וביום השבת· הרב ישראל מאיר ווייל
סימן כא - הלכות הוצאה מרשות לרשות
מלאכת הוצאה וטלטול ד' אמות
א. הוצאה והכנסה מרשות הרבים לרשות היחיד, ומרה"י לרה"ר, אסורים מדאורייתא. הוסיפו חכמים וגזרו גם על הוצאה והכנסה מרה"ר ומרה"י לכרמלית ומכרמלית לרה"ר ולרה"י. ומותר להוציא מרה"י ומרה"ר ומכרמלית למקום פטור וממקום פטור לשאר הרשויות א.
אסור מדאורייתא לטלטל ד' אמות ברה"ר. ורבנן הוסיפו ואסרו לטלטל ד' אמות בכרמלית ב.
אופני האיסור מדאורייתא ומדרבנן
ב. בין בהוצאה ובהכנסה, ובין בטלטול ד' אמות, האיסור מדאורייתא הוא רק כאשר אדם אחד עוקר את החפץ על מנת להוציאו, מוציאו או מכניסו או מטלטלו, ומניחו ג. וכן רק כאשר מעביר כדרכו. ומדרבנן אסור אפילו באופן שאחד עוקר והשני מניח, ואפילו הוצאה בלי עקירה ובלי הנחה אסור ד, וכן באופן שעקר מרה"י ויצא לרה"ר והניח ברשות אחרת שאינה רה"ר אחר או שחזר לרה"י והניח שם ה, וכן כאשר העביר בשינוי ו.
הנושא עליו חפץ, ועוקר ממקומו- הולך- ועוצר, נחשב לעקירה והנחה, שעקירת גופו כעקירת חפץ והנחת גופו כהנחת חפץ ז.
זריקה מרשות לרשות
ג. אסור לזרוק מרשות לרשות כנ"ל בסעיף א'. הזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע, אם זורק למטה מי' טפחים אסור, ואם זורק למעלה מי' טפחים מותר, ובתנאי שיעשה עירובי חצרות או ששני הבתים משני הצדדים שייכים לאדם אחד ח.
הוצאת חפץ ביד מחלון
ד. אסור להוציא חפץ ביד מחלון של בית החוצה, בין אם החלון גבוה פחות מי' טפחים ובין אם גבוה יותר מי' טפחים ט.
טלטול פחות מד' אמות
ה. מותר לטלטל ברה"ר או בכרמלית פחות מד' אמות, אבל אסור לעשות כן יותר מפעם אחת. ועל ידי כמה בני אדם שכל אחד מעביר פעם אחת פחות מד' אמות, מעיקר הדין מותר, אלא שטוב לחוש להאוסרים אם עושה כן לדבר הרשות י.
רשות היחיד
ו. רשות היחיד הוא מקום המוקף מחיצות גבוהות עשרה טפחים ויש בחלל רוחב של ארבעה טפחים על ארבעה טפחים יא [אבל אם רחב ג' טפחים אפילו ארוך מאה טפחים אינו רה"י יב]. אם אין בחלל ד' טפחים ובצירוף המחיצות יש ד' טפחים אין תוך החלל נחשב רה"י, ולענין הנחה מעליו, עיין בהערה יג.
וכן עמוד ברה"ר גבוה י' טפחים ורחב ד' טפחים על ד' טפחים נחשב רה"י. ואם הוא אלכסון, נחשב לרה"י רק אם יש גובה י' טפחים בתוך שיפוע של ד' אמות יד. ולכן, פח אשפה נחשב רה"י, תיבת דואר נחשבת רה"י [לענין להניח מעליה].
הקירות של רה"י נחשבים גם הם כרה"י גם אם אין להם רוחב ד' טפחים טו.
רשות הרבים
ז. רשות הרבים הוא מקום שרבים מהלכים בו ויש בו רוחב ט"ז אמה ואין לו תקרה ואין שם חומה, או שיש בו חומה אבל הכניסה והיציאה פתוחים ומפולשים משער לשער טז [ומכוונים הפתחים זה כנגד זה. ועיין בהערה יז]. ויש אומרים שצריך גם שיעברו שם ששים ריבוא- בשו"ע כתב בכל יום, ובמ"ב כתב שאינו יודע מקור לזה ומספיק באופן שיהיה ס' ריבוא שזה הדרך שלהם יח.
יש הסוברים, שכל דרך בין- עירונית נחשבת כרה"ר אע"פ שאין ס' ריבוא עוברים בדרך זו יט.
כרמלית
ח. כרמלית הוא רחוב שאינו רחב ט"ז אמה [וי"א שאפילו רחב ט"ז אמה אם לא הולכים בו ס' ריבוא] כ, וכן ים שדה ומדבר הם כרמלית, וכן גדר, עמוד, תל או מקום המוקף מחיצות העומדים ברה"ר שיש בשיטחם ד' טפחים על ד' טפחים ומעלה וגובהם יותר מג' טפחים ופחות מי' טפחים- כל אלו כרמלית הם כא.
אסרו חכמים לטלטל ד' אמות בכרמלית כברה"ר.
מקום פטור
ט. מקום פטור הוא עמוד העומד ברה"ר [והוא הדין ברחובות המצויים שלנו כב. ולגבי כרמלית- עיין בהערה כג] ששטחו פחות מד' טפחים על ד' טפחים וגובהו למעלה מג' טפחים, וכן בור ששטחו פחות מד' טפחים על ד' טפחים ועומקו יותר מג' טפחים כד.
דין הרחובות שלנו
י. למחלוקת הנ"ל בסעיף ז' ישנם השלכות רבות, שהרי רוב הרחובות שלנו רחבים ואין בהם ס' ריבוא, והשאלה אם יש לדונם כרה"ר או כרמלית, ונפק"מ אם מועיל צורת הפתח לעירוב או שצריך דוקא דלתות בפועל [-לרה"ר גמורה לא מועיל עירוב ע"י צורת הפתח אלא צריך דלתות כה], וכמעט בכל העירובין שלנו אין דלתות כי אם צורת הפתח. וכן נוגע לנידון אם מותר לטלטל חפץ בכיס ברה"י [עיין לקמן סי' כ"ב סעיף ג'] וכן נוגע לנידון טלטול תכשיטים לנשים [עיין לקמן סי' כ"ב סעיף כ"ו], וכן נוגע ליציאה עם כפפות על הידיים [עיין לקמן סי' כ"ב סעיף י"ב].
להלכה - בשו"ע כו פסק שמספיק רוחב ט"ז אמה להיחשב לרה"ר, והמג"א כז כתב שצריך גם כן ס' ריבוא מהלכים בו, והמשנ"ב כח פסק לעיקר שאין צריך שישים ריבוא, ולכן לרוב הרחובות שלנו יש דין רה"ר גמור ועירוב ע"י צורת הפתח לא מועיל בהם. אמנם, כתב המשנ"ב שם שאין למחות ביד המתירים לטלטל בעירוב ע"י צורת הפתח משום שהרבה ראשונים סוברים שצריך גם כן שישים ריבוא כדי להחשיבו לרה"ר, וכן המנהג, וכל בעל נפש יחמיר על עצמו.
יא. דעת החזו"א שכל רחוב שרובו בנוי נחשב כאילו כולו בנוי, ולכן סותם את הרחובות הנפגשים עמו [בצמתים], וממילא נחשבים כמעט כל הרחובות שלנו כסתומים ואין להם דין רה"ר מן התורה [שכל רחוב כזה (ציור 1) נחשב מדאורייתא סתום כזה (ציור 2) ] ורק מדרבנן אסור לטלטל ברחובות שלנו ולכן מועיל להם עירוב על ידי צורת הפתח ככרמלית, אמנם אין דבר זה פשוט להלכה, ועיין בהערה כט.
העירובין המצויים כיום
יב. מלבד כל הנזכר לעיל, רוב העירובים העירוניים בעייתיים מאוד מפני כמה סיבות:
א. משום שיש נכרים ומחללי שבת רבים בעיר והם פוסלים את העירוב ל, וצריך לשכור מהם רשות לעירוב, ויש שפסקו שצריך לשכור מהם עצמם רשות בדירה ולא לסמוך על קנין מהעיריה או מהמשטרה לא.
ב. אם יש שטח ריק של בית סאתיים לב שאי אפשר לעבור בו כגון שהוא מלא קוצים או מלא זרעים שלא דורכים עליהם כדי שלא לקלקלם, יש הפוסקים ששטח כזה פוסל את כל העירוב לג.
ג. החזו"א עצמו [אף שסובר שרוב הרחובות שלנו אינן רה"ר מדאורייתא וכנ"ל] אסר לטלטל כיון שבכל שבוע מתגלים קלקולים בעירוב לד, וממילא קשה ללכת אחר החזקה בזה.
ואמנם בעירובים שכונתיים הנעשים ע"י אחראים יראי שמים בקיאים בהלכה מכשולים אלו פחות קיימים, אלא שלמשנ"ב לכתחילה אין לסמוך על עירוב הנעשה ע"י צורת הפתח בלא דלתות ברחובות הרחבים ט"ז אמה, וכנ"ל.
עירוב חצרות
יג. אסרו חז"ל לטלטל מביתו לחצר משותפת [כגון לחדר מדרגות] עד שיערבו ביניהם עירוב חצרות, שמא יבוא להוציא מרה"י לרה"ר לה. [הסומך על עירוב שכונתי או עירוני אינו צריך לעשות עירובי חצירות לו].
אופן עשית העירוב: [לוקחים פת מכל שכן או] לוקחים פת [בשיעור כגרוגרת לכל אחד- עד י"ח גרוגרות שהם כשמונה ביצים או תשעה ביצים לז, ולמעשה יש לקחת י"ח גרוגרות, ועיין בהערה ! לח] ומזכים אותה [ע"י אחר לט שאינו בן משפחתו המגביה את הפת ומזכה אותה] לכל השכנים, ומניחים אותה לפני שבת בחדר הגדול ד' אמות על ד' אמות מ, [ומברך אקב"ו על מצות עירוב מא. במקום שיש עירוב אלא שאינו סומך עליו אין לברך מספק שמא העירוב כשר ולכן בדרך כלל אין לברך אלא אם כן אין שם עירוב כלל], ואומר "בהדין עירובא יהא שרא לנא לאפוקי ולעיולי מן הבתים לחצר ומן החצר לבתים ומבית לבית ומחצר לחצר ומגג לגג, ומבתים וחצרות למבוי וממבוי לכל הבתים והחצרות שבעיר הזו, לנו ולכל הדרים בעיר הזאת ולכל מי שיתווסף בה" [כשמערב בערב פסח לכל השנה, יוסיף ויאמר: "לכל שבתות השנה ולכל ימים טובים"] מב. ונהגו לעשות כן בערב פסח על מצות כיון שאם הפת התעפשה צריך לערב שוב ומצה אינה מתעפשת כ"כ מהר, וזה עדיף מלערב בכל ערב שבת ושבת שמא ישכח מלערב מג.
מצוה לעשות עירוב חצרות כדי שלא יבואו לטלטל באיסור מד.
במקום שיש נכרים או מחללי שבת
יד. במקום שיש נכרים או מחללי שבת בפרהסיא, הם פוסלים את העירוב, וצריך לשכור את רשותם או להניח חפץ ברשותם בקביעות מה.
דין המצטרפים לבנין אחרי שעשו עירוב
טו. העושים עירוב חצירות פעם בשנה [בערב פסח] לכתחילה יזכו גם לשכנים שיצטרפו במהלך השנה, אמנם אף אם לא כיוונו לכך במפורש, העירוב מועיל גם למתישבים חדשים שהצטרפו לבנין במשך השנה מו.
שיתופי מבואות
טז. נוסף על כך, תיקנו חז"ל לעשות שיתופי מבואות כדי להותיר הוצאה מן החצר למבוי [כלומר, לרחוב] מז. צירוף זה נעשה ע"י שמזכים פת לכל בני המבוי [או בני השכונה או בני העיר] ואומרים את הנוסח [המובא בהערה מח].
כשהמבוי הוא כרמלית אפשר להקיף את המבוי [את הרחוב] בצורת הפתח ואין צריך גדרות ממש, אבל אם הרחוב הוא רה"ר אין מועיל צורת הפתח אלא צריך גדר ודלתות מט, ולכן אם הרחובות שלנו הם רה"ר [עיין לעיל סעיפים י'- י"ב] צריך שיהיו דוקא דלתות וגדרות ולא מועיל צורת הפתח.
מצוה לעשות שיתופי מבואות כדי שלא ישכח ויבואו לידי איסור טלטול נ.
אורח נכרי או מחלל שבת
יז. נכרי או יהודי מחלל שבת עד ל' יום אינו אוסר, אבל אם מתארח לזמן ארוך יותר אם בעה"ב יכול לסלקו אינו אוסר ואם אינו יכול לסלקו אוסר את העירוב נא [מיד כשנכנס נב].
- בענין עירובי חצירות בבית חולים, עיין בסי' ל"ב סעיף ד', ועין שם גם כן מה יעשה מי שלא עשה עירוב. בענין עירובי חצרות בבית מלון עיין בהערה נג.
עירובי תחומין
נד
יח. אסור ללכת מחוץ לאלפיים אמה מן העיר ששובת בה גם אם נכנס לתוך עיר אחרת הסמוכה לעיר הזאת נה, וכל עוד אין רווח של קמ"א אמה ושליש בין הבניינים נחשב הכל עיר אחת נו, והמדידה לפי הבית החיצוני ביותר [ע"י מתיחת קו דמיוני לצדדים מבית זה ומשם נמדד השיעור].
יצא מחוץ לאלפים אמה
יט. יצא מחוץ לאלפיים אמה אם יצא במזיד אין לו אלא ד' אמות, ואם יצא בשוגג וחזר בשוגג הרי הוא כאילו לא יצא, ואם נכנס בשוגג למקום אחר המוקף מחיצות מותר לו ללכת בתוך המחיצות, ואם חזר במזיד יש לו רק ד' אמות נז.
היוצא להציל נפשות הוא כאנשי העיר ויש לו אלפיים אמה לכל רוח חוץ לעיר נח.
אופן עשיית עירובי תחומין
כ. הרוצה לצאת בשבת מחוץ לתחום שביתתו, יעשה עירוב תחומין על ידי שיהיה בכניסת שבת בסוף התחום או שיניח שם מבעוד יום פת או שאר מיני מאכל בשיעור מזון ב' סעודות ממאכל זה נט [לכל אחד מאלו שמערבים עבורם- ויקנה להם ע"י אחר שאינו בן משפחתו ס שיגביה עבורם] במקום המשתמר סא ובמקום שיכול להגיע אליו בשבת סב. ויאמר, בזה העירוב אהיה [או יהיה] מותר לילך בשבת הקרובה אלפיים אמה לכל רוחות העיר, ואם לא אמר אין עירובו עירוב סג. [אם רוצה ללכת לעיר הסמוכה בתוך התחום, יכול להניח את העירוב בתוך העיר ואז יוכל ללכת בכל העיר].
ההולך למקום שמערבים באופן קבוע עבור כל הציבור סד, צריך לדעת מערב שבת שיש עירוב לשם ושיתכן שיזכה בעירוב וילך על סמך העירוב מחוץ לתחום, אבל אם לא ידע על כך בערב שבת אינו יכול ללכת על סמך העירוב סה.
כא. אין מערבים אלא לדבר מצוה [וטיול לשמחה בשבת בכלל דבר מצוה], ובדיעבד אם עירב לדבר הרשות עירובו עירוב סו. ובמקום הצורך אפשר להקל ולערב לדבר הרשות על ידי שיהיה בעצמו בבין השמשות בסוף האלפים אמה סז.