אור ברסלב
וביום השבת סימן א - הלכות בישול

וביום השבת· הרב ישראל מאיר ווייל

סימן א - הלכות בישול

הקדמה

כללי מלאכת בישול

א. אסור מדאורייתא לבשל א באור ובתולדות האור. אסור מדרבנן לבשל בתולדת חמה [דבר שהתחמם מן השמש]. מותר לבשל בחמה עצמה מפני שאין דרך בישול בכך ב. דברים שאינם לא אור ולא חמה ולא תולדותיהם, אם דרך בישול בהם גם כן אסור, וראה בהערה אם מדאורייתא או מדרבנן ג. ולכן, איסור בישול כולל גם בישול במיקרוגל או בחשמל. וראה עוד בהערה בגדר האיסור והנפק"מ לדינא.

בישול בכלים ובחפצים

ב. איסור בישול כולל גם התכה של מיני מתכות וכן המסת שעוה או חלב וכן חימום מתכת עד שתיעשה גחלת, שכל ריפוי גוף קשה הוא בכלל בישול, וכן הקשאת דבר רך הוא בישול אם מתרכך בתחילת בישולו ד. [ובאוכל ומשקה יש בישול גם בלא הקשאה או ריפוי, שעצם השבחת המאכל והכנתו לאכילה זה המחייב בבישולו ה].

ועל כן, יש שהורו להיזהר שלא להניח אוכל או משקה רותחים מאוד על כוס או צלחת חד פעמית קשיחים [אמנם רוב הכלים החד פעמיים שלנו אינם נחשבים קשיחים] אם ודאי הצלחת או הכוס יתרככו מחמת החום ו, ויש שהתירו לעשות כן אף אם ודאי שהכלים יתרככו ז.

שיעור בישול וחצי שיעור

ג. שיעור בישול מדאורייתא כגרוגרת, ולבשל פחות מכגרוגרת אסור מדאורייתא משום חצי שיעור ח.

המניח כלי מתכת במקום שיכול להגיע להתכה או לגחלת, ובדעתו ליקח הכלי משם קודם שייעשה גחלת אין בזה איסור של חצי שיעור בישול ומותר לעשות כן ט. ויש אומרים שיש בזה איסור של חצי שיעור י. אבל המניח כלי מתכת בחום שלעולם לא יוכל להגיע להתכה או לגחלת מותר לעשות כן אף לשיטה זו יא.

המחמם משקה לחום פחות מהיד סולדת בו אין בו איסור חצי שיעור- אלא שאם מניח במקום שיכול להגיע לחום שהיד סולדת בו אסור שמא ישכחנו שם יב. המחמם מאכל לחום פחות ממאכל בן דרוסאי אין בו איסור חצי שיעור יג- אלא שאם מניח את המאכל במקום שיכול להגיע למאכל בן דרוסאי אסור להניחו אף לזמן מועט שמא ישכחנו שם יד [בגדר שיעור "בן דרוסאי" עיין לקמן סי' ב' סעיפים ו'- ח'].

מליחת ירקות

ד. ירקות שהדרך לכובשם אסור למולחם ד' או ה' חתיכות ביחד, ואם מולח לזמן ארוך אפילו חתיכה אחת אסור, מפני שנראה ככובש כבשים, ואסור מדרבנן לכבוש בשבת מפני שהוא כמבשל טו.

מותר לרכך פרי קשה ע"י נתינתו בתוך פירות רכים. ועיין בסוף הערה ג'.

השימוש בדוד שמש

ה. המשתמש במים שהתחממו בדוד שמש, גורם שהמים הקרים שנכנסים מתחממים מהמים החמים הקיימים בדוד, ואסור משום מבשל בתולדת חמה. ואם משתמש במים חמים רבים עד כדי שהמים שנשארו לא יוכלו לחמם את המים הקרים, אלא שהמים הקרים יתחממו מה"קולטים", נחלקו הפוסקים אם נחשב בישול בחמה עצמה שמותר טז או בישול בתולדת חמה ואסור יז, ולמעשה נהגו להחמיר בזה יח. ויש להיזהר בברזים החדשים שמסתובבים על מקומם אנה ואנה ובתנודה קלה עלול לעבור למים החמים.

יש המקילים לפתוח ברז מים חמים שהוחמו בדוד שמש [אך לא ב"בוילר" !] בשינוי לצורך הכנת מאכל לתינוק מפני שנחשב כחולה שאין בו סכנה יט, ועדיף לקחת מים חמים ממקום אחר אם אפשר לעשות כן.

צינורות חיצוניים שמתחממים מן השמש

ו. נראה שאפשר להקל ולפתוח ברז מים גם במקומות שיש צינורות מחוץ לבנין שמתחממים עד לחום שהיד סולדת בו, אף אם המים שנשארים בהם זמן ממושך מתחממים גם כן לחום שהיד סולדת בו כ.

גמר בישול

ז. דבר יבש המבושל כבר כמאכל בן דרוסאי, ואף אם מבושל יותר מכך, אסור מדאורייתא להמשיך ולבשלו עד שיגמר בישולו כא. וכן מים שכבר חמים בחום שהיד סולדת בו אסור לחממם יותר כדי שירתחו ממש שזהו גמר בישולם כב. [ויש המקילים להרתיח מים שחמים בחום שהיס"ב כג].

שיעור חום שהיד סולדת בו לחומרא [כלומר, שאסור לחמם מים לחום כזה] הוא כ-45- 43 מעלות או מעט פחות. שיעור חום שהיד סולדת בו לקולא [כגון מים שרתחו והצטננו עד חום שהיס"ב לדעת המחבר וכדלקמן בסעיף ח'] הוא כ- 71-79 מעלות כד.

בישול אחר בישול

ח. בדבר יבש אין בישול אחר בישול ולכן מותר לחמם דבר יבש שבושל בעבר כל צרכו ונצטנן כה [אלא שיש להקפיד על דיני חזרה בשבת]. אבל בדבר לח יש בישול אחר בישול, ולכן מים שהיו רותחים ונצטננו לגמרי (וראה בהערה מהו "לגמרי")] אסור לחממם שוב משום בישול אחר בישול, ואם נשארו חמים מעט, אף אם פחות מהיד סולדת בו, מותר להרתיחם- לרמ"א. ולמחבר אם המים הצטננו פחות מחום שהיד סולדת בו אסור להרתיחם כו.

דבר יבש שנתבשל עם מים במקרוגל נחשב למבושל לכל דבר כז.

מהו "דבר לח"

ט. כל דבר נוזלי, אף אם משתבח בבישול, נחשב כדבר לח כח.

דבר עבה [כמו "קטשופ" או "ריבה"] אלא שנשפך מכלי לכלי, יש הסוברים כט שנחשב דבר לח כיון שנשפך מכלי לכלי, ויש הסוברים שנחשב דבר יבש ל.

קרח או שומן קרוש נחשבים כדבר יבש אף שיפשירו אח"כ ויהפכו למים לא, אלא שבדרך כלל אסור להפשירם משום מוליד לב. ואמנם, מותר להכניס גוש קרח או שומן קרוש שנתבשל וקפא לתוך מים רותחים לפי שאז אין איסור מוליד לג. [אמנם יש לדעת שקרח המצטבר על אוכל שבמקפיא בדרך כלל הוא קרח שנוצר במקפיא ואסור לבשלו].

דבר יבש עם לחלוחית חיצונית

י. דבר יבש, שיש בו לחלוחית חיצונית מועטת לד [כפי שמצוי בדרך כלל בתבשילים], נחשב דבר יבש, וראה בהערה ! לה, ויש המחמירים שנחשב דבר לח לו. ואם יש בו לחלוחית הבלועה בפנים בלבד- ודאי נחשב לדבר יבש לז.

כמו כן מותר להניח דבר יבש בסיר וליתנו על גבי סיר מלא באוכל העומד על האש אף אם יש בקרקעית הסיר לחלוחית מועטה שהצטברה מהתבשיל. ויש המחמירים בזה לח.

אפיה אחר בישול וחימום אחר בישול

יא. אף שאין בישול אחר בישול, יש בישול אחר אפיה ואפיה אחר בישול לט. וכתב המ"ב שמשום כך אסור לחמם בלי מים בשר או תפו"א שהתבשלו במים, כיון שחימום בכלי בלי מים על המיחם מוגדר "אפיה" ויש אפיה אחר בישול מ. אבל הרבה פוסקים התירו לעשות כן [באופן שאין איסור "חזרה" בשבת], כיון שסוברים שחימום קל כזה אינו מוגדר אפיה מא.

בכלי שלישי הקילו הפוסקים שאין בישול אחר אפיה או להיפך מב.

אפיה אחר בישול אחר אפיה

יב. אין אפיה אחר אפיה ולכן מותר לחמם מאכל שנאפה בלי מים.

נחלקו הפוסקים אם יש אפיה אחר בישול שלאחר אפיה או בישול אחר אפיה שלאחר בישול, יש האוסרים ויש המתירים מג. ויש לדעת, שמוצרים רבים עשויים בדרך של אפיה אחר בישול, שלאחר בישולם במים עוברים ייבוש בחום מד, וממילא תלוי במח' הפוסקים הזאת אם מותר עכשיו לבשלם במים, אך לחממם בלא מים ודאי מותר כיון שנאפו.

- לענין הוספת מים לחמין ["טשולנט"] שהצטמק והתייבש [שהוא בישול החמין אחר שהתייבשו ונאפו אחר בישולם], ראה לקמן סי' ג' סעיף כ"ב.

צליה וטיגון אחר אפיה

יג. יש להחמיר שיש צליה אחר אפיה מה.

יש להחמיר שיש אפיה אחר טיגון מו אולם טיגון בשמן עמוק נחשב לבישול ומותר לבשלו מז. והנה, אופן ייצור שקדי מרק משתנה מזמן לזמן, והאופן המותר לתת שקדי מרק הוא לתוך צלחת שמזגו לתוכה מרק ממצקת מח. וראה לקמן סעיף כ'.

עירוי אחר עירוי

יד. דבר שנשרה מערב שבת בכלי ראשון אסור לשרותו בשבת בכלי ראשון.

דבר שעירו עליו בערב שבת מכלי ראשון, אין למחות ביד המקילין לערות עליו בערב שבת מכלי ראשון, אבל טוב יותר שלא לעשות כן אלא רק ליתנם בכלי שני או לערות עליהם מכלי שני. ולכן, המכין תה או קפה מערב שבת יכניס את העלים או את שקיות התה או את הקפה לתוך הכלי ראשון [שהמים התבשלו בו] בעצמו, ואם שופך עליהם מהכלי ראשון יותר טוב שלא ישפוך עליהם בשבת מכלי ראשון מט.

גדר "כלי ראשון"

טו. כלי ראשון הוא הכלי שבו התבשל התבשיל על האש, בין אם נמצא עדיין על גבי האש ובין אם כבר הוסר מהאש.

אם העביר את התבשיל לכלי שני ואח"כ החזיר לכלי הראשון שנתבשל בו, דינו ככלי ראשון נ.

דין כלי ראשון שמבשל כל דבר נא כל עוד מה שבתוכו חם בחום שהיד סולדת בו נב.

החזרת מכסה רטוב לקדירה

טז. מי שהוציא מכסה של קדירה שהיא כלי ראשון והמכסה רטוב ממים או מאדים, אם המים הצטננו לגמרי [לרמ"א, ולמחבר אם נצטננו לפחות מחום שהיד סולדת בו נג] אסור להחזיר את המכסה לסיר אלא מקודם צריך לייבש ולנגב את המכסה נד, ואם המים נשארו חמים מעט [לרמ"א] מותר להחזיר את המכסה לסיר [ואין לחשוש לאיסור חזרה נה].

בישול לחות הנשארת בכלי

יז. וכן מי שלקח מרק במצקת מכלי ראשון ושיירי המרק שבמצקת הצטננו לגמרי [לרמ"א] ורוצה לקחת עוד מרק מהכלי הראשון צריך לנגב ולייבש את המצקת לפני נתינתה בכלי. אמנם אין צריך לייבש לגמרי את המצקת או המכסה אלא מספיק לנער היטב את המכסה או המצקת אף שנשאר לחות בכלי נו. אבל במים צוננים מתחילתם אסור אף בלחות מועטת, ולכן המערה מים רותחים לתוך כלי צריך לייבש ולנגב לגמרי את הכלי נז, ויש המקילים אף בלחות צוננת מתחילתה [כמו בכוסות אחרי שטיפה וניעור] לשפוך עליהם מים רותחים נח.

עירוי מכלי ראשון

יח. כפי שאסור לבשל דבר יבש ולחמם דבר לח בכלי ראשון, כמו כן אסור לערות מכלי ראשון על גבי דבר יבש שאינו מבושל כל צרכו ועל גבי דבר לח צונן, שעירוי מבשל כדי קליפה נט. ולענין עירוי ממצקת עיין לקמן סעיף כ'.

מותר לערות מכלי ראשון על דבר יבש מבושל ואפילו הוא צונן אך לכתחילה אין לערות מכלי ראשון על סוכר ומלח אפילו הם מבושלים ס.

עירוי שנפסק הקילוח

יט. יש שכתבו שאין לערות מכלי ראשון אפילו אם נפסק הקילוח [כלומר, שאינו קילוח רצוף המחובר לכלי העליון] סא, אמנם בדיעבד לא נאסר המאכל אם עירה מכלי ראשון ונפסק הקילוח סב.

המערה מכלי ראשון על צלחת והמשקה נוגע בדפנות הצלחת ואח"כ נשפך ונוגע באוכל או במשקה שבצלחת, אם לא נפסק הקילוח נחשב כעירוי מכלי ראשון ומבשל, ואם נפסק הקילוח אינו מבשל ומותר סג. ולכן, מותר לערות ממצקת [אך לא ישירות מהכלי] על דפנות הצלחת [כיון שכאן המים היו רותחים והצטננו] אף שאח"כ ישפך המרק הרותח על שיירי המרק או על שקדי המרק שבצלחת, ובתנאי שנפסק הקילוח- כלומר, שבזמן העירוי לא יהיה חיבור רצוף מהמצקת לצלחת אלא המשקה יהיה באויר לפני שנוגע בצלחת [שישפך ממקום גבוה או שישפך במהירות] סד.

דין מצקת

כ. המ"ב כתב שדין מצקת [או שאר כלי ששאבו בו מכלי ראשון] ככלי ראשון, ועירוי ממצקת דינה כעירוי מכלי ראשון, ובמקום אחר כתב המ"ב שכשמערה ממצקת לכלי אחר נעשה הכלי האחר כלי שלישי מחמת המצקת שהיתה בינתיים סה, וביארו הפוסקים סו שלגבי המצקת עצמה מחמירים להחשיבה ככלי ראשון ועירוי ממנה נחשב כעירוי מכלי ראשון, ולגבי הכלי שעירו לתוכו מן הצקת מקילים שנחשב לכלי שלישי סז. ולכן, המערה מרק ממצקת לצלחת יכול להכניס שקדי מרק ומלח למרק. ואם שהתה המצקת זמן רב בכלי ראשון עד שהעלה רתיחה שם ודאי נחשבת לכלי ראשון לכל דבר סח. וראה עוד בהערות פרטים בזה סט.

כלי שני

כא. כלי שני אינו מבשל מדאורייתא ע, ולכן מעיקר הדין מותר ליתן כל דבר בין יבש ובין לח בכלי שני עא. ומכל מקום למעשה בדרך כלל יש איסור לבשל בכלי שני מפני כמה טעמים:

א. אסור מדרבנן לבשל רוב הדברים בכלי שני משום שנראה כמבשל עב, ורק במים ושמן ותבלינים אין איסור מיחזי כמבשל עג. וראה בהערות הטעמים לכך ומהם "תבלינים" עד [אלא שעדיין צריך לברר שאין את שאר האיסורים הקיימים בכלי שני].

ב. דבר שהוא מקלי הבישול מתבשל גם כן בכלי שני, וכתבו המג"א והמ"ב עה שאין אנו בקיאים מה נחשב קלי הבישול, ולכן כל דבר אסור ליתן בכלי שני שמא הוא מקלי הבישול, ורק מים שמן ותבלינים מותר שהם ודאי אינם קלי הבישול עו. ויש שכתבו עז שדוקא פת שהיא רכה ונוחה להתבשל או ביצה שנוחה להתבשל אסור ליתן בכלי שני אבל שאר מאכלים אינם בחשש קלי הבישול ומצד חשש זה אין איסור ליתנם בכלי שני [אלא שלמעשה אין ליתנם בכלי שני מפני שאר הטעמים].

ג. אם המים שבכלי שני חמים מאוד בחום שהיד נכוית בו עח, אסור ליתן כל דבר שאינו מבושל לתוכם ואף לא מים שמן ותבלינים, מפני שכלי שני מבשל אם חם בחום שהיד נכוית בו עט, אבל מים שהיו רותחים ונצטננו לגמרי מותר ליתנם בכלי שני אף אם היד נכוית בו פ, ולחזו"א אף מים שהיו רותחים ונצטננו אסור להכניס לכלי שני אם היד נכוית בו פא. ובימינו מצוי מאוד חום שהיד נכוית בו ועל כן הלכה זו נוגעת מאוד לאופן הכנת תה וכדומה, וראה לקמן סעיף כ"ג.

ד. אם היה קילוח רצוף מכלי ראשון שעל גבי האש לכלי שני [כגון: קילוח רצוף ממיחם לכוס]- יש בפוסקים שכתבו שאחרי שנפסק העירוי דין המים ככלי שני פב. ויש שכתבו שיש להחמיר שדין הכלי השני ככלי ראשון מפני שהקילוח הרצוף מחבר את המים לכלי הראשון פג.

העולה למעשה: למשנ"ב מותר לשים בכלי שני כשחם בחום שהיד סולדת בו רק מים ושמן ותבלינים, ואם המים חמים בחום שהיד נכוית בו מותר לשים רק מים שהיו רותחים והצטננו. לחזו"א מותר לשים בכלי כשחם בחום שהיד סולדת בו רק מים ושמן ותבלינים ולימון, ואם המים חמים בחום שהיד נכוית או שהיה קילוח רצוף מהכלי שע"ג האש לכלי שני מותר לשים רק מאכל מבושל לגמרי או מים רותחים או מים שרתחו בעבר ונצטננו ונשארו רק חמים מעט [לרמ"א].

עירוי מכלי שני ודין כלי שלישי ואילך

כב. עירוי מכלי שני דינו ככלי שלישי פד. ובדרך כלל אין הבדל בין עירוי מכלי שני לכלי שלישי לבין בישול בכלי שלישי או בכלי רביעי וכן הלאה.

כלי שלישי אינו מבשל, ואין בו דין מיחזי כמבשל, ובדרך כלל אין לחוש בו לקלי הבישול פה. אמנם, דברים שהם קלי הבישול ביותר אסורים גם בכלי שלישי פו, ולכן אסור לערות מכלי שני או להכניס לכלי שלישי עלי תה או אבקת קפה שאינם מבושלים שהם קלי הבישול ביותר, וכן כתבו בפוסקים שגם ביצה מתבשלת בכלי שלישי פז.

וכן אין לחוש ליד נכוית בו בכלי שלישי פח. ויש מחמירים לחוש ליד נכוית בו אפילו בכלי שלישי פט.

דבר גוש מבשל אפילו בכלי שלישי צ.

אופן הכנת תה בשבת

כג. יערה מים מהמיחם לכוס יבשה ויתן לתוכה תמצית מוכנה של תה [ואף אם היא צוננת צא]. ואם רוצה להוסיף מים קרים, מותר רק אם אין היד נכוית במים או שיעביר מקודם לכלי יבש נוסף. ואם התמצית חמה, ישים אותה בכוס לפני המים החמים, ובתנאי שאין בה עלי תה או שהעלים התבשלו כבר על האש מער"ש צב, ויכול לערות עליהם את המים ישירות מהמיחם.

לחזו"א- יערה מים מהמיחם לכוס יבשה וממנה לכוס יבשה נוספת וישים בכלי תמצית תה וישפוך את המים מהכוס על תמצית התה, ויכול להוסיף שם גם כן מים קרים אם ירצה צג.

דין דבר גוש

כד. דבר גוש צד שחם בחום שהיד סולדת בו מבשל אף בכלי שני צה ואף בכלי שלישי [וכנ"ל] כיון שאינו נשען על דפנות הכלי. ולכן, יש להיזהר מאוד שלא ליתן תפו"א חם או בשר חם בצלחת אם יש בה ירקות שאינם מבושלים או שהיא רטובה משיירי מרק או רוטב צונן צו, ואף אם הרוטב או המרק כלי שלישי יש להחמיר. וכן יש להיזהר שלא לבזוק מלח על דבר גוש אפילו אם הוא בכלי שני או שלישי. וכן יש להיזהר שלא לקרב את ה"קוגל" למלפפון חמוץ אם הקוגל חם בחום שהיד סולדת בו שאז מבשל אפילו בכלי שני או שלישי צז, ויש המיקל בזה.

וכן אסור לשפוך מים צוננים על דבר גוש.

ובכל אלו אסור אפילו אם המים היו רותחים ונצטננו צח.

דין מגיס

כה. אסור לערבב מאכל שנמצא על גבי האש אפילו אם הוא מבושל כל צרכו צט, וכן אסור לערבב מאכל שנמצא בכלי שהוסר מהאש אם אינו מבושל כל צרכו [ויש מחמירים אפילו במבושל כל צרכו, ואין נהוג להחמיר כן] ק.

ומפני כן, אסור לקחת בכף מקדירה העומדת על גבי האש אפילו האוכל מבושל כל צרכו או מקדירה שהוסרה מהאש אם יש בה מאכל שאינו מבושל כל צרכו קא.

פסק המשנ"ב שהאיסור לקחת מכף מקדירה שע"ג האש הוא איסור מוחלט ובשום אופן אין להקל בזה. ולכן, אם רוצה לקחת מן הקדירה שע"ג האש יסיר את הקדירה מהאש או יזיז אותה על גבי הפלטת פח ["בלעך"] למקום שאינו כנגד האש ממש אך קרוב לאש [עיין לקמן סי' ג' סעיף ט"ז] ושם יקח מן הקדירה ויחזירנה לאש בתנאי החזרה האמורים לקמן בהלכות חזרה. ויש שהקילו קב במקרה שהאש אינה גרופה או קטומה וא"כ אין אפשרות ליטול הקדירה ולהחזיר לאש, שיוציא בכף בזהירות שלא לערבב את המאכלים שבקדירה ובתנאי שכל האוכל שבקדירה מבושל כל צרכו [ואין לחוש לאיסור חזרה בטיפות שנותרו על המצקת, אך אם הצטננו צריך לייבשם מפני איסור בישול קג].

[במקומות שיש הנוהגים כך ויש הנוהגים כך, וכל אחד עשה כמנהגו, אין המאכל נאסר באכילה וכולם יכולים לאכול ממנו, מפני שכל אחד מחזיר את הקדירה לאש עבור עצמו, ואף אם אינו אוכל מן הקדירה בבוקר גם כן אין המאכל נאסר קד].

מגיס במים ובמרק

כו. אין איסור מגיס במים, ולכן מותר להוציא בכף או במצקת מים ממיחם העומד על גבי האש קה. וכן אין איסור מגיס במרק שאין בו ירקות. ויש שכתבו שאם הקדירה על גבי האש לא יטול ממנה מרק בכף מפני איסור מגיס קו.

הנחה במקום שיכול לבשל

כז. אסור להניח מאכל יבש שאיננו מבושל או דבר לח צונן קז במקום קרוב לאש שיכול להתבשל או להתחמם שם אף אם בדעתו להוציאם קודם שיתחממו או שיתבשלו קח. ומותר להניח דבר לח במקום שלא יוכל להגיע לעולם לחום שהיד סולדת בו [אך בכל מקרה לא על גבי האש ממש] וכן מותר להניח דבר יבש בחום שלא יוכל להגיע לעולם למאכל בן דרוסאי קט.

השימוש במיחם ובמיחם חשמלי

כח. כמה פרטי דינים נחוצים וחשובים לשימוש במיחם העומד על פלטת פח ["בלעך"] ובמיחם חשמלי:

א. מיחם חשמלי שעלול להתקלקל אם יתרוקן ממימיו במהלך השבת, אם יש חשש שיגמרו המים במהלך השבת אסור ליטול ממנו מים, שמא יוסיף מים למיחם מתוך בהלתו לקלקול המיחם ויעבור על בישול קי [והוא הדין במיחם על פלטת פח שעל האש, אלא שאז בדרך כלל אין חשש לקילקול], ולכן יש להקפיד בערב שבת שהמיחם יהיה מלא יותר מכדי צרכו בשבת קיא.

ב. צינורית מים המותקנת מחוץ למיחם למדידת כמות המים שבמיחם, אם המים שבצינורית רתחו בער"ש ולא הצטננו אח"כ לגמרי אלא נשארו חמים מעט, מותר [לרמ"א] להוציא מים מן המיחם אע"פ שעל ידי כך המים שבצינורית יכנסו למים וירתחו לגמרי. אבל אם המים שבצינורית לא רתחו בער"ש או שאמנם רתחו בער"ש אבל הצטננו לגמרי אח"כ, אסור להוציא מים מן המיחם בשבת כיון שעל ידי כך גורם לבישול המים שבצינורית כשיכנסו למיחם קיב. ובמקום שאינו יודע אם אכן מתקיימים ב' התנאים הנ"ל יש להוציא את הצינורית מן המיחם כדי שלא להיכשל באיסור.

ג. אין לחמם בשבת שום מאכל, ואף לא יבש או מבושל, על גבי כיסוי של מיחם חשמלי כיון שנחשב כאש גלויה לכל דבר קיג, ויתבאר הדין בס"ד לקמן סי' ג' סעיף ד'. וכן אין לחמם מאכל מערב שבת על גבי מכסה של מיחם חשמלי בלי כיסוי של נייר כסף שיהיה כגרוף וקטום [ועיין לקמן הלכות שהיה סי' ב' סעיף י'].

ד. אין להשאיר מער"ש מים במיחם חשמלי קיד [וראה בהערה] אם המים לא רתחו לגמרי מער"ש קטו, וגם בזמן כניסת השבת ראוי שיהיו המים רותחים לגמרי קטז. ואף שמיחם חשמלי נחשב כאש גלויה ולא כאש גרופה וקטומה, מותר להשהות אם המים רותחים כיון שמים רותחים נחשבים מצטמק ורע לו.

תוכן העניינים

וביום השבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה