אור ברסלב
וביום השבת סימן לא - הלכות חולה ורפואה בשבת

וביום השבת· הרב ישראל מאיר ווייל

סימן לא - הלכות חולה ורפואה בשבת

סימן ל - איסורי שבות נוספים - הכנה משבת לחול

הקדמה

דיני החולה מתחלקים לדרגות: חולה שיש בו סכנה [בהול ושאינו בהול], חולה שיש בו סכנת איבר, חולה שאין בו סכנה, מקצת חולי, מי שיש לו מיחוש ובריא.

ובכל אלו יש לבאר האם מותר לחלל שבת עבור החולה במלאכות דאורייתא, דרבנן, ע"י עכו"ם וע"י ישראל, האם מותר לו לקחת תרופות, וענין "יתובי דעתא".

כתב המשנה ברורה בשם הירושלמי - השואל על דבר פיקוח נפש אם מותר לחלל עליו שבת הרי זה מגונה לנשאל, משום שהתלמיד חכם שבעירו היה לו לדרוש על כך שידעו העם ולא יצטרכו לשאול א.

על מי מחללים שבת

א. מותר ומצוה לחלל שבת כשיש חשש של סכנת נפשות, וכל שכן כשיש סכנת נפשות ממש ב, ליהודי שומר תורה ומצוות, ואף למומר לתיאבון ג ולתינוק שנשבה ד.

אך אין מחללים שבת למומר להכעיס או לכופר בתורה [שאינו תינוק שנשבה - כלומר, שהודיעוהו את התורה והמצוות ולא קיבל] או לנכרי ה, ויש המתירים לעבור איסורים דרבנן בשביל הצלתם משום איבה ו.

ובימינו נחשבים כל אותם שיודעים על התורה והמצוות ואינם שומרים תומ"צ כמומרים להכעיס ולא כמומרים לתיאבון ז, אלא ששיעור הידיעה שצריך להודיעם צריך עיון, וראה בהערה ח. וראה עוד בהערה טעם נוסף להקל במומר ובנכרי כיום ט.

במתנדבי הצלה הנקראים לתאונה, יש צד נוסף להקל, ועיין עוד בדיניהם בהערה ט' !.

מחללים שבת גם עבור מאבד עצמו לדעת י.

על מה מחללים שבת

ב. מחללים שבת אף על חיי שעה ואף אם ברור שלא יוכל לחיות יותר, ואף אם אינו בהכרה כלל יא, ואף אם חדל מוחו לפעול לגמרי יב. וכן מחללים שבת גם כשהסיכויים להציל נמוכים, וכן מחללים שבת כשעתה החולה בריא אלא שיש חשש שתתפתח סכנה לחייו אם לא יחללו שבת עכשיו יג. ואף אם החולה אינו רוצה, מדברים על ליבו שאסור למסור נפש על חילול שבת אם לא בשעת השמד יד.

חילול שבת לעוברים ולפגים

ג. גם לצורך הצלת עובר מותר לחלל שבת [וראה בהערה !] טו. גם לצורך פג בכל שבוע שהוא מותר לחלל שבת טז.

חילול שבת להצלת נפשות ולסיבה נוספת

ד. העושה מעשה להצלת נפשות, אלא שמתכוון גם כן ליהנות מן התוצאה הנוספת של המעשה האסור, הרי עבר על איסור שבת יז.

מי יכול לומר שיש סכנה בחולי

ה. רופא שאומר שלחולה יש סכנה או חשש לסכנה, נאמן, ואפילו הרופא אינו יהודי יח, ומחללים שבת עבורו, ואף אם החולה אומר שאין לו סכנה יט.

חולה שאומר שהוא במצב סכנה, נאמן, ומחללים שבת עבורו אפילו אם רופא אומר שאין לו סכנה. אבל אם החולה אומר שהוא מסוכן ומבקש רפואה מסויימת המצריכה חילול שבת והרופא אומר שאכן החולה מסוכן אלא שרפואה זו אינה מועילה לחולי, שומעים לרופא, אלא אם כן החולה אומר שמכיר את טבע גופו להתרפאות מרפואה פלונית שאז שומעים לחולה [או כשיש חשש שתיטרף דעתו אם יראה שאינם עושים כדבריו] כ.

במקומות שחז"ל קבעו שהם סכנה מחללים שבת אפילו אם גם הרופא וגם החולה אומרים שאין סכנה כא.

מחלוקת רופאים אם יש סכנה

ו. רופא אחד אומר מסוכן והשני אומר שאינו מסוכן, מחללים שבת, שספק נפשות להקל. אבל אם אחד מהם מופלג בחכמה, הולכים כדבריו בין להקל בין להחמיר כב.

רופא אחד אומר אינו מסוכן ושנים אומרים שאינו מסוכן או להיפך, הולכים אחר הרוב בין להקל בין להחמיר. ואם האחד מופלג בחכמה יותר מאחרים, הולכים כמותו רק להקל ולא להחמיר כג.

כשאין רופא

ז. אם אין רופא, סומכים על יהודי שומר תומ"צ שמכיר במחלה זו ויודע שיש בה סכנה כד.

רופא או חולה אומרים שאין סכנה

ח. אם הרופא או החולה אומרים שאין סכנה [ואין מי שאומר אחרת כה !], אפילו אם יש מכה באיברים פנימיים לא מחללים שבת.

[אם אומר החולה שאף שאכן יש סכנה אין צריך לחלל שבת כי הוא יתגבר וימתין למוצ"ש, אין שומעים לו]

דוגמאות לחולה שיש בו סכנה

ט.

א. מכה או מוגלה באיברים פנימיים מן השיניים ולפנים, וכן כאבים באיברים פנימיים בגוף בלי הסבר מובן המעוררים חשש למחלה פנימית, אף שלא ידוע עתה על מחלה כזאת [כגון חשש לדלקת התוספתן כשיש כאבים עזים בבטן התחתונה].

ב. מי שננשך ע"י נחש או עקרב כו.

ג. פצע ממכה (או מחיתוך) של ברזל כז.

ד. פצע או חתך מדבר שאינו נקי ויש עוד זמן רב עד מוצש"ק [כשהפצוע לא קיבל חיסון נגד טטנוס בחמש השנים האחרונות].

ה. פצע שנמשך ממנו קו אדום לאורך הוריד.

ו. חום גבוה כח וגם חוסר תיפקוד כללי כט.

ז. כאבים בבטן ימנית תחתונה- ובטן קשה [סימני דלקת "אפנדיציט"] ל.

ח. כאבים ולחצים בחזה- מקרינים לצד שמאל- מלווה בזיעה קרה [סימני התקף לב].

ט. קושי בדיבור- כאבי ראש- מתפתח לתחושת "שיתוק" לחלק מן הגוף [סימני אירוע מוחי].

י. תגובות אלרגיות חריפות- תגובות אלרגיות רגילות אינם סכנה, אך לפעמים נוצרים קשיי נשימה ואז יש סכנה [הסימנים הם נפיחות וכיחלון בשפתיים, או ירידה בלחץ דם וחולשה כללית בכל הגוף].

דוגמאות לחולה שיש בו סכנה בילדים

י.

א. חום גבוה וגם הילד אינו מתפקד כרגיל [ישנוני, אפאטי, אינו אוכל ואינו שותה]. אם יש חום גבוה והילד מתפקד כרגיל אין המצב מסוכן לא [אלא שיש לשים לב שישתה הרבה].

ב. חנק תוך כדי אכילה [מזון שנתקע בגרון].

ג. ילד קטן שנמצא בחדר סגור ומפחד מאוד לב.

ד. קושי בנשימה- כאשר ניכר שהילד מתקשה לנשום [נושם נשימות עמוקות "ולחוצות" דרך הפה, או שנשמעות שריקות וצפצופים בנשימה].

- דוגמאות למצב סכנה במעוברת, ראה לקמן בהלכות יולדת [סי' ל"ג הערה ב'].

מה מותר לעשות לחולה שיש בו סכנה

יא. כל דבר שיתכן שמביא תועלת לריפוי החולה שיש בו סכנה, וכן אם הדבר מחזק את גופו של החולה, או שיש לחולה צורך גדול בפעולה, מותר לעשות אפילו באיסורים דאורייתא ואפילו על ידי ישראל [כגון: כיבוי נר שיוכל החולה לישון, חימום מים לשתיה] וכן מותר לעשות ע"י ישראל כל דבר שיש חשש שמניעתו תגרום שיכבד חליו ויסתכן [אם יש נכרי- עיין לקמן סעיף י"ג], אבל פעולות שאין חשש סכנה אם לא יעשו אותם אין לעשות ע"י ישראל אלא ע"י נכרי [וראה עוד בהערה] לג.

ולכן, מותר לכבות נר בשבילו כדי שישן, וכשיקיץ משנתו מותר להדליק נר לצרכו וליישב דעתו לד, וכן מותר לחמם מים לשתיה חמה בעבורו לה, וכן מותר להדליק חימום עבורו אם קר בחדר שנמצא בו לו. אבל פעולות שגרתיות [כמדידת חום לז ומדידת לחץ דם לח] שאין חשש לסכנה אם לא יעשו פעולה זו, אין לעשות על ידי ישראל אלא ע"י נכרי לט.

ולענין טיפול בכאבים עיין בהערה ל"ו.

הרגעת החולה ["יתובי דעתא"]

יב. חולה שיש בו סכנה שמבקש רפואה שאינו נצרך לה, אבל יש חשש שתיטרף דעתו אם לא יתנו לו רפואה זו, נותנים לו אותה גם אם אין צורך בה מ. וכן מותר לעשות מעשים שיניחו את דעתו, כגון לקרוא לרופא פרטי מומחה אף שאין בו צורך מא.

חולה שמבקש בקשה שאינה מסייעת לרפואה כלל, אין היתר לעשות את המעשה כדי ליישב דעתו, ומותר לומר לנכרי לעשות את בקשת החולה, ואם אין נכרי מסבירים לחולה שאסור לעשות מעשה זה בשבת מב [וראה עוד בהערה]. [ואם יש באמת חשש סכנה אם לא יעשו את בקשתו- כמובן שצריך לעשות את המעשה מג].

כשיש נכרי או קטן

יג. כל המלאכות בין דאורייתא ובין דרבנן, אם אפשר לעשותם על ידי נכרי או על ידי קטן בלי שום דיחוי [או שאין לדיחוי מועט שום משמעות], תלוי בסוג הפעולה: אם הפעולה היא פעולה שיש אפשרות לעשותה יותר מהר או פחות מהר, או שצריך להזדרז ולהגיע מהר אל החולה- יש לעשותה על ידי ישראל ולא ע"י נכרי, אך פעולה שכל אחד עושה את הפעולה במהירות שווה- יעשה ע"י נכרי מד [לרמ"א].

לדוגמא: חולה שיש בו סכנה שרוצה לישון ומבקש שיכבו האור יש להעדיף לקרוא לנכרי ולא לעשות בעצמו, אבל אדם שאיבד את ההכרה או ננשך ע"י נחש וכדומה יש להעדיף שישראל יחלל שבת עבורו ולא נכרי מה.

מיעוט החילול ככל האפשר

יד. כשיש צורך לחלל שבת עבור חולה שיש בו סכנה [כשאין המצב בהול !] צריך להשתדל למעט את חומרת החילול ככל האפשר, ובדאי שאסור לגרום לתוצאה גדולה יותר מן המוכרח מו, ולכן אם צריך להדליק אור ידליק רק את המנורה הקטנה ביותר, ואם צריך לבשל בשר אסור להרבות חתיכות יותר מן הנצרך, וכן אם יודע מראש שיצטרך לכבות את האור לצרכו מאוחר יותר יכניס מראש שעון שבת מכוון לכיבוי לשעה הרצויה מז.

כמו כן, אם יכול לעשות את החילול בשינוי יעשהו בשינוי, כגון להדליק את האור במרפק וכדומה [לרמ"א מח]. כמו כן, אם יש אחר עמו יעשו שניהם יחד את המלאכה שאז איסורה רק מדרבנן מט.

באופן שיכול לחלל ע"י נכרי או באופן המותר אלא שיצטרך להמתין מעט זמן לזה, אם אין החולי בהול ממתינים מעט לעשות את הנצרך באופן המותר נ.

מוקצה בכלים המשמשים להצלת נפשות

טו. כלים המשמשים לפיקוח נפש נחשבים כלי שמלאכתו לאיסור, אך במקומות שמצוי הצורך להשתמש בהם [או לאנשים שמצוי שקוראים להם להציל נפש בכלים אלו] דינם ככלי שמלאכתו להיתר נא.

סכנת אבר

טז. חולה שיש בו סכנת אבר שעלול להיפגע ח"ו, מותר לישראל לעשות בעבור רפואתו איסורי דרבנן אפילו בלי שינוי, ומלאכות דאורייתא מותר רק לומר לנכרי שיעשה מלאכות בעבורו נב [וראה בהערה].

גדר חולה שאין בו סכנה

יז. חולה שאין בו סכנה הוא חולה שנפל למשכב מחמת חוליו [כלומר, שמחמת הכאב החזק מרגיש צורך לשכב] או שיש לו מיחוש וכאב שמחמתו מצטער וחולה כל גופו נג [ואפילו לא נפל למשכב מחמת זה], אבל כאב חזק [חיצוני] באיבר מסויים אינו בכלל זה נד.

צרכי קטן

יח. ילד קטן בגיל כזה שעדין אינו אוכל כמבוגר רגיל- ושיעורו בערך עד גיל שלש נה, נחשב לחולה שאין בו סכנה נו [וראה לקמן לענין מה נחשב כן]. (ויש שכתבו שעד גיל תשע נחשב כחולה שאין בו סכנה משום שעדיין חלש הוא נז).

כל צרכי קטן הנצרכים לו מאוד נח בכלל זה ולא רק צרכי האוכל שלו נט, ולכן מותר לתת לו רפואות כדין חולה שאיב"ס. אך אסור לדחוק כריסו של תינוק להוציא הרעי ס, ועיין עוד בסעיף ל"א ובהערות שם [ויש שכתבו שרק לענין צרכי אכילתו נחשב התינוק כחשאיב"ס סא].

מה הותר לחולה שאין בו סכנה

יט. לצורך חולה שאין בו סכנה התירו ד' דברים:

א. התירו אמירה לנכרי שיעשה עבורו מלאכות שנצרך להם בשבת עצמה אפילו מלאכות דאורייתא סב.

ב. וכן התירו לישראל לעשות עבורו מלאכות דרבנן בלבד, ודוקא בשינוי סג. ויש אומרים שטלטול מוקצה מותר אפילו בלי שינוי סד.

ג. וכן התירו לו לקחת תרופות אפילו בלי שינוי סה, אך מעשים שעושים לרפואה התירו רק בשינוי משום שהם עובדין דחול. וראה בהערה סו.

ד. וכן התירו לו לאכול מבישולי עכו"ם, אף ששאר איסורי דרבנן אסור לחולה שאיב"ס לאכול סז.

היתר רפואה לחולה שאין בו סכנה

כ. חולה שאיב"ס שמותר לו לקחת רפואות, י"א שמותר לו לקחת אפילו רפואות שאינם שייכים למחלתו כלל משום שבו אין את האיסור לקחת רפואות בשבת סח, וי"א שמותר לו לקחת רק רפואות השייכות למחלתו בלבד [ובמצטער הרבה יש להקל] סט.

דיני נטילת תרופה בשבת

כא. הלוקח תרופה, יזהר שלא לקרוע את האותיות או בין האותיות, אבל מותר לחתוך בסכין את הפלסטיק העליון שאין בו אותיות. ומותר לרסק את הגלולה ולערבבה בהרבה מים ולשתותה כך ע.

תרופות שלפעמים נצרך להן הוא או שכניו, או שהיה חולה מערב שבת, אינם מוקצה, אבל שאר תרופות הם מוקצה, וגם אם חולה בשבת הם נשארים מוקצה, ואף על פי כן מותר לחולה שאיב"ס ליטלם, וטוב שיטלטלם בשינוי עא. ומי שיש לו גמ"ח תרופות או בבית חולים אין התרופות מוקצה בכל מקרה עב.

מקצת חולי

כב. מי שיש לו רק מקצת חולי ואינו מוגדר חולה שאין בו סכנה אבל הוא חולה באחד מאבריו, מותר לומר לנכרי שיעשה מלאכה דרבנן בעבורו, ואסור לו לקחת תרופות עג [וכדלקמן סעיפים כה- מב] ולעשות מעשים לרפואה.

מיחוש בלבד

כג. מי שיש לו רק מיחוש אסור לו לומר לנכרי שיעשה מלאכות עבורו כלל ואף לא מלאכות דרבנן עד. וכן אסור לו לקחת רפואות ולעשות מעשים לרפואה.

רפואות לבריא

כד. בריא גמור מותר לו לאכול רפואות שאינם מאכל בריאים כשכוונתו לאוכלם לשם אוכל, אך אסור לו לאוכלם לחיזוק מזגו בשביל בריאותו לעתיד שלא יחלה עה. וראה עוד לקמן סעיפים כ"ז, כ"ח.

לערב תרופה באוכל ולקחתה כך

כה. יש המתירים לקחת תרופה אף למי שיש לו מקצת חולי או מיחוש אם עירב אותה בערב שבת במשקה או במאכל וטעם המאכל או המשקה לא התקלקל מחמת התרופה, ובתנאי שאין הרגילות לעשות כן בחול [כלומר, לערבב את התרופה במאכל או במשקה זה] עו, ויש האוסרים לקחת תרופה אף באופנים אלו עז, ויש האוסרים לעשות כן ומתירים רק בתרופה כזאת שהדרך לערבבה בשעת נטילתה במשקה והוא עירב בער"ש במשקה עח, ויש המתירים רק במצטער הרבה עט.

נטילת תרופה ברציפות כשיש שבת באמצע

כו. מי שצריך ליטול תרופה כמה ימים ברציפות והתחיל כבר לקחת קודם בשבת, אם יש סכנה אם יפסיק לקחת את התרופה בשבת ודאי מותר לו להמשיך לקחתה בשבת.

ואף אם אין סכנה אם יפסיק לקחתה, אלא שהתרופה מצריכה רציפות של כמה ימים והתחיל לקחת התרופה לפני שבת, מותר לקחתה בשבת ובתנאי שלא יכין אותה בשבת פ [ועיין בהערה ! פא], אבל יש האוסרים לעשות כן ומתירים רק במקום סכנה פב.

ואמנם, אם כבר הבריא וממשיך ליטול את התרופה רק כדי שלא יחלה שוב, מותר פג.

התעמלות וריצה

כז. התעמלות כדי להזיע או כדי לחזק את גופו אסור בשבת אף לבריא פד, וכן אסור לרוץ להזיע לחיזוק גופו או לדיאטה פה, אבל מותר לעשות התעמלות להנאתו [כגון מי שקם ורוצה לחלץ עצמותיו מן השינה] וכן מותר לרוץ להנאתו פו, ויש מחמירים בהתעמלות להנאתו פז. וראה עוד בסעיף הבא.

הליכה למטרת בריאות או רפואה מותרת, ויש מחמירים בזה פח.

לקיחת ויטמינים

כח. אסור לקחת ויטמינים לחיזוק הגוף, אבל אם לוקח בכל יום יכול לקחת גם בשבת פט. ויש המתירים לקחתם לאדם בריא צ, וראה בהערות.

נטילת משככי כאבים

כט. אסור לבלוע גלולות לשיכוך כאבים ולהקלת המיחושים ["אקמול" וכדומה] צא. ואם יש לו חום, ראה בהערה.

כדורי ריכוז ["ריטלין"]

ל. אין לקחת בשבת כדורי ריכוז ["ריטלין"], ועיין בהערה צב.

לחיצה על בטן של תינוק להוציא הרעי או האויר

לא. אסור לדחוק כריסו של תינוק כדי להוציא הרעי או כדי שיוציא אויר צג. ואם התינוק אינו מצליח להוציא וניכר שלא יצליח בלי סיוע, מותר צד.

מריחת יוד על פצע

לב. יש מתירים למרוח יוד על פצע [כיון שאינו מרפא אלא רק מונע זיהום] צה, אבל רוב הפוסקים אוסרים למרוח על פצע צו [דיני פצעים וחתכים באופן כללי יתבארו בעזה"י בסעיף מ"ד].

שטיפת כויה במים

לג. מותר לשטוף כויה במים רק ברחיצה כדרכו, אבל להשהות הכוויה במים זמן רב אסור, מפני שזוהי רפואתה של הכויה צז.

גלולה לאשה

לד. מותר לקחת גלולות למניעת הריון, וראה בהערה לגבי סוגי הגלולות צח.

וכן מותר לקחת גלולות המסייעות להיכנס להריון צט. ובפרט יש להתיר בגלולות שצריכים לקחתם מספר ימים ברציפות והתחיל לקחתם לפני שבת ק.

ברזל לאשה מעוברת

לה. אשה מעוברת הנוטלת כדורי ברזל וויטמינים לחיזוק, תיטול ביום שישי ובמוצ"ש, אף אם מקפידה כל יום קא.

תוספות להגברת החלב

לו. אשה מינקת הנוטלת ויטמינים או שאר תוספות להגברת החלב, אם הויטמינים והתוספות אינם גורמים לחזוק הגוף אלא רק להגברת מערכת החלב [ובדרך כלל כך המציאות] מותר ליטלם בשבת קב, ואף חומרים המחזקים את הגוף כולו לצורך החלב נראה שמותר ליטלם, וראה בהערה קג.

טיפול בשפתיים וידים יבשות

לז. אסור למרוח שמן על שפתיים או ידים סדוקות מיובש, אבל מותר למרוח שמן [נוזלי ! קד] על שפתיים או ידים שאינם סדוקות כדי למנוע פציעתם מן היובש קה.

כדורים לגמילה מהרטבה

לח. מותר לקחת כדורים המסייעים לגמילה מהרטבה לילדים קטנים קו.

כדורי שינה

לט. אסור ליטול כדורי שינה לסיוע להירדם קז.

תרופות המשלשלות

מ. אסור לקחת תרופות המשלשלות קח, אמנם יש שכתבו להקל ולשתות תה המונע עצירות ומסייע לפעילות המעיים קט.

גמיעת ביצה חיה להנעים קול

מא. מותר לאכול ביצה חיה כדי להנעים הקול קי.

היתרים לנטילת רפואות בשבת

מב. ישנם שני היתרים ברפואות בשבת:

א. מאכל בריאים. כל דבר שהוא מאכל בריאים גם אם נוטלו לרפואה מותר לקחתו בשבת גם אם כוונתו לרפואה, ואף אם מאכל זה אינו מאכל בריא ומזיק לאיברים אחרים בגוף קיא.

ב. רפואה שאין עושים אותה כלל על ידי סממנים מותר לעשותה במקום צער, כיון שאין חשש לשחיקת סממנים קיב. ולכן, מותר ללבוש פלטה ליישור שינים או ברזל ליישור הגב בשבת. וכן מותר להניח קרח על עקיצת דבורה או על מכה חזקה הגורמת נפיחות קיג.

עצם שהתפרקה ממקומה

מג. עצם שהתפרקה ממקומה, אם הרופא אומר שיש סכנת אבר מותר להחזיר העצם למקומה, ואם הרופא אומר שאין סכנת איבר, נחלקו הפוסקים אם מותר להחזירה למקומה קיד. [ילד עד גיל שלש דינו כחולה שאין בו סכנה שמותר לעשות לו רפואה וכנ"ל בסעיף י"ח].

דיני פצע שאינו מסוכן

מד. מי שנפצע פצע שאינו סכנת נפשות, דיניו כדלקמן:

א. ישטוף את הפצע מהדם במים קודם הנחת כל תחבושת עליו, או יספוג הדם בנייר שאין מקפידים על צבעו קטו [כמו נייר "טישו", וראה בהערה], ובמקום הדחק [כגון שאינו מצליח לעצור את הדם] יש להקל להניח עליו בגד או תחבושת [ועדיף בגד לבן או בהיר מאשר בגד אדום] קטז.

[יש המתירים לכתחילה להניח בגד על מכה אם שטף את המכה ועכשיו אין דם גם אם ודאי יצא דם אחרי שיניח את הבגד על המכה, ויש שאין מחלקים בזה ובכל אופן דינו כנ"ל שההיתר רק בשעת הדחק קיז.]

ב. אסור לשים יוד על פצע משום רפואה, [ויש המתירים לעשות כן קיח, אך גם למתירים אין להטביל את היוד במקלות אזניים ולמרוח על הפצע משום סחיטה]. וכן אסור להניח משחה לרפואה אפילו בלי למורחה [ועי' בהע' ק"ד בביאור איסור המירוח].

ג. תחבושת שיש עליה משחה אסור להניחה בשבת אף אם אינו מורח את המשחה, שמא ימרח את המשחה. יתירה מזאת, תחבושת שהיתה מער"ש על פצע ונפלה מן הפצע על קרקע אסור להחזירה, אבל אם נפלה על גבי כלי מותר להחזירה. ואם הסירהּ בכוונה מהפצע, אם היתה כוונתו להסירה לגמרי ונמלך להחזירה אח"כ אסור, ואם היתה כוונתו לתקן הרטיה ולהחזירה מותר להחזיר קיט. [ויש מתירים להניח תחבושת ששמו עליה משחה בערב שבת קכ].

ד. לא יניח טלאי בגדים ישנים כתחבושת על פצע, אלא אם כן השתמש כבר בטלאים אלו לתחבושת עבורו פצע אחר קכא.

ה. נחלקו הפוסקים אם מותר להסיר את נייר המדבקה מן הפלסטר בשבת, יש המתירים ויש האוסרים קכב.

ו. פצע פתוח או חתך, יש המתירים להדביק עליו פלסטר, או להניח עליו תחבושת ולהדביקו לגוף בצדדים [ובתנאי שאינו מדביק את קצה הפלסטר על קצהו השני אלא רק על הגוף], ויש האוסרים לעשות כן קכג. ומותר להניח תחבושת וללפף עליה בד או לקשור עליה בד אך לא בשני קשרים קכד.

ז. אסור לתפור פצע על ידי ישראל אם אין חשש סכנה קכה. פצע [שרופא אומר] שאין סכנה אם לא יתפרוהו [שאין חשש לזיהום וכיו"ב] או אם יש סכנה אלא שעדיף לתפור יותר תפירות מהמוכרח [בשביל שלא תיראה הצלקת], יאמר לנכרי לתפור לו רק עד מוצ"ש, ובמוצ"ש רופא יקרע את התפרים ויתפור שוב כרגיל קכו.

קוץ התחוב בבשר

מה. מי שתקוע לו קוץ בבשרו והקוץ מכאיב לו יכול להוציא את הקוץ בזהירות אם אין ודאות שיצא דם, כיון שאינו מתכוין להוצאת דם ואין פס"ר שיצא דם.

ואם אי אפשר בשום אופן להוציא את הקוץ בלי שודאי יצא דם, מותר להוציא גם כשודאי יצא דם, אם יש צער שהקוץ תקוע קכז.

מוגלה המכאיבה לאדם מותר לנוקבה ביד כדי שהמוגלה תצא ואע"פ שודאי יצא מעט דם המעורב אם המוגלה קכח. אבל אסור ללחוץ ולהוציא דם נוסף על הדם שבלוע ומעורב בתוך המוגלה קכט. [ואם כוונתו בנקיבת המוגלה כדי לפתוח פתח לאויר אסור גם לנוקבה].

אסור לקלף גלד של מכה כשודאי שתצא טיפת דם משום כך, וכן אסור למצוץ דם שבין השיניים וכן אסור ללחוץ ולכווץ פצע כשודאי תצא טיפת דם מחמת כך, וכן אסור להניח על מכה משחה או תרופה השואבת את הדם מהמכה קל.

מדידת חום

מו. מותר למדוד חום בשבת במדחום שאינו דיגטלי גם לחולה שאין בו סכנה קלא וגם לכל צורך מצוה קלב, ומותר גם כן להוריד את הכספית כדי שיוכל למדוד שוב (ויש אוסרים) קלג.

ובמדחום דיגיטלי מותר למדוד רק אם יש חשש סכנה.

לניקוי המדחום ישפוך חומר חיטוי נוזלי ויקנח במטלית יבשה קלד.

תוכן העניינים

וביום השבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה