וביום השבת· הרב ישראל מאיר ווייל
סימן לא - הלכות חולה ורפואה בשבת · דיני פצע שאינו מסוכן
מד. מי שנפצע פצע שאינו סכנת נפשות, דיניו כדלקמן:
א. ישטוף את הפצע מהדם במים קודם הנחת כל תחבושת עליו, או יספוג הדם בנייר שאין מקפידים על צבעו קטו [כמו נייר "טישו", וראה בהערה], ובמקום הדחק [כגון שאינו מצליח לעצור את הדם] יש להקל להניח עליו בגד או תחבושת [ועדיף בגד לבן או בהיר מאשר בגד אדום] קטז.
[יש המתירים לכתחילה להניח בגד על מכה אם שטף את המכה ועכשיו אין דם גם אם ודאי יצא דם אחרי שיניח את הבגד על המכה, ויש שאין מחלקים בזה ובכל אופן דינו כנ"ל שההיתר רק בשעת הדחק קיז.]
ב. אסור לשים יוד על פצע משום רפואה, [ויש המתירים לעשות כן קיח, אך גם למתירים אין להטביל את היוד במקלות אזניים ולמרוח על הפצע משום סחיטה]. וכן אסור להניח משחה לרפואה אפילו בלי למורחה [ועי' בהע' ק"ד בביאור איסור המירוח].
ג. תחבושת שיש עליה משחה אסור להניחה בשבת אף אם אינו מורח את המשחה, שמא ימרח את המשחה. יתירה מזאת, תחבושת שהיתה מער"ש על פצע ונפלה מן הפצע על קרקע אסור להחזירה, אבל אם נפלה על גבי כלי מותר להחזירה. ואם הסירהּ בכוונה מהפצע, אם היתה כוונתו להסירה לגמרי ונמלך להחזירה אח"כ אסור, ואם היתה כוונתו לתקן הרטיה ולהחזירה מותר להחזיר קיט. [ויש מתירים להניח תחבושת ששמו עליה משחה בערב שבת קכ].
ד. לא יניח טלאי בגדים ישנים כתחבושת על פצע, אלא אם כן השתמש כבר בטלאים אלו לתחבושת עבורו פצע אחר קכא.
ה. נחלקו הפוסקים אם מותר להסיר את נייר המדבקה מן הפלסטר בשבת, יש המתירים ויש האוסרים קכב.
ו. פצע פתוח או חתך, יש המתירים להדביק עליו פלסטר, או להניח עליו תחבושת ולהדביקו לגוף בצדדים [ובתנאי שאינו מדביק את קצה הפלסטר על קצהו השני אלא רק על הגוף], ויש האוסרים לעשות כן קכג. ומותר להניח תחבושת וללפף עליה בד או לקשור עליה בד אך לא בשני קשרים קכד.
ז. אסור לתפור פצע על ידי ישראל אם אין חשש סכנה קכה. פצע [שרופא אומר] שאין סכנה אם לא יתפרוהו [שאין חשש לזיהום וכיו"ב] או אם יש סכנה אלא שעדיף לתפור יותר תפירות מהמוכרח [בשביל שלא תיראה הצלקת], יאמר לנכרי לתפור לו רק עד מוצ"ש, ובמוצ"ש רופא יקרע את התפרים ויתפור שוב כרגיל קכו.