אור ברסלב
וביום השבת סימן כט - הלכות ממצוא חפצך ודבר דבר ודיני שטרי הדיוטות

וביום השבת· הרב ישראל מאיר ווייל

סימן כט - הלכות ממצוא חפצך ודבר דבר ודיני שטרי הדיוטות

סימן כח - הלכות אמירה לנכרי השייכות לעסק

הקדמה

כתוב בנביא [ישעיהו נח, יג-יד] וכיבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר, ונלמדו מזה דינים רבים שעיקרם כיבוד וייקור השבת ע"י הפרשתה והבדלתה מימות החול, אף בדברים כאלו שאינם בכלל הל"ט מלאכות א.

ממצוא חפצך

א. אסור ללכת בשבת ולבדוק מצב נכסיו כאשר ניכר שהולך לשם כך, ובכלל זה לימוד אומנות כשניכר שמעיין לשם לימוד אומנות, וכן בדיקת מחירים בין החנויות לדעת מה המקום הזול. וכן אסור לבדוק אם נכסיו צריכים תיקון [כגון לבדוק צינור שנשבר בדירתו וכדומה] או לבדוק את מצב חנותו שנפרצה ב [אלא אם כן הולך כדי לשמור שלא יגנבו שזה מותר ג].

וכן המוצא מציאת מוקצה אסור לו לעמוד ליד החפץ המוקצה עד שתצא השבת כדי שאז יוכל ליטול את החפץ, מפני שניכר שעומד שם כדי שיוכל ליטול את החפץ במוצ"ש ד.

האיסור הוא באופן שניכר עליו שהולך לשם כך, אבל אם מסתכל תוך כדי הילוכו באופן שלא ניכר שמעיין בנכסיו, מותר ה. אמנם מצוה להימנע מכל זה אף באופן המותר, ובפרט אם על ידי כך נגרמת לו טרדת הלב ודאגה ו.

קריאה בדפים להגהה

ב. כתבו הפוסקים ז שאסור לקרות בספר כדי להגיהו, אם ניכר שקורא כדי להגיה, אך אם קורא גם לקרוא וגם להגיה [כלומר, שאכן רוצה לקרוא את הספר אלא שאם ימצא טעות יתקנה], מותר.

להסתכל בחלון ראוה

ג. מותר להסתכל בחלון ראוה בדרך הילוכו כדרך ההולכים שמסתכלים להנאתם בחלונות ראוה שבדרך, כיון שלא ניכר שמסתכל כדי לבדוק דבר שצריך לו, ח אך אם מסתכל כדי לבדוק סחורה שרוצה לקנותה בחול, מצוה להימנע מזה ובפרט אם גורם לו טרדה ודאגה וכנ"ל.

אמנם על המחירים אסור להסתכל אף אם לא ניכר שמסתכל בהם, משום איסור קריאה בשטרי הדיוטות.

חלון ראוה שאין הדרך שמסתכלים בו ההולכים ושבים נראה שאסור להסתכל בו כיון שניכר שמסתכל כדי לבדוק דברים לעסקיו [לדוגמא, אסור להסתכל על שער יציג המופיע על צג מחשב בחלון של בנק או על חלון ראוה של דודי שמש וכדו'].

להחשיך על התחום

ד. אסור לעמוד בסוף התחום כדי שיוכל מיד בצאת השבת ללכת לעשות דבר שאסור לעשותו בשבת [חוץ מהבאת דברים מחוץ לתחום שמותר להחשיך בשבילה ט], וזה אסור בכל מקרה כיון שתמיד ניכר עליו שחושב לעשות דבר שאסור לעשותו בשבת. י

לצורך מצוה

ה. כל אלו הדברים [האמורים בסעיפים א-ד] מותרים לצורך מצוה, ובכלל צורך מצוה גם צרכי הרבים שמותר לעיין בהם בשבת אף אם ניכר שמעיין לצורך דבר האסור לעשותו בשבת, וגם סעודות מצוה בכלל זה. יא ובכל אלו מותר גם אם אין רווח למצוה במה שמעיין או מחשיך דוקא היום. יב

מכירה קניה ומתנה

ו. אסור למכור ולקנות בשבת גזירה שמא יכתוב, וגם משום ממצוא חפצך, וכן אסור ליתן מתנה בשבת משום שדומה למקח וממכר. יג

הרוצה לקנות דבר בשבת, יאמר למוכר [רק אם הוא יהודי שומר תומ"צ] יד 'תן לי מוצר פלוני' בלי להזכיר כלל מחיר או משקל [אלא יאמר מלא לי כלי זה בלי להזכיר שם מידה], ומותר לומר מספר כמה שרוצה לקנות. ואין מוחין ביד המיקל להזכיר מחיר ומשקל ובלבד שלא יצרף לחוב ישן, כלומר תן לי פירות בחמשים שקל ועם החוב שיש לי אצלך חמשים שקל יהיה עתה חוב של מאה שקל.

והמיקל לקנות לפי משקל יכול למדוד גם בכלי המיוחד למדידה, ואם מעביר ממנו לכלי של הקונה צריך להפחית או להותיר מעט ולא ידייק במידה. טו

מקח וממכר ומתנה לצורך מצוה

ז. מקח וממכר גמור אסור אפילו לצורך מצוה. טז ולכן אסור לשכור חזן או בעל קורא בשבת עצמה. יז

מתנה מותרת לצורך מצוה שמחוייב בה היום או לצורך שבת או יו"ט, אבל לא לשאר מצוות שאינו מחוייב בהן דווקא היום. יח

מכירת עליות

ח. נחלקו הפוסקים אם מותר למכור עליות או שאר מצוות תמורת כסף בשבת, יש אוסרים ויש מתירים, ובמקומות שנהגו היתר בזה אין למחות בידם. יט

נתינת ממתק או מתנה בחברות תהלים וב"אבות ובנים"

ט. ילדים הלומדים בחברת תהלים או ב"אבות ובנים", מותר לתת להם ממתק, אבל אסור לתת להם מתנה. כ

חלות קנין בשבת

י. אסור לעשות מעשה קנין בערב שבת באופן שיחול הקנין בשבת, כא ויש המקילים בזה. כב אמנם, מותר לערוך מכירת חמץ בער"פ שחל בשבת באופן שהקנין יחול בשבת. כג

העצה לנתינת מתנה בשבת

יא. הרוצה ליתן מתנה בשבת, יַקנה למקבל את המתנה בער"ש ע"י אדם אחר שיגביה ויזכה למקבל המתנה. ואם שכח לעשות כן יכול ליתן בשבת את החפץ על דעת פיקדון ויאמר למקבל שהחפץ פיקדון עד אחרי שבת ובמוצ"ש המקבל יזכה במתנה. כד

פריעת ומחילת חוב

יב. אסור לפרוע חובות בשבת, ובמ"ב הביא שתוס' התירו להחזיר חובות לצורך שבת בלבד ובתנאי שיאמר לשון חזרה ולא לשון פריעה. כה

מותר למחול חוב בשבת. כו

הפקר וזכיה מהפקר

יג. האחרונים נחלקו אם מותר להפקיר בשבת, כז אמנם גם לדעת האוסרים אין הפקר חמור יותר ממתנה, ולכן מותר להפקיר לצורך מצוה שמחויב בה היום, כגון לבטל חמץ בלשון הפקר ["ליבטל וליהוי הפקר כעפרא דארעא"- שלכתחילה נכון לומר כן] או לבער פירות שביעית שהיום מצות ביעורן. כח וכן מותר להפקיר לצורך שבת כגון כלי שאינו טבול שנצרך לו לסעודת שבת. כט

הגרעק"א ל הסתפק אם מותר לזכות מהפקר בשבת, והכרעת הפוסקים שמותר לזכות מהפקר בשבת. וכן מותר לזכות במציאה שאינה מוקצה בשבת. לא

קניית בית בארץ ישראל מנכרי

יד. מותר לקנות בית בארץ ישראל מן הנכרי בשבת ואין בזה משום מקח וממכר, והנכרי יכתוב השטר. לב

שכר שבת

טו. אסור לקחת שכר על פעולה שנעשתה בשבת גזירה משום מקח וממכר לג. האיסור הוא על פעולה שנעשתה בשבת, או על השכרת חפץ או בית לשבת או על ריבית על יום השבת, לד [וראה בהערה לגבי ריבית על הפקדות בבנק]. אבל אין איסור לקחת כסף על היזק הנעשה בשבת או על הלואה בשבת. לה

האיסור הוא על המקבל, אלא שלישראל אסור ליתן משום לפני עיור לו, ולכן מותר ליתן לנכרי שכר שבת.

האופן המותר לקחת שכר שבת

טז. השוכר פועל לשבוע או לחודש ואין תשלום השכירות לפי כל יום בנפרד אלא תשלום עבור כל השבוע יחד, באופן שאין הפועל יכול לחזור בו באמצע השבוע ולקבל תשלום רק עבור הימים שעבר, אלא התשלום עבור כל השבוע יחד בלבד, מותר ליתן לו שכרו גם על מה שעבד בשבת משום שהשכר מובלע בשכירות השבועית או החודשית, והפועל יאמר תן לי שכר השבוע ולא שכר שבת. לז

ולכן, השוכר מלצר ישראל לשבת ישכור אותו מיום שישי בצהרים עד מוצ"ש אחר כמה שעות מצאת השבת, לח וכיון שהשכירות בשבת מובלעת בתקופת השכירות שמתחילה לפני שבת ומסתיימת אחרי שבת מותר לקחת שכר שבת.

אמנם בשכירות "שמרטף" ("בייביסיטר") שהיא בדרך כלל לפי שעות, אין היתר לתת שכר עבור העבודה בשבת אלא אם כן ה"שמרטף" עובד בכל יום ויום והשכירות היא שבועית או חודשית ולא על בסיס יומי וכנ"ל.

החלפת עבודה תמורת עבודה

יז. מותר להחליף בשבת עבודה תמורת עבודה, כגון לשמור על תינוק של השכן ובתמורה הוא ישמור על התינוק שלו. לט

תשלום על שימוש

יח. מותר לשלם עבור שימוש במקוה בשבת או עבור הפעלת מכונה בשבת [באופן המותר] מ.

שכר מצוה

יט. נחלקו הפוסקים אם מותר לקחת שכר שבת על מצוה, ונהגו להקל בזה, ולכתחילה ראוי לסדר שיהיה באופן המותר מא, ומכל מקום אינו רואה סימן ברכה במעות. מב

ולכן חזן או בעל קורא ישתדלו לקרוא או לעבור לפני התיבה גם בימי החול, באופן שהשכירות כוללת גם את ימי החול וגם את השבת יחד - כמו שכיר שבוע וכנ"ל בסעיף ט"ז [שאינם יכולים לחלק את השכירות ולחזור בהם באמצע] ואז יראו ברכה במעות בעז"ה מג [וראה עוד בהערה]. אופן נוסף הוא שלא לסכם על מחיר לפני שבת, ואז מה שנותן אחר שבת הוא דרך מתנה. מד

ממתק על אמירת תהלים

כ. ילדים האומרים תהלים ומקבלים ממתק אין הדבר נחשב שכר שבת כלל. מה [אמנם התבאר לעיל סעיף ט' שאסור לתת להם מתנה].

שכר רופא או מיילדת

כא. רופא או מיילדת יכולים לקחת שכר עבור פעולתם בשבת. מו

קדושין וגירושין

כב. אין מקדשין אשה ואין נושאין אשה בחופה. מז ובשעת הדחק אפשר להקל למי שאין לו אשה ובנים אם כבר הכינו את החופה ואת הסעודה, בכדי שלא לביישם ומשום הפסד הממון. מח וכן לא חולצים מט ולא מייבמים. נ וכן לא מגרשים חוץ מגט שכיב מרע הרוצה לפטור את אשתו מייבום.

הקדש ופדיון הבן

כג. אין מעריכין אדם להקדש, ולא מחרימין להקדש, ולא פודים את הבן. ולא מקדישים חפץ לגבוה, ובדיעבד אם עשה כן מה שעשה עשוי. נא

התרת והפרת נדרים

כד. אסור להתיר נדרים בשבת, אלא אם כן ההיתר הוא לצורך השבת [כגון שנדר שלא לאכול היום] או לצורך מצוה [כגון שנדר שלא לאכול בשר ויין או שלא לישון היום], או שאם לא יתירו לו יעבור על הנדר. נב

ומותר להפר נדרים בשבת מפני שאי אפשר להפירם כי אם ביום שמעו, ולא יאמר מופר לך אלא יאמר טלי ואכלי טלי ושתי וכיו"ב. וטוב שלא להודיע לבעל או לאב בשבת על נדרים שנדרו. נג

ודבר דבר

כה. דין "ודבר דבר" הוא שלא יהיו דיבורך של שבת כדיבורך של חול, ויש בו כמה חלקים:

א. אסור לומר בשבת דבר פלוני אעשה למחר והוא דבר שאסור לעשותו בשבת, נד וכן אסור לחשב בפה חשבונות של עסקיו, נה אבל כשמדבר על דבר שכבר היה וכיום אין לו שום תועלת וריוח בדיבורו אין זה בכלל ודבר דבר, כגון לדבר על טיול שנסע אליו או לחשב כמה עלה מוצר מסויים. נו

ב. אסור להרבות בדברים בטלים, נז ואם מתענג לספר שמועות לחבירו מותר אלא שיזהר לא להרבות בזה. וכן אפשר להקל לספר אם מתענג במה שחבירו מתענג לשמוע הסיפור, אבל אם אינו מתענג כלל אסור לספר לחבירו גם אם חבירו מתענג לשמוע, נח וכל שכן שאסור לספר דבר שמצטער בו. וכל ירא שמים יוסיף אומץ להזהר מדברי חול בשבת שאין זה רק משנת חסידים [וראה בהערה נט].

ג. אסור לומר לחבירו שיעשה עבורו בחול דבר שאסור לעשותו בשבת, אלא אם כן יש אפשרות לעשות את הדבר בהיתר, ומותר לרמוז לחבירו שיעשה עבורו דבר זה בלי להזכיר את הבקשה בפה [כגון שיאמר לו 'נראה לך שתהיה פנוי בערב'? והוא מבין שרוצה לשוכרו]. ס ונראה, שבכלל זה מותר לומר לחברו: "יש כנס מחר במקום פלוני" גם אם אין אפשרות להגיע לשם ברגל בשבת, ואף מותר לומר: "יש אוטובוס לשם בשעה פלונית", כיון שכל זה הוא רמז ואינו בכלל ודבר דבר שאינו אומר לו סע לשם או אני אסע לשם סא.

גדר ודבר דבר, והיוצא לדיניו

כו. איסור ודבר דבר הוא בהוצאת הדיבור בפיו, ולכן בכל הנ"ל אסור אפילו להוציא מפיו הדיבור האסור בינו לבין עצמו בלי שחבירו ישמע, סב וכן מטעם זה מותר להרהר בכל הנ"ל אם אינו מוציא הדיבור מפיו, אמנם מצוה שלא לחשוב בעסקיו כלל ובפרט אם נגרם לו טרדת הלב ודאגה מכך. סג

לצורך מצוה

כז. לצורך מצוה מותר לדבר בכל הנ"ל. אמנם כשאין צורך לדבר על כך היום ואפשר לדחות את הדיבור למחר, יש להחמיר לכתחילה שלא לדבר אפילו לצורך מצוה. סד

אמירת שבת שלום

כח. אדם הפוגש את חבירו בשבת יאמר לו "שבתא טבא" או "שבת שלום" או "גוט שבת" ולא יאמר בוקר טוב או לילה טוב או שלום וכדו', ומקיים בזה מצות זכור את יום השבת לקדשו. סה

כיבוד השבת בדיבור

כט. אדם ההולך לישון בשבת, לא יאמר שיושן כדי שיהיה לו כח במוצאי שבת, מפני שהוא זלזול בשבת. סו

וכן מן הראוי שלא ללמוד בשבת למבחן הנערך ביום חול מפני שהוא זלזול בכבוד שבת, אף באופן שאין בזה איסור הכנה משבת לחול. ובפרטי הדין- עי' סי' ל' סעיף ד'.

שאילה והלואה

ל. השואל דבר מחבירו טוב שיאמר לו לשון שאילה ['תשאיל לי'] ולא לשון הלואה ['תלוה לי'], גם אם מדגיש שלווה רק לזמן קצר. [ואם אומר השאילני לזמן מרובה, צ"ע]. סז

תוכן העניינים

וביום השבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה