להדליק נרות ובתנאי שיקבל שבת עם הדלקתו. ואם מדליק סמוך מאוד לשקה"ח יכול להדליק אף אם אינו מקבל שבת עם הדלקתו כיון שניכר שמדליק לכבוד שבת, ולא התפרש מהו זמן זה סג, ויש שאמרו שמ-30-40 דק' קודם שקה"ח נחשב זמן סמוך מאוד לשקה"ח ומזמן זה יכול להדליק נרות אף אם לא קיבל שבת על עצמו סד.

[הפוסקים כר"ת עדיף שידליקו לא לפני 47 דק' קודם שקה"ח סה] [יש שכתבו שאין להקדים ולהדליק לפני 40 דק' אפילו אם מקבל שבת עם ההדלקה אם לא בשעת הצורך סו].

מי שהדליק נרות קודם פלג המנחה, צריך לכבות את הנרות ולהדליקם שוב בזמן. ועיין בהערה סז.

אסור לאחר את הדלקת הנרות לזמן סמוך מאוד לשקיעה סח.

הזזת הנרות לאחר הדלקתם

יט. צריך להדליק הנרות במקום חיוב ההדלקה שהדלקה עושה מצוה, ואם הדליק במקום אחר לא יועיל להעבירם למקום חיוב ההדלקה אלא צריך לכבותם ולהדליקם שוב.

גם כשמדליק הנרות במקום חיובם אין להעבירם ממקום למקום בתוך מקום החיוב, ובשעת הצורך יש להקל סט.

וכאשר בעה"ב קיבל שבת, הנרות מקבלים דין מוקצה, ואסור לטלטלם גם למי שעדיין לא קיבל שבת, ולצורך מצוה יש להקל ע.

הנוסע מעיר אחרת לירושלים ומירושלים לעיר אחרת מתי ידליק

כ. מנהג ירושלים לדליק נרות 40 דק' קודם השקיעה [וכן נהגו בערים נוספות באר"י] עא.

יש אומרים שאף הנוסע מירושלים לעיר אחרת יכול להדליק 20 דק' קודם השקיעה וכל שכן הנוסע מעיר אחרת לירושלים עב. יש אומרים שהנוסע מירושלים לעיר אחרת ידליק 40 דק' קודם השקיעה כיון שעומד לחזור במוצ"ש ונחשב שייך לירושלים והנוסע מעיר אחרת לי-ם יכול להדליק 20 דק' קודם השקיעה עג. ויש אומרים שהדלקת נרות חשיבא פרהסיא וצריך להחמיר 40 דק' בכל גווני בין נוסע מירושלים לעיר אחרת ובין נוסע מעיר אחרת לירושלים עד.

קריאה לאור הנר בזמנינו

כא. אסרו חכמים לקרוא ולעיין לאור הנר בשבת עה. איסור זה אינו רק בקריאה אלא בכל פעולה המצריכה ריכוז, כגון לבדוק את ההבדל בין בגדיו לבגדי אשתו אם הבגדים דומים, אסור לאור הנר עו. ולכן אם נכבה החשמל ורק נר של שמן נשאר דולק ורוצה לראות את השעה מותר להביט בשעון גדול שמחוגיו או ספרותיו ברורים בראיה פשוטה אבל בשעון קטן ובפרט שעון קטן של ספרות אסור להביט לראות מה השעה אם הדבר מצריך עיון.

האיסור הוא רק בנר של שמן, אבל נר מוצק ["שעוה"] שלנו דינו כאור החשמל לפי שאורו ברור וחזק ואין חשש שמא יטה עז. ולגבי נר מוצק שנמס ונהיה נוזל ראה בהערה עח.

קריאה לאור החשמל

כב. מותר לקרוא לאור החשמל בשבת כיון שאור החשמל ברור וחזק ואין חשש שמא יטה עט.

אמנם אם אור החשמל מהבהב או רועד אסור לקרוא לאורו שהרי יש חשש שמא יטה ויטפל במנורה שתאיר היטב פ, [ואף אם יכול לקרוא ע"י אור אחר בלי הפלורוסנט או המנורה הרועדת יתכן שיש לחוש שמא יסדרו כדי שלא יפריע לו לקריאה, וצ"ע]. ואם יש כיסוי נוסף על הכיסוי הקבוע וכתוב עליו "שבת קודש", מותר פא.

[ואולם, יש שאמר שאין לקרוא גם לאור החשמל אלא א"כ יש לו שומר, שגם בזה יש לחשוש שמא יטה את המנורה אם תחלש או לא יראה ברור. ואף כיסוי הפלורוסנט והמתג לא מועיל לשיטתו פב].

אם אור החשמל אינו מספיק לקריאה וצריך גם את אור הנר, פשוט שאסור לקרוא כך שעדיין יש חשש שמא יטה פג. ואם אור החשמל מספיק לקריאה מותר לקרוא לאורו אף שיש נר שמן לידו פד. [אמנם אם יש נר שמן ונר שעוה אסור לקרוא לאור שניהם פה אפילו אם יכול לקרוא רק לאור נר השעוה, אך אין מצוי כיום נר שעוה].

קריאה לאור מנורה שיש בה כמה דרגות של אור

כג. מנורת חשמל שיש בה כמה דרגות של אור וכן "לוקס" של גז שאפשר להגביר ולהנמיך בו את האור, אם האור נמצא בדרגה הגבוהה ביותר מותר לקרוא לאורה, שהרי לא מצינו חשש שמא יפחית מהשמן ומהנר, ויש להקפיד בערש"ק על כך שיהיה בדרגה הגבוהה ביותר.

ואם הוא בדרגה נמוכה לכתחילה אסור לקרוא לאורה. ורק מותר בדיעבד [אם שכח לכוונו בערב שבת על הדרגה הגבוהה ביותר] ללמוד תורה לאורה שלא יתבטל מלימודו פו. ולכתחילה אין להשאיר מנורה כזו דלוקה מער"ש. אמנם יכול לכסות את המתג בכיסוי ולכתוב עליו שבת קודש ואז יוכל גם להשאיר מער"ש את האור בדרגה נמוכה פז.

אם אור החשמל אינו מספיק לקריאה וצריך גם את אור הנר, פשוט שאסור לקרוא כך שעדיין יש חשש שמא יטה פח. ואם אור החשמל מספיק לקריאה מותר לקרוא לאורו אף שיש נר שמן לידו פט. [אמנם אם יש נר שמן ונר שעוה אסור לקרוא לאור שניהם צ אפילו אם יכול לקרוא רק לאור נר השעוה, אך אין מצוי כיום נר שעוה].

היתרים בקריאה לאור הנר

כד. אם מינה במפורש שומר שיתן דעתו עליו שלא יטה, מותר לו לקרוא לאור הנר.

שנים הלומדים תורה ביחד בספר אחד ובענין אחד צא, מותר להם ללמוד לאור הנר.

מותר לקרוא "במה מדליקין" לאור הנר.

מותר לקרוא בליל יו"כ לאור הנר.

מותר לקרוא לאור הנר דברים השגורים בפיו, כגון תפילות שבת והגדה של פסח צב.

ריצה ליד נרות

כה. מותר לרוץ ליד נרות שעוה מוצקים ואין לחוש להקטנת השלהבת או להגדלתה מחמת הרוח שנוצרה בריצתו, אבל אסור לרוץ ליד נרות שמן אם השמן יתקרב או יתרחק מן הפתילה מחמת הרוח שנוצרת בריצתו, וראה בהערה צג. וכן אסור לרוץ אם ודאי יכבו הנרות מפני הרוח.

שמירה על כבוד הנרות

כו. נהגו לכסות אפילו הקטנים שלא יהיו ערומים בפני הנרות משום ביזוי מצוה צד.

תוכן העניינים

וביום השבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה