אור ברסלב
וביום השבת סימן כג - הלכות מוקצה - סוגי המוקצה ודיניהם

וביום השבת· הרב ישראל מאיר ווייל

סימן כג - הלכות מוקצה - סוגי המוקצה ודיניהם

סימן כב - דיני הוצאה מרשות לרשות

הקדמה

הלכות מוקצה מחולקים לשלשה חלקים. החלק הראשון - סוגי המוקצה ודיניהם [מוקצה מחמת חסרון כיס, מחמת גופו, כלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר, אוכלין וכתבי הקודש, מוקצה מחמת גזירה (ומחמת מיאוס), נולד], בסיס לדבר האסור, ביטול כלי מהיכנו, ומיגו דאיתקצאי.

החלק השני - ההיתרים לטלטול מוקצה [ניפוח בפיו, טלטול בגופו, טלטול מן הצד, נגיעה במוקצה, מוקצה שנמצא בידו, גרף של רעי, מוקצה שעלול להזיק, מוקצה במקום צער בעלי חיים, מוקצה הטפל ובטל לדבר היתר גדול].

החלק השלישי - דיני מוקצה ונידונים מצויים [שברי כלים וכלים שהתפרקו, דיני האוכל פרי לענין הקליפות והגרעינים, טאטוא בית, הנחת כלי תחת מי מזגן המנטפים, ועוד], מוקצה המחובר לקרקע, השימוש במוקצה וספק מוקצה.

ביאור סוגי המוקצה

א. מתחילה תיקנו איסור מוקצה רק על דבר שאין לו שימושים כלל ועל כלי יקר שמקפידים שלא להשתמש בו, ונאסר טלטולם בשבת בכל אופן. ובימי נחמיה בן חכליה נוסף גזירת כלים שבה נאסר טלטול כלי שמלאכתו לאיסור והותר לטלטל כלי זה לצורך גופו ומקומו, ונאסר טלטול כלי שמלאכתו להיתר והותר לטלטל כלי זה לצורך גופו ומקומו וגם לצורך הכלי עצמו שלא יגנב או שלא ינזק. שני איסורים אלו שונים הן בדיניהם והן בטעמיהם א.

מוקצה מחמת חסרון כיס

ב

ב. יש שני חלקים במוקצה מחמת חסרון כיס: חלק א' – כל דבר שבעליו ג מקפידים עליו ואינם משתמשים בו מחמת חשיבותו, וממילא מקצים דעתם ממנו, הוא מוקצה מחמת חסרון כיס ד.

ובכלל זה כל דבר העומד למכירה [ואף כלי שמלאכתו להיתר] אם בעליו מקפידים על הסחורה שלא להשתמש בה כדי שלא תינזק ולא תיפגם, אבל מאכלים העומדים לסחורה אינם מוקצה מחמת חס"כ ה.

לדוגמא: מצלמה שבירה, "טייפ" שביר, פנקס צ'קים, שטרות כסף, כלי אומנות יקרים [סכין של מילה, קולמוס של סופרים וכיו"ב] בולים, בלוק ציור ונייר מתנה [עם רקע מצוייר וכדומה].

דפי נייר רגילים העומדים לכתיבה, נחלקו הפוסקים אם דינם כמוקצה מחס"כ או רק ככלי שמלאכתו לאיסור. וראה עוד בהערה ו.

מוקצה מחס"כ בכלי שמלאכתו להיתר

ג. מוקצה זה הוא בין בכלי שמלאכתו לאיסור ובין בכלי שמלאכתו להיתר אם אינו משתמש בו כלל מחמת יוקרו וחששו שמא ינזק ז. אבל כלי שמלאכתו להיתר שמשתמש בו אפילו רק לשימוש אחד אין הכלי מוקצה מחמת חסרון כיס אפילו אם הכלי יקר מאוד ונזהר שלא להשתמש בו שאר שימושים ח.

דוגמאות למוקצה מחס"כ בכלי שמלאכתו להיתר: בגד ירושה מצדיק גדול היקר לבעליו, כלים עשויים מחומר יקר שמחמת יוקרם אינו משתמש בהם כלל, כלי פסח במשך השנה ט.

חפץ שבעליו מקפיד עליו שלא לטלטלו

ד. חלק ב' – כל כלי, ואף אם עומד לשימוש היתר בשבת, שבעליו מקפידים שלא לטלטלו ממקומו כדי שלא ינזק בטלטולו י ומשום כך מייחדים לו מקום. יא

לדוגמא: ארון בגדים גדול, יב מאורר גדול הקבוע בתקרה יג, כלי נוי גדולים ויקרים שמייחד להם מקום.

דין מוקצה מחס"כ

ה. מוקצה מחמת חסרון כיס אסור בכל טלטול ואף לצורך גופו או מקומו אסור לטלטלו. יד

יחוד למוקצה בשבת

ו. המקצה בשבת כלי רגיל לשימוש מיוחד, אינו נהפך למוקצה. כגון, אם הקצה סכין רגילה לסכין מילה בשבת לא נשתנה דינו למוקצה מחס"כ. וכן הדין במייחד בשבת כלי היתר לשימושי איסור טו.

מוקצה מחמת גופו

ז. כל דבר שאינו כלי ואינו מיועד לשימוש כלל טז ואינו ראוי לאכילת אדם או לאכילת בהמה הוא מוקצה מחמת גופו. מוקצה מחמת גופו אסור בטלטול אפילו לצורך גופו או מקומו. יז

יש אומרים שכל כלי שמלאכתו לאיסור אם אין לו שום שימוש היתר בשבת [או שאינו מיועד כלל לשום שימוש המותר בשבת יח] דינו כמוקצה מחמת גופו, ובס"ד יתבארו השיטות וסברותיהם בסעיף ט"ז.

דוגמאות למוקצה מחמת גופו

ח. דוגמאות למוקצה מחמת גופו: כל בעלי החיים למיניהם יט [אף שהם שלו], אבן או חתיכת עץ, כ אטריות ואורז לא מבושלים, אבקות שלא הוכנו [אבקת מרק וכדומה], חול שעל שפת הים [וראה בהערה !] כא, בשר ודגים שאינם מבושלים כב, מאכלים האסורים באכילה כמו טבל, ערלה וחמץ בפסח כג וכן תרומות ומעשרות כד, וכן שאר דברים האסורים כבגד שעטנז וכדומה, כה שערות שנשרו [ואם השערות דבוקים לבגד נראה שמותר להסירם מן הבגד שבעודם דבוקים לבגד מותר לטלטלם] כו, גרעיני פירות וקליפתם שאין הרגילות לאוכלם עם הפרי כז וגם אינם ראויים לאכילה וגם אין [בסביבה] בעלי חיים המצויים האוכלים קליפות אלו [וראה בהערה אלו בעלי חיים צריך] כח, עציץ פרחים עם אדמה כט, [בגדים המלוכלכים מאד עד שאינם ראויים כלל ללבישה] ל.

וכן חמרי ניקוי וחמרי כביסה שאין להם שימושי היתר בשבת דינם כמוקצה מחמת גופו לא.

עטיפות מאכלים שאינם עומדים לשימוש כלל הם מוקצה, ויש לדעת שלא בכל פעם שייך היתר גרף של רעי, ופעמים שאין היתר לטלטלם לב.

גרעיני פירות וקליפתם הנאכלים עם הפרי בדרך כלל, לג או גרעינים הראויים לאכילה או שיש בסביבה בע"ח האוכלים אינם מוקצה, לד [וביו"ט הם מוקצה בכל מקרה]. לה

ביצה חיה אינה מוקצה, לו ודינה כאוכלין, ומותר לטלטלה כרצונו.

- בענין כרטיסים לקניית ספרים המחולקים לילדים ב"אבות ובנים" ובחברת תהלים, עיין בסי' כ"ט הע' ט"ז.

דבר שראוי רק לאנשים מסוימים

ט. כלי גמור, אינו מוקצה אף למי שאינו משתמש בו כלל לז, אבל דבר שאינו כלי גמור [כשברי כלים וחתיכות קטנות של בד] אם בעליו משתמש בו אינו מוקצה ואם בעליו אינו משתמש בו [כגון שבעליו עשיר] הוא מוקצה. לח

דבר האסור בשימוש על בעליו [ומותר לשאר העולם או אפילו אסור לבעליו ולרוב העולם אך יש כאלו שמותר להם], אינו מוקצה, ואם הוא אסור בשימוש לכל העולם הוא מוקצה לט.

מכשיר חשמלי עם חוט לוהט

י. מכשיר חשמלי שיש בו חוט לוהט [הדומה לשלהבת] כגון תנור חשמלי, פלטה חשמלית, מנורת ליבון צהובה וכדומה דינם כמוקצה מחמת גופו. מ ולכן במנורת שבת ["שבת לאמפ"] שמזיזים כיסוי כשרוצים להחשיך יש להקפיד להזיז את הכיסוי ולא את המנורה עצמה אם יש בה חוט לוהט [מנורת ליבון].

יחוד לכלי

יא. מוקצה מחמת גופו שאין לו שימוש, יכול לייחדו לשימוש ואז יהיה מותר בטלטול. מא ולענין יחוד בעלי חיים למשחק- עיין בהערה מב.

ואופן היחוד – אם מייחד אותו לשימוש לעולם מג יכול לייחדו במעשה או במחשבה [של גדול] או שישתמש בו לפני שבת פעם אחת. אם מייחד אותו לשימוש רק לשבת אחת [או לתקופה קצרה] מד צריך לעשות מעשה המוכיח שעומד להשתמש בו שימוש של היתר. ובסוג דבר שרגילים לפעמים לייחדו לשימוש המותר אפשר להקל במקום הצורך שמועיל לו יחוד במחשבה. מה

אם רגיל להשתמש בו בחול שימוש היתר אין צריך יחוד.

באופנים שמחשבה מועילה ליחוד, זה דוקא בגדול אך בקטן צריך מעשה המוכיח את מחשבתו מו, וראה בהערה האפשרויות לכך מז.

יחוד מוקצה למשחק

יב. להמחבר אין מועיל יחוד מוקצה למשחק, ולכן לשיטתו אסור לשחק בשבת בגרעיני משמש או במקלות ארטיק או באבנים וכדומה אפילו אם ייחדו אותם למשחק ומשחקים בהם בקביעות. מח יחוד גרעיני משמש למשחק לעולם, מועיל אף למחבר, וראה בהערה.

אף להמחבר, כדורים ושאר משחקים המיוצרים מלכתחילה למשחק, מותר לשחק בהם ודינם ככלי שמלאכתו להיתר מט.

לרמ"א מועיל יחוד למשחק, אולם צריך ב' תנאים לכך:

א. שהיחוד ייעשה מערב שבת, ויחוד בשבת אינו יחוד, נ ולכן אסור לשחק בגרעיני משמש שאכלוהו בשבת או במקלות ארטיק שאכלוהו בשבת נא. וי"א שלגרעיני משמש מועיל יחוד למשחק בערב שבת אע"פ שהם בתוך הפרי נב.

ב. שהיחוד ייעשה ע"י מחשבת גדול או מעשה קטן אבל מחשבת קטן אינה מועילה ליחוד, וקטן שייחד גרעיני משמש אף מערב שבת למשחק אינו מועיל עד שייחדם גדול, או שהקטן יעשה בהם מעשה המוכיח את רצונו להופכם למשחק. נג

מוקצה מחמת מצוה

יג. כל דבר שמצד עצמו אכן ראוי לשימוש, אבל אסור לשימוש מחמת שהוקצה למצוותו ולכן ממילא אסור לשימוש בפועל, נחשב מוקצה מחמת מצוה ודינו כמוקצה מחמת גופו ואסור בטלטול אף לצורך גופו ומקומו. נד

[וראה עוד לעיל סעיף ח' בדין בגד שעטנז ופירות ערלה].

דוגמאות למוקצה מחמת מצוה: נוי סוכה [ובכללם הסדינים הפרוסים על דפנות הסוכה] מוקצה הוא בשבת חוה"מ וביו"ט ראשון של סוכות וכן בשמחת תורה נה [ובחו"ל גם ביום השני של שמח"ת], כיון שאסור להשתמש בהם בסוכות, ואף אם נפלו מן הסוכה עדיין מוקצים הם נו [ואפילו נפלו קודם שבת !], אלא א"כ התנה מראש בשעת תלייתן או קודם שקיעה של יו"ט ראשון ואמר "איני בודל מהם כל שבעת ימי החג" שאז מותר להשתמש בהם וממילא אינם מוקצה.

לולב הדסים וערבות הם מוקצה בשבת חוה"מ סוכות, נז אבל בשמחת תורה ההדסים אינם מוקצה נח. ואתרוג מעיקר הדין אינו מוקצה, אמנם למעשה כיום הוא מוקצה מחמת חס"כ נט [ולולב הוא מוקצה בכל שבת ס].

כלי שמלאכתו לאיסור

יד. כל כלי המיוחד לעשות בו המלאכות האסורות בשבת, או אפילו עיקר מלאכת הכלי הוא לאיסור אע"פ שפעמים משתמשים בו למלאכת היתר, סא ואף כלי שעיקרו לאיסור ולהיתר אלא שרוב תשמישיו הם לאיסור [ועיין בהערה], סב נקרא כלי שמלאכתו לאיסור, ומותר לטלטלו רק לצורך גופו או מקומו.

אם יש לו כלי אחר המותר בטלטול ישתמש בו ולא יטלטל את הכלי שמלאכתו לאיסור לצורך השימוש בו סג, וכן אם יכול להסתדר [בקלות] בלי השימוש בכלי שמל"א יעשה כן ולא יטלטלו.

דוגמאות לכלי שמלאכתו לאיסור

טו. דוגמאות לכלי שמלאכתו לאיסור סד: פטיש, פמוטות [ועיין בהערה !] סה, מברשת שיער, סו מטריה, סז צעצועי תינוקות שנועדו להשמעת קול, סח קדירת בישול סט [כשאין בה מאכל ע], מגב לניקוי הבית, אטבי כביסה, עא ספר טלפונים. עב

לרוב הפוסקים גם מאורר כשהוא פועל נחשב כלי שמלאכתו לאיסור עג [וראה בהערה מה דינו כשאינו פועל].

דיני דלתות מכשירי חשמל פועלים ושאינם פועלים ותריסי מזגנים וכיו"ב יבוארו בס"ד בתחילת סימן כ"ה. וראה בהערה עד.

כלי שמלאכתו לאיסור שאין לו שימוש היתר בשבת

טז. כלי שמלאכתו לאיסור שאין לו שימושי היתר כלל בשבת או שאין הדרך כלל להשתמש בו שימושי היתר, במשנ"ב כתב שדינו ככלי שמלאכתו לאיסור ומותר בטלטול לצורך גופו ומקומו. עה אך רוב הפוסקים חולקים על זה והורו שכלים שמלאכתם לאיסור שאין להם שימוש היתר דינם כמוקצה מחמת גופו ואסורים בכל טלטול, וראה בהערה עו.

הגדרת צורך גופו וצורך מקומו

יז. כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטל לצורך גופו או לצורך מקומו.

צורך גופו היינו שצריך להשתמש בכלי, אבל צורך הכלי שלא ינזק או שלא יגנב אינו נחשב צורך גופו ואסור לטלטלו לצרכים אלו, ויכול לטלטלו לצורך השימוש בו אף שעיקר רצונו שלא ינזק הכלי במקום שנמצא. עז

צורך מקומו היינו שנצרך להשתמש במקומו של הכלי או שאין לו אפשרות כלל לשהות במקום הכלי עח, וכן מניעת נזק לאדם מהחפץ נכלל בהיתר צורך מקומו. עט אבל אם יכול להשתמש במקום ורק הכלי מפריע לו מצד חוסר הסדר או שהרוח של המאורר מפריעה לו אינו בכלל צורך מקומו.

לדוגמא: מאורר הפועל לכיוונו וכיון שקר לו רוצה לסבבו לצד השני [אך אין המאורר מונע לחלוטין את השימוש במקום], פטיש הנמצא בסלון ומפריע לסדר, כל אלו ודומיהם אינם נחשבים צורך מקומו. אך בשעון מעורר המצלצל ומפריע לישון יש שהתירו כיון שמונע את השימוש במקום פ.

כלי שמלאכתו להיתר, ודיניו

יח. כלי שרוב תשמישו להיתר או שמיועד לשימוש המותר בשבת נקרא כלי שמלאכתו להיתר ומותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו, וכן לצורך הכלי שלא ינזק או שלא יגנב פא או לכל צורך קטן שהוא פב וכן מותר לטלטלו לצורך סידור הבית פג [שלא יהיה ביזוי השבת במה שאין הבית מסודר], וכן אם נצרך לתשמישו של הכלי בהמשך השבת יכול כבר עכשיו לטלטלו לצורך זה פד.

אבל שלא לצורך כלל אסור לטלטל כלי שמלאכתו להיתר [וראה בהערה מה הדין אם יכול להסתדר בלי טלטולו של הכלי פה].

ה"משחק" בידיו בסטנדר או בשאר כלי שמלאכתו להיתר, אם מתענג בזה וכל שכן אם נצרך לזה מסיבת בריאות, מותר. ואם "משחק" בידיו אגב שיחה או שירה ללא שום מטרה, יש שכתבו שאסור ואינו נחשב צורך המתיר בטלטול, וראה בהערה פו.

דוגמאות לכלי שמלאכתו להיתר

יט. דוגמאות לכלי שמלאכתו להיתר: שעון יד, פז שעון מעורר פח [וראה בהערות], מאכלי חיות פט [דגים, עופות, בהמות], מטאטא וכף אשפה צ, קנקומט צא, אגרטל עם פרחים ומים, צב טרמוס, כלי מיטה, משחקי ילדים שמותר לשחק בהם בשבת, [כיסאות, צג וראה בהערה]. לגבי סכו"ם וקערות הגשה עיין בסעיף הבא.

לגבי עד בדיקה, ראה בהערה. צד

תרופות וכלים להצלת נפשות

כ. כלים המשמשים להצלת נפשות, אף שמופעלים על ידי מלאכות האסורות בשבת, אינם מוקצה בבית חולים או לאנשים העוסקים בהצלת נפשות צה. וכן תרופות שלפעמים נצרך להם הוא או שכניו או שהיה חולה מערב שבת, אינם מוקצה צו, אבל שאר תרופות הם מוקצה, ואם חלה בשבת יכול לטלטלם ועדיף לטלטלם בשינוי אם יכול. ומי שיש לו גמ"ח תרופות כל התרופות שברשותו אינם מוקצה.

אוכלין וכתבי הקודש וסכו"ם שעל השולחן

כא. אוכלין וכתבי הקודש מותר לטלטלם בכל אופן ואף שלא לצורך כלל צז.

וכן סכו"ם שעל השולחן וקערות הגשה והכוסות שעל השולחן שמשתמשים בהם תדיר, דינם כאוכלין ומותרים בטלטול בכל אופן. ויש חולקים על זה ודעתם שדינם של אלו ככלי שמלאכתו להיתר צח.

ובכלל סכו"ם וכוסות ששימושן תדיר גם בגדים ותכשיטים שעל גופו [ועיין בהערה] צט. וכן משקפיים בכלל זה. ק

מוקצה מחמת גזירה

כב. פעמים שחז"ל אסרו דבר מסוים בטלטול משום גזירה שמא יעשה מלאכה, וממילא הדבר הוא מוקצה, ואסור לטלטלו אפילו לצורך גופו או מקומו.

