אור ברסלב
וביום השבת סימן ו - הלכות דש

וביום השבת· הרב ישראל מאיר ווייל

סימן ו - הלכות דש

סימן ה - הלכות בורר

אף שמלאכת דש א ביסודה היא דישת שיבולי התבואה על מנת להפריד את המוץ מגרעיני התבואה, נמשכים ממלאכה זו פרטי דינים רבים ומצויים, כמו סחיטת פירות, סחיטת שערות, סחיטת בגדים, פיצוח אגוזים, חליבה, [ובדומה לזה - איסורי שבות של ריסוק קרח והקפאתו. והמסת שומן] ועוד.

(בדין פיצוח אגוזים מקליפתם החיצונית והפנימית עיין בסי' ה' סעיף כ"ג.)

פירוק ענבים מהאשכול

א. באכילת ענבים יש לדון מצד שני איסורים: בורר ודש.

אין איסור בורר בפירוק ענבים מן האשכול ויכול להפרידם גם אם אוכל את הענבים לאחר זמן. ב [ויש חולקים על זה].

וכן אין איסור דש בפירוק ענבים מן האשכול ויכול להפרידם מהאשכול גם אם אוכל את הענבים לאחר זמן ג. [ויש המצריכים דוקא שיאכל מהענבים מיד לאחר הפירוק מן האשכול]. ד

אבל אסור לפרק תמרים מן הענף שלהם, גם אם אוכל מהם מיד.

דין פירוק בננות ודובדבנים מן האשכול שלהם הוא כבענבים ה.

עגבניות קטנות ["שרי"] הבאים עם הענף דינם גם כן כמו ענבים ו.

כללי סחיטת פירות

ב. מצינו ארבעה מיני פירות ודיניהם שונים:

א. סחיטת פירות שדרך לסוחטם - ענבים וזיתים - אסורה מדאורייתא משום איסור מפרק שהוא תולדה של מלאכת דש ז, ובדבר פירות אחרים שדרך לסוחטן ביותר [כתפוזים וכיו"ב] עיין בהערה ח.

ב. סחיטת פירות שמקצת בני אדם [בכל מקום] סוחטים אותם, או שיש מקומות שסוחטים אותם ומעבירים את המשקין לכל העולם או שיש מקומות שסוחטים אותם וגם שאר העולם אם היה להם הרבה פירות ג"כ היו סוחטין אותם, כל אלו אסור לסחוט מדרבנן [לדוגמא: תפוחים, גזר וכיו"ב].

ג. סחיטת פירות שמקצת בני אדם סוחטים אותם, ושאר מקומות אינם סוחטים אותם משום שאינם רוצים את המיץ וגם אין הסוחטים מעבירים את המשקין לכל העולם, מותר לסוחטם בכל העולם חוץ מהמקומות ששם הדרך לסוחטם ט.

ד. סחיטת פירות שאין הדרך לסוחטם כלל [כמו אבטיח ומלפפון] מותרת לכתחילה ואין בזה לא איסור דש ולא איסור בורר י. (ובמקום שנהגו להחמיר בזה אין להקל אלא אם סוחט את הפירות למתק הפרי או לטבל במיץ את המאכל, שזה ודאי מותר יא).

סחיטת פירות בוסר

ג. אסור לסחוט פירות בוסר יב ואף לסוחטם לתוך אוכל אסור. ואם הבוסר ראוי לאכילה ע"י הדחק אין למחות ביד המקל לסחוט אותו כדי לשתות את המיץ מיד [ועיין בהערה יג].

סחיטה לתוך אוכל ולתוך משקה

ד. מותר לסחוט פירות לתוך אוכל [אך לא במסחטה יד], חוץ מפירות בוסר שאסור לסחוט אף לתוך אוכל. והמחמיר שלא לסחוט פירות אפילו לתוך אוכל תבוא עליו ברכה טו.

אסור לסחוט פירות לתוך משקה טז. וראה עוד לקמן סעיף ו'.

סחיטת לימון

ה. אסור לסחוט לימון יז, ודינו כנ"ל בסעיף ב'- דרגה ב.

מותר לסחוט לימון לתוך אוכל גם לכתחילה [ואין צורך להחמיר כנ"ל בסעיף ד'] יח, ויש המחמירים ואוסרים לגמרי לסחוט לימון אפילו לתוך אוכל יט.

סחיטה לתוך כוס תה ולתוך סוכר

ו. אסור לסחוט לימון לתוך כוס תה שהרי אסור לסחוט פירות לתוך משקין. אבל לסחוט לימון לתוך סוכר כדי ליתנו אחר כך במשקה מותר כ [והמחמיר תע"ב כא]. והחזו"א אוסר אף באופן זה כב.

סחיטת מים הבלועים בפירות כבושים

ז. פירות כאלו שהאיסור לסוחטן הוא רק מדרבנן כג מותר לסחוט את המים הבלועים בהם אם אינו רוצה להשתמש בהם אלא רק רוצה לנערם מן ריבוי המים שבהם כד. למשל, מותר להוציא מלפפון חמוץ או אננס ולסוחטן אם אינו רוצה לשתות את המים הנסחטים. ואין בזה לא איסור דש ולא איסור בורר. [ועיין לעיל בסי' ה' הערה כ"ט, שהמים שמעל המלפפון ומעורבים בקפלי המלפפון נחשבים מעורבים עמו ואין להפרידם משום בורר.]

ואם רוצה להשתמש במים אסור לסוחטם משום דש כה.

ובדבר סחיטת יין או שאר משקין [חוץ ממים] הבלועים בכבשים ושלקות, עיין בהערה ! כו.

מציצת מיץ מפרי

ח. מותר למצוץ בפה מיץ פירות מתוך הפרי, אבל בזיתים וענבים מותר לעשות כך רק אם כל הפרי בתוך פיו ולא מבחוץ כז.

מציצת מרק מבשר

ט. מותר למצוץ מרק מלחם או מבשר אף אם מוצץ כשהם מחוץ לפיו ואף אם זורקם מיד אחרי המציצה וכן מותר למצוץ שאר פירות בכל אופן, אבל פשוט שאסור לסחוט מרק מבשר או מלחם. [ורק מים כח מותר לסחוט מלחם או מבשר אם סוחטם לאיבוד כט - כלומר שאינו רוצה לשתות את המים אלא רק רוצה לרוקן את הלחם מהמים שנבלעו בו].

ריסוק פירות מבושלים

י. מותר לסחוט פירות מבושלים שנתרככו מאוד ונתמעכו בבישול, וכן מותר למרוח תפוחים מבושלים על לחם ואין בזה לא איסור דש ולא איסור טוחן ל. [ובדבר ריסוק פרי או ירק מבושל כשנשאר עומד בצורתו ולא נמעך בבישול - עיין בסי' ז' סעיף י'].

סחיטת שומן מאטריות

יא. אטריות המלאות שומן [לא שמן] ואי אפשר לאוכלם כך כמות שהם, מותר לסוחטם מן השומן שבהם לא.

משקין שזבו מעצמם מהפירות

יב. בנוסף לאיסור סחיטת פירות יש איסור לשתות משקין שזבו מאליהן מן הפירות [והמשקין האסורים הם מוקצה]. וגם איסור זה תלוי במין הפרי, שפרי העומד לסחיטה - זיתים וענבים - משקין הזבין מהם אסורים בשתיה מדרבנן לב [וממילא מוקצים הם], ופרי שרק חלק מבני אדם סוחטים אותו - כתותים ורימונים - תלוי ברצונו, אם רצונו לאכול את הפרי מותר לשתות את המים ואם רצונו למשקה שבפרי אסור לשתות את המיץ שזב ממנו שמא יסחוט את הפרי. ובשאר פירות ודאי מותר, שהרי מותר אף לסוחטם לכתחילה לג.

הנחת פלח לימון בכוס תה

יג. מותר להניח פלח לימון בתוך כוס תה ובתנאי שהלימון יהיה שקוע בתוך המים לד, אבל אסור להניח את הלימון מעל המים באופן שמי הלימון נוטפים לתוך המים לה, ואם עשה כן אין המשקה נאסר בדיעבד. ועיין עוד בהערה לו.

אכילת אשכולית בכפית ושתיית המיץ הנסחט

יד. מותר לאכול אשכולית בכפית אע"פ שעל ידי אכילתו נסחט הפרי לז (ועיין בהערה), ומותר גם לשתות את המיץ הנסחט תוך כדי אכילה, אבל אם בשעת אכילתו מתכוין להפריד את המיץ ולשתותו בנפרד אסור לשתותו משום גזירת משקין שזבו לח.

חיתוך סלט פירות

טו. מותר לחתוך סלט פירות אע"פ שעל ידי כך נסחטים מעט הפירות תוך כדי חיתוכן, וכן מותר לשתות את המים הנסחטים מפירות אלו בשעת החיתוך, אבל אם בשעת החיתוך מתכוון להפריד את המיץ מן הפירות ומחשיב את המיץ לעצמו אסור לשתותו משום גזירת משקין שזבו, וכנ"ל.

ריקון המשקה מאגוז קוקוס

טז. לרוב הפוסקים מותר לסדוק אגוז קוקוס ולהוציא את מימיו מבעד לסדק לט, ובביאור הדין ובטעמי החולקים על זה עיין היטב בהערה, אבל ודאי מותר לפתוח את האגוז לגמרי ולשתות את המים הנשפכים מ.

הרטבת וסחיטת בגד רטוב

יז. בגד שרטוב בשאר משקין [מלבד מים] אסור לסוחטו משום דש, ובגד שרטוב במים אסור לסוחטו משום מלבן ולא משום דש מא. ומותר להרטיב בגד בשאר משקין [מלבד מים] ואין בזה משום שרייתו זהו כיבוסו וגם אין בזה חשש שמא יסחוט מב, אמנם לכתחילה לא יעשה כך משום איסור צובע ורק בשעת הדחק אפשר להקל בזה מג. ובפרטי דיני הרטבת בגד וסחיטתו עיין בסי' ט"ו.

השימוש במגבונים לחים ובמקלות אזניים

יח. אסור להשתמש במגבונים לחים, וכיום הוכח שהמים נסחטים בשעת השמוש בהם ודעת כל הפוסקים לאסור מד.

וכן אסור להטביל מקלות אזניים ביוד או אלכוהול כדי ליתנם על פצע משום סחיטה [ומלבד זאת יש איסור רפואה בזה לרוב הפוסקים, ועיין בסי' ל"א סעיף ל"ב].

שימוש ב"סקוטש"

יט. אסור להשתמש ב"סקוטש" לניקוי כלים מה.

וכן אסור לצחצח שיניים במברשת שיניים רטובה.

שימוש במברשת לניקוי אסלה

כ. מותר להשתמש במברשת לניקוי אסלות [ובפרט כשיש לה בית אחיזה מו], ויזהר לא לסחוט בכח. (ויש האוסרים מז). ואם משתמש במברשת תוך כדי הזרמת המים מה"ניאגרה" בודאי מותר מח, ואם מפורר צואה יבשה בכל מקרה צריך להרטיבה מקודם משום איסור טוחן מט. ועיין עוד בהערה נ.

הרוצה לנקות בקבוק במברשת, כהמתירים, יקח מברשת בעלת שערות קשות וגם לא צפופות נא. ואם מזרים מים תוך כדי הניקוי מותר בודאי לכל השיטות.

סעיפים אלו [כ"א- ל"א] עוסקים במעשה של ריסוק והפשרת קרח ושומן. ובדיעבד אם הפשירו דינם כמבואר בסעיף ל"ב.

ריסוק והפשרת קרח

כא. אסור לרסק שלג או קרח כדי שיזובו מימיהן נב. ולרמ"א אסור להפשיר קרח אפילו על ידי הקרבתו לאש או לשמש נג, ואף לא ע"י השארתו באויר מחוץ למקפיא על מנת שיופשר מאליו נד. ויש מתירים להפשירו באויר החדר, אך לא להקריבו לאש או לשמש [ולגבי חלב קפוא יש יותר אפשרות לסמוך על המקילים נה].

ובמקום הצורך נו אפשר להקל להניח קרח או שומן ליד אש או להוציא קרח מהמקפיא כדי שיפשיר נז [אבל לא לרסקם בידים]. [אך אין להקפיא מים בער"ש כשיודע שבשבת יהיה מצב של שעת הצורך ויצטרך להוציאם ולהפשירם].

דוגמאות מצויות של ריסוק והפשרת קרח

כב. אסור להניח בקבוק מים קפואים מתחת זרם מים על מנת להפשיר הקרח, וכן אסור להמיס באצבעו שכבת קרח [כפור] המצטברת בחלון או על מוצרי מזון קפואים נח.

וכן אסור לשחק בשלג באופן שמפשירו ע"י כך בידיו נט [וראה עוד בהערה במה שיש לדון במשחק בשלג ס].

מותר לרסק בשיניו "איגלו" כדי שיוכל למצוץ את המים סא.

המסת שומן

כג. אסור לרסק שומן בידיו כדי שיהיה נוזלי, ולכן אסור לשפוך מים חמים על שומן כדי להמיסו סב, ולרמ"א אסור אפילו להניחו ליד האש כדי שיפשיר, ואף אין להניחו באויר על מנת להפשירו סג אם אכן יופשר שם [ויש מתירים להניחו באויר שיפשיר שם, אך לא להקריבו לאש או לשמש סד]. ובמקום הצורך אפשר להקל להניחו ליד אש להפשירו.

הפשרת וריסוק קרח בתוך מים

כד. מותר להניח קרח בתוך מים כדי שימס סה [ואם היה מבושל והצטנן מותר להכניסו גם לתוך מים חמים סו], אך ראוי להחמיר שלא לרסק בידים קרח אף אם הוא נמצא עתה בתוך מים סז.

הפשרת קרח לאיבוד

כה. אין להניח קרח בכיור על מנת שיופשר שם אף אם המים ילכו לאיבוד סח. ולהפוסקים המתירים הפשרת קרח באויר החדר [עי' לעיל סכ"א] - ודאי מותר כאן.

הפשרת שולי גוש קרח או גוש שומן

כו. מותר להפשיר חלק קטן מגוש קרח או חלק קטן משומן מוצק, אך לא להפשיר בידים אלא רק להקריבו לחום סט.

הליכה בשלג בשבת

כז. מותר ללכת בשלג אף שמרסק את השלג בהליכתו ע. וכן מותר להטיל מי רגלים בשלג, אך אם אפשר להטיל מ"ר במקום אחר בלא טורח, יעשה כן ולא יטילם בשלג עא.

שימוש בסבון מוצק ונוזלי

כח. אסור להשתמש בסבון מוצק בשבת, ועיין בהערה הטעם לכך עב, ובסבון נוזלי מותר, וראה בהערה עג.

שימוש בסבון אסלה

כט. נחלקו הפוסקים אם מותר להשתמש בסבון שבאסלה, יש האוסרים מכמה טעמים ויש המתירים עד. ועיין בהערה.

ריסוק סוכר שבכוס תה

ל. אסור להמיס ולרסק סוכר או מלח כדי שיהפכו למים, אבל מותר להמיס סוכר שבתוך מים או תה על ידי בחישה בכפית עה (ויש שהחמירו להמתין שימס הסוכר מעצמו, והתירו רק בשעת הדחק עו).

הקפאת מים

לא. אסור להקפיא מים בשבת, ויש המתירים, ועיין בהערה עז. ובמקום הצורך אפשר להקל ולהקפיא עח. ולצורך מוצ"ש ודאי אסור להקפיא עט.

על אף האיסור להקפיא מים [להרבה פוסקים] שלג אינו מוקצה, ואף לבעל סה"ת אין השלג מוקצה פ.

דין הקרח כשנפשר מאליו

לב. בכל מקרים אלו של קרח שהפשיר מאליו או ליד חום האש, מים שקפאו, שומן שהפשיר מאליו או ליד חום האש, שלג וברד שהפשירו למים, בדיעבד אין בהם איסור מוקצה ומותר להשתמש בהם פא, ושונים הם משאר נולד שאסור אף בדיעבד משום מוקצה פב, אך אם יש לו מים אחרים ראוי להשתמש בהם ולא במים הנולדים פג. ובחלב וגלידה שהפשירו, יש שהתירו לאוכלה בכל גווני פד.

שאיבת חלב

לג. אסור לשאוב חלב לתוך כלי, אבל מותר לשאוב אם החלב מצער אותה ובתנאי שהחלב ילך לאיבוד פה. ולכן מותר לשאוב חלב לריצפה או לתוך כלי שיש בו סבון נוזלי או אקונומיקה כשהחלב נפסד שם והולך לאיבוד [רק במקום צער, וכנ"ל].

נראה שמותר לשאוב חלב לאיבוד אם חוששת שיפסיק לה החלב אם לא תשאב פו, ואף שלא במקום צער יש להתיר בכה"ג.

קילוח חלב לפי התינוק

לד. כיום, יש להסתפק אם מותר לקלח מהחלב אל פי התינוק כדי לעורר את התינוק לינוק פז.

חליבת בהמה

לה. אסור לחלוב בהמה, אבל מותר לומר לנכרי שיחלוב את הבהמה, משום צער בעלי חיים של הבהמה. ועדיף שהנכרי יחלוב לתוך אוכל שאז אסור רק מדרבנן פח.

תוכן העניינים

וביום השבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה