וביום השבת· הרב ישראל מאיר ווייל
סימן לז - הלכות קידוש וסעודה · הבציעה על הלחם
לב. מיד אחר קידוש יטול ידיו לסעודת שבת וירשום סימן על הלחם קכא ויבצע על שתי כיכרות, ואם רוצה להוציא אחרים ידי חובה בברכת המוציא צריכים כל המסובין, מדינא [ואף אשתו ובני ביתו !], לישב במקומם בשעת ברכתו ולא לעמוד, אמנם אם עמדו בברכתו לא יברכו שוב מספק קכב.
הבוצע יאמר קודם הברכה "ברשות רבותי" ואם יש שם כהן צריך לומר "ברשות הכהן", ואם בעה"ב או הגדול שבכולם בוצע אז צריך לומר רק "ברשות רבותי" ולא "ברשות הכהן" קכג. ולא יבצע עד שתכלה עניית אמן מפי רוב העונים, ולמי שמאריך באמן אין צריך להמתין מלבצוע שכל המאריך באמן יותר מדי אינו אלא טועה קכד.
בליל שבת יבצע על החלה התחתונה ויקריב אותה אליו כדי שלא יהיה מעביר על האוכלין, או שיקח את העליונה ובשעת הברכה יניחנה למטה ויבצע עליה, וביום שבת וכן בליל יו"ט וביומו יבצע על החלה העליונה. [ולהגר"א בוצע על שני החלות] קכה.
הבוצע יבצע פרוסה גדולה מאוד וממנה [ולא משאר החלה] יחלק כזית לכל אחד מן המסובים קכו. ואין נותנים את פרוסת "המוציא" ביד המקבל אלא מניח לפניו את הפרוסה קכז. ואין זורקים את הלחם, אלא מניחים אותו על השולחן בכבוד קכח.
המברך והאוכלים לא יפסיקו בדיבור עד שיבלעו את חתיכת "המוציא" הראשונה שאכלו, ואם דיברו קודם הבליעה בדיעבד אין חוזרים ומברכים. וטוב שימתינו מלדבר עד שיאכלו שיעור כזית מן הלחם קכט.