ומצינו כמה דוגמאות לזה:

א. כלי שהתפרק, ואינו ראוי לשימוש כשהוא מפורק, ואפשר להחזיר את החלק המפורק של הכלי, והחלק המפורק נמצא בקרבת מקום, הרי הכל מוקצה מחמת גזירה שמא יתקן ואסורים בטלטול בין הכלי ובין החלק המפורק קא. [הרחבה בדיני כלים שהתפרקו תמצא בתחילת סימן כ"ה].

לדוגמא: ספסל שנשמט ממנו רגל, אבזם שנשמט מחגורה קב, והרגל והאבזם נמצאים בקרבת מקום. [לגבי עגלה שנשמט ממנה גלגל או שני גלגלים, ראה בהערה קג].

ובשני אופנים אין איסור זה: האחד, אם ישב על הספסל השבור בערב שבת פעם אחת [שאז כבר מסתבר שלא יתקן את הספסל]. השני, אם חושש שישב אדם על הספסל השבור ויפול וינזק מותר לפנותו משם ואף מותר לטלטלו ולהשעינו על ספסל אחר ולשבת עליו. קד

ב. בגד רטוב מאוד במים קה אסור לטלטלו שמא יסחוט [וסמרטוט שאין מקפיד על מימיו מותר קו. ועיין עוד בענין זה בסימן ט"ו סעיף י"א].

ג. כלי שעשוי מפרקים [חלקים חלקים המורכבים יחד] ודרכו להתפרק לעיתים בטלטולו, קז אסור לטלטלו שמא יתפרק ויחזור ויחברנו. ואם הפרקים דרכם להיות מחוברים ברפיון ולא בהידוק מותר. קח

אם יש מוקצה מחמת מיאוס

כג. כלי שמלאכתו לאיסור והוא מאוס אך עכ"פ ראוי לשימוש, מותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו כשאר כלי שמלאכתו לאיסור. קט [ואף ביו"ט הדין כן קי].

כלי שמלאכתו להיתר והוא מאוס [כגון פח אשפה ריק] אך עדיין ראוי לשימוש, מותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו כשאר כלי שמלאכתו לאיסור קיא. ולטלטלו שלא ינזק ולא יגנב [כשאר כלי שמלאכתו להיתר], עיין בהערה. קיב

נולד

כד. דבר שלא היה קיים כלל בערב שבת ונולד בשבת הוא מוקצה. קיג

דבר שהיה קיים בערב שבת ורק השתנה ייעודו אינו מוקצה בשבת ורק ביו"ט הוא מוקצה, ולכן גרעינים ועצמות שראויים למאכל בהמה הם מוקצה ביו"ט אך לא בשבת, קיד וראה עוד בהערה.

דוגמאות לנולד

כה. דוגמאות לנולד [גמור שאסור גם בשבת]: ביצה שנולדה בשבת וביו"ט היא מוקצה, קטו דבר שנשרף אפרו מוקצה משום נולד, קטז מים הנוטפים מן המזגן, קיז מים- שנוצרו מהלחות שבאויר- הנוטפים מן האילנות. קיח

אך גשם קיט [ושלג קכ] וטל קכא אינם מוקצה אע"פ שנולדו מן הים ומן העננים, וכן קרח ושומן שהופשרו בחום האש או באויר החדר אינם מוקצה קכב [אף שאסור להפשירם לכתחילה קכג].

בסיס לדבר האסור

קכד

כו. דבר מוקצה [ולרוב הפוסקים אף בכלי שמלאכתו לאיסור יש דין בסיס קכה], שהונח ע"י בעליו קכו- או שאחרים הניחו את המוקצה באופן שמן הסתם הבעלים מסכימים ורוצים בהנחה קכז- על דבר המותר מצד עצמו בטלטול, בכוונה להשאירו על דבר ההיתר כל בין השמשות של ערב שבת, קכח ובאופן שרצונו שהבסיס ישמש את המוקצה קכט, הרי החפץ התחתון נהפך להיות בסיס לדבר האסור ואסור בטלטול אף לצורך גופו ומקומו כדין המוקצה. קל [ובבסיס לכלי שמלאכתו לאיסור דין הבסיס כדין הכלי ומותר לטלטלו רק לצורך גופו או מקומו].

בסיס לדבר האסור והמותר

כז. אם יש על הבסיס גם כן דבר אחר המותר בטלטול מלבד החפץ המוקצה והדבר המותר בטלטול חשוב יותר מהדבר המוקצה אין החפץ התחתון נעשה בסיס קלא [ואופן טלטולו יבואר בסימן כ"ד סעיף ד']. ומצוי מאוד במגירות מטבח ומגירות בשידה.

חשיבות חפץ נמדדת לפי חשיבותו בעיני בעליו ולא לפי חשיבותו בעולם בין להקל ובין להחמיר. קלב וכן נמדדת לפי ערכו האמיתי ולא לפי הצורך עכשיו קלג. וי"א שנמדד לפי הצורך עכשיו ולא לפי ערכו האמיתי קלד.

[וראה מה שהבאנו לקמן בהערה קע"ג].

מי יכול לקבוע דין בסיס על חפץ

כח. אם הבעלים הרשו לאדם אחר להניח חפצים על חפציהם, הרי גם האדם ההוא יוצר דין בסיס בחפצים של בעה"ב קלה [אבל אם הניח בלא רשותו אין לזה דין בסיס אלא א"כ מן הסתם ניחא ליה לבעלים וכנ"ל].

אם אשתו הניחה דבר מוקצה על חפץ מותר, הרי החפץ נעשה בסיס לדבר האסור קלו, שהאשה כבעלים של החפץ, וכן הדין בבניו ובנותיו קלז. וראה בהערות.

גוי שהניח דבר מוקצה על חפץ שלו המותר בטלטול, אין החפץ נעשה בסיס קלח [אלא אם כן נעשה לטובת הישראל שהוא הבעלים של החפץ]. ויש חולקים ואוסרים גם בסיס הנעשה ע"י גוי קלט.

מגירה שיש בה דברי היתר ודברי מוקצה

כט. דבר מוקצה שהונח במתכוין על דבר היתר, אך אין מטרתו שדבר ההיתר ישמש את המוקצה אלא מניח שם כי אין לו מקום אחר להניחו [מצוי במגירות שבמטבח ובמגירות שבשידה שיש שם הרבה חפצים חלקם מוקצה וחלקם לא, ומחוסר מקום חלק מדברי המוקצה מונחים על החפצים המותרים, וראה בהערה קמ] יש להחמיר ולהחשיב את החפצים התחתונים כבסיס, אך במקום הצורך אפשר להקל שאין החפצים המותרים בסיס. קמא [וראה עוד לקמן סימן כ"ה סעיף י"ב שלכתחילה בער"ש יפריד החפצים המוקצים].

פרטי דינים בדיני בסיס לדבר האסור

ל. פרטי דינים בדיני בסיס:

א. במקום הפסד יש להקל שאין החפץ התחתון בסיס אלא א"כ הניח בכוונה שישאר שם כל השבת אבל אם הניח בכוונה לנוטלו או לנערו במהלך השבת אינו בסיס קמב.

ב. הניח את המוקצה בכוונה ביום חול ולא היה דעתו בפירוש שישאר שם לשבת ושכח לסלקו קודם שבת אין החפץ התחתון נעשה בסיס. [ואם הניח כך בערב שבת ושכח לסלקו קודם השבת נחלקו האחרונים בדינו] קמג. אך אם היה דעתו בפירוש שישאר שם לשבת ואח"כ שכחו שם הוא בסיס.

ג. הניח את המוקצה כדי שהוא ישמש את הבסיס אין לחפץ התחתון דין בסיס כי אם כשרוצה שהבסיס ישמש את המוקצה. קמד

ד. בסיס המשמש את המוקצה אך מונח מעל המוקצה נחלקו האחרונים בדינו אם יש לו דין בסיס. קמה לדוגמא: אטבי כביסה המחזיקים כביסה רטובה מלמעלה.

ה. בסיס חשוב שיש מעליו מוקצה חסר ערך [או בעל ערך קטן מאוד], אין הבסיס נהפך למוקצה. קמו

בסיס המיוחד למוקצה שמעליו

לא. בסיס שכל שימושו וייעודו רק למוקצה שעליו, לפעמים אין אפשרות להתירו בשום אופן, גם אם יניחו מעליו דבר היתר חשוב מאוד. קמז לדוגמא: פמוטות מיועדות רק לנרות לכן אין אפשרות להתירם מדין בסיס גם אם יניחו על הפמוט דבר החשוב יותר מן הנר.

וכן בית מנורה של חנוכיה בדרך כלל מיועד רק למנורה ולא לשום דבר אחר ולכן אם יש בו חנוכיה אין אפשרות להתירו מבסיס בשום אופן, ועי' עוד בהע' קס"ח.

לגבי מגש המיוחד לנרות שבת בלבד, ראה בסעיף ל"ח ובהערה קס"ח.

דוגמאות לבסיס לדבר האסור

לב. דוגמאות לבסיס לדבר האסור: מגש הנרות והפמוטות הם בסיס לשמן ולשלהבת קמח, ארנק הוא בסיס לכסף קמט, מגירה נשלפת של פח אשפה היא בסיס לאשפה קנ [מגירה נשלפת של מיקסר קנא, קופסת גפרורים שיש בה גפרורים].

בסיס לשעתו

לג. הניח מוקצה בשבת על גבי דבר היתר קנב, או שעכו"ם או קטן הניחו מוקצה בשבת על דבר היתר לדעתו של הישראל הגדול, נחלקו הפוסקים אם כשהמוקצה מונח על דבר ההיתר מותר לטלטל ההיתר או לא קנג. ולמעשה, מותר לנער את המוקצה מדבר ההיתר, אך אסור לטלטלו אפילו בטלטול מן הצד לצורך שימוש בגופו או במקומו, ומותר לצרף למוקצה דבר היתר ואז יוכל לטלטלו באופן המבואר בסעיף הבא.

נפל מוקצה בשבת על דבר היתר אין הדבר היתר נעשה בסיס למוקצה.

דין החפץ התחתון כשאין לו דין בסיס

לד. באופנים שהתבארו לעיל שאין המוקצה עושה לחפץ התחתון דין בסיס, וצריך להשתמש בגוף החפץ או במקומו, קנד יכול לנער את המוקצה על ידי הרמת הדבר המותר והחפץ מתגלגל ונופל, ואם אינו יכול לנער ויש על הבסיס חפץ המותר בטלטול וחפץ האסור בטלטול, מותר לטלטל את הבסיס עם הדבר האסור והמותר קנה, אם צריך לגוף החפץ או למקומו.

[אימתי נחשב אינו יכול לנער את הדבר האסור - כגון שצריך למקום החפץ או שחושש שדבר המוקצה או דבר ההיתר ישברו בניעור או שהמוקצה יפול על דבר וישברנו קנו. ויבואר לקמן סימן כ"ד סעיף ד'].

לה. יתירה מכך, שכח דבר מוקצה על דבר היתר מותר לנער את דבר המוקצה מן ההיתר ואף מותר לטלטלו למקום אחר ולנערו שם אם אינו יכול לנערו במקום קנז.

לדוגמא, שכח דבר מוקצה על מיטתו או על כסא, מרים את המיטה או הכיסא והמוקצה נופל, ואם אינו יכול לנער יכול לטלטל את הכסא עם המוקצה לצורך שימוש הכסא במקום אחר או במקומו של הכסא קנח.

הניח בער"ש דברי מוקצה ודברים שאינם מוקצה במגירה ואינו יכול לנער את המוקצה מן המגירה יכול לפתוח את המגירה לצורך הוצאת דבר היתר ממנה [ובתנאי שדברי ההיתר שבמגירה חשובים יותר, וכנ"ל].

מוקצה על דלת בית או דלת מקרר

לו. מוקצה התלוי על דלת הבית או דלת החדר וכן מוקצה המונח בדלת המקרר, וכן פח אשפה התלוי על דלת ארון המטבח, בכל אלו אין הדלת נעשה בסיס למוקצה, כיון שבטל לבית או לארון, ומותר לפותחה לצרכו קנט. [וראה לקמן סימן כ"ה סעיף י"ב שלכתחילה יוציא החפצים המוקצים בערב שבת].

בסיס בנרות, בפמוטות, במגש ובשולחן

לז. שלהבת הנרות היא מוקצה קס, והשמן גם כן מוקצה קסא, וכן נר שעוה דולק הוא מוקצה קסב, וא"כ הפמוטות וגם המגש וגם השולחן שמתחתם הם בסיס לדבר האסור ואסורים בטלטול אף לצורך גופן או מקומן גם לאחר שכבו הנרות ואף אם הנרות נפלו מן השולחן [דין הפמוטות מצד עצמם ככלי שמלאכתו לאיסור קסג, ויבואר בהמשך].

לכן נהוג להניח פת או שאר דבר החשוב יותר מן [השמן ו]השלהבת קסד [או מן הנר שעוה והשלהבת] על המגש, ואז הוא בסיס לדבר המותר והאסור ומותר לטלטל את המגש [עם הפת שעליו, קסה ועיין בהערה אם מותר לטלטלו כשאין הפת עליו קסו] לצורך מקום המגש או לצורך שימוש בדבר ההיתר במקום שאליו מטלטל את המגש או לצורך שימוש במגש עצמו. קסז [מגש המיוחד רק לנרות שבת בלבד הוא בסיס בכל מקרה ואין אפשרות כלל להתירו, ועיין בהערה קסח].

אמנם באופן זה עדיין השולחן והמגש בסיס לפמוטות ודינם כבסיס לכלי שמלאכתו לאיסור שיש להחמיר שנאמר גם בזה דין בסיס קסט, ואם כן יוכל לטלטל את השולחן בכל השבת רק לצורך גופו או מקומו [וראה בהערה קע] כדין בסיס לכלי שמלאכתו לאיסור, ולכן יניח דבר חשוב יותר מן הפמוטות עצמם [שעון זהב וכדומה] קעא, ואז אחרי שיסיר קעב את הפמוטות עם המגש לצורך גופו או מקומו כנ"ל יהיה מותר השולחן בטלטול לכל צורך ככלי שמלאכתו להיתר.

ויש הסומכים על הפת שיתיר גם את הדין בסיס של הפמוטות עצמם קעג. ופשוט שגם הסומכים על פת זה דוקא כשנצרך לפת, אבל אם יש לו הרבה חלות ואינו צריך לפת זו אם כן אין להתיר הבסיס משום כך קעד.

וראה בהערה קס"ח לגבי בתי מנורה של חנוכיה.

דין הפמוטות עצמם

לח. הנחת הפת [להתיר בסיס מצד השלהבת והשמן] או השעון זהב [להתיר בסיס מצד הפמוטות], יכולה להיות על המגש קעה כדי להתירו בטלטול לצורך מקומו או לצורך השימוש בו במקום אחר [או כשיש עליו דבר היתר ונצרך לו קעו] או על כל חלק מחלקי השולחן כדי להתירו בטלטול ואף אם השולחן מורכב מכמה חלקים קעז [ואז המגש אכן יהיה בסיס למוקצה], אך הנחתם על הפמוט עצמו אינו מתיר את הפמוט מדין בסיס שיש לו, ולמעשה באמת אין פתרון לפמוטות והם בכל מקרה בסיס לשמן והשלהבת ואסורים בטלטול גם לצורך גופן או מקומן קעח.

חלקי השולחן והמפה לענין בסיס לנרות

לט. באופן שאכן המגש נעשה בסיס לשמן ולשלהבת, גם השולחן על כל חלקיו קעט הוא בסיס אם אין בו דבר היתר החשוב יותר מהשמן והשלהבת, וגם המפה המיוחדת לנרות שמניחים מתחת המגש ואסורים כל אלו בטלטול אף לצורך גופן או מקומן.

המפה שעל השולחן גם כן דינה כבסיס למוקצה, אך בשעת הצורך אפשר להקל שאינה כבסיס ומותרת בטלטול ככלי שמלאכתו להיתר. קפ ונראה שמותר לטלטל ולהזיז את שאר המפה בחלק שאינו תחת הנרות קפא.

באופן שהמגש והשולחן נעשו בסיס לפמוטות [אם יש בשולחן דבר היתר החשוב יותר מן השמן והשלהבת אך לא מן הפמוטות] דינם ככלי שמלאכתו לאיסור ומותר לטלטלם לצורך גופן או מקומן [עי' הע' ס"ה !].

טלטול הפמוטות אחר שכבו כשיש חשש להפסד ממון

מ. אם יש חשש שהפמוטות ישברו או יגנבו יש להקל לטלטלם לצורף מקומם או לצורך השימוש בהם אחרי שכבו, וכן לגבי השולחן והמפה אם יש חשש להפסד ממון אפשר להקל ולטלטלם לצורך מקומם או לצורך השימוש בהם לאחר שכבה הנר קפב.

מוקצה הנמצא במגירת השולחן

מא. מגירת שולחן שהיא בסיס למוקצה שבתוכה [שנמצא בה תמיד קפג] אינה הופכת את השולחן כולו למוקצה, אך אם היא יכולה להתפרק לגמרי מן השולחן הרי שהשולחן כולו בסיס למוקצה שבמגירה קפד [באופן שהמוקצה הוא בעל ערך ביחס לשולחן קפה], אלא א"כ יש על השולחן דבר היתר החשוב יותר מן המעות שבמגירה. [וראה בהערה מה דין המגירה במצב זה קפו].

כסף הנמצא בכיס בגד

מב. כסף הנמצא בכיס בגד [כשהניחו שם בכוונה], אם הכיס נפרד מן הבגד ורק תפור אליו בראשו [כמו כיס מכנסיים] אין הבגד נעשה בסיס ורק הכיס בסיס [וינער הכסף ממנו קפז, אך גם אחר הניעור נשאר הכיס מוקצה קפח], אך אם הבגד עצמו משמש למעות והבגד עצמו הוא דופן לכיס [כמו בכיס חולצה] אז כל הבגד נעשה בסיס למעות קפט, ובתנאי שהמוקצה הוא בעל ערך ביחס לבגד, שמטבע בעל ערך מועט אינה עושה חליפת שבת לבסיס, וכנ"ל בסעיף מ"א.

אם שכח את הכסף בכיס ואין לכיס דין בסיס, ינער הכסף מיד, ואם חושש שהכסף יאבד יכול לטלטל הכסף למקום המשתמר הקרוב ביותר ולנערו שם קצ.

מיגו דאיתקצאי

מג. דבר היתר שהיה מוקצה בערב שבת כל קצא בין השמשות, ממשיך להיות מוקצה כל השבת אף אם סיבת היותו מוקצה בטלה במהלך השבת. קצב דין זה שייך בכל סוגי המוקצה.

[ובשעת חשש להפסד גדול עיין לעיל סעיף מ'].

לדוגמא: דבר שהיה בסיס לדבר האסור בבין השמשות, ובמשך השבת כבר אינו בסיס [כגון שנפלו הפמוטות מהמגש או שנכרי נטל את הפמוטות מהמגש], עדיין הוא מוקצה כל השבת כיון שבבין השמשות היה בסיס קצג. וכן פירות שהיו מחוברים לאילן בבין השמשות ונפלו בשבת נשארו מוקצים כל השבת כיון שאסור לקוטפם בבין השמשות קצד. וכן שמן הנוטף מן הנר נשאר מוקצה כל השבת כיון שאסור לקחת ממנו בבין השמשות משום שמקרב כיבוי הנר קצה.

- בדין מי שטעה וחשב בערב שבת על חפץ שהוא מוקצה והתברר לו בשבת שאינו מוקצה עיין לקמן בסי' כ"ה סעיף כ"א. - בדין מי שיִיחד כלי היתר לשימוש האסור בשבת עיין לעיל סעיף ו'.

תנאי מיגו דאיתקצאי

תוכן העניינים

וביום השבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה