וביום השבת· הרב ישראל מאיר ווייל
סימן כד - הלכות מוקצה - היתרים לטלטול מוקצה
א
טלטול בגופו
ב
א. היתר א' – טלטול בגופו. מותר לטלטל מוקצה בגופו ג כגון ברגלו או בכתיפו [או במרפקו ד], וזהו טלטול בגופו. ומותר לטלטל בגופו לכל צורך ואף לצורך המוקצה שלא ינזק ה. לכתחילה ראוי שלא להשתמש בהיתר זה ו.
באופן שכך הדרך לטלטול המוקצה [כגון לבעוט ברגלו בכוונה באבן] לא שייך היתר זה ואסור ז.
ויש שכתבו שהיתר זה נאמר רק באופן שבין כך צריך להזיז את רגלו או את גופו [כגון שהולך לישון על מיטה שיש בה מוקצה ותוך כדי נענוע גופו נופל המוקצה], אבל אם מזיז את גופו רק בשביל טלטול המוקצה לא שייך היתר זה ח.
יש אומרים שאין היתר זה מועיל במוקצה מחמת חסרון כיס, אך בפוסקים משמע שאף במוקצה מחמת חסרון כיס מועיל היתר של טלטול בגופו ט.
[טלטול בשינוי אינו מוגדר טלטול בגופו, עיין בהערה ב'].
טלטול מן הצד
ב. היתר ב' – טלטול מן הצד. ויש בו שני חלקים, החלק האחד, מותר לטלטל מוקצה לצורך שימוש בדבר המותר על ידי דבר אחר שאינו מוקצה- כשאינו מטלטלו בידו ממש אלא על ידי הדבר המותר י. ולצורך המוקצה עצמו אין להתיר בטלטול מן הצד.
לדוגמא: מותר לתלות כובע על גבי מנורת מוקצה או מאורר מוקצה וכן מותר להסירו ממנו אף שהמוקצה יזוז משום כך, כיון שמטלטלו על ידי דבר אחר לצורך דבר המותר יא.
גם בהיתר זה יש אומרים שאינו מועיל במוקצה מחמת חיסרון כיס [עיין לעיל בהערה ח'].
הסרת קליפות בטלטול מן הצד
[ג. מותר לטלטל קליפות ועצמות [שהם מוקצה] שנמצאים על השולחן על ידי שגוררם מהשולחן בסכין ונחשב טלטול מן הצד לצורך דבר המותר, והיינו לצורך ניקוי השולחן והשתמשות בו לאחר ניקויו שגם זה נחשב צורך דבר המותר יב. [ולגבי טאטוא בית לצורך יופי הבית ולא לצורך שימוש- עיין לקמן סימן כה סעיף י].
ובחזו"א יג כתב שזה לא נחשב לצורך דבר המותר ואסור לעשות כן, אך החזו"א עצמו היקל בזה בביתו שיסירו אותם בשינוי על ידי כלי שאינו עומד להסרת גרעינים כגון בסכין, אבל לא בכלי העומד לכך יד. ולמעשה מורה הגרי"ש אלישיב שליט"א שמותר לטלטל מן הצד קליפות ועצמות לצורך ניקוי השולחן והשתמשות בו.
טלטול מן הצד עם דבר היתר
ד. החלק השני בטלטול מן הצד הוא טלטול מוקצה המונח מעל כלי המותר בטלטול באופן שמחזיק רק בכלי המותר ולא במוקצה ואין הכלי המותר בסיס למוקצה [כגון ששכח שם את המוקצה ולא הניחו בכוונה או שיש שם דבר היתר יקר יותר מן המוקצה- ועיין לעיל סי' כג סעי' ל- לא]. וההיתר רק לצורך שימוש בכלי המותר או לצורך מקומו טו. אך היתר זה הוא רק באופן שאינו יכול לנער המוקצה ממנו טז [וניעור הוא היתר טוב יותר, אך גם ניעור מותר רק לצורך שימוש בגוף הכלי המותר או במקומו יז], שאם יכול לנער המוקצה יעשה כן ולא יטלטלו יח [ועיין עוד לעיל סי' כ"ג סעי' כ"ז, ל'].
אינו יכול לנער מפני שחושש שהמוקצה יישבר יט או ישבור דבר אחר שתחתיו, או שנצרך למקום הכלי וחושש שבניעור יפול המוקצה למקום שרוצה להשתמש בו, יכול לטלטל את המוקצה על ידי הדבר המותר למקום אחר ושם ינערנו כ.
לדוגמא: שכח דבר מוקצה [ובמוקצה מחמת חסרון כיס עיין לעיל הערה ח'] על מיטה או על כסא או על שולחן, ינערם והמוקצה נופל, ואם אינו יכול לנער מהטעמים הנ"ל יכול לטלטל המוקצה על ידי המיטה או הכיסא למקום אחר ששם יוכל לנער את המוקצה.
תינוק האוחז בידו דבר מוקצה
ה. תינוק האוחז בידו דבר מוקצה אסור לנער את ידו של התינוק כדי שהמוקצה יפול מידו אם עושה כן משום שחושש שהמוקצה ישבר ע"י התעסקותו של התינוק או שעושה כן להפריש התינוק מאיסור כא. אבל מותר לנער את המוקצה מידו של התינוק כדי שיוכל להרימו בהיתר כב. וכן אסור להרים תינוק שיש בידו חפץ מוקצה כג ואף אסור ליתן יד לתינוק שמחזיק בידו השניה חפץ מוקצה בעל ערך כד [אלא א"כ עלול להיות חולה מרוב צער שלא מרימים אותו, וגם זה אין להתיר אם המוקצה בעל ערך].
ניפוח בפיו
ו. היתר ג' – ניפוח בפיו. מותר לטלטל מוקצה ע"י ניפוח בפיו. כה
יש המתירים ניפוח בפיו לכל צורך, ואפילו לצורך המוקצה שלא ינזק במקומו. כו ויש מתירים ניפוח רק לצורך גופו ומקומו. כז
נגיעה במוקצה
ז. היתר ד' - נגיעה במוקצה. מותר לנגוע במוקצה בלי לטלטלו, ויזהר שלא יבוא ע"י זה לידי מכשול כח. וההיתר לנגוע במוקצה הוא אפילו לצורך המוקצה כט. (ויש אוסרים נגיעה לצורך המוקצה [כגון שכופה כלי עליו לשומרו] ל). ומוקצה עגול אסור לנגוע בו כלל כיון שנגיעה בו גורמת לו טלטול לכאן ולכאן לא.
כלי שמלאכתו לאיסור שנטלו בהיתר או באיסור
ח. היתר ה' – מוקצה שבידו. כלי שמלאכתו לאיסור שנטלו בהיתר [לצורך גופו של הכלי או לצורך מקומו] ועתה הוא בידו ואינו צריך עוד לגופו של הכלי או למקומו, יכול להחזירו [בלי להניחו בינתיים !] לכל מקום שירצה לב, ויכול גם להעבירו מיד ליד לג. [ויש אוסרים להעבירו מיד ליד לד].
כלי שמלאכתו לאיסור שנטלו באיסור [כגון ששכח שעכשיו שבת או שלא ידע שזה כלי שמלאכתו לאיסור], חייב לעוזבו מיד, וכן אם נטלו בהיתר צדדי [כגון שלא יזיק או משום גרף של רעי], חייב לעוזבו מיד לאחר גמר סיבת ההיתר [וראה בהערה ! לה]. ואם חושש שהכלי ישבר אם יעזבנו מיד יכול להניחו בזהירות במקום הקרוב ביותר לו.
מוקצה שנטלו בהיתר או באיסור
ט. מוקצה מחמת גופו ומוקצה מחמת חסרון כיס שנטלו בין בהיתר [כגון שלא יזיק או משום גרף של רעי וכיו"ב] בין באיסור חייב להניחו מיד [כשיגמר ההיתר, ואם נטלו באיסור חייב להניחו מיד], ואם חושש שישבר יכול להניחו בזהירות במקום הקרוב ביותר לז. ועיין היטב בהערה.
המל בסכין של מילה יכול לטלטלו לכל מקום שירצה אחר גמר המילה [ואף שאינו צריך למול תינוק אחר], ואע"פ שסכין של מילה הוא מוקצה מחמת חסרון כיס הקילו בזה כדי שלא ימנע המוהל מלמול בשבת לח.
טלטול הגפרור לאחר הדלקת הנרות
י. מנהגינו [כהרמ"א לט] שנשים מדליקות הנרות ואח"כ מברכות "להדליק נר של שבת", ויש מהפוסקים הסוברים שמיד בגמר ההדלקה מקבלת שבת עוד לפני הברכה, מ ולכן צריכה לעזוב מיד הפתילה ולהשליכה לארץ. מא אך בימינו המדליקה בגפרור אינה יכולה לעשות כן מפני שאז ודאי יכבה הגפרור בנפילתו, ולכן תניח בזהירות את הגפרור במקום הקרוב ביותר ואין בכך משום טלטול מוקצה מב, אך אין להוליך הגפרור יותר מאשר למקום הקרוב ביותר.
לענין סגירת דלת הויטרינה שהדליקו בה נרות, ראה בהערה מג.
גרף של רעי
יא. היתר ו' – גרף של רעי. מוקצה שהימצאותו במקום מאוסה ומפריעה לַשְהוּת במקום או שמפריעה לשימוש מסויים מד במקום [ואין הכוונה לחוסר סדר או לצער שהמוקצה גורם לו אלא למאיסותו של המוקצה ! מה], מותר לטלטלו ולפנותו מן המקום משום גרף של רעי מו.
גרף של רעי באיסטניס
יב. גדר גרף של רעי תלוי בכל אדם ואדם עד כמה הדבר מאוס בעיניו ומפריע לו לשהות במקום [ואפשר לבדוק האם יכול לאכול ליד מוקצה זה ביום חול, שאם כן נמצא שאין המוקצה מאוס עליו אלא רק חוסר הסדר מפריע לו ואינו בכלל גרף של רעי], ולאיסטניס [שידוע לאחרים שהוא איסטניס מז] מותר לפנות דבר כזה שלאחרים אינו מוגדר גרף של רעי. ויש המחמירים בזה מח.
דוגמאות לגרף של רעי
יג. דוגמאות לגרף של רעי: ריבוי קליפות ועצמות על השולחן, מט קדירה המלוכלכת בשיירי מאכל, נ מי נט"י שחרית, נא טיטול שאינו נקי, הרבה קיסמין שנושרין מן הסכך על השולחן בסוכה, נב עכבר או "מקק" חיים [כשאין איסור צידה] או מתים נג.
דין הגש"ר כשיכול לפנותו באופן אחר
יד. עדיף לנער גש"ר [היתר ניעור התבאר לעיל בסעיף ד'] ולא להשתמש בהיתר גש"ר, נד וכן עדיף לפנותו ע"י אינו יהודי אם יש לו אפשרות לכך נה, אך אינו חייב לטלטלו דוקא בטלטול מן הצד ויכול גם לפנותו בידים נו [וכן אינו חייב לצאת מן החדר ולעבור לחדר אחר נז].
טלטול מוקצה לשם הסרת גש"ר
טו. אסור לטלטל מוקצה לשם הסרת גרף של רעי נח, אך דרגות שונות יש בכך, ובאופנים מסוימים יש שרצו להקל. וראה בהערה נט
איסוף פסולת מכמה שולחנות
טז. גרף של רעי מתיר להוציא המוקצה החוצה אך אינו היתר גמור לטלטל המוקצה, ולכן כשמפנה שולחנות רבים לתוך פח אשפה גדול או שקית אשפה גדולה [בישיבות ובשמחות וכדומה] יתחיל לפנות בשולחן הרחוק ביותר מן הכניסה ויתקדם לכיוון הכניסה, אבל אם התחיל בשולחן חיצוני אינו יכול להתקדם לכיוון שולחן פנימי יותר אלא ירוקן המוקצה שבידו ואח"כ ימשיך לפנות. על אף האמור, אין צורך להקפיד בשולחן עצמו על דרך פינוי הפסולת, ויכול לרכז הכל מכל הצדדים למרכז השולחן ולפנות משם ס.
עשיית גרף של רעי לכתחילה
יז. אסור לעשות גרף של רעי לכתחילה – כלומר, ללכת למקום שיש שם גרף של רעי כדי שיוכל לפנותו משם או להביא דבר שעתיד להיות גש"ר אליו כדי שיוכל להוציאו אח"כ בהיתר גש"ר. סא וטעם הדין ראה בהערה.
במקום הפסד מותר ללכת לאכול או לישון סב למקום שיש גש"ר כדי שיוכל לפנותו משם אך לא להביא אליו דבר שעתיד להימאס. סג
- בדין אכילת פירות והנחת הגרעינים לפניו, עיין לקמן בסי' כ"ה סעיף י"א.
עשיית גש"ר כשבדעתו לטלטל המוקצה בהיתר
יח. אם עושה גש"ר ובדעתו לטלטל המוקצה בהיתר אחר [ניעור או טלטול מן הצד] אין איסור עשיית גש"ר לכתחילה סד [ולכן יכול לאכול גם פירות כנ"ל ולקבצם יחד לפניו ולסמוך בדעתו שאח"כ יטלטלם בהיתר אחר], אך אין לעשות גש"ר ולסמוך בדעתו שישאירם כך כל השבת ולא יפנה את המוקצה משם. סה
אכילת בשר ונשארים העצמות גש"ר
יט. מותר לאכול בשר אף שממילא נשארים עצמות מאוסים, וכן מותר לאכול חמין ["טשולנט"] מקדירה אף שממילא תישאר בסוף הקדירה מאוסה בשיירי התבשיל, ואין בזה עשיית גרף של רעי לכתחילה. סו
טלטול כלי העשוי לעשיית צרכים
כ. כלי מפלסטיק העשוי לעשיית צרכים לילדים קטנים ["סיר"] מותר לטלטלו ככלי שמלאכתו להיתר אף אם הוא ריק סז [ואינו כגש"ר שהיה בזמן חז"ל שכשהיה ריק היה אסור לטלטלו כי אם ע"י מים שהיו מכניסים בו, וכיום לא שייך כ"כ היתר של מים, כמבואר בהערה סח].
מוקצה הטפל לדבר היתר גדול
כא. היתר ז' – מוקצה הטפל ובטל לדבר היתר גדול. מותר להסיר בידו לכלוך קטן מכלי גדול או מבגד גדול אף שהלכלוך מוקצה סט [כשאין בזה איסור מלבן- עי' סי' ט"ו סעי' ה'- ו'].
ושני נוסחאות יש בהיתר זה:
א. דבר מוקצה קטן מאוד השייך לדבר הגדול ודבוק בו בטל אליו ונחשב חלק ממנו עד שיסירו ממנו.
ב. הסרת לכלוך מכלי אינו נחשב טלטול מוקצה אלא ניקוי הכלי או הבגד ע.
מוקצה שעלול להזיק
כב. היתר ח' – מוקצה שעלול להזיק. מוקצה שיש חשש שיזיק במקום שהוא נמצא מותר לטלטלו עד למקום שאין חשש שיזיק בו עא [ולא יותר, שאין היתר להמשיך ולטלטלו לכל מקום שירצה עב], וראה בהערה עג.
לדוגמא, זכוכית שהתנפצה בבית ושבריה עד מפוזרים במקום שעלולים להזיק מותר לטלטלם ולפנותם משם. וכן דבורה או יתוש שנמצאים על בשרו ועוקצים אותו [שאז אין איסור לצודם- עי' סי' ט"ז סעי' ז'] מותר לטלטלם בידיו ולזורקם ממנו. עה
מוקצה שעלול להזיק אך אין הזיקו מצוי כ"כ אסור לטלטלו עו [כי אם בגופו, וכנ"ל].
מוקצה במקום צער בעלי חיים
כג. היתר ט' – צער בעלי חיים [סיוע לבעלי חיים]. אסור לטלטל מוקצה אף במקום צער בעלי חיים עז, אך באופנים שמטלטל רק מקצת מן המוקצה התירו הטלטול עח. [ויש שהקילו במקום צעב"ח והפסד עט].
ולכן, אם קפץ דג מהאקווריום או שהאקווריום נמצא במקום חם או שדג מת באקווריום והדגים עלולים להידבק ממנו ולחלות אין להתיר טלטול ממש של הבע"ח. [ויש שהקילו].
במקום צער בעלי חיים מותר לומר לעכו"ם לטלטל מוקצה פ.
מוקצה במקום כבוד הבריות
כד. היתר י' - כבוד הבריות. מותר לטלטל מוקצה במקום כבוד הבריות פא. ולכן, מותר לטלטל גליל של נייר טואלט לא חתוך שהוא מוקצה אם אין לו נייר חתוך ולא היה יכול להכין מערב שבת [אך אסור לקרוע בשום אופן פב].
יש אומרים שהיתר זה הוא רק לגבי קינוח אבל לא לשאר עניני כבוד הבריות פג [וראה בהערה !].
קדירה המלאה אוכל [וכיוצא בזה]
כה. היתר י"א - כלי [שמלאכתו לאיסור] שמשמש בקביעות דבר היתר המיוחד לו, דינו ככלי שמלאכתו להיתר כל עוד דבר ההיתר בתוכו פד.
לדוגמא: קדירה שהיא כלי שמלאכתו לאיסור, נחשבת ככלי שמלאכתו להיתר כל עוד יש דבר מאכל בתוכה, וכן "מיקסר" ו"בלנדר" שיש להם בית קיבול פה ויש דבר מאכל מרוסק בתוכם נחשבים ככלי שמלאכתו להיתר כל עוד יש דבר מאכל בתוכם. ונראה שאף אם הקדירה היתה ריקה בער"ש, והכניס בה מאכל בשבת, הדין כן. וראה בהערה פו.