וביום השבת· הרב ישראל מאיר ווייל
סימן כא - הלכות הוצאה מרשות לרשות · עירוב חצרות
יג. אסרו חז"ל לטלטל מביתו לחצר משותפת [כגון לחדר מדרגות] עד שיערבו ביניהם עירוב חצרות, שמא יבוא להוציא מרה"י לרה"ר לה. [הסומך על עירוב שכונתי או עירוני אינו צריך לעשות עירובי חצירות לו].
אופן עשית העירוב: [לוקחים פת מכל שכן או] לוקחים פת [בשיעור כגרוגרת לכל אחד- עד י"ח גרוגרות שהם כשמונה ביצים או תשעה ביצים לז, ולמעשה יש לקחת י"ח גרוגרות, ועיין בהערה ! לח] ומזכים אותה [ע"י אחר לט שאינו בן משפחתו המגביה את הפת ומזכה אותה] לכל השכנים, ומניחים אותה לפני שבת בחדר הגדול ד' אמות על ד' אמות מ, [ומברך אקב"ו על מצות עירוב מא. במקום שיש עירוב אלא שאינו סומך עליו אין לברך מספק שמא העירוב כשר ולכן בדרך כלל אין לברך אלא אם כן אין שם עירוב כלל], ואומר "בהדין עירובא יהא שרא לנא לאפוקי ולעיולי מן הבתים לחצר ומן החצר לבתים ומבית לבית ומחצר לחצר ומגג לגג, ומבתים וחצרות למבוי וממבוי לכל הבתים והחצרות שבעיר הזו, לנו ולכל הדרים בעיר הזאת ולכל מי שיתווסף בה" [כשמערב בערב פסח לכל השנה, יוסיף ויאמר: "לכל שבתות השנה ולכל ימים טובים"] מב. ונהגו לעשות כן בערב פסח על מצות כיון שאם הפת התעפשה צריך לערב שוב ומצה אינה מתעפשת כ"כ מהר, וזה עדיף מלערב בכל ערב שבת ושבת שמא ישכח מלערב מג.
מצוה לעשות עירוב חצרות כדי שלא יבואו לטלטל באיסור מד.