אור ברסלב
וביום השבת סימן כב - דיני הוצאה מרשות לרשות

וביום השבת· הרב ישראל מאיר ווייל

סימן כב - דיני הוצאה מרשות לרשות

סימן כא - הלכות הוצאה מרשות לרשות

משמוש בבגדים בערב שבת

א. תיקנו חכמים למשמש בבגדיו בערב שבת סמוך לחשיכה שלא יהיה בהם דבר שאסור לצאת בו בשבת, וגם הנמצא במקום שיש עירוב כשר בכלל תקנה זו שמא יש דבר מוקצה בכיסו א.

יציאה בערב שבת עם חפץ ביד או בכיס

ב. במקום שיש רשות הרבים [עיין לעיל סי' כ"א סעיף י' לגבי רחובות שלנו], אסור לצאת בערב שבת סמוך לשקיעה [חצי שעה קודם השקיעה ב] עם חפץ בידו או בכיסו שמא ישכח ויוציאנו בשבת, ובמקום שהרחוב הוא כרמלית, לרוב הפוסקים מותר ג. [ובמקום שיש עירוב כשר לא שייך דין זה].

טלטול חפץ בכיס בשבת

ג. כמו כן, במקום שיש רשות הרבים [עייין לעיל סי' כ"א סעיף י' אם רחובות שלנו הם רשות הרבים או כרמלית], אסור לטלטל חפץ בכיס הבגד אפילו ברשות היחיד [בתוך הבית], שמא ישכח ויוציאהו לרה"ר. ובמקום שהרחוב הוא כרמלית, מותר ד.

הוצאה כדרך ובשינוי

ד. המוציא כדרכו מרה"י לרה"ר או להיפך, אסור מדאורייתא וחייב. המוציא בשינוי מדרך ההוצאה אסור מדרבנן ה, אמנם יש דברים שדרך להוציאם שלא ביד [כגון, המוציא דבר מאכל בפיו] ואסור מדאורייתא ו.


החפצים האסורים והמותרים בהוצאה

הוצאת מלבוש ותכשיט

ה. מדאורייתא מותר לצאת עם כל מלבוש או תכשיט, ורבנן גזרו ואסרו לצאת בחלק מהם שמא יפול ויטלטלנו ד' אמות, או מחשש שיורידו כדי להראות לאחרים, או משום שמא ילעגו לו ויורידנו ויטלטלנו, או שמא יורידנו אם יזדמן לו טבילה של מצוה כדי שלא יחצוץ או משום מראית העין.

שכח ויצא עם חפץ האסור בהוצאה

ו. שכח ויצא לרה"ר עם חפץ האסור בהוצאה מדאורייתא, לא יעצור מהילוכו, אלא יניח מיד תוך כדי הילוכו את החפץ במקום פטור הסמוך לו בתוך ד' אמות [עמוד ברה"ר פחות מד' על ד' טפחים וגבוה י' טפחים ומעלה ז], ואם אין לו מקום פטור הסמוך לו בתוך ד' אמות ישליכנו מיד בשינוי וישאירנו במקומו עד מוצ"ש ח, ואם החפץ יקר ומתיירא שיגנבוהו יאמר לנכרי לשמרו או אפילו להביאו לביתו ט, ואם אין נכרי יטלטלנו פחות מד' אמות עד סמוך לפתח ביתו ויזרוק לביתו בשינוי כלאחר יד י.

שכח ויצא לרה"ר עם חפץ האסור בהוצאה מדרבנן [כלומר, בדברים שגזרו מפני הטעמים הנ"ל בסעיף ה'] מותר לו להמשיך וללכת עד שיגיע לביתו יא. ובעז"ה יתבאר בכל דבר אם איסורו מדאורייתא או מדרבנן יב.

על מנת להקל על הלומד ועל המעיין, חילקתי את החפצים לפי ענינים, והם:

א. בגדים ואביזריהם.

ב. תוספות בגוף ובבגדים.

ג. דברים המסייעים לאדם.

ד. חפצים שונים.

כמו כן הוספתי במפתחות מפתח מיוחד של הדברים המותרים והאסורים בהוצאה לפי הא-ב [בערך הוצאה (חפצים)].

בגדים ואביזריהם

מלבוש משונה או לא מתאים

ז. מותר לצאת בבגד שהוא מלבוש גמור גם אם אין דרכו ללובשו, כגון מי שהולך תמיד עם חליפה ברחוב ולובש חליפה שונה מהרגלו יג. וגם אשה שיוצאת במלבוש גמור של איש אם אין איסור של לא ילבש אין לה איסור הוצאה יד. אמנם, בגד שאפשר ללכת בלעדיו ברחוב כמו מעיל חורף, אסור מדרבנן ללכת בו בקיץ או אם הוא מוזר ואינו מתאים ללובש, שמא ילעגו לו ויסירנו ויטלטלנו ד' אמות.

חליפה התלויה על הכתפיים ושרוולים מקופלים

ח. מותר לצאת עם חליפה התלויה על כתפיו ואין ידיו מוכנסות בשרוולים טו. וכן מותר לצאת עם חולצה ששרווליה מקופלים טז.

שני מלבושים זה על גבי זה

ט. מותר לצאת בשני מלבושים גמורים [כחולצות ומכנסיים וחליפות] זה על גבי זה יז.

חגורה נוספת ו'גרטל'

י. חגורה של מעיל ["בעקיטשע" –"חלאט"] שהיא לנוי ומשמשת כחלק מהבגד, מותר לצאת עמה בכל אופן וגם כשהחגורה פתוחה יח.

"גרטל" החגור על המעיל שיש בו תועלת [משמש לסגירת מעיל וכדומה] או שהדרך ללכת כך גם בחול, מותר לצאת עמו, אבל אם אין בו כל תועלת וגם אין הדרך ללכת כך בחול, אסור מדאורייתא לצאת עמו גם אם הוא חגור מעל המעיל יט.

כיפה וכובע

יא. אסור מדרבנן לצאת עם כיפה וכובע מעליה אם יש חשש שהכובע יפול מראשו כ. ולכן, אסור לצאת עם כיפה וכובע בימות החורף או אפילו בימות הקיץ במקומות פתוחים שמצוי שם רוחות. ואם קושר רצועה בהידוק תחת גרונו, מותר כא.

כפפות

יב. נחלקו הפוסקים אם מותר לצאת בכפפות מפני שהן מלבוש גמור, או שאסור מדרבנן כיון שיש לחוש שיסירם ויטלטלם ד' אמות, והמנהג להקל בזה בצירוף השיטות הסוברות שאין לנו היום רה"ר [עיין לעיל בסי' כ"א הערה כ"ח שלפעמים מצרפים שיטה זו לקולא], ומכל מקום ראוי לבעל נפש להחמיר כב.

ערדליים

יג. מותר לצאת בערדליים על הנעליים אם הם מוסיפים חימום או שנועדו להציל מצער הגוף [אם יכנסו מים לרגליים] כג.

נעלי בית

יד. מותר לצאת בשבת בנעלי בית כד, וביום כיפור טוב להיזהר בזה, ומכל מקום אפשר להקל כה.

ציצית וטלית

טו. מותר לצאת בטלית מצוייצת כהלכתה, אבל אם נפסלה ורוצה לתקן את הכנף הפסול אסור לצאת בה [מלבד ענין לבישת טלית בת ד' כנפות בלי ציצית], ואם רוצה להחליף את כל הציציות בכל הכנפות מותר לצאת בה כו [מצד הוצאה וטלטול, אבל למעשה אין לצאת בה כיון שמחויבת בציצית כז].

בגד שיש בו ספק אם חייב בציצית או לא, וכן בגד שאין בו שיעור המחייב בציצית, אסור לצאת בו כח. ויש המתירים בשני אלו כט.

אם נפסלה הטלית ברחוב ומתבייש להסירה, אם אינו ברה"ר גמור מותר ללכת לביתו ואז להסירה, משום כבוד הבריות ל.

צעיף ומגבת סביב הצואר

טז. מותר לצאת עם צעיף להגן מהקור לא, וכן מותר לצאת עם כל שאר בגד שאינו גדול כדי לכסות בו ראשו ורובו אם יש לו מטרה מסוימת [כגון: צעיף לחימום הצואר, כפפות, גרביים, עניבה], אבל אם לובשו כעיטוף [כדוגמת "שַל" שמתעטפים בו על הצואר והכתפיים] אסור אלא אם כן גדול בגודל שיכול לכסות בו ראשו ורובו לב. ולכן, אסור מדאורייתא ללכת למקוה עם מגבת על צוארו בדרך מלבוש אלא אם כן גדולה בגודל שיכולה לכסות ראשו ורובו וגם הדרך ללכת כך גם ביום חול לג, וכן אסור ללכת עם מטפחת על צוארו אלא אם כן גדול בגודל שיכול לכסות בו ראשו ורובו וגם הדרך ללכת כך גם ביום חול.

נעליים חדשות ושיני זהב

יז. מותר לצאת עם מנעל חדש, וכן מותר לצאת עם שן זהב בפה לד.


תוספות בגוף ובבגדים

תוספת לבגד

לה [כיסים, חגורה וכדומה]

יח. תכשיט או כל חלק נוסף בבגד שדרכו להיות בבגד, מותר לצאת עמו בשבת מפני שנהפך להיות כחלק מן הבגד עצמו, ובלבד שאין חשש שיפול מן הבגד, כגון שתפור לבגד או שתפיסתו חזקה מאוד, אבל קשירה אינה מספיקה מפני שיש לחוש שהקשירה תיפתח ויבוא לטלטלו ד' אמות לו.

ולכן מותר לצאת עם חפתים בחולצה, וכן עם שרוכי נעלים וכן מותר לצאת עם חגורת מעיל פתוחה- ובתנאי שתפורה לאחד מן הלולאות או שהאבזם גדול שודאי לא יפול מן הלולאות לז, וכן מותר לצאת עם מעיל שיש לו כובע תפור- אף שאינו לובשו עתה, וכן עם כיסים שבבגד לח ואפילו תפורים בפתחם ואי אפשר להשתמש בהם לט, וכן מותר לצאת עם כפתור נוי שבבגד.

יט. תוספת שאינה רגילה להיות בבגד אינה נהפכת להיות חלק מהבגד, ואסור מדאורייתא לצאת עמה מ. ולכן, אסור לצאת עם סיכה מוזהבת לקישוט העניבה מא.

תוספות נלוות ומחוברות לבגד

כ. מותר לצאת עם בגד שיש בו דברים קטנים הבטלים אליו מב, כגון: חוטים מדולדלים, פתק מהמכבסה, מתלה פנימי, הוראות כביסה.

וכן מותר לצאת עם חולצה שיש בה כפתור נוסף ["רזרבה"] לתפירה אם יפול כפתור, ובתנאי שעתה לא חסר כפתור בחולצה מג. [ויש מחמירים ואוסרים בזה מד].

מתלה ואבזם רפוי

כא. מתלה שנקרע ובדעתו לתקנו וכן אבזם שהתרופף בחלקו ובדעתו לתקנו, אסור מדאורייתא לצאת איתם מה.

דבר הטפל לבגד אלא שרוצה להסירו

כב. דבר הטפל לבגד מצד עצמו, שאין לו חשיבות ביחס לבגד, אלא שבעליו רוצה להסירו מן הבגד, יש לחלק ולהבדיל אם הוא מפריע ומתנגד לבגד או ללובש שאז אינו בטל לבגד ואסור להוציאו, או שהוא מיותר אך איננו מפריע לבגד שאז בטל לבגד ומותר לצאת עמו מו. ולכן, מתלה שנקרע ורוצה להסירו מן הבגד, וכן אבזם שנקרע בחלקו ורוצה לקורעו ולהחליפו באחר, וכן בגד שיוצאים ממנו חוטי תפירה מיותרים, וכן שם החברה התפור על הבגד, וכן בגד שנפלו עליו עלים או נמלים או אבק, כל אלו בטלים לבגד ואין איסור לצאת איתם.

ידיים ושערות רטובים

כג. אבל אסור מדאורייתא לצאת אחרי שנטל ידיים וידיו רטובות או אחרי שטבל במקוה וגופו ושערו רטובים, מפני שהמים מפריעים לאדם וחפץ להסירם, ואינם נחשבים כדבר מיותר אלא כדבר מפריע, ולכן אינם בטלים לגוף ואסור לצאת עד שיתייבשו טיפות המים מז.

ומכל מקום ההולך בדרך ומטר סוחף על בגדיו ועל גופו, מותר לו ללכת כך ואין לחוש להוצאת המים מח.

רוק וליחה שבפה

כד. וכן מי שיש לו ליחה בפיו, או שנתלש הרוק ונתהפך בפיו ועומד לירוק אותו, אסור לו ללכת ד' אמות עד שיסירם מפיו מט.

אבן או בוץ בנעל ושיירי מזון בפה

כה. אבן שבנעל, וכן בוץ או טיט שנדבקו לנעל או לגוף, וכן שיירי מזון שבפיו, אם הם רק מיותרים ולכן רוצים להסירם, מותר לצאת איתם, אך אם מפריעים לאדם או להליכתו אינם בטלים ואסור לצאת איתם או ללכת ד' אמות איתם עד שיסירם נ. ואמנם דברים אלו בדרך כלל אינם מפריעים, ובפרט שיירי מזון שבפיו, אך במקרה שדברים אלו מפריעים לאדם או לבגד, ומתנגדים אליו, אינם בטלים.

תכשיטים לגברים ולנשים

כו. נהגו הנשים לצאת בתכשיטים נא, ואף שמעיקר הדין יש מקום לפקפק בזה, אין למחות בידם נב. ועיין בהערה. ולאנשים מותר לצאת בתכשיטים, ועיין בהערה.

סיכות שיער או סיכות למטפחת

כז. מותר לאשה לצאת עם סיכות המחזיקות את השיער או את המטפחת נג.

סיכה ומחט בטחון

כח. מותר לאיש ולאשה לצאת עם מחט או סיכת ביטחון התחובים בבגד להחזיקו שלא ייפתח נד.


דברים המסייעים לאדם

הצלה מצער הגוף

כט. דבר שרגילים להשתמש בו להצלה מצער הגוף נה, וגם מציל את הגוף מצער הבא כסדר בקביעות כל הזמן נו, מותר לצאת עמו גם אם אינו דרך מלבוש נז, אך לא להחזיקו ביד נח. ולכן מותר לצאת עם כיסוי על הראש שנועד להציל מצער הגשם נט [כיסוי על כובע נועד להציל את הכובע מלכלוך ודינו יבואר בסעיף מ'], וכן מותר לצאת עם פדים לספיגת הדם אם נועד להציל מצער הגוף שלא יפול עליה דם ויתייבש על הגוף ס, וכן מותר לצאת עם אזניות או מוך באוזן להגן מהקור, וכן מותר להניח נייר "טישיו" בנעל לוחצת שלא יכאב, וכן מותר לצאת עם פדים להנקה או "קטטר" אם בכוונתו להינצל מצער הגוף [שחושש שיתייבש על בשרו ויצערו], אך אם כוונתו בכל אלו לשמור מלכלוך, אסור סא.

ל. דבר הבא להגן מצער הבא לעיתים, כגון בגד [בעל ערך סב] שנועד לשמור את הפצע שלא ייסרט, אף שגם בזה מותר לצאת [עיין בהערה] סג, יותר טוב להמנע מכך, ולכן אם יש אפשרות אחרת טוב להמנע מלצאת עם תחבושת התפוסה בסיכת ביטחון או עם תחבושת אלסטית [המשמשת לאיחוי שבר או נקע] סד.

משקפיים ועדשות

לא. מותר לצאת עם עדשות מגע וכן מותר לצאת במשקפיים סה, גם אם יורד גשם סו, ואין לקשור להם חוט סז אלא אם יש באמת חשש שיפלו. אך במשקפי קריאה אסור לצאת סח. וכן אסור לצאת במשקפי שמש וכדקלמן.

דבר המרפא

לב. מותר לצאת בכל דבר המרפא סט בזמן שהוא על האדם ע, כגון ברזל המיישר את הגב, ומותר לצאת עם רפואה או סגולה ובתנאי שהצליחה כבר שלוש פעמים ברציפות אצל שלש אנשים עא. ולכן, אסור מדאורייתא לצאת עם "חוט אדום" מקבר רחל [אם אינם כתכשיט באמת].

למרות כל הנזכר לעיל בסעיף כ"ט, אסור לצאת עם משקפי שמש עב.

תחבושת או "פלסטר" או גבס

לג. מותר לצאת בתחבושת או באגד מדבק ["פלסטר"] שעל מכה, גם אם עיקר מטרתם להגן מצער הבא לעיתים עג, אך לא יהדקם בסיכה או מחט אלא יקשרם ברצועותיהם או בסמרטוטים עד. וכן מותר לצאת בגבס שעל שבר עה.

כסא גלגלים

לד. מותר לנכה לצאת בכסא גלגלים אם הוא מוליך את עצמו עו, אך לאדם אחר אסור מדאורייתא להוביל את הכסא, ואף אסור לומר לנכרי להוביל עז, אמנם במקום שהרחוב הוא כרמלית ולא רה"ר אפשר להקל על ידי נכרי לצורך מצוה עח.

מקל עזר וקביים

לה. מי שאינו יכול ללכת בלי מקל או בלי קביים, מותר לו לצאת איתם, אבל מי שיכול ללכת בלעדיהם אלא שקשה לו ללכת בלעדיהם והם מסייעים לו, אסור לו מדאורייתא לצאת איתם עט.

רגל תותבת, כיסוי לעין עצלה, מחזיק ליד מגובסת

לו. מותר לצאת עם רגל תותבת פ, וכן מותר לצאת עם כיסוי לעין עצלה, וכן מותר לצאת עם מחזיק ליד מגובסת ["סד"] פא.

אינפוזיה ומודד סוכר

לז. אסור מדאורייתא לצאת עם "אינפוזיה" גם אם מחוברת לגוף וכן אסור לצאת עם מכשיר למדידת סוכר [של חולה סוכרת] פב, ואם יסתכן בלעדיהם מוטב שישאר בביתו ולא יצא, גם לא לתפילה בבית הכנסת פג.

מכשיר שמיעה

לח. אסור מדאורייתא לצאת עם מכשיר שמיעה באזנו פד, ויש המצדדים להתיר פה. [ודע, שנחלקו הפוסקים אם מותר לדבר אל אדם שיש באזנו מכשיר שמיעה, והרבה אסרו לדבר אליו פו, אבל מותר לקרוא בתורה או להיות חזן בבית הכנסת שיש בו אדם עם מכשיר שמיעה פז, ולכן מותר לכבד שמיעה לקחת מכשיר כזה בשביל לשמוע את התפילה או קרה"ת, אך ימנע מלדבר עם אחרים עד שיסיר את המכשיר.]

קוצב לב

לט. מותר לצאת עם חפץ שנמצא בתוך גוף האדם אם אין רגילים להכניסו ולהוציאו פח. ולכן מותר לצאת עם קוצב לב פט או כל שבב המושתל בגוף, וכן מי שבלע גוף זר מותר לו לצאת עמו מרשות לרשות.


חפצים שונים

שמירה מלכלוך

מ. דבר שנועד לשמור מלכלוך, מותר לצאת בו רק אם הוא בדרך מלבוש צ. ולכן, אסור מדאורייתא לצאת בניילון המכסה את הכובע ומגן עליו מהגשם אפילו אם הוא כיסוי המותאם ומיוחד לכובע צא, כיון שמטרתו לשמור מלכלוך ולא להצלה מצער הגוף, וכן תחבושת המשמשת רק לשמירה מלכלוך אסור לצאת בה צב.

שעון

מא. אסור מדאורייתא לצאת עם שעון רגיל הענוד על היד צג [ויש שכתבו שאין למחות ביד המקילים צד]. הלובש שעון זהב לתכשיט וגם אם יתקלקל ימשיך לעונדו, מותר לצאת בו אבל אם יסיר אותו אם יפסיק להראות את השעה, אסור לצאת בו. ולכן, בדרך כלל לאשה מותר לצאת בשעון זהב ולאיש אסור, ותלוי במציאות המקובלת צה. ויש שאסרו לאיש בכל מקרה לצאת בשעון זהב צו.

טלטול מפתח ואופני ההיתר

מב. הרוצה לטלטל מפתח, הטוב ביותר שיקח מפתח ויעשה אותו לתכשיט ע"י שיצפה אותו בכסף וכדומה, ויתלהו בצוארו כתכשיט צז. ובאופן זה מותר גם לפתוח את הדלת בעוד המפתח תלוי עליו צח.

ישנם אפשרויות נוספות להתיר היציאה במפתח, אמנם כל אפשרויות אלו אינם מוסכמות בפוסקים, ואף נטיית הפסק בהם הוא להחמיר, האפשרויות הם: א. ישתמש במפתח במקום הברזל הנכנס לחורים שבחגורה והמפתח יחזיק את החגורה צט. ב. יקח חגורה מגומי [לא גדולה יותר מדי ק] ויתחוב את קצה הרצועה בנקב המפתח ויקשור כך [מער"ש, או בשבת באופן המותר קא] ואח"כ יקיף את עצמו בחגורה וישחיל את את סופה בנקב המפתח ויקשור באופן המותר בשבת קב, והמפתח מחזיק את החגורה הקשורה- ואם יש לו חגורה נוספת כבר אסור לצאת בחגורה עצמה אלא א"כ יש בגד אחר ביניהם והחגורה החיצונית מחזיקה אותו קג. ובאופנים אלו אם רוצה לפתוח את הבית צריך להתקרב למנעול ולפתוח בעוד החגורה קשורה עליו קד.

דלת שנפתחת לחוץ ויש בה מפתח

מג. דלת בית שנפתחת לצד חוץ והחוץ הוא כרמלית או רה"ר [או חדר מדרגות- אם לא עשו עירובי חצירות], יש להקפיד שלא לפתוח את הדלת כשהמפתח בחור המנעול, שפתיחת הדלת היא הוצאה למפתח קה.

מטפחת

מד. אסור לצאת במטפחת סביב הצואר קו או כרוכה על היד, וכן אין להשתמש בה לסגירת החולצה במקום כפתור קז. ויש שהתירו בשעת הדחק לעשות כן קח, אך כיום אין צריכים לזה כל כך, ובדרך כלל אין זה "שעת הדחק".

יריקה מרשות לרשות

מה. לא יעמוד אדם ברשות הרבים וישתין או ירוק לרשות היחיד או לכרמלית, וכן לא יעמוד אדם ברה"ר או בכרמלית וישתין או ירוק למרחק יותר מד' אמות.

וכן לא ישתין או ירוק ברה"ר או ברה"י ומתגלגלין ונשפכין לרה"י או לרה"ר, אבל לכרמלית ומכרמלית לא אסרו כשמתגלגלין קט.

- בענין יציאה עם בעלי חיים שכרוך לצוארם רצועה ושרשרת – עיין לעיל סי' ט"ז סעיף ל"א.

תוכן העניינים

וביום השבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה