וביום השבת· הרב ישראל מאיר ווייל
סימן טו - הלכות מלבן וניקוי בגדים וכלים
ניקוי בד עור ועץ
א. אסור לנקות ולשטוף בגדים. ומצינו שלש חלוקות בדין מלבן:
א. בד רגיל- אסור לשוטפו במים ואף אסור לשרותו במים [להרטיבו] משום שעצם השריה זהו כיבוסו [ולקמן בסעיף י' יבוארו דיני "שרייתו זהו כיבוסו" בפרטות בעז"ה].
ב. נעלי עור [בלי השרוכים]- מותר לשרותם במים ולהרטיבם כדי לנקות הלכלוך שעליהם, אבל אסור לשפשפם במים וכן אסור לנקות בידים עם מים את הלכלוך שעליהם [בדין הסרת לכלוך בלא מים ראה לקמן סעיף ה'].
ג. כלי עץ- לא שייך בו כיבוס וליבון כלל. ולכן מותר לנקות רהיטי עץ עם מים ומותר גם לשפשפם עם מים א.
ניקוי משקפיים ועדשות
ב. מותר לנקות [וגם לשפשף] משקפיים במים שלא שייך בהם איסור כיבוס ב, וכן מותר לנקותם בחומר שמסיר את הלכלוך מהם. אך אסור לנקותם בחומר המבריק את הזכוכית ג.
מותר לנקות עדשות מגע קשות וגם לשפשפם במים כמו כלי עץ, ואף בחומרי ניקוי מותר [ולא מצוי בהם חומר המבריק את העדשה] ד.
עדשות מגע רכות נקיות [ויש לנקותם סמוך לשבת], מותר רק לשרותם במים [או בחומר השומר עליהם שלא יתקלקלו] אך לא בחומר ניקוי. וכן אסור לשפשפם בידים ולנקותם במים ה.
ניקוי מוצץ ומפת ניילון ונייר
ג. מותר לרחוץ במים מוצץ גומי או "סיליקון" וכן פיטמת בקבוק, אבל אסור לשפשפם בידים במים, ויש המתירים ו.
וכן מפה חד פעמית מניילון וכן מפת פלסטיק וכן סדין ניילון של פעוטות, מותר לשפוך עליהם מים להסיר את הלכלוך מהם, אבל אסור לשפשף את הלכלוך במים, ודינם כנעלי עור ז.
מותר להרטיב נייר במים ואין בזה איסור כיבוס ח. ולגבי סחיטתו ראה לקמן סעיף י"ג.
ניעור בגד מאבק
ד. אסור לנער בגד שחור מאבק אם "מקפיד עליו", וכיון שאין ברור הגדרת "מקפיד עליו" ט, לכן טוב שלא לנער כל בגד כהה, או על כל פנים לנערו רק כלאחר יד אם אינו מקפיד עליו י. ולשפשף בגד היטב מן האבק שעליו אסור בכל בגד יא. ולכן, יזהר שלא להניח בגדיו במקום שיכולים להתלכלך מאבק יב.
הסרת לכלוך מבגד [בלי מים]
ה. מי שנתלכלכו בגדיו בבוץ ורפש, אסור [מדאורייתא יג] להסירם אם בהסרתם יתנקה הבגד לגמרי יד. ואם רוצה להסיר עובי הלכלוך, אבל עדיין ישאר כתם בבגד, יש לחלק בין לכלוך יבש ללכלוך לח, שאם הלכלוך יבש בדרך כלל אסור להסירו משום טוחן [כגון בוץ ועפר] טו, ואם אין איסור טוחן כגון שמסיר את הלכלוך בשלימות או מפורר חתיכת מאכל מרוסק או מבושל שנתמעך היטב בבישול טז, או אם הלכלוך לח, מותר לשפשף את בגדיו מבפנים [שאוחז הבגד מול מקום הלכלוך ומשפשפו זה בזה עד שנופל הטיט], וכן מותר לגררו בציפורן אף מבחוץ, וכן מותר לגררו בגב הסכין אף מבחוץ, ובתנאי שאינו מסיר את כל הכתם לגמרי אלא רק מגרד את ממשות הלכלוך ונשאר כתם על הבגד יז.
ו. נדבק לו תבשיל על בגדו, אם הבגד לבן מותר להסירו אפילו אם יתנקה הבגד לגמרי בהסרתו [כשאין איסור טוחן], ואם הבגד שחור מותר לעשות כך רק אם אינו מקפיד עליו יח.
הסרת לכלוך מנעליים
ז. מי שנתלכלכו נעליו בבוץ ורפש, אם הלכלוך יבש ויש בו ממשות עפר אסור להסירו משום טוחן יט, ואם אין בו ממשות עפר או אם הלכלוך לח, מותר להסירו כ בשפשוף בעדינות בברזל שאינו חד ואינו מגרד את הנעל כא. וכשמקנח את הטיט שבנעלו, לא יקנחו בקרקע אלא בכותל כב, ומותר לקנח בקרקע מרוצפת אם רוב בתי העיר מרוצפים כג.
סחיטת בגד
ח. בגד שספוג במים אסור לסוחטו מדאורייתא משום מלבן כד. וכן בגד שספוג בשאר משקין אסור לסוחטו משום דש כה, ואם סוחט המשקין לאיבוד האיסור מדרבנן כו.
ולגבי בורר בסחיטת מים מבגד, עיין בהערה כז.
יין נחשב כשאר משקין שאין בו ליבון ויש בו דש. ולענין יין לבן עיין בהערה כח.
ניעור בגד ממים
ט. בגד שירדו עליו גשמים ויש עליו מים מבחוץ, ואינם ספוגים בבגד, אם מקפיד על המים אסור לנערם ואם אינו מקפיד מותר לנערם כט.
בגד שנפלו עליו מים מועטים והם רק מבחוץ ואינם ספוגים בבגד, אם מקפיד על המים וגם הבגד שחור ל אסור לנער את המים מן הבגד, ואם אינו מקפיד או שהבגד בהיר, מותר.
בהרטבת בגד עלול לפעמים לעבור בכמה איסורים: א. שרייתו זהו כיבוסו. ב. חשש שמא יסחוט. ג. צובע [במשקה צבעוני]. ד. ביטול כלי מהיכנו [בדבר מלוכלך מאוד או רטוב כל כך עד שהופך את הבגד למוקצה]. ונבאר בס"ד.
הרטבת בגד – שרייתו זהו כיבוסו
י. אסור להרטיב בגד במים משום ששרייתו במים זהו כיבוסו, ואף אם הבגד נקי אסור להרטיבו במים לא, אך הרטבה בדרך לכלוך מותרת לב, ואף בבגד מלוכלך מותר אם אינו מלוכלך בטיט או בצואה אלא רק במי רגלים או בלכלוך קל לג.
הנוטל ידים מותר לנגבם במגבת ואין לחוש להרטבת המגבת, כיון שהוא דרך לכלוך לד, אך אם המגבת מלוכלכת בטיט או צואה אסור לנגב בה ידים רטובות, ועיין בהערה לה. [ועיין לקמן סעיף ט"ז אם יש חשש שמא יסחוט המגבת].
מותר ללכת בגשם אף שיודע שיתרטבו בגדיו בגשם, כיון שאי אפשר להימנע מזה, וכן מפני שהגשם נחשב הרטבה בדרך לכלוך לו.
הרטבת בגד – חשש שמא יסחוט
יא. מלבד איסור זה, יש איסור להרטיב בגד משום חשש שמא יסחוט את הבגד לז. וכן אסור לטלטל בגד הרטוב מאוד [טופח על מנת להטפיח] משום חשש שמא יסחוט, וממילא הבגד מוקצה שהרי אסור לטלטלו ולהשתמש בו לח.
[בסעיפים אלו לא עסקנו בסחיטות הנוגעות להלכות דש, כמו השימוש במגבונים לחים, השימוש בסקוטש, השימוש במברשת לניקוי אסלות ונתבארו דינים אלו בהלכות דש (סי' ו' סעיפים י"ח- כ')].
אופנים שאין בהם חשש שמא יסחוט
יב. ובכמה אופנים אין איסור זה ומותר להרטיבם ולטלטלם:
א. בהרטבה מועטת אין חשש לסחיטה. לט
ב. בגד שאינו מקפיד אם הוא רטוב אין חשש סחיטה שהרי אינו מקפיד על רטיבותו מ [אך אסור לסוחטו].
ג. מותר להרטיב בגד במשקה מלכלך שאז אין חשש שיסחוט שהרי גם אם יסחוט עדיין הבגד ישאר מלוכלך, אבל אסור לסחוט בגד הרטוב במשקה מלכלכך מא.
ד. מותר להרטיב בגד במים מלוכלכים מאוד עד כדי שנשתנה צבעם לצבע כהה ויש בהם ריח לא טוב שהרי גם בהם שייך לומר שאין לחוש שיסחוט כי הבגד ישאר מלוכלך מב. ונראה שאף מותר לסחוט מים מלוכלכים כאלו מבגד מג.
ניגוב מים שנשפכו
יג. אם נשפך מים על שולחן, אם נשפכו מים מועטים מותר לנגבם במגבת נקיה [או מלוכלכת מעט ] מד, ואם נשפכו מים מרובים אסור לנגבם במגבת שמא יסחוט, אבל מותר לנגבם בסמרטוט שאינו מקפיד אם הוא רטוב. וכן מותר לנגבם בנייר או במפיוני נייר או בנייר "טישו" [וראה בהערה] מה. [אם המים מלוכלכים מאוד [ונשתנה צבעם] נראה שמותר לנגב ואף לסחוט, וכנ"ל].
ניגוב יין או שאר משקין שנשפכו [הרטבת בגד – צובע]
יד. אם נשפך יין מו או שאר משקה מלכלך על שולחן, מותר לנגבם בכל בגד אבל אסור לסוחטם מז. אבל לכתחילה לא ינגבם בשום בגד משום איסור צובע, ורק במקום הדחק אפשר להקל כיון שהצביעה היא בדרך לכלוך [ועדיף בגד לבן או בהיר שיותר נחשב "דרך לכלוך" בו]. מח ומותר לנגבם בנייר שאין מקפידים על צבעו, וראה בהערה מט.
הרטבת בגד – ביטול כלי מהיכנו
טו. נוסף על כל האמור, אם מרטיב או מלכלך בגד באופן שאחרי הרטבתו או לכלוכו לא יהיה ראוי ללבישה וממילא יהיה מוקצה, אסור משום מבטל כלי מהיכנו, שאסור להפוך בשבת כלי הראוי לשימוש לכלי מוקצה, ולכן גם באופנים שהתרנו לעיל [הרטבת משקה מלכלך- בשעת הדחק, הרטבת סמרטוט (שאינו מלוכלך מאוד) שאינו מקפיד על מימיו, הרטבת בגד נקי במים מועטים, הרטבת בגד במים מלוכלכים מאוד] יש לשים לב שלא להרטיב עד כדי שהבגד לא יהיה ראוי לשימוש בשבת נ. וכן בכל פעם שמרטיב מאוד בגד שמקפיד על מימיו באופן שגורם לו ליאסר בטלטול, אסור משום ביטול כלי מהיכנו, מלבד עצם האיסור שמא יסחוט נא.
ניגוב ידים במגבת
טז. מותר לנגב ידים במגבת ואין לחוש משום שרייתו זהו כיבוסו משום שזה בדרך לכלוך נב, אבל אם המגבת רטובה מאוד אסור לטלטלה שמא יסחוט [אלא אם כן הוא סמרטוט שאין מקפיד על מימיו] נג.
נטילת ידים על מטלית שבכיור
יז. מטלית שבכיור, אין ליטול עליה ידים משום שרייתו זהו כיבוסו נד. ואם היא רטובה מעט מותר להוציאה משם ואין חשש שמא יסחוט.
טלטול מטלית הספוגה במים
יח. נתבאר לעיל [סעיף י"ב] שמותר לטלטל בגד שאינו מקפיד על מימיו כיון שאין בו את החשש שמא יסחוט. אמנם אסור לסחוט גם בגד כזה. ולכן, מטלית (שאינו מקפיד אם היא רטובה) הרטובה וספוגה כולה במים אסור להחזיקה בידיו משום שאז ודאי ייסחטו ממנה מים, אבל יכול להוציאה על ידי כלי [כגון כף] מהמים או באצבעותיו באופן שלא ודאי ייסחטו ממנה מים [גם אם יש אפשרות שכן ייסחטו, אלא שאין פס"ר שייסחטו] נה.
הוספת מים לבגד השרוי במים
יט. בגד [אפילו מלוכלך] השרוי כולו במים, מותר להוסיף עליו מים נוספים ואפילו מים נקיים נוספים. נו
ההולך בדרך ובגדיו נרטבו
כ. ההולך בדרך ונפל לתוך מים ונרטבו בגדיו או שנפלו בגדיו לתוך מים ונרטבו או שירדו עליו גשמים [ואין לו בגדים אחרים], מותר לו ללכת לביתו בבגדיו הרטובים ואין איסור לטלטלם או ללובשם משום שמא יסחוט נז.
אבל אסור להרטיב לכתחילה את בגדיו אפילו אלו שלבוש בהם, אם לא לדבר מצוה וגם אז צריך לעשות שינוי בלבישת הבגדים נח.
ניגוב כוסות וצלחות
כא. מותר לנגב כוסות רחבות וצלחות במגבת. אך לא ינגב כלים רבים הרטובים במים נט שאז יש חשש סחיטה, ואם מנגב בבגד שאינו מקפיד על רטיבותו מותר בכל מקרה. ס
אסור לנגב כוס צר [אפילו כוס אחת] בין ממים ובין משאר משקין, ואפילו בבגד שאינו מקפיד על מימיו אסור [ובשעת הדחק אין למחות ביד המיקל לנגב כוסות בבגד שאינו מקפיד על מימיו]. סא
שטיחת בגדים רטובים
כב. מלבד האיסור לסחוט בגד ולטלטל בגד רטוב אסרו חכמים גם לשטוח בגדים רטובים מפני מראית העין שיחשדוהו שכיבס בשבת, ואפילו בחדרי חדרים אסור לשטוח. סב ואיסור זה חמור יותר מאיסור טלטול שאיסור זה הוא אף במים מועטים ואפילו בבגד הרטוב מזיעה. סג ולכן אסור לשטוח או לתלות בגדים רטובים לייבוש וכן אסור לתלות מגבות לייבוש, אמנם מותר לתלות מגבת על וו שאינו נחשב דרך שטיחה וכן מותר לתלות מעיל גשם על וו כיון שאינו דרך שטיחה וכן יש מתירים לתלות מעיל גשם רטוב על קולב כדי שלא יתקלקל, סד וכן מותר לתלות בגד שלא מכבסים אותו כלל סה [ובכלל זה סוגים שונים של מעיל גשם, כמו מעיל גשם מצופה גומי ומעיל גשם מצמר וקשמיר].
השארת כביסה תלויה על חבל בשבת
כג. מותר להשאיר כביסה התלויה מערב שבת שתישאר תלויה בשבת על החבלים, שהאיסור הוא רק לתלות בגד הרטוב בשבת עצמה, סו ואין צריכים להחמיר ולהסיר הכביסה קודם השבת. סז
ניגוב טיט או לכלוך גדול במגבת
כד. מי שנתלכלכה ידו בטיט או בלכלוך גדול אחר, לא יקנח את ידו במגבת רגילה שמנגבים בה ידים, אלא ינגב ויקנח את ידו בסמרטוט כזה שאינו מקפיד על מה שהוא מלוכלך, או ינגב במפה קשה [כמו שטיח] סח.
הקרבת בגד רטוב לחום
כה. מי שהתרטבו בגדיו לא יעמוד ליד אש או רדיאטור או הסקה סט, וכל שכן שלא יעמוד שם במטרה לייבש את הבגדים, אך אם המים לא יגיעו לחום שהיד סולדת בו, מותר. וכל שכן שלא ישטחם על מכשירי החימום כדי שיתיבשו, ע וזה אסור אף אם המים לא יגיעו לחום שהיד סולדת בו.
הליכה בגרביים רטובות
כו. מי שנרטבו רגליו מאוד יכול ללכת בגרביים הרטובות עד ביתו אף שודאי הגרביים נסחטות תוך כדי הליכתו וכשיבוא לביתו מיד יסירם. עא
ניקוי וסחיטת שיער ושפם
כז. אדם הרוחץ גופו או שערו במים לא שייך בו איסור כיבוס. אבל בסחיטת שער יש איסור דרבנן, ויש אומרים שהאיסור משום מלבן. עב [ובשיער תלוש מהגוף יש אומרים שיש איסור כיבוס ואף מדאורייתא] עג.
ואף שאסור לסחוט שערות רטובות, מותר להתנגב על ידי העברת המגבת בעדינות ובזהירות שלא לסחוט שערות עד. (ויש חולקים).
אין לסחוט משקין שבשפמו עה אבל נראה שמותר למצוץ בפיו משקין שנבלעו בשפמו עו.
ונהגו שלא לרחוץ כלל בשבת עז. [דיני רחיצה בשבת נתבארו בסי' ל' סעיפים ח'- י"א].