וביום השבת· הרב ישראל מאיר ווייל
סימן ב -הלכות שהיה
כללי איסור שהיה
א. "שהיה" הוא הנחת מאכל מערב שבת על גבי אש גלויה על מנת שישאר שם בשבת. אסרו חכמים להשהות על אש גלויה מערב שבת לשבת מאכל שאינו מבושל כמאכל בן דרוסאי. [איסור שהיה הוא הימצאות מאכל שאינו מבושל כמאב"ד על גבי אש גלויה בשבת, וגם אם נכרי השהה או הושהה מאליו אסור כמו במשהה בעצמו א].
המחבר והרמ"א נחלקו אם מותר להשהות על אש גלויה שאינה גרופה וקטומה למחבר אסור ולרמ"א מותר ב. ואם מצטמק ורע לו מותר לשניהם.
כלומר, מאכל שהתבשל כמאכל בן דרוסאי או שהתבשל כל צרכו ושמח בהמשך הימצאותו על האש ג, לרמ"א מותר ליתנו על האש בערב שבת וישאר על האש בשבת, ולמחבר אסור ליתנו על האש אלא אם כן גרף את הגחלים ופינה אותם או שקטם את הגחלים באפר כדי למעט חומם, [ויבואר לקמן בעז"ה הגדרת גרוף וקטום בזמננו].
ולמעשה, פסק הבאה"ל ד שגם הנוהגים כהרמ"א לא ישהו מאכל שמצטמק ויפה לו על גבי אש גלויה ה. ורק במקום הצורך [כגון שבאו אורחים לא צפויים לשבת] אז אפשר להקל ולהשהות על גבי אש גלויה מאכל המבושל כמאכל בן דרוסאי ו. ויש ז שכתבו שאין צריך להחמיר כהמחבר כלל ואפשר להקל לכתחילה כהרמ"א.
המנהג בזה וטעמיו
ב. למעשה, מנהג כלל ישראל שלא להשאיר כל מאכל, ואף לא מאכל המבושל כל צרכו, על גבי אש גלויה, מפני כמה טעמים:
א. כפסק הבאה"ל להחמיר כהמחבר לכתחילה.
ב. יש הפוסקים שאסור ליתן על האש בערב שבת סמוך לשבת קדירה אפילו רותחת אם אין זמן להרתיחה מבעוד יום אילו היתה צוננת ח, ופסק הרמ"א ט שטוב להחמיר כשיטה זו במקום שאין צורך כ"כ, ואם האש גרופה וקטומה מותר אפילו אם לא יוכל לרתוח מבעוד יום י.
ג. להרבה פוסקים יא עצמות עוף שאפשר לאוכלם אחרי שיתרככו נחשבים אינם מבושלים כל צרכם עד שיתרככו ויהיו ראויים למאכל, ואף למי שלא רגיל לאכול את העצמות הדין כן, ואם כן יש לחוש שיש עצמות עוף שעדיין לא התבשלו אף כמאכל בן דרוסאי ואסור להשהותם על גבי אש גלויה.
ד. כדי שיהיה אפשר לקחת מאכל מהקדירה בשבת. שאם האש גרופה וקטומה, מותר להסיר הקדירה מהאש, לקחת מן המאכל ולהחזיר לאש [בתנאי חזרה שיפורטו בסי' ג' סעי' ח'- ט'], ואסור לקחת בכף מקדירה שע"ג האש אפילו אם המאכל מבושל כל צרכו משום מגיס.
מקרים מצויים של שהיה על אש גלויה
ג. עם כל זה. גם כיום ישנם מקרים נפוצים בהם משהים באש גלויה יב.
א. כשמחממים מים במיחם חשמלי, נחשב כשהיה באש גלויה, ולכן יש להקפיד לכתחילה שהמים ירתחו לגמרי בכניסת השבת ואז מותר להשהותם כי מים רותחים נחשב למצטמק ורע לו, ובשעת הצורך אפשר להקל כהרמ"א אם המים חמים בשיעור מאכל בן דרוסאי יג.
ב. כיסוי של מיחם חשמלי [גם אם הוא נפרד] נחשב חלק מהמיחם ודינו כאש גלויה יד.
ג. יש אומרים שפלטה חשמלית נחשבת כאש גלויה, ועיין לקמן סעיף י'.
ד. המשהה בתוך "תנור שבת" נחשב כשהיה באש גלויה [וראה לקמן סעיף י"א איך עושים אותו לגרו"ק. ואין לחוש להטמנה בזה, כיון שאין התנור נוגע בקדירה].
ה. מתקן שיש בו קערת אוכל ונרות קטנים דולקים מלמטה, נחשב כאש גלויה. [ומצד מוקצה- מותר לטלטלו לצורך האכילה או לצורך מקומו טו].
ה. סיר לבישול איטי נחשב לאש גלויה, ומלבד חשש הטמנה יש בזה דין שהיה באש גלויה.
שהיה על אש גרופה וקטומה
ד. מעיקר הדין לרוב הפוסקים מותר להשהות על גבי אש גרופה וקטומה כל מאכל בכל מצב שהוא. ונהגו להשהות רק מאכלים מבושלים כל צרכם אפילו שהאש קטומה, מפני שיש שיטות מתי אכן נחשבת האש לקטומה, וכן מפני שמאכל שאינו מבושל אסור לכסותו במכסה אם הסיר את הכיסוי ממנו, וגם אסור להקריבו לאש כלל, שכל אלו ממהרים בישולו, וכן אסור לקחת בכף מקדירה שיש בה מאכל שאינו מבושל כל צרכו אפילו אם הוסר מהאש. ובבאה"ל טז כתב שיש פוסקים הסוברים שאסור להשהות מאכל שאינו מבושל כמאכל בן דרוסאי אפילו על אש גרופה וקטומה יז.
גדר "מצטמק ויפה לו"
ה. [סעיף זה שייך רק לשיטת המחבר, ומ"מ התבאר לעיל שלכתחילה יש להחמיר כמוהו אף שהרמ"א חולק עליו].
מצטמק ויפה לו הוא דבר שאדם שמח כשמתייבש ומתכווץ מחמת רוב הבישול מאיזה טעם שהוא [כגון שאז המאכל משובח יותר וכיו"ב], ומצטמק ורע לו הוא דבר שאדם מצטער בייבושו מחמת רוב הבישול, ואין הדבר תלוי רק בסוג המאכל, אלא בכל אחד לפי רצונו מכל סיבה שהיא יח.
בדרך כלל כל מאכל שיש בו קמח נחשב מצטמק ורע לו יט.
מים חמים נחשבים מצטמק ורע לו.
ביצים נחשבות מצטמק ויפה לו.
אם מסופק על מאכל מסוים אם הוא מצטמק ויפה לו או מצטמק ורע לו, ראוי להחמיר בו כ.
שיעור "מאכל בן דרוסאי"
ו. שיעור מאכל בן דרוסאי הוא שיעור חצי בישול כא, ובמקום הדחק אפשר להקל כהדעות שהוא שיעור שליש בישול, וכן אם השהה על אש גלויה מערב שבת מאכל המבושל שליש בישול המאכל מותר בדיעבד ואין בו איסור מעשה שבת כב.
מותר להשהות [לרמ"א, ולכתחילה לא, וכנ"ל] פירות חיים על האש כיון שאפשר לאוכלם גם כשהם חיים, אם כן נחשבים תמיד ראויים לאכילה לכל הפחות כמאכל בן דרוסאי כג.
אופן המדידה
ז. צורת המדידה במאכלים, יש אומרים כד שהוא לפי חשבון זמן הבישול, שאם זמן בישול המאכל הוא שעה אז שיעור מאב"ד הוא חצי שעה [או שליש שעה], וכן בכל מאכל לפי זמן בישולו. והזמן עד שהמים המבשלים את המאכל מתחממים בעצמם לחום שהיד סולדת בו אינו מן החשבון, אלא מתחילים לשער את זמן הבישול מזמן שהמים חמים בחום שהיס"ב. אמנם דעת הרבה פוסקים כה, שכיון שהרבה מאכלים מתבשלים רק בחלק האחרון של הבישול, לכן אין להקל אחר חצי זמן בישול אם ניכר שעדיין המאכל אינו ראוי לאכילה אף ע"י הדחק.
ח. צורת המדידה במשקין, כתב האגרו"מ כו ששיעור חצי בישול הוא קצת יותר מחום שהיד סולדת בו, ושליש בישול הוא בערך כחום שהיס"ב, וראה עוד בהערה.
ושיעור היד סולדת בו לחומרא [כמו להתיר שהיה בו] הוא כ- 71-79 מעלות כז.
כללי היתרי שהיה
ט. ישנם כמה היתרים בשהיה:
א. אם גרף את הגחלים והוציאם או אם קטם את הגחלים באפר מותר להשהות על האש כל מאכל [ועיין לעיל בסעיף ד'] וטעם ההיתר, כיון שכשגורף או קוטם את הגחלים מסיח דעתו מלהתעסק בתבשיל ואז אין חשש לחיתוי בגחלים כח [אם הסתיר את הכלי שבו חותים בגחלים אין זה מועיל כלום כט].
ב. לרמ"א, אם הכניס את האוכל לתוך תנור וסתם פי התנור בטיט מותר להשהות בתנור כל מאכל, כיון שהסתימה בטיט מונעת ממנו לחתות בגחלים ל [אם הכניס את הכלי שבו חותים בגחלים לתוך קופסה וטח אותה בטיט אין זה מועיל כלום].
ג. המשהה בשר חי לגמרי על האש מעיקר הדין אין בו איסור שהיה כיון שודאי לא יתבשל עד הלילה, ועד הבוקר ודאי כן יתבשל, ואם כן אין חשש שיחתה לא. ועיין לקמן סעיף ט"ו אם שייך היתר זה בימינו.
גרוף וקטום בזמנינו
י. ומהו "גרוף וקטום" בזמנינו?
פלטת פח ["בלעך"] שעל האש נחשבת לגרוף וקטום לב [וי"א שאינה נחשבת גרוף וקטום לג וראה בהערה, וראה עוד שם בדין פלטת אלומניום].
בדין שהיה על פלטת פח רותחת, עיין בהערה לד [ובפרט נוגע למעשה בשבת שאחרי יו"ט].
פלטה חשמלית אם יש בה כפתור המקטין ומגדיל את האש או שאפשר גם כן לבשל עליה נחשבת לאש גלויה. אם אין בה כפתור להקטין ולהגדיל את האש וגם אי אפשר לבשל עליה, יש הפוסקים שדינה כאש גלויה לה, ויש הפוסקים שדינה כאש גרופה וקטומה לו.
מיחם חשמלי נחשב לאש גלויה וגם הכיסוי שלו נחשב לאש גלויה כמו המיחם עצמו אפילו אם הכיסוי נפרד מהמיחם לז.
תנור חשמלי נחשב לאש גלויה.
סיר בישול איטי נחשב לאש גלויה [מלבד חשש הטמנה שיש בו לחלק מהפוסקים ויבואר לקמן בעז"ה בסי' ד' סעי' ט"ו].
קדירה ריקנית נחשבת כגרופה וקטומה גם אם מניח בתוכה את הקדירה ומשהה כך. [ויש אומרים לח דוקא בתנאי שמניח אותה הפוך ומשהה על גבה, אבל לא בתוכה, ועיין לעיל הערה ל"ג].
שהיה בפלטה חשמלית ובתנור חשמלי
יא. על מנת להפוך פלטה חשמלית או כיסוי של מיחם חשמלי לגרוף וקטום, יש לפרוס נייר אלומניום עבה מעליהם או שתי שכבות דקות של נייר אלומניום לט.
על מנת להפוך תנור חשמלי לגרוף וקטום, יש להניח ארבעה כיסויים מ [ארבע פחים או ארבע מגשי מתכת] מארבע צדדים של הכירה [מלמטה ומשלש צדדים]. ויש הסוברים שמספיק פח אחד מתחת הקדירה מא.
פרס נייר כסף מער"ש כדין ונקרע הנייר [אפילו לפני שבת], מותר להשהות כך, ובשבוע הבא יפרוס נייר חדש מב.
כיסוי כפתורי הגז
יב. המכסה את הגז בפלטה אינו חייב לכסות את הכפתורים המגבירים את האש שהרי צריך לעשות את מעשה הגריפה או הקטימה באש ולא בכלי המיועד לחיתוי מג, ויש הסוברים שראוי לכסות גם את הכפתורים מד.
ועל כל פנים לא ישנה את גודל הלהבה אחרי כיסויה בפלטה, ואם שינה- אם יכול להסיר את הכיסוי ולהחזירו שוב יעשה כן, ואם אינו יכול אינו חייב לעשות כן מה.
כיסוי רק של הכפתורים אינו מועיל כלל להתיר שהיה, לא מדין גרוף וקטום ולא מדין "טוח בטיט", שהיתרים אלו נאמרו לגבי האש ולא לגבי הכלי המיועד לחיתוי מו.
ויש לדעת, שאיסור שהיה באש הדולקת על ידי כפתור הגז שייך גם אם הגז פתוח במצב הגבוה ביותר מז.
טעם היתר גרו"ק והנפק"מ לדינא
יג. טעם היתר גרוף וקטום הוא מפני שעל ידי כך מסיח דעתו מן האש מח, ולכן אם נקטם מאליו לא מועיל להתיר השהיה ואם הכיסוי נפל על האש מעצמו צריך להוציא וליתנו שוב מט.
וכן צריך הקוטם [המניח את הפלטה] לעשות כן כדי להנמיך את החום או כדי להתיר שהיה בשבת, אבל לא מועילה הקטימה אם עשה כן כדי שהחום יתחלק לכמה קדירות על ידי הפלטה נ [ומצוי בשבת שאחר יו"ט].
טוח בטיט
יד. מותר להשהות קדירה בתוך תנור שדלתותיו טוחות בטיט או מודבקות נא. ואם הכפתורים של התנור מודבקים אינו מועיל כלום נב. ועיין עוד בהערה מה צריך להיות טוח בטיט.
שהיית בשר חי
טו. המשהה בשר חי, מעיקר הדין אין בזה איסור שהיה מפני שמתבשל זמן רב ולסעודת הלילה לא יהיה מוכן גם אם יחתה בגחלים ולסעודת הבקר יהיה מוכן גם אם לא יחתה בגחלים נג.
אמנם, דעת הפוסקים שכיום אין שייך היתר זה מפני שבדרך כלל אנו מקבלים שבת זמן רב לפני השקיעה, וממילא בזמן השקיעה כבר מתחמם לחום שהיד סולדת בו נד וגם משום שהאש המצויה בכיריים שלנו יכולה לבשל בשר חי הרבה יותר מהר מאשר היה בעבר נה [ובפרט שאנחנו מאריכים בסעודת ליל שבת כמה שעות אחר שקה"ח נו].
בשר שיכול להתבשל רק מאוחר בלילה אחר זמן סעודה הרגיל, הבאה"ל נז מתיר להשהות, ויש הפוסקים שדינו כשאר מאכל נח.
שהיה בסמיכה לאש
טז. מותר לסמוך קדירה על אש מערב שבת אפילו האש גלויה והמאכל או המשקה צוננים וגם אינם מבושלים כמאכל בן דרוסאי נט, ומותר לעשות כן אפילו סמוך לשבת ס.
עבר והשהה- הנאה מהמאכל
יז. העושה איסורי דרבנן בשוגג, מותר לו ליהנות מן האיסור אפילו בו ביום ואפילו הוא עצמו סא.
אמנם, בשהיה חזרה והטמנה אסרו חז"ל ליהנות מן האיסור אפילו אם השהה או החזיר או טמן בשוגג באיסור סב, ואף בשעת הצורך אין להקל בזה סג, גזירה שמא ישהה במזיד ויאמר בשוגג השהיתי סד.
אם השהה בשוגג, אם המאכל לא היה מבושל לגמרי, המאכל נאסר עד מוצ"ש סה, וי"א עד זמן שיכול לעשות את המלאכה במוצ"ש, ואם המאכל היה מבושל לגמרי מותר בדיעבד אפילו מצטמק ויפה לו. ואם השהה במזיד אסור אפילו אם מצטמק ויפה לו סו.
אם אין לו אוכל לשבת כלל חוץ ממאכל זה שהושהה באיסור אפשר להקל לאוכלו סז.
במקום שיש דעות המקילות לפעמים סמכו עליהם להתיר המאכל בדיעבד, ולכן גם למחבר אם השהה מאכל המבושל כמאב"ד מותר ליהנות בדיעבד סח, וכן אם השהה לצורך סעודת הבוקר אפשר להקל ולאכול בדיעבד סט.
עבר והשהה- מה יעשה
יח. אם השהה מאכל באיסור ח"ו, עובר בכל רגע ורגע באיסור ע וצריך להסיר מיד מהאש. אמנם פעמים המאכל נאסר באכילה [באיסור מעשה שבת] וממילא הוא מוקצה עא ולכן יטלטל את הקדירה על ידי חפץ אחר או בשינוי [במרפק וכדו'] עב.