וביום השבת· הרב ישראל מאיר ווייל
סימן לז - הלכות קידוש וסעודה · יינות ומיץ ענבים בזמנינו
יג. ברוב היינות ומיצי הענבים בזמנינו מערבים אחוזים רבים של מים [קרוב ל- 50% מים ! סא] ועל מנת שלא יורגש עירוב המים בטעם המשקה, מבשלים את המים עם המיץ עם תוספת סוכר ומלח לימון ויש שמוסיפים תמצית מיץ ענבים [הנעשית ע"י אידוי המיץ]. והנה, יש שהורו שכיון שטעם היין והמיץ נפגמו בכך בטל מהמשקה שם יין ונחשב למשקה ממותק שברכתו "שהכל" ואין יוצאים בו ידי חובת קידוש סב, ואף שמרגישים טעם מיץ במשקאות הללו, הוא רק מהסוכר וחומרי הטעם שמוסיפים, אבל טעם המיץ עצמו בטל סג. [ויבואר לקמן כיצד ניתן לבדוק האם אכן המיץ 100% טבעי].
ויש שהורו שאם המים פוגמים בטעם היין [או מיץ הענבים] הרי שהיין פסול לקידוש, ואין הדבר תלוי ברוב ומיעוט, אלא במציאות אם נפגם טעם המיץ [לפני עירוב הסוכר והבישול יחד] או לא סד.
ויש שאמרו שכיון שמבשלים את היין עם המים והמים סופגים את טעם המיץ הרי שהכל נחשב יין שכשר לקידוש ואפשר לברך עליו בפה"ג, אם יש רוב יין או רוב מיץ ענבים סה.
בדרך כלל אם כתוב על הבקבוק במפורש "מיץ ענבים 100% טבעי" באמת רוב מוחלט הוא מיץ ענבים [אם כתוב "מיץ ענבים טבעי" אין בכך שום הוכחה] אע"פ שאין חוק מפורש על כך סו.
עוד כתב הגרש"ז אויערבך זצ"ל שאפי' לאלו הסוברים שאפשר להוסיף מים ליין וברכת בפה"ג תשאר על המשקה, על כל פנים אין המים מצטרפים לשיעור רביעית לגבי קידוש ולגבי ברכה אחרונה אלא צריך רביעית של יין לבד, ולכן גם במפעלים שמערבים מים ביין יש לציין את אחוזי המים. ויש שכתב שהמים כן מצטרפים לשיעור רביעית לקידוש ולברכה סז.
ועיין עוד בהערה לגבי נידונים נוספים ביינות ומיצי ענבים שלנו סח.